בית המשפט פסק כי התכלית העיקרית של אמצעי המשמעת היא למנוע פגיעה משמעותית בתפקוד של שירות המדינה, או בתדמית שירות זה, שכן תדמית ראויה היא תנאי הכרחי לפעילות תקינה של השירות. המשקל שראוי לייחס לנסיבות שבהן בוצעה העבירה הפלילית, וכן גם המשקל שיש לייחס לנסיבות האישיות של הנאשם, פוחת בדין המשמעתי. להלן פסק דין בנושא עבירה פלילית של עובד רשות מקומית: פסק דין רקע והליכים א. ערעור עירית חיפה על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות (עו"ד בנימין יערי, אב"ד, מר אלי מוסקוביץ ומר מירון פלד, חברים) בת"מ 51/07 מיום 23.3.08, בו הושתו על המשיב, שעד לפרשה נשוא התיק כיהן כפקח עירוני בעיריית חיפה, עונשים אלה: נזיפה חמורה; פיטורין על תנאי לשלוש שנים, בתנאי של אי ביצוע עבירות משמעת לפי סעיפים 9(3) (4) ו- (6) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח - 1978: הקפאת דרגה לשנתיים; והעברה בתיאום עם ראש העיריה - למשרה בעיריה שאין עמה כל נגיעה לאכיפת החקיקה המוניציפלית. ב. ההליך המשמעתי דנא יסודו בהליך פלילי, בו הורשע המשיב בהסדר טיעון ביום 7.5.07 בבית משפט השלום בחיפה, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן חוק העונשין) וסיוע להונאה בכרטיס חיוב לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986 (בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין). ג. (1) בכתב האישום המתוקן בו הודה המשיב בבית משפט השלום (ובו נכללו עוד שלושה אישומים) מתוארת, בכל הנוגע למשיב, (סעיף 3) פגישה בין המשיב (שהיה שם נאשם 2) לפלוני ולנאשם 3, בה סיפר המשיב כי "שילם" את חשבון הארנונה של דירתו באמצעות אדם אחר שזיכה את החשבון כנדרש, ולאחר שוידא שהחשבון שולם, מסר המשיב לנאשם 3 מחצית סכום החשבון. פלוני ביקש מנאשם 3 לשלם בעבורו את חשבון הטלפון שלו, ומסר לו חשבון על סך כ-400 ₪, ולאחר שוידא שהחשבון שולם, שילם לנאשם 3 240 ₪ במזומן. בהמשך (סעיף 8) נאמר כי פלוני, המשיב ונאשם 3 נפגשו בביתו של נאשם 3, ונאשם 4 התקשר לנאשם 3; נאשם 3 אמר לנאשם 4 שהמשיב ופלוני מעוניינים לדעת כיצד מבוצעים התשלומים, ונאשם 4 הסביר "כי התשלומים מבוצעים באמצעות כרטיסי אשראי של אחרים". בסעיף 12 לכתב האישום מתוארת פניה של המשיב לאדם מסוים בהצעה להעביר חשבונותיו לאחרים המשלמים בתשלום דחוי, ולשלם אך 60-70 אחוז מערך החשבונות; הלה לא נענה להצעה. בסעיף 15 לכתב האישום מתואר כי הנאשם 3 שילם חשבונות של המשיב באופן האמור. על כן יוחסה למשיב קבלת דבר במרמה, "בכך שקיבל אישור מטעם מוסדות להם היה חייב כסף, כי חשבונותיו שולמו כדין, על אף שהחשבונות שולמו תוך שימוש בכרטיסי אשראי של אנשים אחרים ללא ידיעת בעליהם וללא הסכמתם... וכן סייע להונאה בכרטיסי חיוב". צר לי על הסרבול המסוים שבתמצית כתב האישום דלעיל, הנובעת - חוששני - מסרבול בכתב האישום עצמו, ומן ההתמקדות כאן בחלקו של המערער. (2) המשיב - משהודה - הורשע איפוא בעבירות כאמור מעלה. בהסדר הטיעון בבית משפט השלום, לאחר שמיעת חלק מן הראיות, נאמר כי יושתו על המשיב (שהיה מיוצג) שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, 18 חודשי מאסר על תנאי, וכן קנס בסך 7500 ₪. בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון. (3) העיריה (המערערת דכאן) הגישה כלפי המשיב, לאחר הרשעתו, כתב אישום משמעתי. ד. (1) בדיון בבית הדין המשמעתי ציין המשיב בישיבה ראשונה (18.12.07), כי אין בידו לשכור עו"ד. לאחר שהוסבר לו האישום ציין - בין השאר - שהודה והורשע בלית ברירה בגלל מצבו הכלכלי וקשיי ייצוג. בית הדין קבע בהכרעת הדין, כי "על פי הוראות סעיף 61ג' לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963, אשר חל אף על עובדי הרשויות המקומיות, רואים את העובדות שהוכחו בהליך הפלילי כמוכחות גם בדיון המשמעתי שלפנינו. אין ספק שהעבירות בהן הורשע הנאשם (המשיב -א"ר) הן עבירות משמעתיות, לפי סעיף 9(1)(3) ו-(6) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח -1978, ולפיכך מרשיעים אנו אותו בביצוע עבירות לפי הסעיפים האמורים". (2) באת כוח התביעה עתרה לעונשים אלה: נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר, שלילת זכויות ופסילה לצמיתות משירות ציבורי; לאחר שהוברר כי אין המשיב זכאי לגימלה עדיין, ניתנה הסכמה כי יפוטר בפיצויים, ואף פיצויים מוגדלים. (3) העידו לטובת המשיב עדי הגנה, שעבדו עימו בפיקוח העירוני, לרבות מנהל אגף הפיקוח והביטחון. (4) המשיב תיאר את הידרדרותו המשפחתית והכלכלית מאז הפרשה, ועתר שלא יפוטר מעבודתו, כדי שיוכל לשקם את חייו. ה. (1) בהמשך החל המשיב להיות מיוצג על-ידי בא כוחו הנוכחי, ונערכה בבית הדין קמא ישיבה נוספת ביום 14.2.08, בה טען עו"ד כהן כל שניתן לטובת שולחו. בפסק הדין מיום 23.3.08, לאחר סקירת העובדות והדין, סבר בית הדין (פסקה 4) ש"דומה כי ניתן להבחין בשנים האחרונות בפסיקת בית המשפט העליון, בדונו בערעורים על החלטות בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, ושל בית דין זה, בתפנית מסוימת לעומת הגישה שעמדנו עליה לעיל (קרי, ייחוס משקל מופחת בהליך המשמעתי לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולנסיבות בהן בוצעה העבירה לעומת משקלן בהליך הפלילי - א"ר), בכיוון של התחשבות רבה יותר בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובנסיבות המקרה אף בהליך המשמעתי. אכן, גם בעבר הודגש בפסיקת בית המשפט העליון כי תפקידם המרתיע של אמצעי המשמעת, ככל שהוא דומיננטי, איננו חזות הכל, ועדיין רשאי בית המשפט להביא במסגרת שיקוליו, לגבי מידתם של אמצעי המשמעת, את הנסיבות האישיות של הנאשם ואת נסיבות ביצוע העבירה..., אולם נראה לנו כי בשיקולי בית המשפט ניתן לאחרונה משקל רב יותר, לעומת העבר, לנסיבות האישיות של נאשם ולנסיבות המקרה". (2) בית הדין ייחס גם משקל לכך שעבירת המשיב בוצעה מחוץ למסגרת העבודה, ללא קשר בינה לבין העבודה. (3) בית הדין ציין, כי "הנסיבות המלאות והמדויקות של ביצוע העבירות בידי הנאשם לא הובהרו לנו", נוכח עירוב בין הנאשמים בכתב האישום ותיקונו של כתב האישום. (4) בית הדין לא קיבל את הטענה, כי המשיב חף מכל אשמה וכי ונאלץ להסכים להסדר הטיעון מחסרון כיס; כך פעל על פי מצוות הדין, קרי, סעיף 61ג לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963. עם זאת ציין בית הדין, כי נוכח אי בהירותו המספקת של כתב האישום, "זכאי הנאשם