עונש על מסירת מידע לאויב

הנאשם צילם מוצבים של צה"ל והורשע בביצוע עבירה של מסירת ידיעה לאוייב שעלולה להיות לתועלת לאוייב, לפי סעיף 111(חלופה שניה) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 להלן גזר דין בנושא עונש על מסירת מידע לאויב: גזר דין השופטת ר. יפה-כ"ץ, אב"ד: 1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, אשר ייחס לו ביצוע עבירות שונות כנגד בטחון המדינה. בעקבות הסדר טיעון, תוקן כתב האישום והנאשם הודה והורשע בהתאם לכתב האישום המתוקן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. בהתאם לאמור באישום הראשון של כתב האישום המתוקן עולה, כי במהלך שנת 2005, בתאריכים שאינם ידועים, צילם הנאשם, ביחד עם אחר, באמצעות מצלמת וידאו, אשר קיבל מפעיל בארגון ועדות ההתנגדות העממית (ארגון שהוכרז ב-09/06/06 על ידי שר הבטחון כהתאחדות בלתי מותרת), מוצבים של צה"ל באזור מזרחית לבית חנון וכן תנועה של סיורים של צה"ל במקום. את הסרטים שצילם, העבירו המשיב והאחר לאנשי ארגון הטרור לצורך תכנון פיגועים נגד חיילי צה"ל. היות ובנסיבות הנ"ל מסר הנאשם ידיעה לאוייב או בשביל האוייב, ידיעה שעלולה להיות לתועלת האוייב - הוא הורשע בביצוע עבירה של מסירת ידיעה לאוייב שעלולה להיות לתועלת לאוייב, לפי סעיף 111(חלופה שניה) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). במסגרת האישום השני, הודה הנאשם, כי בתאריך שאינו ידוע, במהלך שנת 2005, קשר קשר עם שניים אחרים לחפור מנהרה מבית חנון לשטח ישראל, כדי להחדיר מפגעים לישראל בכוונה לפגוע בבטחון המדינה. כדי לקדם את הקשר הנ"ל, תכנן הנאשם את המנהרה וצילם במצלמת וידאו את השטח בו תוכננה המנהרה, אבל לבסוף התכנון לא יצא אל הפועל והמנהרה לא נחפרה. בגין מעשיו אלה, הורשע הנאשם בעבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. 2. לבקשת הסניגור המלומד והיות והנאשם, שהוא יליד 1986, ביצע את העבירות בעת שהיה קטין, הורינו לשרות המבחן להגיש תסקיר על הנאשם. מהתסקיר למדנו, כי הנאשם כבן 21, נשוי מזה כ-3 שנים ללא ילדים. הנאשם מסר לשרות המבחן, כי טרם מעצרו שרת כשנה כחייל ברשות הפלשתינאית וגם אביו הינו חייל ברשות הפלשתינאית. לנאשם 8 אחים, כאשר אחיו הבוגר נהרג מאש פגזי צה"ל בשנת 2002 בעת שהנאשם היה כבן 16. הנאשם תאר את הארוע הנ"ל, כארוע משברי קשה עבור המשפחה בכלל ועבורו בפרט, בשל הקשר הרגשי העמוק שהיה בינו לבין אחיו. הנאשם הוסיף וטען בפני שרות המבחן, כי תחילה "היה מוצף ברגשות כעס על נסיבות מותו [של האח], אך בהמשך, ועל פי הדת המוסלמית, ויתר על הצורך בנקמה שלתפיסתו לא פותרת דבר. הוא שלל בפנינו קשר בין נסיבות מות אחיו לבין המיוחס לו בכתב האישום". הנאשם טען בפני