להלן פסק דין בנושא זכויות עובדת זרה סיעודית: פסק דין 1. בפנינו תביעתה של התובעת לזכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתה כעובדת סיעוד אצל המנוחה, ומסיום העבודה. הרקע העובדתי וטענות הצדדים 2. התובעת, אזרחית פולין, עבדה אצל המנוחה - שסבלה מבעיות בריאותיות שונות - במתן עזרה אישית וסיעודית. 3. התובעת החלה לעבוד אצל המנוחה ביום 8.9.99, והתגוררה עם המנוחה בביתה, עד אשר הועברה המנוחה לאישפוז במחלקה הסיעודית בבית אבות, ביום 8.8.04. התובעת המשיכה לסעוד את המנוחה גם בעת שהותה בבית האבות, אם כי במתכונת עבודה שונה, והיא סיימה עבודתה עבור המנוחה בדצמבר 2004. יצוין, כי הצדדים נחלקו ביניהם באשר לנסיבות סיום העבודה, וכי עוד בנובמבר 2004 הגישה התובעת את התביעה נשוא פסק דין זה, נגד המנוחה. 4. במרץ 2005 נפטרה המנוחה, ועל כן שונה שם הנתבעת בתובענה שהגישה המשיבה ל"עזבון המנוחה חנה קירש ז"ל", בהתאם להחלטת בית הדין מיום 3.7.05. את התביעה ניהל ממועד זה ואילך מנהל העזבון, דוד גרינשטיין, אחיה של המנוחה. מעט מאוחר יותר, גם הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן, כפי שיפורט להלן. 5. בתביעתה המקורית, טענה התובעת כי במשך כל שנות עבודתה עבור המנוחה, העניקה לה התובעת עזרה סיעודית, דאגה לנקיון הבית, ערכה עבורה קניות, ליוותה אותה כל אימת שנדרשה לצאת את ביתה, ועמדה לרשותה לטיפול ולעזרה בכל שעות היממה, למעט שעות החופשה השבועיות שניתנו לה. 6. למרות זאת, כך טענה התובעת, לא שולם לה גמול בגין עבודה בשעות נוספות, ולכן תבעה שכר בגין 6 שעות עבודה נוספות בכל יום, למשך כל תקופת עבודתה. 7. בנוסף, טענה התובעת כי במשך כל תקופת עבודתה אושרו לה רק 15 שעות מנוחה שבועיות. מכיוון שהתובעת זכאית ל-36 שעות חופשיות בכל שבוע, היא תבעה הפרשי שכר בגין שעות המנוחה השבועיות שלא ניתנו לה, במשך כל תקופת עבודתה. 8. מעבר לתביעות אלה, העלתה התובעת בכתב התביעה המקורי טענות באשר לסיום עבודתה עבור המנוחה: לטענתה, מאז שהועברה המנוחה לאשפוז בבית אבות, נתבקשה התובעת ע"י אחי המנוחה, מר גרינשטיין, לסייע בטיפול במנוחה עד שזו תתאקלם בבית האבות. לטענת התובעת, היא הבינה שעבודתה עומדת להסתיים בקרוב, ולכן ביקשה ממר גרינשטיין את כל זכויותיה, ובכלל זה פיצויי פיטורים. עם זאת, מר גרינשטיין סירב ליתן לה זכויותיה, מכיוון שידע כי אשרת שהייתה בארץ עמדה בפני סיום ומתוך תקווה שהתובעת תתפס ע"י משטרת ההגירה, ותגורש מן הארץ. למרות זאת, כך לטענת התובעת, היא המשיכה לבצע עבודתה נאמנה, ולשהות לצד המנוחה בבית האבות, למרות שסבלה מיחס משפיל ומבזה מצוות בית האבות. לאור השינוי המהותי לרעה בתנאי עבודתה, טענה התובעת כי היא זכאית לפיצויי פיטורים בגין הרעה מוחשית בתנאי עבודתה (סעיף 14 לכתב התביעה). עם זאת, בהמשך כתב התביעה המשיכה התובעת וטענה שבשלב מסוים עדכן אותה מר גרינשטיין שמעברה של המנוחה לבית האבות ייתר את המשך העסקתה, ולכן טענה כי ממילא פוטרה מעבודתה, והיא זכאית לפיצויי פיטורים (סעיף 18 לכתב התביעה). 