עבירות מזון בניגוד לתקנות בריאות הציבור

להלן הכרעת דין בנושא עבירות מזון: הכרעת דין הנאשם הודה שבשמונה הזדמנויות שונות במהלך שנת 2005 הוביל ברכב שלא קורר, ללא תעודת משלוח למעלה מ-90,000 ביצי מאכל בלתי מוחתמות לשם שיווק, וזאת בניגוד לתקנות 2,4,6,7,9 לתקנות בריאות הציבור (מזון) (שיווק ביצי מאכל) תשנ"ד-1994 ביחד עם סעיפים 22+23 לפקודת בריאות הציבור(מזון)(נ"ח) תשמ"ג-1983, ובניגוד לכללים 15 (ה) ו-45(1) לכללי מועצת הלול (הסדרת ייצור מיון ושיווק )תשכ"ח-1968 ביחד עם סעיף 69 לחוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) תשכ"ד- 1963. מלכתחילה ייחס כתב האישום לנאשם גם עבירה על סעיף 218 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. סעיף זה נמחק בישיבת ההקראה בהתאם להסדר טיעון חלקי אליו הגיעו התובעת, עו"ד לנדא סקפה והסנגור, עו"ד ירון דוד. לאחר תיקון כתב האישום על ידי מחיקה כאמור, הנאשם הודה בעובדות, ובטרם הרשעה הוזמן בעניינו תסקיר משירות המבחן. התובעת הצהירה שתשקול עמדתה לאחר קבלת התסקיר (ראו עמ' 4 ו-5 לפרוטוקול). המלצת שירות המבחן - בתסקיר פרט שירות המבחן כמקובל את נסיבותיו האישיות, בריאותיות, כלכליות של הנאשם והנסיבות שהביאו אותו לעבור את העבירות בהשפעת מעסיקו. שירות המבחן לא השתכנע שהרשעת הנאשם תפגע בעתידו התעסוקתי ו/או המקצועי של הנאשם. יחד עם זאת לאור גילו הצעיר, נישואיו לאחרונה ומאמציו להשתקם, המליץ השירות להסתפק במאסר מותנה. עמדת התביעה - התובעת עמדה על הרשעת הנאשם בהתחשב בעבירות נשוא ההודאה והעדר המלצה להימנע מהרשעה בתסקיר המבחן. היא נדרשה לעובדה שהנאשם חזר ועבר עבירות עוון, שלצידן עונש מאסר שנה, במטרה להפיק רווחים. נסיבות אלה מצדיקות לדעתה הטלת מאסר בנוסף למאסר על תנאי, קנס וחתימה על התחייבות. יחד עם זאת לנוכח הודאת הנאשם, עברו הנקי וגילו הצעיר הציעה התובעת שהעונש לריצוי בפועל יהיה קצר וירוצה בעבודות שירות במידה והנאשם ימצא כשיר לכך. עמדת ההגנה - חרף העדר המלצה משרות המבחן ביקש הסנגור להימנע מהרשעה. הוא נדרש לסיווגן של העבירות כעבירות עוון תוך הסתייגות מהגדרתן כעבירות חמורות. לדעתו, נכון ליתן במקרה זה משקל בכורה לנסיבותיו של הנאשם, להתחשב במצב בריאותו הנפשית כעולה מהמסמך במ/2, בגילו הצעיר מאוד, תוך הדגשה שבמועדים הרלוונטיים היה הנאשם ממש על סף קטינות, שבתמימותו נפל קורבן לבגיר שהבטיח לו הבטחות בהן לא עמד. תוך כדי כך הסתבך הנאשם במשפטים וחובות כבדים בגין עבירות תעבורה שלא עבר. הנאשם הפסיק את מעשי העבירה ב- 2005. במהלך שמונה עשר החודשים שחלפו מאז, בעזרת אדם בוגר ותומך ששמו מאוזכר בתסקיר, עשה הנאשם מהפך חיובי במטרה להשתקם: נשא אישה והוא ממתין להולדת ילדו הבכור, עושה מאמצים להתגייס לצה"ל ולהשתלב בחיים נורמטיביים. את כל אלו לא יוכל להשיג אם יוטל בו אות קין של פליליות. הסנגור ביקש לדחות את המשך הטיעונים לעונש, ולהזמין משירות המבחן תסקרי משלים על מנת שתהא לנאשם הזדמנות להציג מסמכים נוספים שיילקחו במכלול השיקולים. לדעת הסנגור ראוי היה ששירות המבחן יבקש מהנאשם מסמכים אלה ונמנע מעשות כן באופן שפגע בנאשם. הבקשה נדחתה משום שלדעת קצינת מבחן אין צורך בתסקיר נוסף, והעובדה שבפתיח שבתסקיר פירוט מקורות המידע אליהם נדרש השירות עובר להכנת התסקיר (עמ' 7-8 לפרוטוקול). לאחר ששמעתי הטיעונים ועיינתי בחומר שהוגש בפני הגעתי למסקנות כדלקמן: ככלל נאשם המודה בעובדות שיש בהן לבסס עבירה או שאשמתו הוכחה כנדרש במשפט פלילי - יורשע בדינו. כך מביעה החברה סלידתה ממעשה העבירה וכך היא מיישמת את הנורמות המקובלות עליה תוך הפעלת אכיפה שוויונית. יחד עם זאת, חייב בית המשפט להידרש לסמכות שבס' 71א לחוק ובסעיף 1 לפקודת המבחן (נוסח חדש), התשי"ט - 1969 לסיים הליך פלילי ללא הרשעה ולתנאים שבהם יעשה בית המשפט שימוש בסמכות זו. על בית המשפט לבדוק האם המקרה הספציפי שבדיון נכנס לגדר המקרים נדירים בהם הנזק שעלול להיגרם לנאשם באם יורשע גדול מאוד, והוא בלתי מידתי בהשוואה לנזק שייגרם לציבור אם הנאשם לא יורשע. באם מגיע בית המשפט למסקנה לפיה אכן הנזק לפרט עולה על הנזק לאינטרס הציבורי, יסתיים ההליך ללא הרשעה. ראו לעניין זה ספרו של כב' השופט י.