להלן גזר דין בנושא עונש על בניה בקרקע חקלאית: גזר דין הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות על חוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, (להלן: "החוק"). על פי האמור בכתב האישום - ביום 25.1.04 במסגרת ת.פ. 3252/02 בבית משפט השלום בחדרה (להלן: "התיק הראשון"), הורשע הנאשם בעבירה של ביצוע בניה בשטח של כ - 200 מ"ר ללא היתר ושימוש חורג בקרקע חקלאית למגורים ללא היתר, במקרקעין הידועים כגוש 20315 חלקה 21 בכפר מוצמוץ. בגזר הדין שניתן ביום 21.4.04 צווה בית המשפט, בין היתר, כי על הנאשם להרוס את המבנה נשוא כתב האישום תוך 18 חודשים. ביום 9.11.05 האריך בית המשפט את המועד לביצוע צו ההריסה לשנה מיום 22.10.05. על פי ההחלטה היה על הנאשם לבצע את צו ההריסה עד ליום 21.10.06. ביום 29.11.06 ביקר מפקח בניה מטעם המאשימה וראה כי המבנה לא נהרס וצו בית המשפט לא בוצע. כמו כן הבחין מפקח הבניה כי המבנה מאוכלס ומשמש למגורי הנאשם ומשפחתו. הנאשם לא קיבל עד למועד הגשת כתב האישום היתר בניה וביודעין לא ציית לצו בית המשפט. עוד על פי כתב האישום, על המקרקעין חלה תכנית מאושרת ג/400 המייעדת את המקרקעין כקרקע חקלאית והם הוכרזו כקרקע חקלאית בהודעה שפורסמה בילקוט הפרסומים 3504 מיום 30.11.87 בע"מ 365. השימוש במקרקעין למגורים טעון היתר ולפיכך מהווה שימוש חורג בקרקע חקלאית. הנאשם עבר איפוא עבירות בניגוד לסעיפים - 210, 145, 156, 204 (א) +(ג), 205, 206, 208(א), 218 ו - 221 לחוק. ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש, הדגיש את התקופה הארוכה שחלפה מן היום בו היה אמור הצו להיות מבוצע ואת המדיניות המחמירה הניבטת מפסקי הדין שניתנו ע"י בתי המשפט על פיה ביצוע העבירות דנן מצדיק הטלת עונש חמור של מאסר בפועל. זאת כדי למגר את מעשי הבניה הבלתי חוקית וכדי לאכוף ביתר שאת ביצוע צווים שיפוטיים. כנגזרת מטיעוניו, ביקש ב"כ המאשימה להפעיל מאסר על תנאי התלוי ועומד כנגד הנאשם, להטיל עונש מאסר בפועל, קנס משמעותי שיהיה בו כדי להוות הרתעה וצו האוסר את המשך השימוש החורג, על מנת למנוע המשך הנאה כלכלית מן הנכס שנבנה שלא כדין. עוד הודגש היקף הבניה שמגיע כדי 200 מ"ר. ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש, ציין את הודאתו של הנאשם במיוחס לו והחסכון בזמן השיפוטי, כמו גם נטילת האחריות ע"י הנאשם למעשיו הנטענים. הדגיש ב"כ הנאשם את הפן האינדוידואלי שיש בענישה וביקש ליישמו על הנאשם נוכח שלל נתוניו האישיים. לדברי ב"כ הנאשם פעל הנאשם ועדיין פועל רבות לשם הכשרת הבניה. נטען, כי הנאשם הקים את המבנה אותו לא הרס, כדי למצוא קורת גג לבני משפחתו ולא על מנת להפיק תועלת כלכלית, שכן הוא ובני משפחתו חיו בבית לא להם במשך תקופה ממושכת, בדירת מחסן תחת ביתו של אחיו. הודגשה מצוקת האוכלוסיה במקום מושבו של הנאשם והקשיים הגדולים הכרוכים בקבלת היתרי בניה. הוטעם הממון הרב שהשקיע הנאשם במבנה, כן צויינה העובדה שהוגשה בקשה להיתר בניה בטרם הוקם, אלא שזו נדחתה. כיום, נטען, הליכי הלגאליזציה הינם בשלב מתקדם והמועצה המקומית אף המליצה להכליל את האיזור בו נבנה המבנה כאיזור המיועד למגורים. לטענת ב"כ הנאשם, הרשויות לא עושות די לשם פתרון הבעיה האנושית הקיימת באיזור. באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, נטען, כי רעייתו חולה במחלה ממארת, כי מאסרו יפגע במעמדו ובדימויו העצמי וכי הפרוטה אינה מצוייה בכיסו. בהתאם, ביקש ב"כ הנאשם להאריך את