9. התובעת העמידה תביעתה לפיצויי פיטורים, לתשלום שכר בגין שעות חופשה שבועיות, ולתשלום שכר בגין שעות נוספות, על סך כולל של 495,535 ₪, מהם 25,151 ₪ כפיצויי פיטורים. עם זאת, לאחר שבמהלך ההליכים המוקדמים בתיק התברר כי לתובעת דווקא שולמו פיצויי פיטורים - אשר שולמו לה לפנים משורת הדין, כך לטענת הנתבע, ועל אף שהיא זו שהתפטרה מעבודתה - אישרה התובעת בהודעה לבית הדין (מיום 7.6.05) את העובדה כי אכן קיבלה פיצויי פיטורים מהנתבע, בסך 22,150 ₪. 10. ביום 18.8.05 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן, שעיקר השינוי בו נגע להוספת נסיבות פטירתה של המנוחה, ולתיקון תביעתה לפיצויי פיטורים: לעניין זה, טענה התובעת כי המנוחה נפטרה ביום 17.3.05 וכי היא (התובעת) "המשיכה לטפל בה ללא הפסקה עד 6.3.05" (סעיף 23 לכתב התביעה המתוקן). בכתב התביעה המתוקן הפחיתה התובעת מסכום פיצויי הפיטורים הנתבע את הסכום שכבר קיבלה מהמנוחה, כך שתביעתה לגבי רכיב זה עמדה כעת על 3,000 ₪ בלבד. 11. בתגובה לכל טענות התובעת, טענה המנוחה, ומאוחר יותר - הנתבע, שבא במקומה, כי שעות עבודתה של התובעת בפועל לא עלו על 7 שעות ביממה, וכי היא לא היתה זכאית לגמול מיוחד בעבור עבודה בשעות נוספות; מה גם שעם מעברה של המנוחה לבית האבות, באוגוסט 2004, נדרשה התובעת לעבוד מספר שעות מצומצם בלבד בכל יום, למרות שהמשיכה לקבל שכרה כרגיל. באשר לשעות המנוחה השבועיות, טען הנתבע כי התובעת היתה חופשייה החל ממוצאי שבת ועד ליום ב' בבוקר, בכל שבוע. 12. ובאשר לנסיבות סיום העבודה - נטען ע"י הנתבע כי התובעת היא זו שהתפטרה מעבודתה, ובעקבות הודעתה זו, שולמו לה כל זכויותיה, ואף שולמו לה פיצויי פיטורים, לפנים משורת הדין. לעניין זה, הוגשו לבית הדין ע"י הנתבע שני מסמכים הכתובים בכתב יד, בעברית וגם בפולנית, אשר התובעת חתמה עליהם. במסמך האחד, אשר צורף כנספח א' לתצהירו של מר גרינשטיין, ושלפי עדותו הוא נערך ביום 2.11.04, נאמר כך: "הנדון: פיטורים אני החתום מטה, דוד גרינשטיין, בא כוחה של חנה קירש אחותי, מודיע בזאת על הפסקת עבודתה (פיטורין) של הגב' לטקה בוגוסלבה מעבודתה כמטפלת אצל אחותי חנה קירש. גב' בוגסלבה לטקה עבדה אצל אחותי מחודש ספטמבר 1999 ועד לתאריך 8.12.04. תאריך זה כולל הודעה של חודש מראש של מכתב זה. גב' בוגוסלבה תצא לחופשה המגיעה לה כחוק עבור שנת 2003 14 יום, בעבור שנת 2004 3 ימים. ס"ה 17 יום. תאריך יציאתה לחופשה יהיה 19.11.04. כאמור החופשה בתשלום. ביום בו תקבל את משכורתה האחרונה והתשלומים המגיעים לה כחוק תעזוב את הדירה". 