שרות המבחן, כי סיים 6 שנות לימוד והפסיק את לימודיו על רקע הישגים לימודיים נמוכים (לדבריו אינו יודע קרוא וכתוב), ועל רקע מצוקה כלכלית קשה של משפחתו. הוא החל לעבוד בגיל צעיר במגוון עבודות יומיות ומאז החלה האינתיפאדה האחרונה, ובשל העדר מקורות פרנסה, החליט להתגייס לצבא כדרך לפרנס את משפחתו. לדבריו, עבר אימונים יסודיים, ללא נשק ("כמו בצופים"). הוא מסר עוד, כי הוא שואף לשוב למקום מגוריו בבית חנון ולהיות שוטר תנועה. הנאשם שלל בפני שרות המבחן שייכות לארגון טרור, אם כי בהמשך מסר, כי היה חבר ארגון במשך 7 עד 8 חודשים, וזאת כדרך "לנקות" את שמו ולהזים שמועות, כי הוא פועל לטובת מדינת ישראל. שרות המבחן התרשם, כי הנאשם השקיע מאמצים ניכרים להציג עצמו בצורה חיובית ונורמטיבית תוך שהוא נמנע מכל מפגש רגשי עם קשיים בחייו או עם הארועים שסובבו את נסיבות מעצרו. הוא נמנע מלהשיב באופן ישיר לשאלות שרות המבחן ונהג להסיט את השיחה פעם אחר פעם לתאור מצוקת החיים בבית חנון. יחד עם זאת נמנע הנאשם מלקשור את בחירותיו בחיים ואת דרכי התמודדותו עם הקשיים למצוקה הזו. כך כתב שירות המבחן בנוגע להתיחסותו של הנאשם לעבירות נשוא כתב האישום: "תחילה מסר כי אינו יודע על מה עצור. בהמשך אחמד סיפר כי צילם את כוחות צה"ל... לדבריו, בטרם הליך ההתנתקות פנו אליו מספר חברים וביקשו ממנו לצלם אזור צבאי ריק. לדבריו תפס את הבקשה כ"צחוק בין חברים" ולא ידע מה השימוש שיעשו בצילומיו... התייחסות צרה ושטחית גילה גם ביחס לסעיף האישום השני. לדבריו היה שותף לתכנון המנהרה אך לא ידע מה היא מטרתה למרות שמסר כי כיוון חפירת המנהרה יועד לעבר ישראל... אחמד שלל תחושת כעס או שנאה כלפי ישראלים. הוא חש, כי מעצרו כיום והמאסר אותו אמור לרצות יסייעו לו בהמשך בביסוס מעמדו החברתי והכלכלי עת יחזור לביתו בעזה...". שרות המבחן ציין, בסיום תסקירו, כי התרשם שדברי הנאשם, לפיהם הפיק לקח ממעשיו, נאמרו ללא כוונת חרטה וכנובעים מנסיונו להשפיע על עמדותם. לאור כל האמור ולאור חומרת העבירה, לא עלה בידי שרות המבחן לבוא בכל המלצה בעניינו של הנאשם. 3. במסגרת טיעוניו לעונש, עמד התובע המלומד, עו"ד ברקוביץ, על חומרת מעשי הנאשם. אמנם נכון, לדבריו, כי הפיגועים המתוכננים על ידי הנאשם לא יצאו אל הפועל, אך הדבר לא היה בשל חרטה של הנאשם. כל פיגוע מתחיל, לדבריו, בתכנון מוקדם ובהכרת השטח, ולכן ישנה חשיבות לכל מי שנוטל חלק בשרשרת הפיגועים. ללא הנאשם, אשר הכין את השלבים הראשוניים של הפיגועים, לא ניתן היה, בסופו של דבר, לבצע את הפיגועים כנגד מדינת ישראל, ולכן מעשיו בעלי חשיבות, גם אם מדובר בחלק קטן משרשרת הפיגועים. התובע ביקש מביהמ"ש להירתם להגנה על אזרחי המדינה ולהטיל על הנאשם עונש מרתיע בדרך של מאסר לתקופה ממושכת ומאסר על תנאי, וזאת גם על מנת להרתיע אחרים ולמנוע מאחרים בעתיד מלהשתתף בהכנת פיגועים. 