קדמי "על סדר הדין בפלילים", חלק שני, מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ד-2003, עמ' 1105. כדי להגיע להחלטה באם להרשיע נאשם אם לאו, נעזר בית המשפט במבחנים שונים שגובשו בפסיקה. ראו בין השאר: ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל תק-על כרך 85(3) תשמ"ה-תשמ"ו 1985 עמ' 737, ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב (3) 337, ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד (3), עמ' 685 בעמ' 689 וע"פ 8903/05, פלוני נ' מדינת ישראל. חומרתה של עבירה נגזרת כמובן מסיווגה בחוק. יחד עם זאת הסיווג איננו המדד היחיד והבלעדי לקביעת חומרתו של מעשה עבירה. הסיווג קובע רק את רמת העונש המקסימאלי שבית משפט מוסמך לגזור על נאשם. יש ועבירה מסוג פשע, נעברת בנסיבות הנוטלות ממנה את מירב חומרתה ומאפשרות התחשבות יתירה בשלב גזירת העונש. ולעומת זאת יש עבירות שאינן ממוקמות בחוק ברף גבוה של חומרה, אך נסיבות ביצוען, היקפן ונפיצותן מחייבת ענישה מכבידה שיהיה בה להגשים התכלית החקיקתית וליישם מטרות הענישה. ראו לעניין זה ע"פ (חיפה) 763/05 - צוקרמן יניב נ' משרד לאיכות הסביבה. תק-מח 2006(2), 784 ,עמ' 788, שם חזר בית המשפט המחוזי על הלכה מקדמא דנה לפיה: "בקביעת אמת המידה המרתיעה מן הראוי שבית-המשפט יתן דעתו לשאלה אם מדובר על תופעה יוצאת דופן ואין חשש שאחרים ייגררו למעשים דומים או שמא מדובר על תופעה הקורה באופן תדיר ומשפיעה על האווירה והמציאות בארצנו". 5) זאת ועוד - חומרתה של עבירה חייבת להישקל ולהיבדק במסגרת המטריה המשפטית שבה היא ממוקמת ואין להיגרר להשוות מין שאינו במינו. אין ספק שעבירת תעבורה הקבועה בפקודת התעבורה חמורה פחות מעבירת פשע חמור הקבועה בחוק העונשין. אולם, במתחם התעבורתי עבירת נהיגה בניגוד לאור אדום ברמזור שסיכון רב גלום בה, היא מן העבירות החמורות ביותר ומחייבת את ביהמ"ש הדין בעבירות מסוג זה להתייחסות מחמירה. מן הכלל אל הפרט: מקובלת עלי עמדת התובעת שהנאשם עבר עבירות חמורות. החומרה נגזרת מהתמשכותה של הפעילות האסורה, לאורך תקופה משמעותית, מכמות הביצים האדירה שהנאשם נתפס מוביל פעם אחר פעם. מהסיכון הבריאותי להקל הצרכנים הגלום ובמקרה זה קהל של מעל 90,000 איש, בביצים המשווקות מבלי שעמדו בדרישות שבחוק ובתקנות מחייבים, ומהעבודה שהעבירות בוצעו פעם אחר פעם לשם השגת רווחים מבלי שפעולות הרשויות מרתיעה את הנאשם ומביאה אותו לתובנה שמעשיו אסורים. הצטברותן של נסיבות לחומרה מחייבת העדפת האינטרס הציבורי וזאת גם במחיר פגיעה בפרט. כאן המקום להדגיש שלמרות הפגיעה שפוגעת הרשעה בפליליים בכל מי שיוצא משערי בית המשפט ולחובתו הרשעה, אין בפני, במקרה זה ביסוס לטענה שהרשעת הנאשם תהיה "מכת מוות", להמשך עתידו האישי והתעסוקתי. סוף דבר - אני דוחה את בקשת הנאשם וסניגורו ועל סמך הודאתו אני מרשיעה אותו בעבירות על תקנות 2,4,6,7,9 לתקנות בריאות הציבור (מזון) (שיווק ביצי מאכל) תשנ"ד-1994 ביחד עם סעיפים 22+23 לפקודת בריאות הציבור (מזון) (נ"ח) תשמ"ג-1983, ובניגוד לכללים 15 (ה) ו- 45 (1) לכללי מועצת הלול (הסדרת ייצוק מיון ושיווק) תשכ"ח-1968, ביחד עם סעיף 69 לחוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) תשכ"ד-1963. רפואהבריאות הציבור