13. במסמך השני, שצורף כנספח ב' לתצהיר, והנושא את תאריך 23.11.04, נאמר כך: "אני מצהירה שביום 23.11.04 קיבלתי שכר אחרון בגין עבודתי, בסך של 1000$ (אלף דולר ארה"ב). עקב פיטורי מעבודתי קיבלתי סכום של 5000$ (חמשת אלפים דולר ארה"ב) עבור פיצויי פיטורין, סך של 1000$ דולר ארה"ב עבור כל שנה מעבודתי. עבדתי 5 שנים כך שקיבלתי סך של 5000$ דולר ארה"ב וכולל משכורתי האחרונה סך של 6000$ (ששת אלפים דולר ארה"ב). סכום זה קיבלתי בהמחאה... לא קיבלתי את כל הנלוות החודשיות שמגיעות לי כחוק. את מפתחות הדירה של חנה קירש החזרתי כמוסכם במלואם". 14. על מנת להשלים את התמונה העובדתית, יצוין כי התובעת אישרה בעדותה בחקירה נגדית שאכן חתמה על המסמכים הללו, כשהם מתורגמים לפולנית, והיא גם אישרה שמחקה את המילים "לא קיבלתי את כל הנלוות המגיעות לי כחוק" מנוסח המכתב בפולנית (עמ' 7 לפרוטוקול דיון ההוכחות). להלן - הכרעתנו: 15. לאחר שנפרשה בפנינו התמונה העובדתית במלואה, ולאחר שעיינו בכתבי הטענות של הצדדים ובתצהיריהם של התובעת ושל מר גרינשטיין, ולאחר ששמענו חקירותיהם הנגדיות של התובעת ושל מר גרינשטיין על התצהירים, הגענו לכלל מסקנה כי דין תביעתה של התובעת להידחות. 16. להלן - נפרט נימוקי מסקנותינו באשר לכל רכיב תביעה. נסיבות סיום עבודתה של התובעת והתביעה לפיצויי פיטורים 17. התובעת טענה, כאמור, כי פוטרה מעבודתה, בעוד מר גרינשטיין טען כי היא זו שיזמה את הפסקת העבודה, וכי בסופו של דבר שולמו לה פיצויי פיטורים, לפנים משורת הדין, על אף התפטרותה. 18. לעניין נסיבות סיום העבודה, מצאנו את גרסתה של התובעת בלתי אמינה, והעדפנו את גרסתו של מר גרינשטיין על פניה. זאת, בראש ובראשונה, משום ריבוי גרסאותיה של התובעת באשר לנסיבות סיום עבודתה, אשר סתרו זו את זו: בכתב התביעה המקורי, שהוגש ביום 2.11.04, הלינה התובעת על אופן סיום עבודתה בשלוש דרכים שונות - האחת, כפי שהופיעה בסעיף 9 לכתב התביעה, ולפיה טענה התובעת כי היא "הבינה" שעבודתה עומדת להסתיים בקרוב משום שמר גרינשטיין אמר לה שהיא תתבקש לסייע בטיפול במנוחה רק עד שזו תתאקלם בבית האבות; השניה, לפיה טענה התובעת שתנאי עבודתה הורעו באופן משמעותי מכיוון שזכתה ליחס משפיל ומבזה בבית האבות בו אושפזה המנוחה (סעיף 13 ואילך לכתב התביעה); והשלישית, שהופיעה בסעיף 18 לכתב התביעה, לפיה מר גרינשטיין עדכן את התובעת כי מעברה של המנוחה לבית האבות מייתר את העסקתה של התובעת, ובכך, בעצם, פיטר אותה. 19. יצוין, כי כתב תביעתה של התובעת הוגש עוד בתחילת נובמבר 2004, עוד בטרם הסתיימה העסקתה בפועל. באפריל 2005 הוגשה מטעם התובעת הודעה לבית הדין ובה ביקשה לדחות את הטענות שהופיעו בכתב ההגנה, מטעם המנוחה. על אף שבמועד זה כבר לא עבדה התובעת עבור המנוחה, ועל אף שבמועד זה כבר קיבלה פיצויי פיטורים ממר גרינשטיין, לא הביאה התובעת את הדברים הללו לידיעת בית הדין, והיא הודתה בהם בשלב מאוחר הרבה יותר, ורק לאחר שהתקיים הדיון המקדמי הראשון בתיק. לאחר שהצהיר הנתבע באותו דיון מוקדם כי שילם לתובעת פיצויי פיטורים, הודתה בכך התובעת ב"הודעתה" לבית הדין מיום 7.6.05, ולהודעה זו היא אף צירפה את המסמך עליו הצהירה, בשפה הפולנית, כי קיבלה כספים ממר גרינשטיין עם סיום עבודתה. 