מעצר עד תום ההליכים בעבירות על רקע לאומני

להלן החלטה בנושא מעצר עד תום ההליכים בעבירות על רקע לאומני: החלטה כנגד המשיבה הוגש כתב אישום, המייחס לה העבירות הבאות: קשירת קשר לסייע לאויב במלחמה, סיוע לאויב במלחמה, מגע עם סוכן חוץ, נשיאת נשק שלא כדין וחברות בארגון טרור. הסניגור המלומד, עו"ד ג'לג'ולי, טען כי על בית המשפט לבחון את היסוד הנפשי של המשיבה בעת ביצוע העבירות המיוחסות לה, וכן לבדוק כיצד תרמה לעבירות המיוחסות לה בכתב האישום. לדידו, מדובר בצעירה, בת למשפחה מכובדת, אשר לא יזמה את הפניה לפעילי ארגון הטרור, לא התרועעה עימם מסיבות אידיאולוגיות, ואשר לא היתה לה גמירות דעת לבצע את העבירות שהתבקשה לבצע. במצב דברים זה, פניתי ועיינתי בעיקרי חומר החקירה. בזכ"ד של חקירה מתאריך 4.10.06 סיפרה המשיבה, כי לפני מספר חודשים הכיר לה אחמד אל-הר, ידידה מזה שלוש שנים, את חברו מחמד בלעאוי, המוכר בכינוי "חמור". בין המשיבה לבין "חמור" נקשרו קשרי ידידות, והשניים החלו משוחחים באמצעות הטלפון. מספר שבועות מאוחר יותר אמר "חמור" למשיבה כי הוא צריך לומר לה דבר חשוב, שאינו יכול לומר בטלפון. כעבור מספר ימים קבעו המשיבה, אחמד ו"חמור" להיפגש. המשיבה אספה את אל-הר במחסום טול-כרם, והשניים נסעו לפגוש את "חמור" במחסום חווארה. לאחר שאספו את "חמור" נסעה המשיבה לתוך כפר, לפי הנחייתו של "חמור", שאמר לה כי מדובר בדבר דחוף, הבטיח להסביר לה במה מדובר ואמר לה כי אל לה לדאוג. לכשהגיעו ליעד, הבחינה המשיבה כי "חמור" נוטל מאישה תיק בעל רצועה אחת. כשחזר למכונית אמר למשיבה להתחיל לנסוע, והניח את התיק על רגליו. המשיבה החלה לנסוע לכיוון רמאללה. במהלך הנסיעה שמה לב כי "חמור" מקפיד שלא לחשוף את התיק לשמש וכן אינו מאפשר לאל-הר לעשן ברכב. כאשר התקרבו השלושה לרמאללה סיפר "חמור" למשיבה כי הינו "פידאי", המשתייך ל"כתאאב שוהאדא אל-אקצא" של הפתח. המשיבה הסבירה כי הבינה שהוא פועל כנגד ישראל, והעריכה כי התיק מכיל רובה או תחמושת. לאחר כעשר דקות הגיעו השלושה לרמאללה, לאחר שעברו מחסום צבאי ללא הפרעה. המשיבה ציינה את חששה בעת שעברה את המחסום, כי תסתבך במידה ויגלו והחיילים את התיק. כאשר הגיעו לרמאללה פתח "חמור" את התיק והראה למשיבה מטען חבלה: כלי סגור באורך של כ-30 ס"מ, אשר היה מכוסה כולו בפיסות מתכת. מהכלי יצאו חוטי חשמל, שהיו מחוברים לשני טלפונים סלולאריים בצבע כחול. המטען כולו הדיף ריח חזק של דבק. "חמור" אמר למשיבה כי הינו מעוניין שתכניס את המטען לישראל ותניח אותו במקום עם הרבה אנשים. המשיבה סירבה, והתמידה בסירובה גם משהמשיך להפציר בה. בזכ"ד חקירתה מיום 8.10.06 שעה 20:00 ציינה המשיבה, כי כבר בשלב ההתחלתי של הנסיעה הנ"ל הבחינה כי משהו אינו כשורה, וזאת לאור הלחץ בו "חמור" היה נתון, תגובתו והנחייתו לה לבצע פרסה פתאומית לאחר שעברו ליד ג'יפ צה"לי, והעובדה כי "חמור" אמר לה כי בכוונתו להיפגש עם חבר, אולם בפועל קיבל את התיק מידי אישה. לדברי המשיבה, כאשר אמר לה "חמור" במהלך