מעצר על יריות באזור מגורים

להלן החלטה בנושא מעצר על יריות באזור מגורים: החלטה 1. נגד המשיב הוגש ביום 29/11/07 כתב אישום, שיחס לו עבירות כדלהלן: חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, עבירות בנשק לפי סעיף 144(א)+ב (רישא + סיפא) לחוק העונשין, יריות באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק העונשין, איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, והחזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186 לחוק העונשין. על פי הנטען בפרק העובדות של כתב האישום, העבירות המיוחסות למשיב הן בגין שני אירועים. באירוע הראשון, הכל כמתואר בכתב האישום, ניגש המשיב, ביום 16/11/07, כשהוא נושא על גופו אקדח וסכין, אל דוכן למכירת ממתקים בשוק, שהיה שייך לעבדאלרחמאן בדראן (להלן - "עבד"), אביהם של איאד ומוטלק בדראן (להלן: "איאד" ו-"מוטלק", שניהם בחורים צעירים). המשיב דחף את הדוכן, צעק לעבר איאד כי הוא ישחט את אביו ואת כל משפחת בדראן (משפחת המתלוננים). באירוע השני, מיום 19/11/07, הגיע המשיב בסמוך לביתו של עבד, כשהוא מצוייד באקדח, וירה 4 כדורים לעברו של עבד, ששהה באותה עת במרפסת ביתו. הוא החטיא אותו ופגע בשני חלונות הבית. 2. הבקשה שלפני היא לעצור את המשיב עד תום ההליכים במשפטו. באת-כח המדינה טענה, כי יש בתיק התביעה ראיות לכאורה, המקימות תשתית עובדתית לכאורית איתנה דיה על מנת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים במשפטו. עוד טענה באת כח המדינה, כי יש עילת מעצר בשל מסוכנותו של המשיב כלפי המתלוננים והציבור, העולה ממעשיו משולחי הרסן ואף מגיליון ההרשעות הקודמות המרובות, שביניהן גם מספר רב של עבירות אלימות. עוד נטען בבקשה, שיש יסוד סביר לחשש ששחרורו של המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט ולהשפעה על עדים וכי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בשחרור לחלופת מעצר. 3. הסניגור טען כי הראיות שבתיק התביעה מעוררות תמיהות וספיקות, המחלישות אותן עד כדי כך, שיהיה זה מוצדק לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר ולו רק בשל החולשה שבראיות. עלי אם כן לסקור את חומר הראיות שבתיק התביעה ולבדוק אם הפגמים או התמיהות, שהסניגור טוען להם לגבי הראיות, "מחלישות" את המסכת הראייתית באופן שעל אף קיומה של עילת המעצר, יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. הראיות שבתיק התביעה 4. לגבי האירוע הראשון, יש בתיק ראיות כדלקמן: ההודעות של איאד ושל מוטלק (וראו הודעתיו של איאד מיום 22/11/07 ומיום 26/11/07 והודעותיו של מוטלק מאותם תאריכים). ההודעות מתאימות זו לזו, בלא שיימצאו בהן סתירות משמעותיות, ועולה מהן הגירסה המובאת בכתב האישום. האחים הוסיפו וטענו בהודעותיהם, כי אחיו של המשיב, מאלק, מנע מהמשיב, באירוע בשוק, לתקוף את איאד, בכך שתפס