האם ניתן להגיש תביעה ייצוגית בדיני עבודה ?

המערער הגיש בקשה לאישור תביעתו כייצוגית ביחס לשורת עילות שחלק ניכר מהן אינן מתאים לבירור כתובענה ייצוגית. בין העילות שלגביהן התבקשה הבקשה לאישור, ניכויים שלא כדין בגין דמי טיפול וטלפון סלולרי, אי הפרשה לקרן פנסיה ואי קבלת כספי פיצויים, אי תשלום תוספת ותק, דמי חגים ואש"ל. נפסק כי ביחס לחלק ניכר מעילות אלה, רב השוני על הדמיון בין העובדים ובירורה של התובענה כייצוגית יצריך בירור עובדתי נפרד ביחס לכל עובד ועובד. אין התובענה הייצוגית הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת כזאת. כפי שנפסק לאחרונה על ידי הבית דין לעבודה, הבדלים מסוימים בין עובדים בקבוצת עובדים, כגון בתקופת העבודה או בהיקף המשרה, הם הבדלים טבועים המאפיינים כל קבוצת עובדים במשפט העבודה, באופן שאין בהם, כשלעצמם, למנוע אישור ניהולה של תובענה כייצוגית. קביעה זו אף עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות, המפרט דרכים שונות להתמודד עם מצבים של שוני בלתי-מהותי בין חברי הקבוצה. אלא שאין בכך כדי להתיר את הרסן ולאפשר הגשתה של תובענה ייצוגית בכל עילה שהיא, באופן שיחייב בירור עובדתי ופרטני ביחס לכל עובד ועובד וביחס לעילת התובענה עצמה. במיוחד כן, כשמצב עניינים זה מצטרף להיותה של התובענה בסכומים כספיים גבוהים, של עשרות אלפי שקלים ויותר, ביחס לכל עובד ועובד. יתרה מזו הכלל הוא, כי אין לפצל דיון ולקיים דיון בחלק מהעילות שיש לתובע. עליו להגיש תביעה הכוללת את כלל העילות שיש לו כתוצאה מעבודתו אצל המעסיקה. יתכנו מקרים חריגים, בהם בית הדין יאשר רק חלק מן העילות, תוך הפעלת שיקול דעת ובהתאם להוראות סעיף 13 לחוק תובענות ייצוגיות. אולם אין להכשיר מצב דברים בו בעל הדין מגיש לבית הדין בקשה לאישור הכוללת עילות שונות ומרובות, מתוך הנחה כי ראוי ולגיטימי כי מלאכת הכנת ההליך הייצוגי תעשה על ידי בית הדין, תוך הכבדה על בית הדין ועל בעל הדין שכנגד. נסיבות המקרה דנן אינן מצדיקות חריגה מן הכלל של אי-פיצול דיונים, הגשת כלל התביעות בתביעה אחת ואי-ניהול תביעות ייצוגיות לגבי סכומים משמעותיים. להלן פסק דין בנושא תביעה ייצוגית בדיני עבודה: פסק דין הנשיא סטיב אדלר 1. בפנינו שני ערעורים על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט אילן סופר; עב 1118/09 בשא 1531/09) מיום 17.8.2009 (להלן גם: ההחלטה), בה נדחתה בקשת מר גולדברגר לאשר את ניהולה של חלק מהתובענה שהגיש כתובענה ייצוגית (להלן גם: הבקשה לאישור). העובדות הצריכות לעניין 2. מר גולדברגר עבד כשומר בחברת אגודת השומרים בע"מ (להלן: החברה) המספקת, בין היתר, שירותי שמירה ללקוחותיה. ביום 25.12.2008, בעודו עובד בחברה, הגיש מר גולדברגר כתב תביעה נגד החברה, בעילות מגוונות. סכום התביעה היא 74,241 ש"ח. ביום 28.4.2009 הגיש מר גולדברגר בקשה לאישור ניהול חלק מעילות התביעה, כתובענה ייצוגית. בין העילות שלגביהן התבקשה הבקשה לאישור: ניכויים שלא כדין בגין דמי טיפול וטלפון סלולרי; אי הפרשה לקרן פנסיה ואי קבלת כספי פיצויים מהקרן עם סיום העבודה, בניגוד לחובת החברה על פי צו ההרחבה בענף השמירה (להלן: צו ההרחבה); אי תשלום תוספת ותק, דמי חגים