הפקדת רשיון נהיגה: פקודת התעבורה ותקנותיה מכילות הסדר שיש בו רצף משפטי, לוגי וכרונולוגי לעניין כניסתה לתוקף של פסילת רשיון נהיגה, והפעולות המתחייבות מן הפסילה. הרציונל שבהפקדת הרשיון מצא ביטויו בדבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 2199/03 רונן מאיר נ' מ"י, פ"ד נ"ז(3) 467, כלשונה: "חובת ההפקדה של רשיון שנפסל ממחישה לבעל הרשיון את עובדת כניסתה לתוקף של הפסילה ואת משמעותה המלאה והמוחשית של פסילה זו. שוב אין בידו תעודת רשיון, ואין ברשותו מסמך המתיר לו לנהוג. להיעדר תעודת הרשיון ברשות הנאשם ישנה משמעות חינוכית ופסיכולוגית העשויה לתרום להפנמת איסור הנהיגה עד לריצוי מלוא תקופת הפסילה". מתקין התקנות אף קבע הסדר חלופי למי שרשיון הנהיגה אינו בידו מחמת שאבד, ועל כן אינו יכול להפקידו, ושומא עליו להגיש תצהיר למזכיר ביהמ"ש שהרשיע אותו או לקצין משטרה או לרשות הרישוי, הכל לפי הענין, ומירוץ תקופת הפסילה יתחיל "מיום שהומצאה ההצהרה לרשות שהטילה אותה". סעיף 42 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 עוסק בפסילה וחישוב תקופתה, ולהלן נוסחו המלא של הסעיף: "א. פסילה שהטיל בימ"ש מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה, לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין, אם לא הורה בימ"ש אחרת. ב. ... ג. בחישוב הפסילה לא יבואו במנין: (1) התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה. (2) תקופה שבה נשא בעל הרשיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור". תקנה 556 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 משלימה את סע' 42 לפקודת התעבורה, בקובעה: "ימציא בעל הרשיון את רשיון הנהיגה שלו לאותו בימ"ש שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה". ותקנה 557 לתקנות התעבורה קובעת הסדר מסירה בפועל של רשיון נהיגה, גם אם תוקפו כבר פקע לפני מתן גזר הדין. ברע"פ 4446/04 ניסים ביטון נ' מ"י, תק-על 2005(4) 44 נקבע כי: "... סעיף 42(ג) לפקודה קבע עקרון אחריו אין מהרהרים, ולפיו, התקופה שחלפה מיום גזר הדין ועד למסירת הרשיון לרשות המוסמכת, לא תבוא במנין תקופת הפסילה". ראו גם רע"פ 6696/07 אנה קנטר נ' מ"י (לא פורסם), שם קבע כב' השופט א.א. לוי: "... לעניין מנין התקופה נקבע, כי לאור הסייג הקבוע בסעיף 42(ג)(1) לפקודת התעבורה בצרוף עם תקנה 557 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961, התקופה שחלפה מיום גזר הדין ועד למסירת הרשיון לרשות המוסמכת, ואף אם הרשיון אינו בר-תוקף - לא תבוא במנין תקופת הפסילה". ברע"פ 9237/99 מאיר נ' מ"י, פ"ד נ"ד(1) 492 קבעה כב' השופטת שטרסברג-כהן: "יש להבחין בין עצם הפסילה ע"י ביהמ"ש שנכנסת לתוקפה מיד, לבין אי הבאת תקופה כזו או אחרת בחישוב תקופת הפסילה... הפסילה נכנסת לתוקף מיד, ואילו חישוב תקופתה מתחיל מיום ההמצאה... מי שלא המציא את הרשיון נוהג במהלך כל התקופה מאז גזר הדין בהיותו בפסילה ורק משימציא את הרשיון יחל מירוץ תקופת הפסילה שנקבעה ע"י ביהמ"ש". (הדגשות שלי - י.א.). בב"ש (ת"א) 93492/06 סאמי (בן עבד) חמאד נ' מ"י (לא פורסם - ניתן בתאריך 26.10.06), דן ביהמ"ש המחוזי בת"א בעניינו של העורר שרשיונו הופקד בבימ"ש בירושלים, ועל כן לדבריו, לא יכול היה להפקיד את רשיונו בביהמ"ש לתעבורה ת"א, ולא מסר תצהיר למזכיר ביהמ"ש לתעבורה ת"א, כנדרש עפ"י תקנה 557 לתקנות התעבורה. כב' השופט י. ורדי דחה את הערר בציינו: "לטעמי, במקרים של פסילת רשיון נהיגה, יש לדקדק ולהקפיד קלה כבחמורה על קיומן של תקנות התעבורה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בפסיקת ביהמ"ש העליון. (רע"פ 4446/04 - פס"ד ביטון; ובש"פ 2199/03 - פס"ד מאירי)". בעפ"ת 08-01-132 כליף נ' מ"י (לא פורסם) הפקיד המערער את רשיון הנהיגה שלו בביהמ"ש לתעבורה פתח תקוה, בעקבות גזר דין בו נפסל רשיונו לשנה. בתיק אחר ברמלה הושת עליו עונש פסילה למשך שנתיים. המערער שנשלח גם למאסר, טען שלא היה יכול להכין תצהיר לפיו רשיונו כבר מופקד בבימ"ש אחר, וזאת מכיון שנשלח במישרין לבית הסוהר, וביקש שהפסילה תיחשב מיום הפקדת הרשיון. ביהמ"ש אשר ניתח את תקנה 556 ו- 557(ג) קבע, כי התקופה שחלפה מיום גזר הדין ועד למסירת הרשיון לא תבוא במנין תקופת הפסילה, ומאחר ולא נפל פגם בהחלטת בימ"ש קמא, דחה את הערעור. ראו בעפ"א (חיפה) 177/08 אסמעיל בכר נ' מ"י (לא פורסם); בב"ש (נצרת) 950/08 אריק אוחיון נ' מ"י (לא פורסם), טען המערער כי לא הפקיד רשיונו בהתאם לגזר דין שהוטל עליו, כיון שרשיונו היה מופקד כבר במזכירות בימ"ש לתעבורה נצרת עקב פסילה קודמת, והוא לא יכול היה להפקידו מחדש. ביהמ"ש הפנה לב"ש (מחוזי ת"א) 93492/06 חמאד נ' מ"י, שם נקבע: "... אין להסתפק בהפקדת הרשיון פעם אחת בפסילה הראשונה, ויש להפקידו בכל פעם שיורשע מחדש, ובמקרה שהרשיון כבר הופקד, יש ליתן תצהיר בכל פעם שיורשע מחדש, בהתאם לתקנה 557 לתקנות התעבורה". בב"ש (נצרת) 3224/06, ת"פ (נצרת) 1165/04 אמיל בריק נ' מדינת ישראל, תק-מח 2007(2) 2164 המבקש שם לא הפקיד את רשיונו במזכירות ביהמ"ש לאחר שנגזר דינו, ואף לא המציא תצהיר במועד, וביהמ"ש לאחר שמנתח את הרציונל העומד בבסיס כוונת המחוקק שחייב הפקדת רשיון שנפסל עפ"י בש"פ 2199/03 רונן מאיר ורע"פ 4446/04 ניסים ביטון שאוזכרו לעיל, דחה את בקשת המבקש לחשב את פסילת רשיון הנהיגה שלו ממועד מתן גזר הדין באשר הוא נשלח עפ"י גזה"ד למאסר בפועל לתקופה בת 18 חודשים.משפט תעבורההפקדת רישיוןשאלות משפטיותרישיון נהיגה