4. ב"כ הנאשם המלומד, עו"ד ג'אברין, עמד על הנסיבות הספציפיות הן של הנאשם והן של המעשים שביצע. לדבריו, את התצפיות נשוא האישום הראשון נתבקש לבצע לאחר שהוא התגורר בסמוך למקום התצפית. ערכן של התצפיות, לדבריו, היה מועט שכן לא מדובר במידע סודי שלא ניתן היה להשיגו בדרך פשוטה ואף ללא סיועו של הנאשם. נכון, שישנה חומרה בעצם מסירת המידע, אך ישנה חשיבות רבה לתוכן המידע שנמסר, ובמקרה שבפנינו, לדברי הסנגור, מדובר במידע שלא היה כל קושי להשיגו, וכל מי שעבר במקום, או בקרבת המקום, יכול היה לאסוף אותו. עוד הדגיש, כי לא היה מדובר במידע שנאסף מתוך מדינת ישראל. הסניגור הדגיש בדבריו, כי אין כל ראיה לכך, שהמידע שנמסר על ידי הנאשם, סייע בפועל לארגון הטרור או שהיה בסיס לביצוע פעולת טרור כלשהי. ניסוח כתב האישום חשוב, לדבריו, שכן הנאשם הורשע במסירת ידיעה "שעלולה" לסייע לאוייב ללא כל וודאות שאכן סייע לאוייב בפועל. היות והמידע שנמסר על ידי הנאשם, לדברי הסניגור, נאסף לפני ההתנתקות, הרי שממילא כיום אינו בעל ערך כלשהו ולא ניתן יהיה לעשות בו שימוש, כשם שלא נעשה בו שימוש בעבר. הסניגור המלומד הדגיש, כי הנאשם אינו חב חובת נאמנות למדינת ישראל וזאת בהיותו תושב הרשות הפלשתינאית. ניתן אף לומר, לדבריו, "כי לנאשם יש חובת אמון סותרת אחרת לבני עמו הפלשתיני וזה גם עוגן בדין הבינלאומי, למשל בסעיף 45 לאמנה בדבר דיני ומנהגי המלחמה ביבשה (האג 1907), הקובע כי אסור להכריח תושבי שטח כבוש להישבע אמונים למעצמה האוייבת". לכן, לדבריו, יש להקל בעונשו של הנאשם לעומת עונש שהיה מוטל במקרה דומה על אזרח ישראלי. הסניגור הוסיף וטען, כי הנאשם לא פעל במסגרת חברות בארגון טרור ואף לכך יש משמעות לעניין הענישה. אשר לאישום השני טען הסניגור, כי קשירת הקשר של הנאשם עם אחרים לחפור מנהרה, ממילא לא היתה יכולה לצאת אל הפועל, שכן לנאשם אין כל נסיון בחפירת מנהרות וגם לא היו לו הכלים הדרושים לכך. מעשיו של הנאשם, לדברי הסניגור, נעשו רק מתוך סקרנות והתלהבות ילדותיים, לאחר שרצה לחקות פעילי טרור. בכל מקרה, לדבריו, מדובר היה בשלב ראשוני ולא מתקדם של קשירת הקשר, קשר שנזנח ונשאר בחלל האויר ולא מומש. הסניגור הדגיש, כי לנאשם אין הרשעות קודמות וכי לא הסתבך עד מעצרו במעשים נוספים - לא פליליים ולא בטחוניים, ומיד עם מעצרו שיתף פעולה עם כוחות הבטחון כשם שהודה בביהמ"ש וחסך מזמנו של ביהמ"ש. נוכח העובדה, כי אסירים כגון הנאשם שבפנינו לא מקבלים, דרך כלל, קיצור של תקופת המאסר - ביקש הסניגור להתחשב בנאשם, שהיה קטין בעת ביצוע העבירות וכי נסיבות חייו היו קשות (במיוחד מותו של אחיו), ולגזור עליו עונש מתון. הסניגור הגיש אסופת פסיקה וביקש ללמוד ממנה על רמת הענישה המבוקשת על ידו. 5. הנאשם פנה אף הוא לביהמ"ש, טען שהוא מצדד בכל מה שאמר בא כוחו, שטעה במעשיו ומתחרט עליהם. 