הנסיעה - באמצע הדרך לרמאללה - כי הינו "פידאי", הבינה כי מדובר בפעילות בטחונית. בהמשך זכ"ד חקירתה מתאריך 4.10.06 סיפרה המשיבה כי מספר ימים לאחר הנסיעה הנ"ל לרמאללה, נסעה שוב לרמאללה עם שתיים מחברותיה. ברמאללה ישבו שלושתן במסעדה עם "חמור", עם בחור נוסף בשם אבו-אסיר ועם חבר נוסף של "חמור" שהגיע למסעדה כשהוא חמוש ברובה ובאקדח. במהלך ישיבתם במסעדה אמר "חמור" למשיבה כי יש לו הפתעה עבורה. "חמור", המשיבה והבחור החמוש עזבו את המסעדה ונסעו לחורשה. בחורשה ענד "חמור" למשיבה סרט ראש של הפתח, "חטה" ושרשרת של קוראן קטן. המשיבה אחזה ברובה והצטלמה. תמונות אלו הוגשו לבית המשפט (ראה: מ.פ. 5.10.06). עוד סיפרה המשיבה בחקירתה כי לאחרונה החלה משוחחת עם אבו-אסיר, וכי באחת השיחות ציין הלה כי הוא, "חמור" וידידה נוספת מתכוונים לחטוף מתנחל. המשיבה מציינת כי לאותה ידידה נאמר, שבמידה והתכנית לא תצליח, אזי אחיה או אחיותיה יפגעו. בסיום החקירה סיפרה המשיבה כי החל מחודש אוגוסט החלה לפגוש שתי עובדות סוציאליות. המשיבה סיפרה לעובדת הסוציאלית על קשריה עם חברי ה"כתאאב" ועל תקרית העברת המטען. העובדות הסוציאליות ייעצו למשיבה לפנות למשטרה, אך זו חששה ולא רצתה. לאחת העובדות הסוציאליות אמרה כי ניתקה קשר עם חברי ה"כתאאב", למעט עם אל-הר, ידידה משכבר הימים. בזכ"ד חקירתה מיום 10.10.06 ציינה המשיבה כי טרם נעצרו "חמור" ואבו-אסיר ביקרה בתחנת משטרה בטייבה כדי לברר לגבי רשיון נהיגה שהיה חסר לה. לטענתה, בעת שהיתה בתחנה התכוונה לספר לשוטר על העברת המטען, אך חששה לעשות כן מפני שהשוטר עמו שוחחה היה ערבי, וכן מפני שהיו אנשים רבים בתחנה. בזכ"ד חקירותיה מתאריך 11.10.06, משעות 10:30 ו-16:30, הוסיפה המשיבה פרטים נוספים, אותם לא מסרה בחקירותיה הקודמות. לדברי המשיבה, כשבועיים טרם הנסיעה בה הועבר המטען, הגיעה לביתו של "חמור" ביחד עם אל-הר. במהלך השיחה שאל "חמור" את המשיבה אם היא מכירה סוחרי אמל"ח. בחקירתה משעה 10:30 טענה המשיבה כי ענתה בשלילה, ואילו בחקירתה משעה 16:30 הוסיפה כי ענתה בחיוב כשהתבקשה לברר בנושא ולאתר בחור שסוחר בנשק. לאחר מכן נשאלה אם היא מוכנה לנסוע ברכבה לפני רכבם של "חמור" ואחיו, לבדוק שאין מחסומים של צה"ל ולהודיע על כך טלפונית. המשיבה ענתה בחיוב, לטענתה - כדי "להוריד אותם ממנה" ולחזור הביתה. בנוסף, ביקש "חמור" כי תברר אם בן דודתה, מחמד בובלי, העובד בישראל במסעדה - מוכן לסייע להם. ואכן, כאשר פגשה בבן דודתה, סיפרה לו כי היא קשורה לפעילים של הפתח שיש להם מטען, ושאלה אותו אם הוא מוכן לעזור להם. בובלי אמר לה "לכי עמם", ולפיכך התקשרה המשיבה ל"חמור" ועדכנה אותו כי בן דודתה מוכן לסייע להם. עוד הוסיפה המשיבה בחקירותיה אלו, כי כאשר נסעה עם ידידה שלה לרמאללה ופגשה שם את אל-הר, הלכו השלושה לבקר את "חמור" בחנותו. "חמור" העניק לכל אחת מהבנות מחזיק מפתחות, שרשרת עם דיוקן של "אבו-עמר" ודגל פלסטין. המשיבה וידידתה הותירו הותירו את הדגלים במקום, ולקחו את שאר