להלן פסק דין בנושא קנס על ציד לא חוקי: פסק דין כב' השופטת אסתר הלמן: 1. המערערים הורשעו בבית המשפט השלום בנצרת (פ' 3797/05) בעבירות על חוק הגנת חיית הבר, תשט"ו - 1955, (להלן: "חוק הגנת חיית הבר"), ציד ללא רישיון, ציד בלילה וציד בסנוור. בית המשפט קמא (כב' השופטת ל. יונג - גפר), זיכה את המערערים מעבירה נוספת שיוחסה להם בכתב האישום שעסקה בציד ארנבות, בקובעו כי לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי זו אכן היתה מטרתם של המערערים. 2. כל אחד מן המערערים נדון לתשלום קנס בסך 4,500 ₪, וכן חויב לחתום על התחייבות להמנע מביצוע עבירה, בסך של 5,000 ₪. 3. הערעור כאן מכוון כנגד הכרעת הדין המרשיעה וחומרתו של גזר הדין. 4. המערערים הואשמו בכך שביום 25/09/04 בסמוך לשעה 02.15 בשדות מושב היוגב, עסקו בציד ארנבות, תוך שהם סורקים את השטח בזרקור, במהלך נסיעה בטרקטורון. במסלול נסיעת הטרקטורון נמצאה ארנבת שחוטה וטריה, אשר נצודה זמן קצר קודם לכן. עוד, לפי כתב האישום, ברכבם של המערערים נמצאו 2 זרקורים, סכין, פנסים ואמצעים נוספים המשמשים בציד. למערערים לא היו רשיונות לציד, והתקופה היתה תקופה האסורה בציד ארנבות. 5. המערערים לא חלקו על כך שבלילה המצוין בכתב האישום הם נסעו בטרקטורון, באזור הנטען, לא בשדות היוגב, אלא בשדות קיבוץ מגידו. הם הודו גם כי בחזקתם היו זרקור וסכין יפנית, אך הכחישו את הטענה כי עסקו בציד. המערערים הסבירו נוכחותם במקום בכך שיצאו לטייל בשדות. 6. לאחר ששמע את העדים שהובאו בפניו והתרשם מהם, קבע בית המשפט קמא כי עדי התביעה מהימנים עליו, ועל סמך עדויותיהם, שוכנע כי הטרקטורון עליו נסעו המערערים, היה אחד מתוך שלושה טרקטורונים, אשר נצפו ע"י עדי התביעה כשהם סורקים את השטח. בית המשפט קמא מצא סתירה מהותית בין גרסאות המערערים, ביחס לטרקטורונים האחרים שהיו בשטח. מגרסת המערער מס' 2 התרשם בית המשפט קמא כי זו נועדה לתת הסבר לעדויות שלפיהן נראו המערערים יחד עם הטרקטורונים האחרים, ולאפשרות שימצאו סימני דם או סימנים אחרים שיקשרו את הטרקטורון לארנבת השחוטה שנמצאה בקרבת מקום. בית המשפט קמא התייחס בהכרעת דינו לשתי נקודות אשר היו בעיתיות בעיניו, האחת: שדווחו של הפקח מר אריה קלר נמסר כשנה לאחר האירוע, ובנסיבות אלו לא היה מוכן בית המשפט קמא לסמוך על הצהרתו כי הוא זוכר את האירוע לפרטי פרטים. לאור האמור, ובהעדר ראיה הקושרת את הארנבת ישירות לטרקטורון בו נסעו המערערים, זוכו אלה מן האשמה כי הם שצדו את הארנבת. נקודה נוספת אותה ציין בית המשפט קמא כבעייתית היתה אי הבאתו לעדות של הפקח דותן, למרות שחלק מן המידע שעליו הסתמכו הפקחים מקורו היה בתצפית שערך פקח זה. למרות קשיים אלה, שוכנע בית המשפט קמא, מעבר לכל ספק סביר, כי נוכחותם של המערערים במקום היתה למטרות ציד, ולא למטרה כשרה, וכי במעשיהם תרו אחר חיות בר לפגוע בהן וללוכדן. בית המשפט קמא קבע כי האפשרות שהמערערים התכוונו לצוד ארנבות דווקא, הינה אפשרות סבירה, אך לא ניתן לקבוע זאת, ואין חשיבות גם לשאלה איזו חית בר התכוונו לצוד. 7. הערעור כולו נועד לתקוף את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט דלמטה, הערכאה הדיונית ששמעה את העדים והתרשמה מהם באופן ישיר. כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא. "הלכה היא, כי לא מספיק להצביע על שורה של תמיהות, אפילו הן רבות, אלא צריך שתהיינה עובדות המראות בעליל שלא יכול היה השופט להתרשם כפי שהתרשם" (ע"פ 7595/03 - פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 3378 ,עמ' 3384). ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, קל וחומר בממצאי מהימנות - אלא במקרים חריגים ונדירים ורק אם הגרסה העובדתית שהתקבלה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת. 8. לא שוכנעתי כי במקרה זה מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי הערכאה הדיונית. המערערים נתפסו בשטח חקלאי בשעה 02.00 בלילה, בערב יום הכיפורים, כשברשותם 2 זרקורים, סכין יפנית, 2 פנסי יד ואלה, מבלי שיש בפיהם הסבר מניח את הדעת להמצאותם שם. בחקירתם מיד לאחר שנתפסו, הסבירו השניים כי יצאו לטייל בשדות, החל מהשעה 21.00 (לפי גרסת המערער מס' 2), או משעה 23.00 - 24.00 (לפי גרסתו של המערער מס' 1). הגרסה שהובאה במהלך המשפט לפיה נסעו המערערים לשטח השדות, למקום בו שומר אביו של המערער מס' 2 על ציוד, הינה גרסה מאוחרת יותר, שלא היה לה כל זכר קודם לכן. בית המשפט קמא לא נתן אמון בהסבר זה, לאחר שמצא סתירות מהותיות בעדויותיהם של המערערים, ומשנתן אימונו בעדויות עדי התביעה, ולא ניתן לומר כי מסקנתו היא בלתי סבירה בהתחשב בראיות שהובאו בפניו. בפני בית המשפט קמא הובאו עדויותיהם של עדי התביעה, מהם למד כי הטרקטורון בו נסעו המערערים, היה אחד מתוך 3 טרקטורונים, שבאותו לילה נסעו יחדיו, בשטחי השדות, ולא בדרכים המצויות בתחום השטח החקלאי, כשהם סורקים את השטח באמצעות זרקורים, הלוך וחזור. בידי המערערים היה כל שנדרש, לפי עדויות הפקחים, לשם ציד ארנבות. הפקחים העידו כי פרט לשלושת הטרקטורונים הנ"ל, לא היתה כל תנועת רכבים בשעה זו ובערב יום כיפור בשדות המבודדים. בית המשפט קמא דחה ובצדק, את גרסת המערער מס' 1, כי בשטח היו כלי רכב וטרקטורונים רבים. לא מצאתי, חרף טענות ב"כ המערערים, כי בעדויותיהם של הפקחים נתגלו סתירות ממשיות, שלא הצדיקו הסתמכות עליהן. לעומת זאת, בין גרסאות המערערים קיימת סתירה משמעותית, בנקודה מהותית, אליה הפנה בית המשפט קמא. המערער מס' 1 העיד (בעמ' 21) כי את הטרקטורונים האחרים ראו רק מרחוק ולא היה להם כל קשר איתם, בכך רצה להפריך את גרסת הפקחים כי הטרקטורון עליו נסעו היה מבין השלושה שסרקו את השטח. לעומתו, הפתיע המערער מס' 2, כאשר סיפר בפתח עדותו, כי בדרכם נפגשו עם שלושה חברים שנסעו בטרקטורונים ואופנוע, היה שיג ושיח בינהם, והחברים שברשותם היתה ארנבת חיה, אפילו שמו אותה על הטרקטורון של המערערים, והציעו להם לקחתה. לפי גרסתו, כאשר נעצרו על ידי הפקחים נשאל המערער מס' 2 לגבי סימני הדם שנמצאו על הטרקטורון (ומאוחר יותר הוברר כי אינם סימני דם של חיה) והסביר כי יתכן ומקורם באותה ארנבת. מדובר בגרסה שונה מזו שמסר המערער 2 בהודעתו, סמוך לאחר שנעצר (ת/10), ואשר איננה מתיישבת עם גרסתו של שותפו, המערער מס' 1. ב"כ המערערים קובל על כך שהפקחים לא ניסו לבדוק האם מנוע הטרקטורן היה חם בעת שהגיעו אליו, וזאת למרות שהמערערים טענו בפניהם שהם נתקעו בדרך ומנוע הטרקטורון לא פועל כבר זמן רב. אלא שלטענה זו אין בסיס בחומר הראיות. ניתן להבין כי