ואש"ל, בניגוד לחובת החברה על פי צו ההרחבה. החלטת בית הדין האזורי 3. בית הדין האזורי סקר במפורט את הוראות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק או חוק תובענות ייצוגיות) ונתן דעתו ליתרונותיו ולחסרונותיו המוּבְנִים של הליך התובענה הייצוגית, בהתייחס לדין ולפסיקה. כן ציין בית הדין, כי תכלית החוק היא "להגן על אוכלוסיות קשות יום, שהפנייה לערכאות קשה עליהן בשל העדר משאבים ויכולת כספית, כמו גם תובעים פוטנציאליים שההפסד הכספי שנגרם להם כתוצאה מהפגיעה בזכויותיהם הוא קטן ביותר ואינו מצדיק מבחינתם ניהול הליך משפטי, הדורש השקעה של זמן וממון" (פסקה 10 לפסק הדין האזורי). לאור ניתוח זה, קבע בית הדין האזורי כי עיון בבקשה מעלה שהרכיבים שאותם התבקש לאשר כתובענה ייצוגית אינם עולים בקנה אחד עם תכלית החוק. זאת משום, שהמדובר בתביעה כספית המגיעה לעשרות אלפי שקלים לכל עובד; משום השוני הניכר בין העובדים בהיקף משרתם, מספר הימים שעבדו, הסכמתם - ככל שהיתה כזו - לניכויים, הפרשות שכן הופרשו - לחלק מהעובדים - לקופת גמל. עוד העלה בית הדין תמיהה בשאלה, האם ניתן לדון בשאלת זכאות העובד לפיצויים, מקום בו טרם הפסיק לעבוד. בנוסף, ציין בית הדין, כי עיון בתביעה מלמד שאינה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט, בניגוד להלכה הפסוקה; וכי הקבוצה אותה מבקש התובע לייצג היא קבוצה מוגדרת וידועה של אנשים שפרטיהם מתועדים ורשומים אצל הנתבעת. לבסוף, ציין בית הדין האזורי כי ראוי לדחות את הבקשה לאישור גם על פי הוראות סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות ומן הטעם שבמרבית התקופה הרלוונטית חל על הצדדים הסכם קיבוצי. לאור דחיית הבקשה לאישור תביעה ייצוגית נפסק, כי המערער יישא בהוצאות החברה בסך 3,000 ש"ח. הטענות בערעור 4. טענות מר גולדברגר בערעורו (עע 425/09) הן, כי בית הדין האזורי החליט בבקשה לאישור מבלי לערוך בירור של העובדות העולות מן הבקשה והתגובה, לרבות תקופת עבודתו בחברה, עילתו בעניין פנסיה חגים וניכויים ותחולת ההסכם הקיבוצי על החברה. עוד הוא טוען, כי בית הדין טעה בקבעו כי הבקשה אינה עולה בקנה אחד עם תכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות; כי יש להתייחס לכל אחת מהעילות הכלולות בבקשה לאישור בנפרד, גם אם יתכן שחלקן יאושרו וחלקן לא; כי גובה הסכום הנתבע אינו מונע אישור התובענה כייצוגית; כי ההבדלים הטבועים בין העובדים במקום העבודה, בכל הנוגע לימי עבודה, מועד תחילת עבודה, היקף משרה וכדו', אינם אמורים לשמש טעם לדחיית בקשה לאישור, וכי פרשנות אחרת נוגדת את הוראתו המפורשת של המחוקק; כי אין זה נכון שעל התובענה לעורר סוגיות חדשניות או סוגיות עקרוניות בבסיס משפט העבודה, או כי עליה להיות בעלת "תועלת מערכתית"; כי היותה של הקבוצה מוגדרת וידועה אינו מונע אישורה כייצוגית; וכי טעה בית הדין הנכבד בקביעתו לגבי חלות ההסכם הקיבוצי. בתשובתה לערעור העובד, חוזרת החברה על קביעות בית הדין קמא, בציינה כי היה על מר גולדברגר לפנות להסתדרות בעניינו, דבר שלא נעשה, וכי החברה היתה כפופה, ועודנה כפופה, להוראות ההסכם הקיבוצי. בנוסף מציינת החברה כי למר גולדברגר לא קמה עילת תביעה אישית וכי אין התובענה הייצוגית הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, וזאת, בין היתר, משום גובה הסעד והשונות בין הסעדים הנתבעים ביחס לכל עובד ועובד. 