שחרור ממעצר בעבירת אונס

להלן החלטה בנושא שחרור ממעצר בעבירת אונס: ה ח ל ט ה 1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של אינוס לפי סעיף 345(א) (1)(4) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). בקצרה אציין, כי בכתב האישום נטען, שבתאריך 21.11.06, בשעות הלילה, בביתו שבדימונה, בעל המשיב את המתלוננת שלא בהסכמתה החופשית ולמרות שהייתה תחת השפעת משקאות משכרים ולכן הייתה נתונה במצב שמנע ממנה לתת את הסכמה חופשית. יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, ובתאריך 12/12/06 קבעתי, כי ישנן ראיות לכאורה לביסוס הנטען בכתב האישום וכי קמה עילת מעצר למעצרו של המשיב. יחד עם זאת, ובטרם בדיקת חלופות המעצר, הוריתי לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר על המשיב. 2. מתסקיר המעצר שהוגש לקראת ישיבת יום 04/01/07 למדנו, כי המשיב הוא בן 27, רווק, אשר סיים 12 שנות לימוד. מהצבא שוחרר לאחר שהתגלו מספר בעיות הסתגלות ולאחר שביצע מספר עבירות של עריקויות, ומאז עבד לסירוגין בעבודות שונות. בטרם מעצרו התגורר בדירה שכורה בדימונה ועבד מזה כשבעה חודשים בניהול "פול בר" בדימונה, הנמצא בבעלות חבריו. שירות המבחן התרשם מיכולותיו הגבוהות של המשיב, הנמצאות בפער עם תפקודו בפועל וחוסר היציבות שגילה בחייו עובר למעצרו. בין היתר כתב שירות המבחן, כי התרשם "מקושי מסוים של יונתן להציב גבולות להתנהגותו המינית, כן התרשמנו מקשייו ליצור קשרים אינטימיים ארוכי טווח עם נשים ולשים גבולות להתנהלותו בתוך קשרים אלה..." והוסיף: "בבואנו להעריך את רמת הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות הבאנו בחשבון את מאפייני אישיותו כמפורט ואת התרשמותנו מהתנהלות בתחום המיני ואנו סבורים כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות. אך בשל קשייו לשתפנו בפתיחות כמתואר אנו מתקשים להעריך ביתר דיוק את רמת סיכון זו." 3. המבקש הציע, באותה עת, בפני שירות המבחן להשתחרר בחלופת מעצר אצל אחיו בדימונה, ובהחלטתי מיום 04/01/07 דחיתי הצעה זו, שאף שירות המבחן מצא, כי אינה ראויה. וכך ציין שירות המבחן בהתייחסותו להצעת חלופה זו: "בשל העובדה כי מתגוררים (הכוונה לחלופה) בעיר מגוריה של המתלוננת, דימונה, ולאור התרשמותנו מקיומה של רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות אין אנו סבורים כי בשלב זה חלופה זו ראויה". יש לציין, כי גם בהחלטה הראשונה, ההחלטה שניתנה בטרם הגיש שירות המבחן את תסקירו, כתבתי, כי "על פניה לא סביר שהמשיב יחזור לאותה עיר ולאותו מקום ממנו יצא, לכאורה, לביצוע העבירה". מה גם, שהמתלוננת מתגוררת בעיר זו. לכן, בדיון שהתקיים בביהמ"ש לאחר הגשת התסקיר, לא חזר ב"כ המבקש על הצעת חלופה זו, והתמקד בחלופה השנייה שהציע, והיא שחרורו של המבקש לבית אחיו יוסי בתל-אביב, באחריותו של יוסי ושל אח נוסף, ראובן, שיעבור להתגורר אף הוא בבית האח. שירות המבחן בדק גם את הערבים המוצעים הנ"ל והתרשם, כפי שאף אני התרשמתי לאחר חקירתם של הערבים המוצעים הנ"ל בביהמ"ש, כי יש באפשרותם של ערבים אלה להציב גבולות למשיב וכי הם מבינים את האחריות הכרוכה בלהיות ערב למי שנתון בחלופת מעצר. יחד עם זאת, שירות המבחן סבר, כי "בשל חומרת האישומים ורמת הסיכון ממנה התרשמנו כמתואר, נראה לנו כי יש מקום לשקול פיקוח נוסף בצורת איזוק אלקטרוני בבית האח". בסופה של החלטה, הוריתי על שחרורו של המבקש לבית אחיו יוסי בתל-אביב, בפיקוחם של יוסי ורעייתו ובפיקוח