להלן החלטה בנושא שחרור ממעצר בעבירה עם סכין: החלטה בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום והמייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה בניגוד לס' 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") ו שלא כדין עבירה בניגוד לס' 186 לחוק העונשין. א. כתב האישום וטענות הצדדים: בכתב האישום נטען כי כשבועיים לערך עובר לאירוע נשוא כתב האישום נתגלע סכסוך בין הנאשם לבין המתלונן ראמז סלמאן (להלן: "המתלונן"). ביום 16.2.08 בסמוך לשעה 14:00 עמד הנאשם עם שני חבריו בקרבת חומת בטון הממוקמת בסמוך לצומת דרכים (להלן: "הצומת") בכפר אעבלין. באותה עת הגיע לצומת המתלונן כשהוא נוהג ברכב מסוג מונית (להלן: "הרכב") כשבמושב האחורי ישובים שלושת ילדיו הקטינים בגיליאי 9, 10 ושנה ו- 4 חודשים. המתלונן עצר את רכבו בטרם פנייתו שמאלה, בקצה הצומת ובסמוך לנאשם. משראה הנאשם את המתלונן, ניגש הנאשם אל רכבו, ולעיני ילדיו הקטינים, שלף הנאשם סכין שהחזיק מבעוד מועד והניפה אל עבר המתלונן. נטען, כי את זאת עשה הנאשם בכוונה לפגוע במתלונן ולהטיל בו נכות או מום. המתלונן בהבחינו בסכין, הרים מיד את זרועו כדי להגן על עצמו, ובעשותו כן ננעצה הסכין בזרועו השמאלית. מעוצמת הדקירה להב הסכין נכנסה בזרועו של המתלונן. בהמשך משכו שני חברי הנאשם אותו מן המתלונן והרחיקוהו מהמקום. בגין המתואר ייחסה המאשימה לנאשם את העבירות המפורטות ברישה החלטתי זו. ב"כ המאשימה טענה לקיומן של ראיות לכאורה, בין היתר היא הפנתה להודעת הנאשם בה הוא הודה כי דקר את המתלונן. כן הפנתה להודעת המתלונן וחברו של הנאשם. בהמשך טענה ב"כ המאשימה לקיומה של חזקת מסוכנות כאמור בס' 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: "החוק"). כמו כן, טענה ב"כ המאשימה לקיומה של עילת מעצר נוספת של חשש לשיבוש מהלכי משפט בשים לב לכך שהמתלונן הינו קרוב משפחתו של הנאשם. ב"כ הנאשם הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אך טען כי יש מקום לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר. לטענתו, הנאשם תיפקד כאדם נורמטיבי ומעולם לא הסתבך בפלילים, עד לאותו אירוע. כמו כן, הוא טען, כי הנאשם הודה בחקירתו במיוחס לו והתחרט על כך. בנוסף הגיש הסנגור הסכם סולחה שלטענתו נערך בין הצדדים. ב. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בחומר הראיות הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה טובות המבססות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. חומר החקירה כולל את הודעת המתלונן שבה הוא פירט את אירוע התקיפה והדקירה לפרטי פרטים ואת הודעת המשיב שבה הוא מודה לכאורה כי תקף את המתלונן עם כלי חד- ברזל חד- שנטל מהמקום, מכיוון שהמתלונן מתנקל לו, כך לטענתו. בנוסף לעדויות המתלונן והמשיב ישנם עדויות של שני חברי הנאשם אשר מחזקים את גרסת התביעה. כן יש להוסיף לכך את דו"ח ההובלה והצבעה, התעודה הרפואית והמזכרים השונים שנרשמו ע"י החוקרים. יש לציין, כי המשיב טען, שאת הכלי החד הוא נטל מהזירה (טענה זו נתמכת גם בעדות אחד מחבריו) ואילו המתלונן טען, כי המתלונן תקפו עם "סכין גדולה". לצורך הליך המעצר איני רואה חשיבות של ממש לאבחנה שיתכן ויהיה לה מקום כאשר יבורר יסוד הכוונה במסגרת ההליך העיקרי. אדגיש, כי בית המשפט בשלב זה אינו עוסק בקביעת "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואף אינו עוסק בסיכום הראיות בתיק ובהכרעה באשמה. בית המשפט בשלב זה דן בהערכת ערכן הגולמי של הראיות שהצטברו בפניו ומעריך את סיכוי ההרשעה על בסיס זה (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד (נ(2) 133, (1996)); בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.10.06)). אשר על כן אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי של ממש להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. העבירות המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות כאמור בס' 21(א)(1)(ג)(4) לחוק. על המסוכנות הנודעת מתופעת הסכינאות אין להרבות מילים. אדם המרשה לעצמו לנעוץ סכין בגופו של אדם אחר, בשר ודם, ללא שנרתע מכך מעיד על עצמו כאדם מסוכן הוא. רמת מסוכנותו היא לפי התוצאה האפשרית של המעשה, גרימת מוות, ולא לפי התוצאה בפועל שבדרך כלל היא פרי מקריות. במקרה דא יש לראות חומרה נוספת בהתנהגותו של המשיב, אשר לא נתרע לכאורה מהעובדה כי ילדיו הקטינים של המתלונן היו עמו. בשים לב לאמור, הרי קמה עילת מעצר של מסוכנות נגד המשיב. עוד אני סבור כי קיימת עילת מעצר נוספת של חשש מפני שיבוש מהלכי משפט כאמור בס' 21(א)(1)(א) לחוק. המדובר בתושבי אותו מקום ויתכן כי לטובת המשיב יעידו קרובי משפחה. כן יש לציין, כי המשיב והמתלונן הינם קרובי משפחה. יחד עם זאת, הלכה היא כי גם כאשר קיימות עילות מעצר וכאשר מדובר בעבירות חמורות