תאונה באשמת הנהג והולך הרגל

הנהג לא נזהר כיאות בנהיגתו והולך הרגל לא הלך כיאות ושילוב של שני אלה גרם את התאונה. בית המשפט ציין כי מורכבות התאונה באה לידי ביטוי במספר הרב של עדי הראיה שהיו לתאונה, בהם נוסעי האוטובוס, הולכי רגל, משתמשי הדרך ובעלי עסקים באזור. אלה הבחינו בהתרחשות התאונה ממקומות וזוויות שונות, ומשכך הציגו גרסאות ושונות ואף מנוגדות באשר לנסיבות התאונה והתרחשותה. להלן גזר דין בנושא תאונה באשמת הנהג והולך הרגל: גזר דין מבוא 1. המקרה שלפנינו הוא אופייני בתאונות דרכים בהם מעורב כלי רכב והולך רגל. קרי, שני הצדדים לא נהגו כשורה בהתנהגותם. הנהג לא נזהר כיאות בנהיגתו והולך הרגל לא הלך כיאות ושילוב של שני אלה גרם את התאונה. עקרונית, די היה אם אחד מהם היה מתנהג כפי שנדרש ממנו בחוק על מנת למנוע את התאונה. ניסיון החיים הוא שמספיק שאחד מהצדדים מקפיד הקפד היטב על התנהגותו כדי למנוע הרבה מהתאונות. לא זה היה המקרה שלפנינו ואין לנו אלא להצטער על כך. ומכאן לפירוט העובדות. העובדות כפי שנקבעו בהכרעת הדין 2. הנאשם, הורשע בעבירות שונות על פקודת התעבורה ותקנותיה, הכוללות מהירות, רשלנות, אי האטה בסמוך למעבר חצייה ושטחים בנויים, גרימת נזק, חבלה של ממש ופתיחת טכוגרף שלא כדין. 3. בקליפת אגוז, התאונה אירעה בתאריך 16.10.2006 בסמוך לשעה 11:30. הנאשם, נהג אוטובוס ציבורי בחברת אגד, נסע באוטובוס קו 7, מכיוון כללי מרכז העיר לכיוון כללי תחנה מרכזית ירושלים. 4. בהגיעו בסמוך למעבר החצייה בצומת הרחובות יפו - שערי צדק, וכשהוא נוהג את האוטובוס בנתיב תחבורה ציבורית במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך, הבחין הנאשם בהולך רגל מר אביעזר רביצקי החוצה את הכביש משמאל לימין כיוון נסיעתו (להלן: "הנפגע"). 5. הנפגע חצה את הכביש כשהאור הדולק ברמזור המיועד להולכי רגל אדום, וכשהוא משוחח במכשיר הטלפון הנייד. הנאשם הסיט את האוטובוס לימין בניסיון למנוע את התאונה ובתוך כך פגע במעקה הבטיחות על אי התנועה שמימין לנתיב נסיעתו, חזר לכביש ונעצר. חרף ניסיונו של הנאשם, נפצע הנפגע קשה בראשו משמשת החלון הקדמית שמאלית של האוטובוס. 6. בסמוך לאחר התרחשות התאונה פתח הנאשם את מכשיר הטכוגרף והוציא מתוכו את הדסקה. זמן קצר לאחר מכן החזירה למכשיר ובהמשך הוציאה בשנית. 7. ישיבות הקראה התקיימו בתאריכים 16.9.2007, 1.11.2007 ו - 28.11.2007. ישיבת הוכחות התקיימה בתאריך 15.1.2008. 8. בהתאם להוראת סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, הסכימו הצדדים על הגשת חומר הראיות לבית המשפט וסיכום טענות הצדדים בכתב. לאחר בקשות הארכה שונות, הגיעו אלי המסמכים המסכמים ביום 25.5.2008. הנאשם הורשע על ידי בהכרעת דין מפורטת שניתנה ביום 6.7.2008 ונשלחה לצדדים בדואר. טענות הצדדים באשר לענישה הראויה בתאריך 15.7.2008 טענו לפני הצדדים לעונש. 9. המאשימה ביקשה לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: פסילה ממושכת של שנים ארוכות ולפחות שנתיים, פסילה על תנאי, קנס ומאסר על תנאי בגין נהיגה תחת פסילה. המאשימה נימקה בקשתה בחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, לרבות נהיגתו המהירה ואי שימת לבו למתרחש בכביש. המאשימה התייחסה לחבלות החמורות שנגרמו לנפגע, תוך שימת דגש להשפעתו היות הנפגע אישיות ידועה וחתן פרס ישראל. 