להלן גזר דין בנושא עונש על מעשים מגונים במשפחה: גזר - דין הנאשם הורשע ביום 27.02.08 על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן (א). העבירות בהן הורשע הנאשם, הן עבירות של מעשים מגונים בתוך המשפחה, בניגוד לסעיף 351(ג) (2) בנסיבות סעיף 348(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (ריבוי מעשים). על פי הסדר הטיעון שגובש בין ב"כ הצדדים ואותו נתבקש בית המשפט לאמץ, סוכם כי יוטלו על הנאשם 5 שנות מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו, מאסר על תנאי לשיקול דעת בית המשפט ופיצוי בסך של 5,000 ש"ח לכל אחת מן המתלוננות. א. עובדות כתב האישום המתוקן: כרקע לאמור בכתב האישום צויין, כי הנאשם הינו סבן של המתלוננות, נ.כ, ילדה כבת 7 שנים, וש.כ. כיום כבת 19 שנים. כתב האישום המתוקן מונה שני אישומי משנה. אישום ראשון: על פי הנטען באישום זה, בתאריכים מדוייקים שאינם ידועים למאשימה, כשנה וחצי לערך, עובר להגשתו של כתב האישום, נהג הנאשם לבצע במתלוננת נ.כ. (להלן: "המתלוננת הראשונה") עבירות מין כמפורט להלן: (א). במספר רב של פעמים נהג לחשוף את איבר מינו בפניה וביקש שתיגע באיבר מינו וזו היתה עושה כן. בחלק מהפעמים היה הנאשם מורח קרם על ידי המתלוננת ומורה לה לשפשף את איבר מינו. (ב). במספר רב של פעמים היה הנאשם מלקק בלשונו את המתלוננת על פניה, שפתיה, ובטנה. (ג). במספר רב של פעמים נהג הנאשם לגעת באצבעותיו באיבר מינה. (ד). באחת הפעמים, בעת שהמתלוננת הלכה לשירותים כדי להטיל את מימיה, ביקש שתשתין על ידו. (ה). הנאשם נהג לבצע את המעשים המפורטים לעיל כשהוא מבקש מהמתלוננת להיות בשקט לבל ישמעו אותם ובסופם נתן לה שוקולד וממתקים. אישום שני: באישום זה נטען כי, ש.כ. (להלן: "המתלוננת השניה"), כיום כבת 19 שנים, ילידת 17.12.1988, והנאשם הינו סבה מצד אביה. בתאריכים מדוייקים שאינם ידועים למאשימה, בין השנים 1993 לערך ועד 1996 לערך, עת היתה המתלוננת השניה כבת 5 לערך, ועד שמלאו לה 8 שנים לערך, ובזמן שהתארחה בביתו, נהג הנאשם להוריד את מכנסיה, לגעת בגופה ובאיבר מינה. ב. טיעוני הצדדים לעונש: באת כח המאשימה בטיעוניה לעונש הפנתה למכלול הנימוקים שבבסיס ההגעה להסדר הטיעון ובכלל זה, קשיים ראיתיים, העובדה כי התייתרה העדתן של המתלוננות והחשיבות שיש ליתן להודיה וקבלת אחריות בעבירות מין בתוך המשפחה. כמו כן נטען, כי המאשימה התחשבה בגילו של הנאשם, מצב בריאותו, והעדר עבר פלילי ועל כן, לשיטת ב"כ המאשימה, הסדר הטיעון ראוי ויש לכבדו. בטרם שמיעת טיעוני ב"כ הנאשם לעונש, העידה הגב' ח.ע, אחייניתו של הנאשם, אשר פרטה בפנינו את מסלול חייו של הנאשם החל מילדותו ברומניה, מצוקתו לאחר מלחמת העולם השנייה, ונכונותו לסייע לבני משפחתו בעת צרה ומחסור במהלך כל חייו. ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש ביקש מאיתנו לכבד את הסדר הטיעון בשל אותם הנימוקים שנטענו ע"י באת כח המאשימה והוסיף את החסכון בזמן שיפוטי וכן את מצבו הבריאותי של הנאשם עפ"י האישור הרפואי שהוגש לנו (ס/1). כמתחייב על פי דין, נערכה חוות דעת להערכת מסוכנותו של הנאשם ממנה עולה כי, מסוכנותו המינית הינה ברמה הבינונית. במאמר מוסגר יצויין כי מהאמור בחוות הדעת הנ"ל ניתן היה להתרשם שהנאשם חוזר בו מהודאתו, אולם, לשאלתנו הבהיר הנאשם, בנוסף לדברי בא כוחו, כדלקמן: "...