הפריטים. בנוסף, הוציא "חמור" כרטיס של "ניצי הפתח" מתוך ערימה שהיתה ברשותו, והחל למלא את פרטיה של המשיבה. צילום הכרטיס הוגש לבית המשפט (ראה: זכ"ד - תפיסה וסימון, מתאריך 8.10.06). בהמשך אותה פגישה הציג "חמור" כי ברשותו אקדח. המשיבה החזיקה באקדח כשהיא עומדת מחוץ לחנות, ו"חמור" הניח ידו על ידה ולחץ על ההדק כשהקנה מופנה כלפי מעלה. לטענת המשיבה, היא וידידתה נבהלו מאד מהירי. גרסא זו של המשיבה עומדת בסתירה לגרסתה בזכ"ד חקירתה מתאריך 8.10.06 בשעה 11:05, בה מסרה כי מעולם לא ראתה את "חמור" חמוש בנשקו. עוד הוסיפה המשיבה בחקירתה מתאריך 11.10.06, שעה 16:30, כי "חמור" הראה לה ברכב ברמאללה כיצד להפעיל את המטען באמצעות הכפתור והטלפונים, וכי כששאל אותה אם הבינה כיצד המטען פועל, השיבה לו בחיוב. בזכ"ד חקירתה מתאריך 17.10.06 הכחישה המשיבה כי מסרה ל"חמור" מספר טלפון של נהג שיוכל לסייע בהעברת המטען, וטענה כי כל מה שהיה ידוע לה הוא שמוביל המטען צריך היה להגיע לרעננה. הנה נא, המשיבה, בהודעותיה, קושרת עצמה, לכאורה, בעבותות, לעבירות המיוחסות לה בכתב האישום. המשיבה הודתה כי סייעה בהעברת המטען דרך מחסום לרמאללה - כשהיא יודעת ש"חמור" משתייך לפתח, ומעריכה כי מדובר בהעברת נשק או תחמושת לצורך פעילות בטחונית. המשיבה הודתה כי ידעה על תכניתם של ידידיה לחטוף מתנחל. המשיבה לא נקטה בשום צעד שימנע זאת. המשיבה הודתה כי קישרה בין בן דודתה, העובד בישראל, לבין פעילי פתח - כאשר ידעה שמטרת הקשר היא העברת מטען חבלה לתוך ישראל - לדבריה, לרעננה - וזאת במטרה להרוג ולפגע במספר רב של אנשים. המשיבה הודתה כי הסכימה לסייע ל"חמור" ולאחיו באיתור סוחר אמל"ח ובהתרעה טלפונית לגבי קיומם של מחסומי צה"ל. המשיבה הודתה כי הצטלמה עם נשק, כשהיא עטורה בסמלי פתח, ולא התנגדה כש"חמור" מילא עבורה כרטיס של "ניצי פתח". המשיבה הודתה כי אחזה מרצונה החופשי בנשק טעון וירתה בו בעודה במחיצת אנשים - גם אם הירי עצמו לא היה פרי רצונה החופשי. המשיבה הודתה כי היתה מודעת לכך שהיא עושה מעשים אסורים, וכי סיפרה על כך לעובדות הסוציאליות והתכוונה לספר על כך למשטרה - אף שבסופו של דבר נמנעה לעשות זאת, בשל פחדה. הודעותיה של המשיבה מתחזקות בהודעות שותפיה. זכ"ד חקירת מחמד גמאל מחמד יעקוב ("חמור") מתאריך 3.10.06 מתיישבת עם הגרסה שמסרה המשיבה בנוגע לנסיעה בה העבירה המטען דרך המחסום לרמאללה. כך גם תרגום עדותו מתאריך ה-4.10.06. עם זאת, בזכ"ד חקירתו מתאריך 17.10.06 מציין "חמור" כי שיקר בחקירותיו הקודמות בתיאור תפקידה של המשיבה. לדבריו, עשה כן בכדי לגונן עליה. בנוגע לתקרית הירי ליד חנותו סיפר "חמור", כי כאשר הבחינה המשיבה שאל-הר משחק באקדחו של "חמור", ביקשה מ"חמור" לירות בו. "חמור" נאות לכך, והנחה אותה בעת שלחצה על ההדק וירתה כדור אחד. בנוגע לפגישה בביתו של "חמור", שאירעה כשבועיים לפני אירוע העברת המטען לרמאללה, טען "חמור" כי כבר באותה פגישה הסביר למשיבה כי הוא עוסק בפעילות צבאית הכוללת מטענים, וביקש את סיועה