20. ולמרות זאת, כשהגישה התובעת את כתב תביעתה המתוקן לבית הדין באוגוסט 2005, עדיין הופיעו בה כל גרסאותיה החלופיות - והסותרות - באשר לנסיבות סיום עבודתה, וגרסאות אלו הופיעו גם בתצהיר עדותה הראשית. לא זו אף זו, בכתב התביעה המתוקן ובתצהיר, שהוגשו זמן רב לאחר סיום עבודתה של התובעת, העידה התובעת כי היא המשיכה לטפל במנוחה עד סמוך למועד פטירתה, במרץ 2005. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת לפשר הצהרה זו והיא אישרה כי אכן סיימה לעבוד ביום 8.12.04, אך לא עלה בידה להסביר מדוע טענה שהמשיכה לעבוד עבור המנוחה עד ליום מותה. 21. חוסר העקביות בעדותה של התובעת לא עורר אמון בטענתה כאילו פוטרה מעבודתה. ומאידך, הסבריו של מר גרינשטיין לעניין זה היו אמינים בעינינו: מר גרינשטיין העיד כי רשיון עבודתה של התובעת פג כבר באוגוסט 2004, ואולם הוא הגיש בקשה לחידוש הרשיון שכן היה מעוניין בהמשך העסקתה של התובעת, על אף אשפוזה של אחותו בבית האבות. ואולם, כך לפי עדותו, שלא נסתרה, דווקא התובעת החלה לטעון כי היא מעוניינת להפסיק לעבוד, שכן רצתה לשוב לפולין משום שאביה נפטר ומשום שחששה ממשטרת ההגירה. לבסוף, כפי שאכן הוכח, הוסכם על סיום עבודתה של התובעת בסוף נובמבר 2004, והיא סיימה עבודתה בפועל בדצמבר, תוך שהיא מקבלת ממר גרינשטיין את כל זכויותיה, לרבות פיצויי פיטורים - על אף שהתפטרה. 22. תימוכין לעדותו של מר גרינשטיין בדבר רצונה של התובעת לעזוב את עבודתה מצאנו במספר מקומות: כך, למשל, בחקירתה הנגדית (עמ' 4 לפרוטוקול) העידה התובעת כי כשסיימה עבודתה עבור המנוחה בדצמבר 2004, אמרה לה המנוחה שהיא מאוד מצטערת על עזיבתה, שכן היא קיוותה שהתובעת תמשיך לעבוד אצלה לפחות עד יום הולדתה, שחל בינואר 2005; ובנוסף, לאחר שהוגשו הסיכומים בתיק, ביקשה התובעת, וקיבלה את רשות בית הדין, להגיש ראיה נוספת, היא תעודת הפטירה של אביה, שנפטר בפולין באוקטובר 2004. התובעת ביקשה להגיש את תעודת הפטירה בתגובה לכך שמר גרינשטיין הטיל ספק ביושרה כשטענה שאביה נפטר ושבשל כך רצתה לשוב לפולין, ואולם אנו מצאנו בכך שאבי התובעת אכן נפטר באוקטובר 2004, דווקא חיזוק לדבריו של מר גרינשטיין, לפיהם התובעת היא שביקשה לעזוב את עבודתה, מסיבות שונות שהעלתה בפניו, ובכלל זה, פטירתו המצערת של אביה. 23. נציין, טרם סיכום, כי לא נעלמה מעינינו העובדה שעם סיום עבודתה של התובעת, ניסח מר גרינשטיין את שני המסמכים עליהם אישרה התובעת בחתימתה כי קיבלה זכויותיה, תוך שהוא נוקט בהם בלשון "פיטורים", ואולם לא ייחסנו לטרמינולוגיה בה השתמש מר גרינשטיין נפקות, לאור יתר הנסיבות שהוכחו בפנינו. 