של אח נוסף, ראובן, שעבר להתגורר אף הוא בביתו של יוסי. 4. על החלטה זו הוגש ערר לביהמ"ש העליון, ובהחלטה מיום 25/02/07 דחה ביהמ"ש את הערר הן בכל הנוגע לקביעה, כי חומר הראיות מכיל ראיות לכאורה, הן בכל הנוגע לקביעה, כי קמה עילת מעצר ואף בכל הנוגע לתנאי השחרור. בעניין זה קבעה כב' השופטת ארבל, כדלהלן: "באשר לחלופת המעצר ולתנאיו. העבירה המיוחסת לעורר חמורה ביותר ומעצם ביצועה נלמדת מסוכנותו של העורר. כבר נפסק כי בעבירה מעין זו יסתפק בית המשפט בחלופת מעצר רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן (בש"פ 6370/05 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3) 646). כן אציין כי ישנה חומרה רבה בניצול מצב של בחורה שאינה מסוגלת כלל להביע התנגדות, ושאף אינה נמצאת במצב בו תוכל להעיד נגד תוקפה בשל המצב ההכרתי בו היא מצויה בזמן האינוס, ויתכן כי דווקא במצב זה נשקפת מסוכנות רבה יותר על פני אינוס המלווה באלימות. בעניין שבפנינו התחשב בית המשפט קמא בנסיבותיו המיוחדות של העורר ובהעדר עבר פלילי והחליט על שחרורו של העורר למעצר בית אצל אחיו בתל-אביב. אני מוצאת כי התנאים שהטיל בית המשפט המחוזי על העורר, דהיינו מעצר בית מלא ואיזוק אלקטרוני, הינם סבירים ומאזנים נכונה בין זכותו של העורר לחירות לבין החשש ממסוכנותו של העורר. עם זאת, אם יציג העורר בפני בית המשפט המחוזי הצעת תעסוקה באזור המרכז בשעות היום ישקול בית המשפט אפשרות היענות להקלה בתנאי שחרורו של העורר." 5. בחלוף מספר חודשים, הגיש המבקש את הבקשה נשוא החלטתי זו - בקשה לעיון חוזר ובה התבקשתי לאפשר למבקש לשוב להתגורר בדימונה לביתם של אחיו אורן ורעייתו יהלומית, בפיקוחם ובפיקוח מסייע של אחים נוספים. לטענתו, האח יוסי מתקשה לאכסן את המבקש וראובן בביתו הקטן לאורך זמן, והדבר אף גורם לסכסוכים בינו לבין רעייתו ולקשיים כלכליים, מאחר וגם ראובן נאלץ לעזוב את מקום עבודתו. עוד טען, כי מאז ההחלטה הקודמת כבר נשמעה עדותה של המתלוננת "והדבר וודאי מכהה את החשש שמא המבקש ישבש את מהלכי המשפט או יסכן את הזולת בדרך כזו או אחרת, ומכאן שלא קיים עוד צורך בשהיית המבקש תחת תנאי איזוק אלקטרוני" (ר' סעיף 4 לבקשה). ב"כ המדינה התנגדה לכל שינוי בתנאי השחרור. 6. לאור בקשה זו של המבקש, הוצגה יהלומית בפני ביהמ"ש, כאשר בעלה - אורן, שהוא איש שב"ס, לא הגיע לדיון, אך הסנגור ציין, כי קיבל אישור משב"ס לשמש כחלופה וכי נבדק על ידי שירות המבחן ונמצא מתאים לשמש כחלופה. ואכן, את הפרטים על אח זה קיבלנו מתסקיר שירות המבחן (להלן). לדברי יהלומית היא מסכימה שהמבקש יעבור להתגורר בביתם, שם היא מתגוררת עם בעלה (אחיו של המבקש) ושני ילדיהם הקטנים, אינה עובדת, ואם תצטרך לעזוב את הבית - תוכל להיעזר בבעלה ובראובן, שיחזור אף הוא לדימונה. גם ראובן חזר והציג עצמו בביהמ"ש, ומדבריו מתברר, כי לא ממש עבר לגור בתל-אביב וכי הוא ממשיך לעבוד בדימונה, אך כשיוסי או רעייתו צריכים את עזרתו - הוא מגיע לשמור על המבקש. לדבריו: "עדיף שיהיה בדימונה, לטובת כולנו". 