סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) תשנ"ו-1996, קבע את האיזון הראוי בין הזכות לחירות של נאשם שטרם הוכחה אשמתו, לבין הסכנה הנשקפת מצידו לכלל הציבור. סעיף זה מורה, כי גם עם קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו של נאשם, לא יורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים, אלא אם ראה, כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה. בדיקה זו, של קיום חלופת מעצר ראויה, נסמכת היא על אדניה היסודיים של חזקת החפות ושל הזכות לחירות ולהליך הוגן, אשר עוגנו בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. מנגד, עומדות הן זכויותיו של כלל הציבור לביטחון אישי לגופו ולקניינו, וכן הרצון למנוע שיבוש הליכי משפט. בהתאם לכך, על בדיקת חלופת המעצר להיות קפדנית ומדוקדקת כדי להעריך בנסיבות המקרה את מסוכנותו של הנאשם, הן באשר לחשש לחזרה על מעשים דומים והן באשר לחשש לשיבוש הליכי משפט. לאחר מכן, יש לוודא, האם יכולה חלופת מעצר כלשהי לאיין מסוכנות זו. לבסוף, יבדוק בית המשפט את החלופה הספציפית המוצעת, והאם עומדת היא במטרתה לאור הנסיבות. לטענת באת כוח העוררת, שגה בית המשפט המחוזי משהורה על שחרורם של המשיבים ממעצר. העוררת סבורה כי מעשי המשיבים מצביעים על מסוכנות גבוהה ביותר הנשקפת מהם, וכי הדרך היחידה לאיין את מסוכנותם של המשיבים היא מעצרם מאחורי סורג ובריח. כמו כן סבורה העוררת כי טעה בית המשפט המחוזי משלא נתן משקל למידת הפגיעה שיש למעשים מסוג זה בציבור. להלן החלטה בנושא מסוכנות הנאשם במעצר עד תום ההליכים: החלטה בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' סגן הנשיא י' טימור), בתיק ב"ש 21918/07 מיום 12.11.2007, לפיה שוחררו המשיבים 1-4 למעצר בית בתנאים מגבילים, כמפורט בהחלטת בית המשפט המחוזי. כנגד המשיבים 1-4 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום, המייחס למשיב 1 שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שתי עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין; ארבע עבירות סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין; עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן פקודת התעבורה); עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; עבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, ועבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל-1970. למשיב 2 יוחסו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; עבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין; עבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין; עבירה של נהיגה בפזיזות, לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין; ועבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה. למשיב 3 יוחסו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; ועבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין. למשיב 4 יוחסו עבירת קשירת קשר לביצוע לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; עבירת סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין; ארבע עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין; עבירה של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין. לפי הנטען בכתב האישום באישום הראשון, משיבים 1 ו-4 אשר עוסקים במכירת פירות וירקות בעיר אשקלון (להלן: העיר) קשרו קשר במועד כלשהו החל משנת 2005 להטיל אימה, לאיים ולסחוט את המתלונן יעקובוב רוברט (להלן: המתלונן), העוסק אף הוא באותו תחום, בכדי להניעו להפסיק ולמכור ירקות ופירות בעיר. במסגרת הקשר ולשם קידומו איימו המשיבים על המתלונן במספר הזדמנויות. במהלך