10. ב"כ הנאשם מאידך, ציינה את רשלנותו התורמת של הנפגע להתרחשות התאונה והוסיפה כי הנאשם חש כי המשטרה החמירה עמו, בשל זהות הנפגע. ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם נסע במהירות המותרת בחוק וכל חטאו לעניין פתיחת הטכוגרף היה שביקש לבדוק את מהירות נסיעתו. בנסיבות אלה, ביקשה ב"כ הנאשם כי בית המשפט יסתפק בעונש של פסילה מינימלית ביותר, אם בכלל, ושל"צ. השיקולים לענישה הראויה 11. בבואנו לשקול את הענישה הראויה למקרה זה, יש ליתן את הדעת לאינטרס הציבורי. נסיבותיו האישיות של הנאשם פחותות בחשיבותן מאינטרס זה. אין מחלוקת כי ענישה מרתיעה יש בה כדי לסייע במלחמת החורמה בתאונות הדרכים ובקטל בכבישים, זוהי הנחיית המחוקק וזוהי גישת הפסיקה. 12. העבירות אותן ביצע הנאשם הן עבירות חמורות ביותר. כך, המדיניות המקובלת היא להחמיר בעבירות הגורמות לחבלה ופגיעה בבני אדם. "לאחרונה נקבע ובצדק, על-ידי בתי-המשפט, שיש להחמיר בעונשם של עברייני תנועה ובמיוחד בעבירות בהן נהרגו או נפגעו בני-אדם" (כב' השופט אריאל בע"פ 4396/98 מאג'יד הייב נ. מ"י, דינים עליון כרך נד, 595, בהחלטה שניתנה ביום 15.7.98). "הנחיית המחוקק והפסיקה היא, שלאור חומרת תופעת תאונות הדרכים ותוצאותיהן הקשות, על ביהמ"ש לנקוט במידת ענישה מחמירה. בצדק צויין בע"פ 2842/95 כחלון נ' מדינת ישראל תקדין עליון כרך 96 (2) תשנ"ו - 1966, שבמציאות המצערת שלנו, יש להטיל עונשים חמורים ומרתיעים על אלה הפוגעים בבטיחות התנועה בדרכים, כאשר מידת הרחמים עלולה להוות פגיעה במשתמשים האחרים בדרך". (תד 2550/04 פרקליטות מחוז ירושלים נ' ליאורה סבן). נסיבות המקרה דנן 13. עובדות ונסיבות התאונה במקרה דנן אינן פשוטות כלל ועיקר. המדובר בתאונה שבה הן לנאשם והן לנפגע מעורבות ואחריות בגרימת התרחשותה. הנאשם - נהג את האוטובוס במהירות שאינה סבירה בהתחשב בתנאי הדרך, תנועת כלי הרכב והולכי הרגל בה, לא שם ליבו למתרחש בכביש כאשר שוחח עם הנוסע מר סימן טוב, ולא הבחין באיתותיו של נהג האוטובוס בנתיב הנגדי, מר אלי סיני, אשר ביקש להסב שימת לב הנאשם לכך שהנפגע חוצה את הכביש; הנפגע מנגד - חצה את הכביש כשאור אדום דולק ברמזור המכוון תנועת הולכי הרגל, שוחח בטלפון נייד, והתפרץ לכביש מבלי שהסתכל על התנועה הנוסעת בו. 14. מורכבות התאונה באה לידי ביטוי במספר הרב של עדי הראיה שהיו לתאונה, בהם נוסעי האוטובוס, הולכי רגל, משתמשי הדרך ובעלי עסקים באזור. אלה הבחינו בהתרחשות התאונה ממקומות וזוויות שונות, ומשכך הציגו גרסאות ושונות ואף מנוגדות באשר לנסיבות התאונה והתרחשותה. לקולא: עברו של הנאשם ורשלנות תורמת כבדה של הנפגע 15. כידוע, האנשים הנאשמים לפני בית משפט זה, ובכלל בתי המשפט לתעבורה, הם אנשים נורמטיביים בעיקרם. הנאשם הינו נהג מקצועי באגד מזה כשמונה שנים, אשר הנהיגה היא לו פרנסתו. לנאשם עבר תעבורתי קל ביותר (שתי הרשעות, אחת בגין מהירות ונהיגה ללא חגורת בטיחות). 16. הנאשם נהג במהירות גבוהה, מהירות שהיא אמנם בתחום המהירות המותרת בחוק, אלא שמהירות זו לא תאמה את תנאי הדרך ותנועת הולכי הרגל הערה במקום. לא זו בלבד, הנאשם שוחח עם אחד הנוסעים באוטובוס ולא הבחין במתרחש בדרך ובהולך הרגל החוצה את הכביש. 