אותו מאחוריו והפסיק בכך את הריב באותו מעמד. עבד מאשר בהודעותיו (וראו הודעותיו מיום 16/11/07 ומיום 22/11/07) שכאשר הגיע לשוק, בניו סיפרו לו על האירוע והוא פנה לשני אחיו, גלאל והישאם על מנת להתייעץ אתם מה לעשות. הם החליטו לפנות לבדראן נימר, המכונה גם אבו-קאסם (להלן: "נימר"), שהוא דודו של המשיב כדי שיתווך ביניהם וישכין שלום. הם לא פנו למשטרה, כיוון שמדובר בבן משפחתם, אם כי בן משפחה רחוק. עדותו זו מאושרת על ידי שני האחים, גלאל והישאם, והיא אף נתמכת על ידי הדוד, נימר, אם כי הוא מכחיש שעבד או אחיו סיפרו לו כי המשיב נשא באירוע בשוק סכין ואקדח או כי איים על איאד ועל מוטלק. לגירסתו, האחים סיפרו לו רק על ריב דברים בין איאד לבין המשיב. אחיו של עבד, גלאל והישאם, מאשרים, כאמור, כי עבד פנה אליהם וביקש את עצתם באשר לאירוע בשוק, וכי הם פנו לנימר בדראן, מסרו לו שהמשיב איים על איאד ועל מאלק ועבד ושהיה לו אקדח וסכין. 5. לגבי האירוע השני עומדות לגירסת התביעה העדויות והראיות שלהלן: עבד מסר בהודעותיו על כך שיצא למרפסת ביתו בליל האירוע, בשעה 01:00 לערך, כיוון שחשש מפני המשיב, וכוונתו היתה לשמור על ביתו. הוא הבחין היטב במשיב, שעמד במרחק של כ-25-30 מ' ממנו ואף הבחין שהוא אוחז אקדח שחור בידו. המשיב ראה אותו וירה יריה אחת לעברו והחטיא. עבד נשכב על רצפת המרפסת. אחר כך ירה המשיב עוד שלושה כדורים ששניים מהם פגעו בחלונות הבית. נמצאה כניסה של קליעים בשניים מחלונות הבית. אשתו של עבד, עברי בדראן, מסרה כי שמעה קול יריות, ואז הלכה לחדר השני, שם שהה בעלה, ושאלה אותו מה קרה. הוא הרגיע אותה באומרו שהירי הוא אצל השכנים. בהודעתו הסביר עבד, כי לא אמר לה על המשיב, אלא בבוקר, לאחר שראתה את סימני הפגיעה בחלונות, שכן לא רצה להדאיגה. גירסתו של עבד נתמכת גם בהודעותיהם של אחיו, גלאל והישאם לפיהן, עבד קרא להם למחרת האירוע, סיפר להם מה קרה, והתייעץ אתם באשר לצעדים שעליהם לנקוט. הם החליטו להתלונן במשטרה וכך עשו. טענתו של עבד, כי הבחין ביורה, נתמכת בממצאים שנרשמו בתרשומת מיום 19/11/07 של השוטר דה קסטרו, לפיה בבדיקה נמצא חור בזכוכית שפונה לכוון מזרח עם חור יציאה. זירת העבירה נסרקה ולא נמצא דבר. עוד תומכת בגירסתו של עבד, גם התרשומת של נופר רוזנצוויג, ק' חקירות כרמל, לפיה נבדק ונמצא שיש תאורה במרחק של כמטר מהעץ שלידו עמד המשיב בעת הירי, על פי תיאורו של עבד, וכי "ממרפסת הבית ניתן לראות בבירור אדם, ואף את פניו, העומד מתחת לעץ או בסמוך לו בשל התאורה". 