5. טענות החברה בערעורה (עע 513/09) נוגעות אך ורק לסכום ההוצאות שנפסקו לה, כשלטענתה משנדחתה הבקשה להגשת תובענה ייצוגית ראוי היה לפסוק הוצאות משפט גבוהות הרבה יותר. לחיזוק טענתה מציינת החברה את הזמן הרב וההשקעה המרובה בתשובתה לבקשה; את גובה התביעה, שהיא - לשיטתה - תביעת סרק; ואת העובדה שהבקשה נדחתה במלואה. בתשובתו לערעור החברה, ציין מר גולדברגר כי ראוי לקבל את ערעורו, לדחות את הערעור שכנגד ולבטל את פסק הדין של ערכאה קמא לרבות ההוצאות שנפסקו לחובתו. עוד טען הוא, כי יש לחייב את החברה בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין, בשתי הערכאות. דיון והכרעה 6. לאחר שעיינו בכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעורים ונתנו דעתנו להחלטת בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בערעוריהם, הגענו לכלל מסקנה כי דין ערעורו של מר גולדברגר להידחות ואילו דין ערעור החברה להתקבל חלקית. להלן נבאר מסקנתנו. הכרעה בערעורו של מר גולדברגר 7. בכל הנוגע לערעורו של מר גולדברגר, שיקול מרכזי לדחייתו הוא גובה התביעה והעילות השונות והמגוונות עליהן הושתתה הבקשה לאישור. מושכלות ראשונים הם, כי לצד יתרונותיה של התובענה הייצוגית ישנם גם חסרונות אותם על בית הדין לשקול בכל מקרה לגופו ובנסיבותיו. ככלל, כאשר שעור התביעה גבוה, אין קושי להגישה כתביעת היחיד ואין הצדקה מיוחדת להגישה במסגרת המיוחדת של תובענה ייצוגית. בית דין זה עמד על העקרון האמור בפסיקותיו, פעם אחר פעם. כך גם לאחרונה, בציינו כי: "סכומי התביעות הינם סכומים ניכרים, המצדיקים בהחלט הגשת תביעה אישית של מי מן התובעים הפוטנציאליים המעוניין בקבלת סעד... ". בענייננו, שיעור התובענה האישית שהוגשה, עומד על למעלה מ- 70,000 ש"ח וחלק ניכר מהעילות נכללו גם בבקשה לאישור התובענה כייצוגית. אף כי לא פורט בהחלטת בית הדין האזורי הגובה המדויק של הסכום הנתבע במסגרת התובענה הייצוגית, צוין כי המדובר "בתביעה כספית המגיעה לעשרות אלפי שקלים לכל עובד" (פסקה 11 לפסק הדין האזורי). לטעמנו, המדובר בטעם מרכזי, אף כי לא יחיד, לדחיית הבקשה לאישור ובענייננו - לדחיית הערעור שהוגש מטעמו של מר גולדברגר. 8. שיקול נוסף לדחיית ערעורו של מר גולדברגר נוגע לטיב העילות. המערער הגיש בקשה לאישור תביעתו כייצוגית ביחס לשורת עילות שחלק ניכר מהן אינן מתאים לבירור כתובענה ייצוגית. בין העילות שלגביהן התבקשה הבקשה לאישור, ניכויים שלא כדין בגין דמי טיפול וטלפון סלולרי, אי הפרשה לקרן פנסיה ואי קבלת כספי פיצויים, אי תשלום תוספת ותק, דמי חגים ואש"ל. דומה, כי ביחס לחלק ניכר מעילות אלה, רב השוני על הדמיון בין העובדים ובירורה של התובענה כייצוגית יצריך בירור עובדתי נפרד ביחס לכל עובד ועובד. אין התובענה הייצוגית הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת כזאת. אכן, כפי שנפסק לאחרונה על ידי בית דין זה, הבדלים מסוימים בין עובדים בקבוצת עובדים, כגון בתקופת העבודה או בהיקף המשרה, הם הבדלים טבועים המאפיינים כל קבוצת עובדים