17. ברם, לא ניתן להתעלם, וביתר שאת לעניין העונש, מרשלנותו התורמת של הנפגע להתרחשות התאונה. הנפגע חצה את הכביש כשאור אדום ברמזור המכוון את כיוון חצייתו והוא משוחח בטלפון נייד. הנפגע התעלם מסימני הדרך, מן האור האדום הדולק ברמזור, התעלם מהולך הרגל האחר (מר זכאי), שהמתין להתחלפות האור ברמזור המיועד להולכי הרגל מאדום לירוק ומתנועת כלי הרכב בכביש. 18. אף שקבעתי כי רשלנותו התורמת של הנפגע אינה מנתקת את הקשר הסיבתי בין התרשלות הנאשם להתרחשות התאונה, הרי שיש בה כדי להקל ולהפחית מחומרת העונש הראוי בעבירות מסוג זה בהן הורשע הנאשם. לחומרא: הנאשם נהג מקצועי, מהירות הנסיעה והוצאת הטכוגרף 19. הנאשם כאמור הוא נהג מקצועי בחברת אגד, ומשכך אין המדובר בנהג שאינו מכיר את תנאי הדרך ומצב התנועה באזור התרחשות התאונה. המדובר באזור הממוקם בקרבת התחנה המרכזית. אין ספק כי הנאשם מכיר את המקום ובוודאי מודע להולכי הרגל כמו גם כלי הרכב הרבים הפוקדים אותו. 20. הציפייה מנהג מקצועי, אף אם נוהג במסגרת המהירות המותרת בחוק, כי יתאים עצמו לתנאי הדרך והעוברים בה ומשלא עשה כן, עומדת לו זו לרועץ. כמי שמסיע ברכבו נוסעים רבים, וכמי שנוהג ברכב גדול כאוטובוס, מוטלת על הנאשם האחריות לנקוט משנה זהירות ולנהוג באופן זהיר ביותר, באשר אחראי הוא לא רק על עצמו בלבד, אלא על כל נוסעי האוטובוס. 21. הוצאת הטכורגרף על ידי הנאשם מחמירה עם הנאשם. אין להמעיט במעשה ולראותו כטענת ב"כ הנאשם כפתיחה לצורך בדיקת מהירות הנסיעה, אם כי גם בכך קיים איסור. הנאשם הותרה לבל יפתח את המכשיר ולבל יוציא את הדסקה ממנו, אך לא שעה לאזהרות, וניסה פעם אחר פעם להוציא את הדסקה בניגוד להוראות החוק. סוף דבר 22. לסיכומו של דבר, לאחר ששקלתי את נסיבות האירוע, נהיגתו של הנאשם במהירות (שאינה עולה על המותרת בחוק), התרחשות התאונה, רשלנותו של הנאשם, הוצאת הטכוגרף והמדיניות המקובלת לגבי ענישה במקרים כגון אלה מחד; ולאחר ששקלתי מאידך רשלנותו של הנפגע, נסיבותיו האישיות של הנאשם ועברו התעבורתי מאידך, ולאחר ששמעתי את טענות התביעה, ואת טענות ההגנה שעשתה למען מרשה כל שניתן בנסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי לאור אחריות שני הצדדים לתאונה, הרי אין אפשרות לקבלת את בקשת התביעה לעונש של שנים, אך אין גם אפשרות לפסילה מזערית כבקשת ההגנה. אשר לכן, לאחר שאיזנתי בין האינטרסים השונים, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: א. א. פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של אחד עשר חודשים. מתקופה זו תנוכה התקופה שהיה פסול מנהלית כך שבפועל ייפסל לתשעה חודשים נוספים. הנאשם יפקיד רישיונו תוך 45 יום מהיום. הנאשם מוזהר כי העונש המקובל על נהיגה בפסילה הוא מאסר בפועל. ב. ב. שלושה חודשים פסילה על תנאי לתקופה של שלש שנים אם יעבור אחת העבירות בהן הורשע או כל עבירה מהתוספת הראשונה או השנייה לפקודת התעבורה. ג. ג. קנס בסכום של 5,000₪ (חמשת אלפים) שישולם בחמישה תשלומים, הראשון ביום 1.1.12008 או חמישה חודשי מאסר תמורתו. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מיום קבלת גזר הדין. במידה ויוגש ערעור, מעכב ביצוע עד להחלטה בערעור. הולך רגל