לכך שגירסתו על הפרשה תתקבל על-ידינו כנכונה ככל שהיא איננה מתנגשת חזיתית עם הודאתו של הנאשם בכתב האישום המתוקן". לכן נתקבלה טענת המשיב כי היה מדובר בשלושה חשבונות בלבד ששולמו בדרך העבירה, וכן לא נשללה האפשרות שבעת תשלומו של חשבון הארנונה של המשיב לא היה ברור לו האופן הפסול בו בוצע התשלום. בית הדין קיבל את "הרושם הברור", שחלקו של המשיב בפרשה היה "קטן מאד" "שולי בלבד". (5) בית הדין עמד על נסיבותיו האישיות והרפואיות של המשיב, עבודתו הטובה לאורך השנים, המשבר בחייו האישיים ומצבו הכלכלי. נוכח כל זאת סבר בית הדין כי פיטורין לא יהוו ענישה מידתית, ויש להסתפק באמצעים מתונים יותר; אין מקום כי המשיב יחזור לעבוד כפקח, תפקיד של אכיפה ב"משטרה עירונית" המחייב היעדר רבב - ויש מקום כי יעבור לתפקיד אחר. על כן נגזרו על המשיב העונשים הנזכרים. ו. (1) בערעור העיריה נטען, כי היה מקום לפיטורין לאלתר ולפסילה, נוכח חומרת העבירות והפגיעות בתדמית העיריה, וכי אין בנסיבות העבירה ובקביעה בדבר חלקו ה"קטן מאד" של המשיב שיקולי קולה. אין - כך נאמר - לייחס חומרה מופחתת לאדם המופקד על אכיפת החוק, אך נותן חשבונות שלו כדי שישולמו בכרטיסי אשראי של אחרים ללא ידיעתם. טובת הכלל מחייבת, לשיטת העיריה, פיטורין. נאמר עוד, כי את השבר האישי המיט המשיב על עצמו, וכן כי אין מדובר בהתנהגות חד פעמית או ב"אירועים" אלא בפרשה. מעשי המשיב והקלון הנלווה אליהם, כך נטען, אינם מתישבים עם אי פיטורין גם משיקולי דמותו של השירות הציבורי. נתבקשו פיטורין לאלתר ופסילה לצמיתות משירות ציבורי. (2) בדיון בבית משפט זה טענה באת כוח העיריה בקצרה וחזרה על נימוקי הערעור: לשיטתה אין לזהות תפנית בפסיקה שעליה הצביע בית הדין קמא, לכיוון של יתר התחשבות בפן האישי. (3) בא כוחו המלומד של המשיב (המייצגו - כפי שמסר - "פרו בונו") ציין, כי בית הדין התרשם מחוסר בהירותו של כתב האישום, וכן טען, כי המשיב נאלץ להודות מחמת חסרון כיס. עוד נטען, כי המשיב מופלה לרעה, שכן בעירית חיפה היה אחר שהואשם בפלילים וביצע עבודות שירות - והנה ביקשה העיריה שלא לפטרו (אך פוטר על-ידי בית הדין). נטען גם כי המדובר ב"סיבוב שלישי" של התדיינות, לאחר התיק הפלילי והדיון המשמעתי, ואין בית משפט זה אמור להידרש אליו. ומכל מקום, בית המשפט אמור להתערב במקרים קיצוניים בלבד בהכרעות בית הדין, ואין המקרה דנא בא בגדר זה; המדובר מבחינת המשיב בדיני נפשות, ובמי שעלול ליפול למעמסה על הרשויות. עוד הוטעמו נסיבותיו האישיות הקשות של המשיב, וכן העובדה שמנהליו תומכים בו; מנהלו וחבריו באו לתמוך בו באולם בית המשפט. הכרעה ז. באתי לכלל מסקנה כי בית הדין קמא הקל עם המשיב. שירות הציבור ועבירות פליליות אינם "בדרך הטבע" בני זוג שניתן להשלים עם צימודם, אף כי כל מקרה נבדק לנסיבותיו ולא הרי עברה אחת כאחרת. מנגד, יש אי בהירות בכתב האישום המתוקן, ולמשיב נסיבות אישיות לא קלות שתוארו על-ידי בית הדין, וגם לאלה משקל. ח. (1) אשר לכתב האישום, עיינתי בו שוב ושוב וגם במכתבה של התובעת בתיק הפלילי מיום 20.1.08 לענין כתב האישום המתוקן. אומר כבר כאן כי מתקשה אני מאוד להלום את "הזרם התת קרקעי" ש"שידר" המשיב בבית הדין קמא, והמוצא ביטויו גם