על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופות המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל ואם לאו כקבוע בס' 21(ב) לחוק. כבר נקבע באחת הפרשיות: "חובה היא לשקול בכל מקרה וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר, והשאלה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. עליה לבדוק אם החלופה מבטיחה את תכלית המעצר. אם תמצא לומר, שבכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת מעצר, נמצאת מרוקן את חובת שקילת החלופה מתוכן" (בש"פ 4224/99 מדינת ישראל נ' כהן תק-על 99(2) 10, (1999); ראו גם: בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל תק-על 2006(3) 4652 (2006)) ועוד: "כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה." (בש"פ 3442/98 מדינת ישראל נ' אייל מלכא תק-על 98(2) 1161, (1998)). על מנת להכריע בשאלת מסוכנותו של הנאשם יש לבחון בעיקר שני היבטים. ההיבט הראשון הינו של נסיבות העבירה וההיבט השני הינו נסיבותיו האישיות של הנאשם העומד בפני בית המשפט. כך למשל נקבע באחת הפרשיות: "בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: האחד ענינו במעשה. במסגרת זו על ביהמ"ש לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו" (בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה תק-על 2004(3) 322, (2004)) כאן המקום לציין, כי ההלכה הינה כי במקרים שבהם העבירה גרמה חבלה חמורה לקורבנה, הכלל הינו מעצר עד תום ההליכים, ורק במקרים חריגים בית המשפט ייעתר לשחרור בחלופה. כך למשל נקבע באחת הפרשיות: "במקרים בהם ישנן ראיות לכאורה לקיומה של עבירת אלימות שגרמה חבלה חמורה לקורבנה, ונוכח הסכנה המופלגת הטמונה בעבירות כאלה לשלום ובטחון הציבור, רק נסיבות חריגות יובילו את בית המשפט להורות על שחרור לחלופת מעצר" (בש"פ 6802/07 אברהים כלילי נ' מדינת ישראל ניתן ביום 27.8.07). ועוד בפרשה אחרת תוך התייחסות לעבירות אלימות תוך שימוש בסכינים: "... מחובתם של בתי המשפט, כך דומה עלי, להעלות את תרומתם לחיסון האוכלוסייה מפני אותו חיידק רע שאנו ניגפים בפניו, ודרך אחת היא להודיע ברבים וידעו הכל; בהיעדר נסיבות יוצאות דופן במיוחד, מי שיעשה שימוש בסכין לפגיעה בחברו, דינו יהיה מעצר עד תום ההליכים זה הכלל..." (בש"פ 2181/94 מיכאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם 22.4.94)). ראו גם: בש"פ 4767/05 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 2.6.05); בש"פ 4749/05 ג'בארין נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 9.6.05); בש"פ 9400/04 זועבי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 24.10.04); בש"פ 2213/04 מדינת ישראל נ' פנחס (ניתן ביום 3.3.04); בש"פ 7397/05 אביכזר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21.8.05)). בש"פ 7145/07 אללו נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.8.07). ב"כ המשיב ציין כי נערכה סוחה בין המתלונן למשפחת המשיב. ענין זה נלקח בחשבון ואולם אינו מהווה נתון מרכזי ומכריע, מה גם שבנסיבות עריכת הסולחה, במקרה זה, טמון חשש של השפעה פסולה על המתלונן. עם זאת, בשלב זה, בשים לב לגילו הצעיר של הנאשם (יליד שנת 1986), עברו הנקי, נסיבות ביצוע העבירה ולעובדה כי הוא הודה לכאורה והתחרט על מעשיו, סבור אני כי יש מקום לשלוח את הנאשם להכנת תסקיר מעצר בטרם תיפול הכרעה סופית בעניינו. יובהר, למען הסר ספק, כי בית המשפט טרם גיבש עמדתו ואין בעצם הזמנת התסקיר כדי להוות גיבוש סופי של עמדה בעניין בקשה זו. אשר על כן אני מורה לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניינו של המשיב אשר יאמוד את מסוכנותו והתאמת חלופות מעצר שיוצעו ע"י הסנגור. שירות המבחן למבוגרים יגיש את חוות דעתו עד ליום 16/3/08. לתשומת לב שרות המבחן, המשיב מיוצג ע"י עו"ד חמודי מסרי. הסנגור ידאג ליצור קשר עם קצין המבחן ויעביר אליו את כל הפרטים הרלוונטיים לחלופות המעצר המוצעות על ידה, כך ששרות המבחן יוכל לבדוק את החלופה המוצעת. כמו כן, וכדי שבית המשפט יוכל לשקול שחרור בסיוע איזוק אלקטרוני, ימציא הסנגור לבית המשפט עד למועד הדיון הבא, גם אישור על האפשרות להתקנת אזיק אלקטרוני בכתובת המוצעת, ולשם כך ימציא לבית המשפט אישור כי יש בבית קו טלפון "נקי" של חברת "בזק", במובן זה שלא יהיו בו השירותים הבאים: משיבון, שיחה מזוהה, שיחה ממתינה, שרות עקוב אחרי, חיבור למכשיר פקסמיליה וקו ADSL (חיבור לאינטרנט מהיר). במידה וקיימים שרותים כנ"ל, יש לנתק אותם ולהמציא על כך אישור לבית המשפט. כמו כן הקו צריך להיות פתוח לשיחות נכנסות ויוצאות. נדחה להשלמת טיעון ליום 17/3/08 שעה 11:00. יש לדאוג לזימונו של המבקש באמצעות שב"ס. החלטה זו ניתנה בהעדר הצדדים ותועבר ע"י המזכירות בדחיפות לב"כ הצדדים וכן לשירות המבחן. מעצרסכיןשחרור ממעצר