שנת 2005, פנה המשיב 1 אל המתלונן בשעה שעסק במכר ירקות ופירות, ואמר לו לעזוב את האזור ולקפל את הדוכן ולהפסיק למכור פירות וירקות. בתחילת שנת 2007 איתר המשיב 4 את המתלונן עוסק במכירת ירקות ופירות בעיר, הכה אותו בידיו ובראשו ואיים עליו לעזוב את המקום. כחודש לאחר האירוע שוב איתר המשיב 4 את המתלונן כשהוא מוכר פירות וירקות בעיר ושוב איים עליו לא להתקרב לאזור וכי במקרה שיחזור למכור בעיר ישרוף לו את הרכב ויחתוך את גלגליו ואף יפגע במלונן עצמו. שלושה שבועות לאחר מכן, פנה המשיב 1 אל המתלונן כאשר עסק בממכר פירות וירקות ואיים עליו כי יהרוג את האנשים שעובדים עימו וגם את המתלונן עצמו. בתאריך 13.7.2007 איתר המשיב 4 את המתלונן כאשר הוא מוכר פירות וירקות בעיר, פנה אליו בדברים ולאחר מכן דחף את המתלונן בכדי לגרום לו להפסיק למכור את תוצרתו. לפי הנטען באישום השני בכתב האישום בתאריך 15.8.2007 הגיע סוכן משטרתי (להלן: הסוכן) עם משאית מלאה אבטיחים לעיר וניסה למכור את התוצרת. לאחר זמן קצר הגיע למקום המשיב 2 ואיים על הסוכן לעזוב את העיר תוך אמירה "אם אתה לא יוצא מאשקלון אתה מת". לאחר שהסוכן סירב לעזוב את האזור, נכנס המשיב 2 לרכב והאיץ בפתאומיות לכיוון הסוכן המשטרתי בדרך שיש בה בכדי לסכן את חייו או לגרום לו לחבלה. לפי הנטען באישום השלישי בכתב האישום, ביום 20.8.2007 חזר הסוכן לאזור השוק בעיר. זמן קצר לאחר הגעתו הגיע למקום משיב 2, צפה על הסוכן המשטרתי מרכבו והודיע על בואו למשיב 1. המשיב 1 הורה למשיב 2 לאסוף תגבורת ולפגוע בסוכן. בסמוך לכך פנה המשיב 3 אל הסוכן ואמר לו כי הוא אינו יכול להיכנס לעיר למכור תוצרת וכי אם ינסה לעשות כן הוא יקבל מכות רצח. לפי הנטען באישום הרביעי בכתב האישום בין התאריכים 29.10.2007-31.7.2007 היה המשיב 1 פסול מלקבל או להחזיק רישיון. ביום 20.8.2007 נהג המשיב 1 ברכב בתקופה שהיה פסול מלנהוג ומבלי שיש ברשותו רישיון נהיגה תקף ופוליסת ביטוח בת תוקף. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בקשה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בהחלטתו מיום 9.10.2007, קבע בית המשפט המחוזי, כי המשיבים יישארו במעצר על למתן החלטה אחרת וכי על שירות המבחן להגיש תסקירים בעניינם. שירות המבחן הגיש לבית המשפט תסקירים בעניינים של המשיבים. לגבי משיב 1 קבע שירות המבחן כי התרשם לחיוב מחלופת המעצר שהוצעה בעניינו, עם זאת ולאור הערכת הסיכון הנשקפת מן המשיב 1 נמנע שירות המבחן מלהמליץ על חלופת מעצר בעניינו. לגבי משיב 2 המליץ שירות המבחן על שחרורו לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית, בציינו כי לחלופה יתרון בכך שהיא כוללת בתוכה הרחקה גיאוגרפית מאשקלון. באשר למשיב 3 קבע שירות המבחן כי המשיב היה מכור לסמים מזה תקופה ארוכה וכי הוא נמצא בתהליך של גמילה. שירות המבחן סבר כי אין לשלול על הסף כי שחרורו למעצר בית כשלב מקדים לקליטתו בקהילה טיפולית יקדם את עניינו. באשר למשיב 4 קבע שירות המבחן כי יש בחלופה של מעצר בית כדי להציב גבולות ברורים להתנהגותו ולצמצם את רמת הסיכון הנשקפת ממנו, ולאור זאת המליץ לשחררו לחלופת מעצר. ביום 12.11.2007 ולאחר שקבל את תסקירי שרות המבחן החליט בית המשפט המחוזי על שחרור המשיבים לחלופת מעצר בתנאים מגבילים כפי שפורט בגוף ההחלטה. בית המשפט קבע כי עבירות סחיטה באיומים הינן עבירות אשר בגין אופיין אינן מתאימות בדרך כלל לחלופת מעצר אולם כאשר העבירות אינן מלוות באלימות של ממש והמעורבים בהם אינם נושאים עבר פלילי מכביד ניתן לשקול חלופות מעצר בעניינם. מכאן הערר שבפני. לטענת באת כוח העוררת, שגה בית המשפט המחוזי משהורה על שחרורם של המשיבים ממעצר. העוררת סבורה כי מעשי המשיבים מצביעים על מסוכנות גבוהה