בפסק הדין קמא, קרי, הניסיון "לפתוח" במהות את הסדר הטיעון, אם על ידי טענה כי ההודאה בבית משפט השלום היתה מחמת חסרון כיס (כזכור היה המשיב מיוצג), ואם על-ידי פרשנות מקלה של כתב האישום. אכן, כתב האישום אינו בהיר דיו, כגון באשר לתאריכים וסדר הזמנים, ולא אאריך בכך שכן הפרקליטות אינה צד לתיק דנא; אולם די באשר בו לצורך ענייננו. אוסיף - בכל הכבוד - כי בית הדין קמא נדרש יתר על המידה לפרשנות פרטנית מעבר לכתב האישום, דבר שלא היה לו מקום. משהודה נאשם בהסדר טיעון אין להיכנס להערכות באשר למה שמעבר לכתב האישום בו הודה, שאיננו בידיעת בית הדין, וזאת גם אם כתב האישום אינו בהיר כל צרכו. אין לו לבית הדין אלא מה שעיניו רואות בכתב האישום, וראוי שלא ייגרר אל מעבר לו. (2) לענין זה נאמר בע"פ 1234/08 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) מפי השופטת נאור: "צורה זו של הבאת הרקע לאירועים בגזר הדין עצמו אך גם בהודעת הערעור ובטיעונים לעונש, יש בה כדי ליצור אי בהירות לגבי העובדות. משנקבע מה שנקבע בהסדר הטיעון, אין מקום להתייחס לראיות אחרות אלא בהסכמה ברורה ומפורשת. אין לנו לחזור ולהזכיר את הכלל: "הודאה מוסכמת בין הצדדים, המתקבלת על-ידי בית המשפט, ובתנאי שהיא מתקבלת כאמור, היא בגדר סוף פסוק מבחינת יתר הראיות, שהושמעו לפני שהוסכם על נוסח ממצה של הודאה בעובדות, והוא, אם הצדדים לא הסכימו על הבאת תיאור רקע מלא יותר בעת הסיכומים לעונש." (ע"פ 264/81 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 659, 662 (1981) וראו גם ע"פ 2909/04 סדון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.2.2005); ע"פ 1604/08 אוספוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.4.2008)). אין לקבל גם, כחלק מהטיעון לעונש, טענות שבעובדה החותרות נגד ההרשעה המוסכמת, כגון טענת הגנה עצמית. לדברים אלה הצטרפתי באותו תיק ואני שב אליהם כאן. יש לעשות מאמץ להימנע מעירוב תחומין, מעירוב מין בשאינו מינו. הסדר טיעון - לחוד, ופרשת הראיות שנשמעו בדיון - לחוד. אכן, בית הדין חזר וציין בפסק הדין שאינו "פותח" את ההודאה וההרשעה, אך בסופו של יום נתן להן פירושים, שבכל הכבוד איני סבור שהיה עליו לתיתם. הבסיס לדיון המשמעתי במקרה דנא הוא כתב האישום, והוא בלבד. (3) אציין כי גם בפני ניסה בא כוחו המלומד של המשיב, בחינת "אין ולאו ורפיא בידיה" ("כן ולא, ורפה בידו" - בבלי שבת קי"ג, א') להידרש להודאה ולנמקה בדרך היוצרת ערפל סביב עצם אשמתו של המשיב בתיק הפלילי, ולדבר זה אין אחיזה בדין ואין להלמו. ט. (1) על פי כתב האישום, בקריאה פשוטה, היה מי שיצר שיטה של הונאה שלפיה שולמו חשבונות ארנונה, למשל, בכרטיסי אשראי של אנשים שלא ידעו על השימוש בהם, ומשנמצא כי אכן נרשם הסכום אצל נמענו כמשולם, העביר ה"משלם" - כגון המשיב - כמחצית או 60% מן הסכום לאחד העבריינים. המשיב שבעצמו "שילם" חשבונות אחדים שלו בדרך זו, ידע שהדבר מתבצע ללא ידיעתם של בעלי כרטיסי האשראי, וחרף זאת אף ניסה לשכנע אחר לעשות כמותו. הודאת המשיב באלה והרשעתו הם הבסיס לדין המשמעתי. י'. בטרם החלטה, יש מקום עמי לציין, כי גם באשר לנעשה בעניין דנא בעירית חיפה נותר בליבי סימן שאלה, שאינו נצרך