6. המשיב הכחיש, כי היה בשוק ביום 16/11/07, וקל וחומר, שאיים על בניו של עבד בכל אופן שהוא. כן הכחיש כי ירה לעבר ביתו של עבד. כאמור, עדותו של דודו, נימר, סותרת את טענתו של המשיב, שהוא לא היה בשוק ולא נפגש עם בניו של עבד ביום 16/11/07, שכן הדוד מאשר כי שוחח עם המשיב בעניין זה. אחיו של המשיב, מאלק, הכחיש שהפריד בין אחיו המשיב לבין בניו של עבד. המשיב טען כי ישן בביתו בליל האירוע השני. אמו ושני אחיו, מאלק וגמעה, מאשרים זאת. אולם בדיקה מדוקדקת של עדויותיהם מראה שיש סתירה באשר לשעה בה הלך לישון ועם מי ישן בחדר. 7. כעולה מסקירת הראיות, יש בידי התביעה תשתית לכאורית מספקת בשלב זה. הלכה היא כי בשלב זה לא נבדקת מהימנות הגירסאות, שכן זוהי מלאכתו של המותב שישב בדין במשפט גופו, אלא נבדקת התשתית הראייתית בהנחה שהיא תמצא מהימנה (וראו: בש"פ 9703/07 מדינת ישראל נ' פלוני, ניתן ביום 22.11.07 ; בש"פ 8727/07 ואליד אבו סבית נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 25.10.07, ; בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פד נ(2) 133). נותר לי לבדוק, אם יש בטענות הסניגור על מנת לקבוע כי התשתית הראייתית הוחלשה עד כדי כך שאין להסתמך עליה או שיש להורות על שחרורו של המשיב למעצר בית (וראו, שכאשר העדויות לכאורה קיימות אולם בעלות איכות מועטה, יש להורות על שחרור המשיב לחלופה (וראו בבש"פ 8320/00 אדם אשואל נ' מדינת ישראל תק-על 2000 (3) 2607). 8. הסניגור טען כי המתלוננים, עבד ושני בניו, התלוננו על האירוע מיום 16/11/07 רק לאחר שארע הארוע השני. למיטב הבנתי, טענת הסנגור היא, כי יש בכך כדי להחליש את גירסת המאשימה, שכן ניתן להניח כי המתלוננים ביקשו לחזק את תלונתם לגבי האירוע השני והוסיפו אירוע שלא היה ולא נברא. אמנם גירסה מאוחרת, כבושה, מעוררת חשד ולעתים חשד כבד כי היא איננה מהימנה, אלא אם ניתן הסבר לכבישתה (וראו: ע"פ 6916/06 ארמון אטיאס נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 29.10.07, ), אולם בנידוננו נתן עבד הסבר להשתהות במסירת התלונה, בטענו כי המדובר בבן משפחה ולכן לא רצה לפנות כבר בשלב האירוע הראשון או בסמוך לו למשטרה. הוא ואחיו חשבו להסדיר את המחלוקת באמצעות הדוד, נימר, אשר יפנה לנאשם ויתווך ביניהם. הוא הדין לגבי הירי: הסניגור שואל ומקשה, מדוע לא דווח על הירי מיד באותו לילה. על כך ענה עבד, כי חיכה לבוקר, אז התקשר עם אחיו על מנת להתייעץ עמם מה יש לעשות. 9. עוד טען הסניגור לגבי האירוע הראשון, כי לא נגבו הודעות מעדים בשוק, היו סתירות בדברי עבד ובניו באשר לאופן בו ראו את האקדח, היה תיאום גירסאות באשר לצבעו של האקדח, כיוון שעבד לא ידע בהודעתו הראשונה למסור מה היה צבע האקדח ורק לאחר מכן, בהודעתו השניה, אמר כי האקדח היה שחור. אכן יש להתפלא על כך שלא נגבו עדויות נוספות מבעלי הדוכנים הנוספים. אולם אינני סבורה שחוסר זה מחליש את ראיות התביעה במידה כזו שיש, רק בשל נימוק זה, לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. עומדת גירסה של עבד ובניו, שיש לה תימוכין כפי שתארתי, ועל המותב שיישב בדין, יהיה לקבוע מי מהגירסאות אמינה יותר. 10. הסניגור הפנה לעדותו של הדוד, נימר, אשר הכחיש כי גלאל, אחיו