7. בין לבין הוגש תסקיר נוסף מטעם שירות המבחן. מהתסקיר למדנו, כי המבקש כלל אינו יכול להמשיך להתגורר בתל-אביב אצל יוסי, ולא מהנימוקים שצויינו בבקשה אלא כיוון שחוזה השכירות של דירתו של יוסי עומד להסתיים והוא עובר להתגורר עם משפחתו אצל חמותו ואינו יכול לקחת עמו את אחיו. חבל, כמובן, שאינפורמציה זו הועלמה מאיתנו בטרם מתן החלטת השחרור הראשונה, כאשר כל הערבים הצהירו על ידיעתם, שהמשפט עלול להימשך זמן רב. אשר לחלופה החדשה התרשם שירות המבחן, כפי שאף אני התרשמתי, כי מדובר באנשים נורמטיביים ואחראיים. שירות המבחן הוסיף: "... התרשמנו מאנשים נורמטיביים המודעים לאחריותם, תפקידם כמפקחים ויכולתם להציב ליונתן גבולות ברורים. בנוסף, ראובן פ', יסייע בפיקוח על יונתן וימשיך להוות אחד ממפקחיו. ההתלבטות אשר הוצגה בתסקירינו הקודמים באשר לחלופה זו הייתה העובדה כי אורן מתגורר בעיר דימונה בה חיה גם המתלוננת. יונתן מסר לנו כי התיק העיקרי כנגדו מתנהל וכי המתלוננת מסרה את עדותה בפני ביהמ"ש והתייחס לכך שאין סיכון לשיבוש הליכי המשפט כפי שהוצג בעבר. התרשמנו כי יונתן שרוי במצב רוח ירוד ועסוק בעיקר בפגיעה שהסב למשפחתו ומתמקד במשפט המתנהל כנגדו. אנו סבורים כי בני הזוג אורן ויהלומית וכן האח ראובן מהווים חלופה מתאימה אולם לאור מקום מגוריהם בדימונה, יש להשאיר על כנם את תנאי מעצר הבית המלאים בתנאים של איזוק אלקטרוני". 8. למעשה, הייתי נוטה לדחות את הבקשה, שכן עצם העדת המתלוננת במקרה שבפנינו, אין בה שינוי כזה המצדיק את שינוי תנאי השחרור אם בכלל ואם על ידי החזרתו של המבקש לדימונה בפרט. יש לזכור, כי החשש מפני שיבוש מהלכי המשפט או השפעה על המתלוננת, כמו על עדים אחרים, אינה אלה עילה אחת מכמה למעצרו של המבקש. הימצאותו של המבקש באותה עיר יחד עם המתלוננת, כאשר המשפט טרם הסתיים, אינה אופציה ראויה. כבר בהחלטה הראשונה במסגרת הבקשה למעצרו של המבקש עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו ציינתי, כי עילות המעצר כוללות גם מסוכנות כללית, לא רק בהתייחס למתלוננת, לאור העבירה המיוחסת למבקש ולאור נסיבות ביצועה. וכך ציינתי: "לטענת המבקשת כנגד המשיב קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים") שכן קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחון הציבור. כן, רובצת לפתחו חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, אשר עליו הנטל להפריכה, וזאת בגין האכזריות בה ביצע את העבירה בכך שהוביל את המתלוננת לדירתו ושם אנס אותה בהיותה במצב של חוסר שליטה וחוסר יכולת להסכים או להתנגד למעשיו. ואכן, יש ממש בטענות אלה. כבר נפסק לא אחת, כי עבירת האינוס כשלעצמה מקימה עילת מעצר בהיותה מעשה אלימות קשה והיא מן העבירות החמורות אשר רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ניתן יהיה להסתפק לגביהן בחלופת מעצר (בש"פ 7497/03 מורן גואטה נ' מדינת ישראל)." כזכור, הערר על החלטה זו ועל קביעה זו - נדחה. 9. יחד עם זאת, נראה, כי לאור עזיבתו של יוסי את דירתו בתל-אביב, ולאור העובדה, שאין כל אפשרות אחרת להרחקתו של המבקש מדימונה, לא נותרו הרבה אפשרויות. ברור, שהחזרתו של המבקש לדימונה תהיה כרוכה בהשארת תנאי האיזוק האלקטרוני ומעצר הבית המלא על כנם. ביהמ"ש העליון סבר, כי במידה והמבקש היה נותר להתגורר בתל-אביב, ניתן יהיה, בשלב כלשהו, להקל בתנאי שחרורו ולאפשר לו לצאת לעבודה. אופציה זו אינה קיימת, כל עוד המבקש יימצא בעיר דימונה. 10. אשר על כן, אני משנה את תנאי שחרורו של המבקש כדלהן: א. המבקש יהיה רשאי להתגורר בבית אחיו בדימונה. ב. רעייתו, יחתמו ערבות למבקש, כל אחד על סך של 50,000 ₪. ג. יתר תנאי השחרור, היינו - הערבויות הנוספות, הקביעה שהמבקש יהיה במעצר בית מלא וכי במשך 24 שעות ביממה על אחד הערבים להיות צמוד אליו בבית בו יהיה, והקביעה כי המבקש יהיה בתנאים של איזוק אלקטרוני - לא ישונו.מעצרמשפט פליליעבירות מיןשחרור ממעצר