6. אין ספק, כי מעשי הנאשם קשים וחמורים. הנאשם במעשיו הכין את התשתית, אשר אמורה היתה לסייע לארגוני טרור, אם לפגוע בחיילי צה"ל - נשוא האישום הראשון ואם לבצע פיגוע בתוך תחומי ישראל לאחר חפירת המנהרה המתוכננת - נשוא האישום השני. אכן, צודק התובע, כי הנאשם היה חוליה חיונית שבלעדיה לא ניתן היה לבצע פיגועים. אמנם, באירועים נשוא האישום הראשון הנאשם "רק" אסף מידע כדי שאחרים יבצעו פיגועים, אבל באירוע נשוא האישום השני, הנאשם כבר השתתף בעצמו בחפירת מנהרה, דהיינו עשה מעשה של ממש במסגרת קשירת קשר עם שניים נוספים. העבירות שביצע הנאשם הן בנפשנו, והן נוגעות לעצם קיומה של מדינת ישראל ולבטחונם של אזרחיה, תושביה וחייליה. אל לנו לשכוח, כי אנו מצויים בתקופה, שהיא עקובה מדם וגם בתי המשפט מצווים לנקוט כל אמצעי אשר לאיל ידם כדי לצמצם את היקפם של מעשי הטרור. עלינו לצאת במלחמת חורמה כנגד פעולות הטרור, ובזירה המשפטית על בית המשפט לעשות כמיטב יכולתו, כדי לשבור את "שרשרת המוות", כל חוליה וחוליה שבה (ר' ת.פ. (חי') 189/03, מדינת ישראל נגד רג'בי, תק'-מח' 2004(1)873). אמנם, ניתן לומר כי הנאשם היווה "רק" אחת החוליות בשרשרת הטרור, ואף ניתן לומר כי מדובר בחוליה ראשונית, אך לא ניתן לומר שמדובר בחוליה שולית כפי שטען הסניגור. איסוף המידע ונכונותו של הנאשם לחפור בעצמו מנהרה כדי להגיע אל תוך ריכוזי אוכלוסיה במדינת ישראל, תוך שהוא מסייע לארגון טרור, אשר שם לו כמטרה לפגוע באזרחי המדינה, אינם מעשים של מה בכך. רבים היו עלולים להיפגע כפועל יוצא ממעשיו של הנאשם וחבריו, ולכן, בענישתו יש להעביר מסר מתאים גם לציבור בכללותו וגם לנאשם עצמו, שביהמ"ש לא יקל ראש במעשים שכאלה. יחד עם זאת, עלינו להתחשב בהודאתו של הנאשם ובנסיבותיו האישיות כמו שאלו פורטו בתסקיר, כמו גם בהעדר הרשעות קודמות, בגילו הצעיר ובחרטה שהביע בפנינו, הגם התרשמותו של שרות המבחן, כי לא מדובר בחרטה של ממש אלא במילים בעלמא. כן, עלינו להתחשב בדברי הנאשם ובא כוחו, כי מאז ביצוע העבירות נשוא כתב האישום, דהיינו בשנת 2005, לא שב לבצע עבירות כלשהן. 7. לאור כל האמור לעיל, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: א. מאסר בפועל למשך 5 שנים בניכוי ימי המעצר. ב. מאסר על תנאי למשך 12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירה מסוג פשע תוך 3 שנים מיום שחרורו. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש העליון. משפט פלילימגע עם סוכן חוץ / ריגול