של עבד, ספר לו על כך שלמשיב היה באירוע הראשון אקדח וסכין. גלאל אמר שכן אמר לנימר על גירסתם של עבד ובניו לאירוע הראשון. בית המשפט יצטרך להכריע גירסתו של מי היא הנכונה, אולם יש בדבריו של נימר לתמוך בגירסתו של עבד ובניו שהם התלוננו בפניו על אירוע בשוק, וכי הוא דיבר עם המשיב, שלא הכחיש שהיה ריב בשוק, להבדיל מהמשתמע בהודעותיו (שהרי הכחיש כי היה בכלל בשוק ופגש את בניו של עבד). 11. הסניגור טוען כי גם אמם של איאד ומטלק, מסרה שהם דיווחו לה על ריב ולא על כך שהיה למשיב אקדח וסכין או שהיתה תקיפה (נסיון להפוך את הדוכן) או איומים. אכן האם בהודעתה איננה מספרת גירסה מלאה, כמו זו של שני בניה. אולם יתכן שלא נשאלה בחקירתה באופן מפורט או שהבנים לא מסרו לה את כל הפרטים מתוך מטרה שלא להדאיגה. על כל פנים, על המותב שיישב בדין יהיה לקבוע את מהימנות הגירסאות. 12. לגבי האירוע השני, טען הסניגור שיש להתפלא על כך שאיש מהשכנים לא התלונן על ירי. כנגד טענה זו עומדת העובדה שביתו של עבד נפגע מירי. עוד נטען כי בניו של עבד, שישנו, לא שמעו יריות. אף עובדה זו, שהיא מאושרת על ידי עדות הבנים, איננה עומדת כנגד הראיה כי היה ירי. לא מן הנמנע הוא שהבנים לא שמעו כיוון ששנתם חזקה. מנגד, אמם כן שמעה. לגבי דבריה של האם בהודעתה, טוען הסניגור כי יש להתפלא על כך שעבד לא מסר לה על כך שהירי כוון נגדו ונגד ביתם כאשר שאלה אותו אחרי שנשמעו היריות, מה קרה. עבד הסביר זאת בהודעתו, כי הוא לא רצה להדאיג אותה. הסברו, בשלב זה, איננו בלתי סביר. 13. עוד הלין הסניגור על כך שבביתו של עבד, לא נמצאו קליעים ולפיכך נשאלת השאלה מה קרה עמם. נראה, כי ניתן בשלב זה של בדיקת הראיות הלכאוריות, להסתפק בתרשומת מיום 19/11/07 של השוטר דה קסטרו, לפיה נמצא חור בזכוכית שפונה לכוון מזרח עם חור יציאה. יתכן שהקליעים יצאו, ויתכן שהתפזרו בזירה, על אף שהזירה נסרקה ולא נמצא דבר. 14. מתרשומת נוספת, של נופר רוזנצוויג, ק' חקירות כרמל, עולה כי הזירה נבדקה, ונמצא שהיה פנס תאורה במרחק של כמטר מהעץ שלידו עמד הנאשם, לטענת עבד, וכי "ממרפסת הבית ניתן לראות בבירור אדם, ואף את פניו, העומד מתחת לעץ או בסמוך לו בשל התאורה". בתרשומת זו יש גם תשובה, לכאורה, לתמיהתו של הסניגור, כיצד הצליח עבד לראות את המתלונן מהמרפסת, מה גם שהיה זה לילה גשום, שהרי יש תיאור של פנס שמאיר בסמוך מאוד למקום עמידתו של היורה. 15. לסיכום, דעתי היא שאין בטענותיו של הסניגור, כפי שסקרתי לעיל, די על מנת למזער את התשתית הראייתית שבתיק התביעה, עד כדי קביעה כי יש סיכויים טובים, שהמשיב ייצא זכאי בדינו. 16. באשר לחלופת המעצר, מקבלת אני את עמדת התביעה שיש במשיב, לכאורה, משום מסוכנות לגבי עבד ומשפחתו, וכי חלופת מעצר אין בה כדי לבטל מסוכנות זו. 17. אשר על כן אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים במשפטו.מקרי ירימעצר