להכרעה, אך אומר דרשני כשברשות ציבורית עסקינן: מחד גיסא טוענת הלשכה המשפטית בשם העיריה, כתובעת נגד המשיב, ומאידך גיסא הממונה על המשיב, איש בכיר בעיריה, טוען להיפך. בא כוח המשיב הציג את גזר הדין בבית הדין למשמעת בתיק 16/07 עירית חיפה נ' בנימין בני, שבו הורשע פלוני בפלילים ולא גילה לעיריה בתיק בהתקבלו ב-2002 כי לו הרשעות קודמות, ואדרבה הצהיר כי אין לו כאלה; אך משהורשע שוב ב-2005 בעבירות פליליות אחדות באירוע אחר, לרבות הכאת שוטרת, והדבר הגיע לבית הדין המשמעתי, טענה העיריה כי אין מקום לפטרו. בית הדין למשמעת החליט, חרף עמדת העיריה, כי יש מקום לפיטורין. גזר דין זה ניתן ב-12.2.08, זמן קצר לפני גזר הדין בנידון דידן מיום 23.3.08. חידה היא ותהי לחידה כיצד פעלה העיריה באותו מקרה, אך לא אומר מעבר לכך, משאין התיק בפנינו. י"א. לא אוכל להשלים עם סברת בית הדין קמא, כי חל שינוי בגישת בית משפט זה לעניין הדין המשמעתי במובן של תנודה מסוימת של המטוטלת מן העניין הציבורי אל הנסיבות האישיות, והפניית יתר תשומת לב לנסיבות האישיות. אל נכון ציין בית הדין, שהבסיס הנורמטיבי הוא אמנם כי "באיזון הראוי של השיקולים בין נסיבותיה האישיות של העובדות לבין שמירת תדמיתו של השירות הציבורי, גובר השיקול הציבורי על השיקול הפרטי" (השופטת - כתארה אז - ביניש בעש"מ 10129/01 מדינת ישראל נ' גניש (לא פורסם). דברים דומים נאמרו בעש"מ 5271/03 סדיקוב נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם). עם זאת הובאו דוגמאות כגון עש"מ 10566/02 מדינת ישראל נ' גרינבוים (לא פורסם), שם לא פוטר המערער, הגם שהורשע בפלילים בניסיון לשידול לביצוע עבירות חבלה בכוונה מחמירה ואיומים במסגרת מאבק בחירות בועד רשות הדואר; עש"מ 8160/04 מדינת ישראל נ' בן סימון, שם לא נתקבלה בקשה לפיטורין של עובד רשות דואר שהגיש תעודה מזויפת; עש"מ 8372/05 גבריאלוב נ' עירית תל אביב (לא פורסם), שם המיר בית משפט זה פיטורין בעונש קל יותר במקרה של עובדת עיריה שגנבה מצרכי מזון (לא בשל חרפת רעב) ממטבח בית חולים. אציין כי בשני מקרים אחרונים אלה היה מדובר בהליך שכולו משמעתי ללא חלק פלילי, בית הדין קמא הזכיר גם את עש"מ 4193/06 משה חי כהן נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה), שם עובד שהורשע פלילית במעשה מגונה לא פוטר. י"ב. נחזור ליסודות בנושאי שירות המדינה, והוא הדין לרשויות המקומיות, "התכלית העיקרית של אמצעי המשמעת היא... למנוע פגיעה משמעותית בתפקוד של שירות המדינה, או בתדמית שירות זה, שכן תדמית ראויה היא תנאי הכרחי לפעילות תקינה של השירות" (עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב, פ"ד נב (3) 87, 93 (השופט זמיר). ועוד נאמר שם, כי במקרים אלה "המשקל שראוי לייחס לנסיבות שבהן בוצעה העבירה הפלילית, וכן גם המשקל שיש לייחס לנסיבות האישיות של הנאשם, פוחת בדין המשמעתי". ואף אנכי נזדמן לי לומר (עש"מ 4203/07 בוגייסקי נ' נציבות שירות המדינה (טרם פורסם): "ליבי אינו אטום לזכויותיו של המערער... אך ליבי נתון עוד יותר - איני רואה דרך אחרת - לצרכיו של שירות המדינה, שתדמיתו... אינה ברום המדרגה". ראו גם עש"מ 2165/08 זיקרי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) שם