המאסר על תנאי התלוי ועומד כנגד הנאשם ולחילופין להפעילו בעבודות שירות. הוסיף ב"כ הנאשם כי הנאשם חדל מן השימוש במבנה ואינו דר בו יותר. הנאשם בדבריו האחרונים, ציין את יושר חשיבתו והליכותיו וסבור הוא, כי אך ראוי שלאור גילו המתקדם יהיה לו מקום מגורים ראוי. לדבריו, עשה את כל שניתן היה לעשות על מנת להכשיר את הבניה וזאת תוך ויתור על יתרונות חומריים אחרים. כן ציין, כי מעשיו נעשו מחוסר ברירה והדגיש גם הוא את נסיבותיו האישיות. דיון והכרעה - עיינתי ארוכות במסמכים הרבים שהוגשו ע"י ב"כ הנאשם, שמעתי טיעוני הצדדים ושקלתי בכובד ראש דבריהם. הנאשם על פי האמור בכתב האישום בתיק הראשון, בנה את המבנה נשוא האישום במהלך שנת 2002. לטענת ב"כ הנאשם במקביל לבניה עשה הנאשם להגשת בקשה להיתר בניה. בקשתו נדחתה ביום 23.12.03 מן הטעם שהבניה המוצעת חורגת מהוראות תכנית ג/400 לענין תכליות מותרות ושאינה מתירה בניה ושימושים לא חקלאיים על קרקע חקלאית. ב"כ הנאשם ביקש להסיק מן האמור לעיל, כי לא היה בכוונתו של הנאשם להפר את החוק. סבור אני כי ניתן להסיק מכך היפוכו של דבר. ראשית, בנה הנאשם, בין אם הגיש בקשתו לפני תחילת הבניה ובין אם לאחריה. שנית, קיבל הנאשם את החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה ולמרות שזו דחתה את בקשתו על פי הנראה לא שת ליבו להחלטתה. בהמשך, הועמד הנאשם לדין בשל בנית המבנה ובית המשפט הורה לו להרוס את המבנה ואף עיכב פעמיים את ביצוע הצו, לראשונה ל - 18 חודשים ובהמשך ל - שנה נוספת, אלא שהנאשם לא עשה להריסת המבנה ובמהלך התקופה אף לא נתקבל היתר בניה. נוכח המסמכים שהוצגו בפני, ספק אם יתקבל היתר בניה בטווח הנראה לעין וודאי שלא בזמן הקרוב ואין איפוא לסבור כי ההיתר הינו בהישג יד. מכל מקום, משלא עוכב הצו פעם נוספת היה על הנאשם לבצעו. הנאשם לא עשה לביצוע הצו ולמעלה מכך החל להתגורר במבנה, כדבריו בת/2. הנאשם עשה את כל האמור לעיל, ביודעו שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בגין העבירה נשוא הדיון הנוכחי ולאחר שחתם על התחייבות להימנע מביצוע העבירה אותה עבר, זאת למרות שטוען הוא כיום כי אינו מתגורר במבנה. השיקולים הרבים שביקש ב"כ הנאשם לשקול לטובת מרשו, בפועל נשקלו וקיבלו ביטוי נכבד ביותר בגזר דינו של בית המשפט בתיק הראשון, כאמור בת/1. כך או כך, אליבא ד'התנהגות הנאשם, צרכיו האישיים לחוד ודיני התכנון והבניה וצווי בית המשפט לחוד. התופעה בה עסקינן קנתה לה אחיזה רבת היקף במחוזותינו, איש איש לביתו יעשהו על קרקע חקלאית וללא היתר, תוך התעלמות מוחלטת כמעט מן החוק ומצווי בתי המשפט המוצאים על פיו. דומה, כי סלחנות יתר, יש בה משום העצמת התחושה כי אמירותיו של בית המשפט נאמרות לתפארת המליצה בלבד ואינן באמת ובתמים מכוונות ליישום. כנאמר ברע"פ 2809/05 - גבריאל טסה נ' מדינת ישראל . תק-על 2005(2), 2063 ,עמ' 2064. " אף לעיצומם של דברים: במישור הנורמטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף - למרבה הצער - מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר "... התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות נגד חוקי התכנון והבניה... , לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי על-ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה". ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט - כתארו אז - אלון): "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה. ראו לענין זה דברי השופט (כתארו אז) חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59: "אכן כן, תופעת הבניה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה - ברבות השנים צירפה עצמה מכה זו... לעשר המכות"; בא כוח המדינה הפנה לדו"ח ועדת החקירה הממלכתית לבטיחות מבנים (ועדת זיילר) 223-221, באשר להתפשטות הנגע של עבריינות בניה, עד שבית המשפט כמעט נדרש "להתנצל" על הענשתו. ואולם, אין בתי המשפט צריכים להתנצל על מלחמה בנגע, שכיסה את הארץ, לעתים עד כדי כלימה; אדרבה ואדרבה, כל הלוחם, הרי זה מבורך." אשר על כן, יש לראות בחומרה רבה את התנהגות הנאשם, נוכח היקף הבניה והשימוש אותו עושה הוא או עשה עד לאחרונה במבנה. מנגד, לא ניתן להתעלם מכלל הנתונים שהציג ב"כ הנאשם לענין העונש הן במישור הכללי המנהלי והן במישור האישי. הדעת נותנת כי ראוי וצודק הוא שלמקום מושבו של הנאשם תהא תוכנית מתאר המתחשבת בצרכי האוכלוסיה וגידולה. קשה להלום נסיבות על פיהן, הנאשם ואנשי הישובים באיזור מגוריו, לא יזכו כלל ובמשך שנים רבות לאפשרות בניה ולו מצומצמת על אדמותיהם. הנאשם אף הודה במיוחס לו, חסך זמן שיפוטי יקר ונטל אחריות בגין מעשיו, כיום עותר הוא בעיקר להתחשב בנסיבותיו ולנקוט בו במידת הרחמים. נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם הינן חריגות למדי נוכח מחלת רעייתו וגילו המתקדם ותחינתו הכנה אף ניכרת מתשובותיו בת/2. למעלה מכל אלה, לא ניתן להתעלם מן העובדה הבאה לביטוי בגזר הדין בתיק הראשון, במסגרתה נקבע כי הועדה המחוזית רשאית להרוס את המבנה לאחר שלא עשה כן הנאשם. ב"כ המאשימה לא נימק את מחדלה של המאשימה בענין זה וכאשר עסקינן באי קיום צווים שיפוטיים, אך סביר הוא כי על המאשימה לעשות אף היא לקיומם כאשר ניתנת האפשרות בידיה. משחדלה המאשימה עצמה בביצוע הצו, ראוי כי ינתנו בפני בית המשפט נימוקים למחדלה אך אלו לא ניתנו אף לא כזית. תוך איזון ושקלול בין כלל הנתונים לחומרא ולקולא הנני גוזר על הנאשם את העונשים כדלקמן : הנני מפעיל מאסר על תנאי בן ששה חודשים, שנגזר על הנאשם בתיק הראשון כפי ששונה בע"פ 1368/04 של בית המשפט המחוזי חיפה, פסק דין מיום 9.12.04. בגין העבירות בהן הורשע בתיק הנוכחי, הנני גוזר על הנאשם עונש של חמישה חודשי מאסר בפועל. לאור השיקולים שצויינו לקולא, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם, הנני מורה כי עונש המאסר על תנאי שהופעל ועונש המאסר לריצוי בפועל שהוטל ירוצו בחופף זה לזה, כך שסה"כ ירצה הנאשם מאסר בפועל למשך שישה חודשים, על דרך של עבודות שירות, באם הממונה על עבודות שירות ימליץ על כך. הנני מטיל על הנאשם 5 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מהיום שלא יעבור את אחת העבירות בהן הורשע בתיק הנוכחי. הנני מטיל על הנאשם קנס בסך 30,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב - 30 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 1.9.07 ובכל 1 בחודש שלאחריו. אי פרעון אחד התשלומים במועד יעמיד את יתרת הקנס לפרעון מיידי. הנני מורה על חילוט ההתחייבות עליה חתם הנאשם בגדרי התיק הראשון, בסך 10,000 ₪. סכום זה ישולם בארבעה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.10.07 ובכל 1 בחודש שלאחריו. הנני מצווה על איסור שימוש במבנה נשוא כתב האישום. צו זה יכנס לתוקפו באופן מיידי, בפרט לאור הטיעונים כי אין הנאשם עושה בו כיום שימוש. יש לרשום הערה בלשכת רישום המקרקעין בדבר קיומו של הצו. בניהחקלאותקרקע חקלאית