24. שוכנענו, אם כן, כי התובעת היא זו שהתפטרה מעבודתה, ומשכך - אין היא זכאית לפיצויי פיטורים, מה גם שהיא קיבלה פיצויי פיטורים ממר גרינשטיין, על אף התפטרותה. תשלום בגין עבודה בשעות המנוחה השבועיות 25. לעניין זה, טענה התובעת כי קיבלה רק 15 שעות מנוחה בכל שבוע - מ-7:00 ועד 22:00 בכל יום ראשון - וזאת, במקום 36 השעות השבועיות להן היתה זכאית. על כן, תבעה את שכרה בגין שעות המנוחה שלא קיבלה, במשך כל תקופת עבודתה. מר גרינשטיין טען, לעומת זאת, כי התובעת היתה חופשייה לחלוטין מעבודתה החל ממוצאי שבת, ועד בוקרו של יום ב', בכל שבוע, וכי במקומה אף הועסקו עובדות אחרות שסייעו בידי אחותו כשהתובעת שהתה בחופשתה השבועית. 26. לא קיבלנו טענתה של התובעת לעניין זכאותה לשעות מנוחה שבועיות שלא ניתנו לה, לכאורה, שכן טענה זו נטענה בעלמא, מבלי שהוכחה. על כן, תביעתה זו נדחית. התביעה לגמול שעות נוספות 27. התובעת טענה כי במשך כל שנות עבודתה עבדה, לכל הפחות, 14 שעות עבודה ביום, ולכן היא זכאית לתשלום בגין עבודה ב-6 שעות נוספות בכל יום. 28. סוגיית העבודה בשעות נוספות של עובדי סיעוד, המתגוררים תוך כדי עבודתם בבית מעבידם, נדונה רבות בפסיקת בית הדין הארצי - ר' פסק הדין ב-ע"ע 1333/04 Baloyo Teresita נ' יוסף לוגסי ורות אלה לוגסי, בו מובאת סקירת הפסיקה לעניין זה. הכלל הרווח בפסיקה לעניין שעות עבודתם של עובדי סיעוד, הוא כי על התובעים להוכיח את שעות העבודה בהן עבדו באופן פרטני, אלא אם כן יעלה בידם להוכיח, תחת זאת, את מתכונת שעות עבודתם בכללותה, כאשר ממתכונת שעות העבודה ניתן יהיה להיווכח כי עבדו, ברגיל, מספר שעות המזכה אותם בתגמול עבור שעות נוספות. 29. בענייננו, מצאנו כי התובעת לא הוכיחה את מתכונת שעות עבודתה: הן בכתב תביעתה והן בתצהיר עדותה הראשית של התובעת לא מצאנו עדות מפורטת כלשהי מפיה, שתסייע בהוכחת מתכונת שעות עבודתה עבור המנוחה. התובעת הסתפקה באמירה כללית לפיה היא היתה זמינה לטיפול ולעזרה במנוחה "בכל שעות היממה" (סעיף 5 לתצהיר), כשהיא מפרטת שבמסגרת עבודתה העניקה לה עזרה סיעודית, דאגה לנקיון הבית, ערכה קניות, ליוותה את המנוחה לכל עיסוקיה, ואף הקריאה לה עיתונים וספרים בשפה הפולנית במשך כשלוש שעות מדי יום. מלבד תיאור זה של אופי עבודתה של התובעת, ושל הדרישות הנובעות מעבודתה, לא תיארה התובעת את סדר יומה בעבודה, ולא פירטה מאיזו שעה ועד איזו שעה עמדה לרשות המנוחה, שאז ניתן היה לראות בשעות אלה "שעות עבודה" לפי הגדרת סעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה, ולהסיק את מספר שעות עבודתה של התובעת בכל יום. 30. מר גרינשטיין, לעומת התובעת, פירט את סדר יומה של אחותו המנוחה, ובהתאם לכך את סדר יומה של התובעת, כדלקמן (ס' 11 לתצהירו, ועדותו בחקירה נגדית על הדברים): לטענתו, התובעת עבדה מהשעות 8:00 עד 13:00 בכל בוקר, אז שהתה בחברת המנוחה; ואז מהשעה 13:00 ועד 16:00 היו התובעת ואחותו "במנוחה מוחלטת, כולל ניתוק הטלפון"; כשמהשעה 16:00 עד 19:00 חזרו השתיים לפעילות רגילה; והחל מ-19:00 פרשה המנוחה למנוחה והתובעת היתה חופשייה לחלוטין לעיסוקיה, עד למחרת בבוקר. 