אני עשיתי את המעשים האלה, ואני מודה בהם ואני מבקש סליחה...". ג. דיון: מיותר להכביר מילים באשר לחומרה שיש לראות במעשיי הנאשם כלפי נכדותיו, ואין לנו אלא להפנות לעונש שקבע המחוקק לצידן של עבירות אלה. מידה רבה של כיעור יש בעובדת ביצוע המעשים שביצע הנאשם בנכדתו האחת ובפגיעה המינית בנכדתו השניה בהזדמנויות שונות. ברור שצער, כאב וחיבוטי נפש יהיו מנת חלקן של המתלוננות בעתיד, בשל מה שעולל להן סבן. תיקונו של כתב האישום, במסגרת הסדר הטיעון, הקל במידת מה מחומרת מעשיו של הנאשם אך גם כתב האישום המתוקן מצביע על מעשים חמורים ביותר שנעשו בשתי הנכדות. באשר לחומרה שיש לעבירות מין בתוך המשפחה, יפים לעניינינו דברים שנאמרו בע"פ 5607/02, פלוני נ' מ"י, תק-על 2006 (4) 1101. "אכן עבירות מין המתבצעות בתוך המשפחה תוך פגיעה בקטינים יש בהן כיעור רב והענישה בגינן צריך שתבטא בנוסף לשיקולי גמול והרתעה גם מימד של סלידה מן המעשים". (ההדגשות שלנו). וכן בע"פ 10876/03 שם נאמר: "אולם, לא רק עניינה של הקטינה הזו עומד על הפרק , כי אם גם עניינם של קטינים רבים הנתונים לסכנה של ניצול מיני על ידי בוגרים מהם, וגם על ידי בני משפחתם. על קטינים אלה מצווה בית המשפט להגן, ואת זאת יעשה על ידי כך שיבהיר לכל, כי מבצעיהן של עבירות מין בכלל, ובקטינים בפרט, עלולים לשלם על כך מחיר יקר אשר יתבטא גם בשלילה (כך במקור) חירותם לתקופה ממושכת". (פלוני נ' מ"י, תק-על 2006(2), 4138, עמ'4139). (ההדגשות שלנו). לאחר שבמשך השנים התפתחו בפסיקת בית המשפט העליון מספר גישות לשאלה מתי יכובד הסדר טיעון ומתי לא, נפסקה ההלכה כמפורט בחוות דעתה של כב' השופטת בייניש (כתוארה אז) בע"פ 1958/98, פלוני נ' מדינת ישראל, פד"י נז(1) 577, עמ' 601, לפיה, המבחן הוא "מבחן האיזון" קרי: "...האיזון בין טובת ההנאה שמעניק הסדר הטיעון לנאשם לבין התועלת שיש בעונש המוצע במסגרת ההסדר לאינטרס הציבורי". (ההדגשות שלנו). כן נקבע כי: "בית המשפט ידחה הסדר טיעון אם ימצא כי נפל פגם או פסול משמעותי בשיקולי התביעה. הנחת עבודה ראויה היא כי התביעה עומדת בחזקת התקינות והכשרות ובית המשפט יניח ככלל כי התביעה, המופקדת על אינטרס הציבור, פועלת בתום לב משיקולים ענייניים". (שם, בעמ' 610). (ההדגשות שלנו). מובן שלאור האמור לעיל, ובהעדר נימוקים כבדי משקל, לא ישים בית המשפט עצמו קטיגור יותר מקטיגור. גם במקום בו סובר בית המשפט שהעונש נוטה לקולא, יכבד הוא את הסדר הטיעון אם אין בו סטייה חמורה מדי מן העונש הראוי ואם אין בו פגיעה חמורה מדי באינטרס הציבורי. באי כוח הצדדים ביקשו מאיתנו לכבד את הסדר הטיעון כאשר ב"כ המאשימה הפנתה למכלול הנימוקים שבבסיס ההגעה להסדר במקרה דנן. לנוכח האמור לעיל, אנו מחליטים לאמץ את הסדר הטיעון אליו הגיעו באי כח הצדדים תוך שאנו יוצאים מנקודת ההנחה כי המאשימה שקלה את מכלול השיקולים הרלבנטיים בטרם ההגעה להסדר הטיעון, ובכלל זה האינטרס הציבורי המתחייב. מן הראוי להדגיש את דברי ב"כ המאשימה באשר לקשיים הראיתיים שבבסיס ההגעה להסדר, את היות הנאשם כבן 75, נעדר עבר פלילי, הודאתו בפתח משפטו, הבעת החרטה וכן את העובדה כי עונש של 5 שנות מאסר בפועל שיוטלו על הנאשם בגילו אינו עונש קל ומכל מקום, אינו קל במידה המצדיקה חריגה מהסדר הטיעון. ראוי גם לציין, שהנאשם חסך בהודאתו את הצורך בהעדתן של המתלוננות, על הקושי הכרוך בכך. אשר על כך אנו מחליטים, כאמור, לאמץ את הסדר הטיעון אליו הגיעו באי כח הצדדים ולגזור על הנאשם את העונשים הבאים: א. 7 שנות מאסר, מתוכן 5 שנות מאסר בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה בניגוד לסימן ה' בפרק י' לחוק העונשין לצורך מניין תקופת המאסר, תימנה תקופת שהייתו במעצר מיום 30.12.07 ועד יום 11.2.08. ב. על הנאשם לפצות כל אחת מהמתלוננות בסך של 5,000 ₪, אשר יופקדו לזכותן בגזברות בית המשפט תוך 30 יום מהיום. זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום. משפט פליליעבירות מין