במשפט העבודה, באופן שאין בהם, כשלעצמם, למנוע אישור ניהולה של תובענה כייצוגית. קביעה זו אף עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות, המפרט דרכים שונות להתמודד עם מצבים של שוני בלתי-מהותי בין חברי הקבוצה. אלא שאין בכך כדי להתיר את הרסן ולאפשר הגשתה של תובענה ייצוגית בכל עילה שהיא, באופן שיחייב בירור עובדתי ופרטני ביחס לכל עובד ועובד וביחס לעילת התובענה עצמה. במיוחד כן, כשמצב עניינים זה מצטרף להיותה של התובענה בסכומים כספיים גבוהים, של עשרות אלפי שקלים ויותר, ביחס לכל עובד ועובד. יתרה מזו הכלל הוא, כי אין לפצל דיון ולקיים דיון בחלק מהעילות שיש לתובע. עליו להגיש תביעה הכוללת את כלל העילות שיש לו כתוצאה מעבודתו אצל המעסיקה. אכן, יתכנו מקרים חריגים, בהם בית הדין יאשר רק חלק מן העילות, תוך הפעלת שיקול דעת ובהתאם להוראות סעיף 13 לחוק תובענות ייצוגיות. אולם אין להכשיר מצב דברים בו בעל הדין מגיש לבית הדין בקשה לאישור הכוללת עילות שונות ומרובות, מתוך הנחה כי ראוי ולגיטימי כי מלאכת הכנת ההליך הייצוגי תעשה על ידי בית הדין, תוך הכבדה על בית הדין ועל בעל הדין שכנגד. נסיבות המקרה דנן אינן מצדיקות חריגה מן הכלל של אי-פיצול דיונים, הגשת כלל התביעות בתביעה אחת ואי-ניהול תביעות ייצוגיות לגבי סכומים משמעותיים. נוסיף, כי ביום 20.1.2010, לאחר שהתקיים דיון בערעורו, הגיש מר גולדברגר "הודעה ובקשה דחופה", שלפיה הוא מצמצם את עילות הבקשה לאישור לשתיים. אלא שאין בכך כדי לרפא בדיעבד את הקשיים בדרך הגשתה, ואין בכך כדי לשנות את הכרעתנו. 9. יצוין, כי אין אנו רואים להכריע, לעת הזו ובמסגרת ערעור זה, בטענות אחרות שהובאו על ידי בעלי הדין. ודוקו: בדחיית הערעור אין כדי לאשר את כל קביעותיו של בית הדין האזורי, ובמיוחד כן ביחס לנפקות היותה של הקבוצה מוגדרת וידועה בתחום של משפט העבודה, ובסוגיה העובדתית בשאלת קיומו של הסכם קיבוצי תקף בתקופה הרלוונטית. בנסיבות העניין, די בטעמים שהובאו לעיל כדי לדחות את ערעורו של מר גולדברגר, על כל חלקיו. הכרעה בערעורה של החברה 10. בכל הנוגע לערעורה של החברה, מצאנו פנים לכאן ולכאן. מחד, ככלל, אין ערכאה זו נוטה להתערב בשיקולי הערכאה הדיונית לעניין פסיקת הוצאות. מאידך, יש ונכון וראוי הוא לפסוק הוצאות בסכום ניכר על המבקש לאשר תובענה ייצוגית מקום בו אין יסוד לבקשה לאישור. יתרה מזו, יש מקום לחייב את מר גולדברגר בשכ"ט בעקבות דחיית ערעור זה. מששקלנו השיקולים לכאן ולכאן הגענו למסקנה, כי תחת החיוב בסך 3,000 ש"ח שנפסק לחובתו בבית הדין האזורי, ובעקבות דחיית הבקשה והערעור, וללא קשר לתוצאת ההליך העיקרי, יש לחייב את מר גולדברגר לשלם לחברה סכום כולל של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סוף דבר 11. הערעור של מר גולדברגר נדחה. הערעור של החברה מתקבל באופן שמר גולדברגר ישלם לחברה סכום כולל של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ בעקבות דחיית הבקשה על ידי בית הדין האזורי ודחיית הערעור שלפנינו. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי. לא ישולם הסכום במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. שאלות משפטיותתביעה ייצוגיתדיני עבודה