31. יצוין, כי העדפנו גרסתו זו של מר גרינשטיין על פני טענותיה של התובעת, גם משום שהתובעת לא פירטה בתצהיר עדותה הראשית - וממילא גם לא הוכיחה - את מתכונת עבודתה עבור המנוחה; אבל גם משום שהתובעת שיגרה לבית הדין לפחות שתי הודעות מטעמה, עוד לפני הגשת תצהירה, ובהן הצהרות שונות הנוגעות לתביעתה. בין היתר, התייחסה התובעת ב"הודעות" אלו לטענות שהועלו ע"י מר גרינשטיין בכתב ההגנה ובדיונים המקדמיים בתיק, ועל אף שאין המדובר בתצהירי עדות, ייחסנו משקל לאמור בהודעות אלו, שכן הן נוסחו ונחתמו ע"י התובעת עצמה. ב"הודעות" אלו פירטה התובעת, בין היתר, גרסאות גם באשר לעניין שעות עבודתה, ועל כן מצאנו לנכון לייחס לגרסאות אלו משקל: כך, בתגובה לכתב ההגנה שהוגש בתיק, טענה התובעת ב"הודעתה" לבית הדין מיום 10.4.05, כי יום עבודתה החל בשעה 6:00 בבוקר ונמשך עד 22:00 בערב, קרי - נמשך כ-16 שעות, וכי היא זכתה להפסקה רק בין השעות 14:00 עד 16:00. בו זמנית, טענה התובעת באותה הודעה כי היתה עסוקה ב"השגחה רצופה של 24 שעות ביממה" על המנוחה; ובד בבד טענה גם כי לנתבעת היו חיים מאוד אינטנסיביים, שכללו ביקורים במועדון גמלאים ומועדון לעיוורים, נסיעות לבתי הארחה, וטיולים של גמלאים. ולמרות טענות אלה, טענה התובעת ב"הודעתה" השניה לבית הדין, מיום 7.6.05, כי "אופי העבודה היה עם אשה קשיית ראיה כבדה, כולל בעיות תנועה וניידות, לכן הייתי צריכה להיות צמודה אליה 24 שעות". ובהמשך - "אני הייתי לצידה כל הזמן, כולל הקראת ספרים, עיתונים וכן דיבורים ושיחה עימה עד שעות הלילה המאוחרות כך שלטעון כי על שעות עבודה מסודרות זה לא נכון". 32. אם כן, מחד, טענה התובעת כי שעות עבודתה לא היו "מסודרות", ומאידך, כאשר ביקשה לסתור טענותיו של מר גרינשטיין לעניין זה, טענה שעבודתה נמשכה מ-6:00 עד 22:00, עם הפסקה מ-14:00 עד 16:00. כמו כן, התובעת טענה, מחד, שנאלצה להיות "צמודה" למנוחה במשך 24 שעות ביממה, לסייע לה, ללוות אותה למוסדות רפואיים, ולהקריא לה ספרים ועיתונים, כשמאידך, סיפרה כי המנוחה ניהלה חיים חברתיים אינטנסיביים, ביקרה במועדונים, השתתפה בפעילויות ויצאה לטיולים ולבתי הארחה. 33. התקשינו להבין, מעדותה של התובעת ומכל גרסאותיה, מה היתה מתכונת עבודתה, והתרשמנו כי עדותה בעניין זה לא היתה כנה ואמיתית. על כן, אנו קובעים כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את מתכונת עבודתה עבור המנוחה, וממילא היא לא הוכיחה כי עבודתה בוצעה במשך שעות ארוכות כל יום, ובכלל זה ב"שעות נוספות". אשר על כן, נדחית תביעתה של התובעת לתשלום גמול בעד שעות נוספות. סוף דבר 34. תביעתה של התובעת נדחתה במלואה. 35. התחשבנו בכך כי מדובר בעובדת זרה, ועל כן, אנו מחייבים אותה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪ + מע"מ אשר ישולמו תוך 30 יום. מעביד שנפטרזכויות עובדיםעובדים זרים