ביותר הנשקפת מהם, וכי הדרך היחידה לאיין את מסוכנותם של המשיבים היא מעצרם מאחורי סורג ובריח. כמו כן סבורה העוררת כי טעה בית המשפט המחוזי משלא נתן משקל למידת הפגיעה שיש למעשים מסוג זה בציבור. מנגד, באי כוח המשיבים סומכים את ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי. עוד מוסיפים באי כוח המשיבים וטוענים כי בתיק ישנן בעיות ראייתיות רבות וכי עוצמתן אינה מצדיקה את מעצרם של המשיבים מאחורי סורג ובריח. כן טוענים באי כוח המשיבים כי חלופת המעצר שקבע בית המשפט המחוזי סבירה בנסיבות העניין. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר החקירה, אשר הועמד לרשותי, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) תשנ"ו-1996, קבע את האיזון הראוי בין הזכות לחירות של נאשם שטרם הוכחה אשמתו, לבין הסכנה הנשקפת מצידו לכלל הציבור. סעיף זה מורה, כי גם עם קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו של נאשם, לא יורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים, אלא אם ראה, כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה. בדיקה זו, של קיום חלופת מעצר ראויה, נסמכת היא על אדניה היסודיים של חזקת החפות ושל הזכות לחירות ולהליך הוגן, אשר עוגנו בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. מנגד, עומדות הן זכויותיו של כלל הציבור לביטחון אישי לגופו ולקניינו, וכן הרצון למנוע שיבוש הליכי משפט. בהתאם לכך, על בדיקת חלופת המעצר להיות קפדנית ומדוקדקת כדי להעריך בנסיבות המקרה את מסוכנותו של הנאשם, הן באשר לחשש לחזרה על מעשים דומים והן באשר לחשש לשיבוש הליכי משפט. לאחר מכן, יש לוודא, האם יכולה חלופת מעצר כלשהי לאיין מסוכנות זו. לבסוף, יבדוק בית המשפט את החלופה הספציפית המוצעת, והאם עומדת היא במטרתה לאור הנסיבות (בעניינים אלה ראו, בין היתר, בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' גרה (לא פורסם, 19.7.04); בש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 523 (1997); בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(4) 720 (1997); בש"פ 9198/04 אבדולייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 07.11.2004)). בעבירות של סחיטה באיומים גלומה מעצם טבען ואופיין מסוכנותו של הנאשם, אולם עצם המסוכנות כשלעצמו אינו מונע מבית המשפט לשקול חלופות מעצר ראויות אשר יש ביכולתן בכדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו לכלל הציבור. בעניינו, מן הראיות שבתיק ומכתב האישום עולה כי הרוח החיה במקרה שלפנינו הוא המשיב 1, אשר ניהל עסק של מסחר בירקות ובפירות ורצה למנוע מאחרים לפעול בעיר וכי המשיבים 2-4 סייעו בידו. העבירות המיוחסות למשיב 1, הן עבירות של סחיטה באיומים שאין אלימות בצדה. מדובר בעבירות הכוללות בעיקר איומים מילוליים. למשיב 1 אין עבר פלילי בעבירות מסוג זה, ולא ניתן לומר כי עברו הפלילי מכביד. עבירות הסחיטה באיומים בהן הואשם המשיב 1 בוצעו בעיר אשקלון והתמקדו בנסיונו למנוע ממתחרים שלו להיכנס לעיר. חלופת המעצר עליה החליט בית המשפט המחוזי כוללת את הרחקתו של המשיב 1 מהעיר אשקלון לעיר נתיבות. יש בחלופה זו כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב 1. כך גם לגבי המשיבים 2-4, שמעורבותם בפרשה פחותה ממשיב 1, מצאתי כי היה מקום לקבל את המלצת שירות המבחן בעניינם. כפי שעולה מהתסקירים בעניינם, יש בחלופות שנתקבלו כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהם לשלום הציבור. סוף דבר, החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת ולא מצאתי מקום להתערב בה. על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר. מעצרמשפט פלילימעצר עד תום ההליכים