נאמר עם זאת כי "בסופו של יום מתבקש איזון כך שתוגשם תכלית דיני המשמעת ועם זאת לא יתעלם בית הדין, ובבני אנוש עסקינן, מן הנסיבות האישיות"; (ראו גם עש"מ 8372/05 גבריאלוב נ' עירית תל-אביב, הנזכר; עש"מ 5917/07 גרה נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם) (השופטת ארבל)) ואולם, יסוד היסודות בדין המשמעתי הוא אמון בציבור בשירות הציבור ותדמית השירות. י"ג. עלי להידרש גם לטענת ההגנה כי המדובר בסיכון כפול ובגלגול שלישי. טענה זו אין בה ממש, כמובן. עסקינן בגלגול שני, בערעור בזכות לאחר פסיקתו של בית המשפט קמא, שהיה ערכאה ראשונה בתחום המשמעתי. י"ד. העיריה מבקשת פיטורין ופסילה לצמיתות. המשיב מתנגד, דומה כי מגמת הפסיקה - ומכל מקום כך השכל הישר, בכפוף לנסיבות הספציפיות - מחמירה יותר לעניין פיטורין במי שהורשע בעבירה פלילית משמעותית ועניינו בא בפני בית הדין למשמעת - לעומת מי שכל מסלול התדיינותו היה בהליך משמעתי. ט"ו. לאחר ששקלתי בדבר נראה לי כי במקרה דנא נוטה הכף לעבר האינטרס הציבורי. המשיב היה פקח עירוני, איש אכיפת החוק. הוא הסתבך בעבירה פלילית, שיש בה כשל מוסרי של שליחת יד בכספי הזולת, ואין חשיבות למועד ידיעתו על ה"טכניקה" שננקטה, נושא אליו נדרש בית הדין קמא, שהרי מלכתחילה ברי כי הבין שנעשית מרמה; כיצד יאושר תשלום מלא בעוד הוא משלם חלקו בלבד? אין דרכם של תשלומים לרשויות ליפול כמן מן השמים. גם אם חלקו של המשיב לא היה "מנהיגותי" וגם אם יש סתום שמעבר לנגלה, אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות בכתב האישום. "אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר" (בבלי מועד קטן כ"ה, ב'). היעלה על הדעת כי שוטר היה ממשיך בשירותו בנסיבות כאלה? אכן, "ככלל לא יתערב בית משפט זה באמצעי משמעת שהוטלו על-ידי בית הדין למשמעת, אלא במקרים חריגים, בהם קיימים חוסר סבירות או חוסר מידתיות כאן חומרת העבירה לחומרתם של אמצעי המשמעת שננקטו לגביה" (עש"מ 11976/05 חליל נ' נציבות שירות המדינה (השופטת פרוקצ'יה) (לא פורסם) והאסמכתאות דשם. ואולם, בנידון דידן חוששני כאמור - כי בית הדין הרחיק לכת בהידרשו להנחות מקלות שמעבר להסדר הטיעון, אף שצדק בדחותו את טענת ה"חפות למחצה - בדיעבד". ט"ז. סבורני איפוא, כי לעת הזאת אין להלום הישארותו של המשיב בעיריה. המשיב צעיר דיו - בן 42 - במובן זה שיוכל להשתלב במעגל העבודה, ויש לקוות כי כך יהא. י"ז. אמנם מצבו של המשיב, עליו אין חולק, אינו טוב לעת הזאת - אישית, כלכלית ורפואית. עיינתי בעדויות האופי לטובתו. ראיתי מקום להתחשב בכך באשר לתקופת הפסילה מן השירות בעיריה וברשויות המקומיות, וכדרכה של ערכאת ערעור לא למצות את הדין. (ראו גם עש"מ 8180/05 מדינת ישראל נ' ולידו (לא פורסם)). המשיב יפוטר איפוא, ויהא פסול לשירות בעיריה וברשויות מקומיות במשך שלוש שנים מיום גזר הדין של בית המשפט קמא. ועם זאת לא יוכל לצמיתות לחזור לתפקיד שיש בו נגיעה לאכיפה. רשמתי לפני את נכונות העיריה לתשלום פיצויים כאמור מעלה. פסק דין זה, נוכח האמור בו, יובא לעיונו של היועץ המשפטי של עיריית חיפה, וכן לעיון פרקליט המדינה. משפט פלילירשויות מקומיותעבירה פלילית של עובד