הפקחים היו מודעים לכך שבטרקטורון היתה תקלה. עם זאת, בהודעותיהם סמוך לאחר הארוע, לא טענו המערערים כי מנוע הטרקטורון הושבת כשעה קודם לכן, או זמן רב קודם לכן, גרסה אותה העלו בבית המשפט לראשונה, ולא ביקשו כי הפקחים יווכחו בצדקת טענתם על ידי תחושת חום המנוע. יתרה מכך, הפקחים, עדי התביעה, לא עומתו בחקירתם הנגדית עם הטענה כי נמנעו מלבדוק את חום המנוע, תוך התעלמות מטענת המערערים. (העד בן רוזנברג נשאל בעמ' 5 האם בדק את חום המנוע, אך לא נשאל האם העלו בפניו טענה כי הטרקטורון מושבת כשעה). לא מצאתי סתירה בין עדויות עדי התביעה ביחס לשלב שבו עמדו נוסעי שלושת הטרקטורונים ועישנו סיגריות, מה גם שמדובר בפרט שולי. בדוח ת/6 של הפקח מחמוד נסאר הוא מתאר את אותם הדברים עליהם מספר העד שלמה אברהם. הדוח הוגש כחלק מעדותו הראשית ובחקירתו החוזרת הסביר באיזה שלב התרחש אירוע זה, וחזר על מה שנרשם בדוח כי מי שהתקרב רגלית אל מקום סמוך למקום הטרקטרונים היו שלמה אברהם ופקח נוסף. בעדותו של שלמה אברהם אין דבר העומד בסתירה לעדות זו. כך גם באשר לסתירות נוספות שמוצא ב"כ המערערים בדברי הפקחים, אין בהן ממש, ומה שנראה בעיניו כסתירה מתייחס לשלבים אחרים של ההתרחשות. הפקחים העידו כי שיטה זו של סנוור משמשת לציד ארנבות. בית המשפט קמא לא מצא לנכון, למרות האמור, להרשיע את המערערים בציד ארנבות, ולא סבר כי ניתן להסתפק בראיות שהובאו בפניו, כדי לקבוע כי מטרתם של המערערים היתה לצוד ארנבות דווקא, ולא חיות בר אחרות. ב"כ המערערים גורס כי לא ניתן היה לקבוע כי למערערים היתה כוונה לצוד ציד אחר, ולא כך הוא. נסיבות המצאותם בשטח, פעולותיהם, סריקת השטח תוך נסיעה בשדות ולא בדרכים שבין השדות, כפי שפעלו, כשברשותם סכין, זרקור ואלה, ואין בפיהם הסבר אחר לפעולות אלה, אלא רק נסיונות להרחיק עצמם מפעילות זו, מלמדים כי כוונתם של המערערים אכן היתה לצוד חיות בר אסורות. בהקשר זה יש לצין כי הגדרת המונח "צידה" בחוק הגנה על חיית הבר, הינה רחבה וכוללת בחובה גם פעולות הכנה לקראת מעשה הציד גופו. על סמך הגדרה זו נקבע כי אפילו לא הושלם המעשה בכך שהחיה נצודה, באות פעולות ההכנה בגדר עבירה מושלמת של צידה ( רע"פ 1161/04 - מחמוד חאג' יחיא נ' מדינת ישראל . תק-על 2005(2), 762 ,עמ' 764). לאור האמור, גם אם לא הוכח כי בפועל צדו המערערים חיית בר, הפעולות שביצעו, סריקת השטח בשעת לילה בתוך השדות, תוך סינוור, וחיפוש אחר חיות הבר, די בהן כדי להביא למסקנה שהמערערים ביצעו את העבירות בהן הורשעו. 9. המסקנה היא כי דין הערעור על הכרעת הדין להדחות. לא מצאתי גם כל עילה להתערב בגזר הדין שהוטל על המערערים, שאין בו שום חומרה מיוחדת המחייבת התערבותה של ערכאת הערעור, גם בהתחשב בנסיבותיהם האישיות של המערערים ועברם הנקי. כל אלה נלקחו בחשבון על ידי בית המשפט קמא כאשר גזר את דינם ואין מקום להקלה נוספת בו. לפיכך, לו תשמע דעתי, יש לדחות את הערעור על כל היבטיו, וכך הייתי מציעה לחברי. הלמן אסתר, שופטת כב' אב"ד, השופט זיאד הוארי: אני מסכים. זיאד הווארי, שופט, אב"ד כב' השופטת גבריאלה (דה - ליאו) לוי: אני מסכימה. גבריאלה (דֶה-לֵיאו) לוי - שופטת הוחלט איפוא, פה אחד, כאמור בפסק דינה של כב' השופטת א. הלמן, לדחות את הערעור על כל היבטיו. בעלי חיים (ציד)קנס