להביא מטען ולהכניסו לישראל. לדברי "חמור", המשיבה הסכימה, ובאותה פגישה התגייסו היא ואל-הר לארגון. "חמור" סיפר כי מספר ימים לאחר מכן שאל את אל-הר אם היתה למשיבה שהות להרהר בעניין, ואל-הר השיב לו כי היא מסכימה לפעול עימם ולהעביר את תיק הנפץ. עוד הוסיף "חמור" כי בהמשך, משנתקלו בבעיות בהעברת המטען, התקשרה אליו המשיבה ועדכנה אותה שישנו נהג בשם חכים, המסיע פועלים, וכי הוא יוכל לסייע להם. המשיבה מסרה ל"חמור" את מספרו של אותו נהג. לדברי "חמור", היתה המשיבה מוכנה לפעול בכל דבר בהוראה ממנו, והמשיבה היתה זו שהציעה לבן-דודתה להתגייס לארגון. גם מחמד בובלי, בן דודתה, מחזק הראיות נגדה בחקירותיו. בזכ"ד חקירתו מתאריך 15.10.06, שעה 8:45, מציין בובלי כי המשיבה הביעה נכונות להסיע אותו ואת הבחור עם מזוודת הנפץ למסעדת "ספגטי" ברעננה, שם יניחו את המזוודה ויחזרו לטירה. בזכ"ד חקירתו מתאריך 15.10.06, שעה 15:20, סיפר בובלי כי לפני מספר חודשים סיפרה לו המשיבה כי יש לה מכרים ברמאללה, בהם מבוקשת מתנועת פתח אשר רוצה לשלוח לה מזוודת נפץ, ובהמשך הכירה לו את "חמור". המשיך בובלי וסיפר כי כאשר הבשילה תכנית פעולת העברת המטען לישראל ואמורה היתה להתבצע, חששה המשיבה לבצע התכנית. בובלי ייעץ לה להודיע ל"חמור" שהם חוזרים בהם מהסכמתם, אולם המשיבה אמרה לבובלי כי היא "רוצה להמשיך עד הסוף". בזכ"ד חקירתו מיום 22.10.06 אמר בובלי כי הוא זה שנתן את המספר של נהג הפועלים הבלתי-חוקיים ל"חמור", ולא המשיבה. גם אחמד עא-רחים אחמד מחמד (אחמד אל-הר) ציין בזכ"ד חקירתו מתאריך 10.10.06, שעה 9:00, כי ורוד הביעה הסכמתה לסייע ל"חמור" בהעברת נשקים לגדמ"ע ובדרך ההפוכה. לדבריו, התנדבה המשיבה לבחור את המיקום המתאים לביצוע הפיגוע. אל-הר התייחס לנסיעה בה הועבר המטען לרמאללה, ואמר כי הבין שהמשיבה יודעת מראש הכל, מכיוון ששוחחה עם "חמור" בטלפון לפני כן, ידעה כי התכנון הוא להגיע לרמאללה, וכש"חמור" נכנס לרכב שאלה אותו אם הוא "הביא אותה" והכל בסדר. באותה חקירה התייחס אל-הר לתקרית הירי בחנותו של "חמור", וציין כי המשיבה ו"חמור" ירו כל אחד כדור אחד באוויר. לתימוכין נוספים בראיות נגד המשיבה, ראה: זכ"ד חקירת אל-הר מתאריך 10.10.06, שעה 16:15, זכ"ד אל-הר מתאריך 23.10.06. תימוכין נוספים בנוגע למודעותה של המשיבה לתכנון חטיפת ישראלי ראה בזכ"ד חקירתו של באסל עבדאללה מחמד חאמד מתאריך 3.10.06 ומתאריך 16.10.06. הנה כי כן, קיימות גם קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבה. עילת המעצר מזדקרת וברורה. המשיבה רתמה עצמה לפעילות חבלנית עויינת. פעילותה מצביעה על מסוכנות מאין כמותה. המשיבה, בשל מניעים לאומיים, מסתמא, מוכנה היתה לנקוט בפעולות המוליכות לפגיעה בחיי אזרחים תמימים. למותר להכביר על כן מילים, במיוחד בצוק העיתים בו אנו נמצאים. מסוכנות שכזו לא ניתן להפיג בכל חלופת מעצר שהיא. הנני מורה על מעצרה של המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים.טרורמעצרמעצר עד תום ההליכים