תוספת שכר לפי הסכם קיבוצי בענף המלונאות

הערעור סב על הפרשי השכר שנפסקו למערער, ומתמקד בנושא אחד בלבד - שיעור השכר שצריך לשמש בסיס לתשלום תוספות השכר על פי הוראות ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות. המערער הבהיר כי לצורך הדיון בערעור הוא מוכן לקבל את תחשיב המלון בכל הנוגע להיקף שעות עבודתו של המערער ולסיווגן כשעות רגילות, שעות נוספות, שעות שבת וכו'. להלן פסק דין בנושא תוספת שכר לפי הסכם קיבוצי בענף המלונאות: פסק דין 1. ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (עב 2316/04, 3873/04; השופט אילן סופר) בו נתקבלה תביעתו של המערער לתשלום זכויות שונות בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו. הרקע העובדתי 2. המערער, עובד זר, הועסק כעובד מטבח במלון "שלום פלאז'ה אילת". המשיבה היא חברה המנהלת ומפעילה את המלון (להלן - המלון). 3. על פי קביעת בית הדין האזורי, המערער עבד במלון מיום 18.3.00 עד יום 31.3.04. בחלק מתקופת עבודתו במלון הועסק המערער באמצעות הקבלן אדם סבירסקי ז"ל (להלן - סבירסקי), ומחודש פברואר 2003 עד סיום עבודתו הועסק באמצעות המשיבה 5 (להלן - טלדור). 4. במהלך ההתדיינות הודיעו הצדדים כי מוסכם עליהם שבתקופה בה הועסק המערער באמצעות חברת טלדור המלון היה המעסיק של המערער, וכי המלון ישלם את התביעות המתייחסות לתקופת העסקתו של המערער באמצעות טלדור. 5. עיקר המחלוקת בבית הדין האזורי סבה על שאלת זהות המעסיק של המערער כאשר עבד כעובד מטבח בתקופה בה סבירסקי הפעיל את המטבח. בית הדין האזורי קבע כי המלון היה המעסיק של המערער בכל תקופות העסקתו במלון וחב בתשלום זכויותיו גם בעד תקופת עבודתו באמצעות סבירסקי. 6. בית הדין האזורי חייב את המלון לשלם למערער זכויות סוציאליות שונות מכוח ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות (להלן - ההסכם הקיבוצי) ומכוח חוקי המגן, וכן חייב את המלון להשיב למערער ניכויים שונים שנוכו משכרו (תוספת ערבה; תוספת טיסה; דמי הבראה; פדיון חופשה; פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה; החזר ניכוי ביטוח רפואי; דמי חגים; הפרשי שכר; פיצויי פיטורים; דמי הודעה מוקדמת). 7. הערעור סב על מרכיב אחד בפסק הדין - שיעור הפרשי השכר שפסק בית הדין האזורי, ומתמקד בשיעור השכר לצורך חישוב הפרשי השכר. 8. להשלמת התמונה נציין כי בהליך בבית הדין האזורי היו שני תובעים, אולם הערעור הוגש רק על ידי המערער. ההליך בבית הדין האזורי 9. בבית הדין האזורי טען המערער כי בחלק מתקופת עבודתו שולם לו שכר גלובלי, ולא שולמה לו כמתחייב מהוראות ההסכם הקיבוצי תוספת שכר בעד עבודה בשעות נוספות, במשמרת לילה ובמשמרת ערב, וכן בעד עבודה בערב חג וביום ו', בשבת ובחג ובימים הפנויים. המערער תבע הפרשי שכר בעד עבודה בשעות נוספות, במשמרת לילה ובמשמרת ערב, וכן בעד עבודה בערב חג וביום ו', בשבת ובחג ובימים הפנויים (להלן יחד - הפרשי השכר). 10. בכל הנוגע לתקופת עבודתו באמצעות סבירסקי לא היו בידי המערער דו"חות נוכחות, והוא תבע הפרשי שכר בסך כולל של 100,000 ₪. בכל הנוגע לתקופת עבודתו באמצעות טלדור, לבית הדין האזורי הגיש המערער תחשיב שצורף לכתב התביעה, ובו חישב את הפרשי השכר המגיעים לו על פי שלוש חלופות: על פי שתיים מהן, הגבוהות יותר, שכר היסוד של המערער הוא השכר הגלובלי ששולם לו; על פי החלופה השלישית, הנמוכה יותר, שכר היסוד הוא שכר המינימום. על פי תחשיבי המערער, הוא היה זכאי להפרשי שכר בסך של 66,133 ₪ על פי החלופה הראשונה; סך של 43,257 ₪ על פי החלופה השנייה; סך של 27,603 ₪ על פי החלופה השלישית. 11. המלון חלק על תחשיבי המערער, הן לעניין היקף שעות עבודתו וסיווגן (שעות נוספות, שעות משמרת ערב, שעות משמרת לילה וכו') והן לעניין שיעור שכר היסוד. המלון טען כי יש לדחות את התביעה להפרשי שכר לנוכח הליקויים שנפלו בתחשיבים שהוגשו על ידי המערער. יחד עם זאת, צירף המלון לסיכומי הטענות מטעמו תחשיב, ובו פירוט הסיווג הנכון של שעות עבודתו של המערער, לגרסתו, וסכום הפרשי השכר המגיע למערער. על פי תחשיב המלון, חושב השכר שהגיע למערער בכל חודש בעד כל שעות עבודתו (שעות רגילות, שעות נוספות, שעות משמרת, ימים עודפים) על בסיס שכר מינימום, וחושב ההפרש בין השכר שהגיע למערער לבין השכר ששולם למערער בפועל. על פי תחשיב המלון, המערער זכאי להפרשי שכר בסך של 22,332 ₪. 12. בית דין האזורי דחה את התביעה להפרשי שכר בעד התקופה בה עבד המערער באמצעות סבירסקי, מהטעם שלא הוכחה מתכונת עבודה קבועה ובהיעדר פירוט של שעות עבודתו של המערער. 13. בכל הנוגע להפרשי השכר בעד התקופה בה עבד המערער באמצעות טלדור קבע בית הדין האזורי כי ברור שהמערער זכאי להפרשי שכר, ובכך מודה המלון; עם זאת, נפלו טעויות בתחשיב שהוגש על ידי המערער ו"בית הדין אינו משמש לבלרם של הצדדים"; לאחר עיון בתחשיב המלון נמצא כי לפחות מבחינת הסכומים המגיעים למערער, על פי הטבלאות שצורפו לכתב התביעה, ההבדלים אינם כה גדולים, וזאת ביחס לחלופה השלישית של החישוב. לפיכך, חייב בית הדין את המלון לשלם למערער הפרשי שכר בהתאם לסכום בו הודה המלון - 22,332 ₪. הערעור וטענות הצדדים 14. כאמור, הערעור סב על הפרשי השכר שנפסקו למערער, ומתמקד בנושא אחד בלבד - שיעור השכר שצריך לשמש בסיס לתשלום תוספות השכר על פי הוראות ההסכם הקיבוצי. המערער הבהיר כי לצורך הדיון בערעור הוא מוכן לקבל את תחשיב המלון בכל הנוגע להיקף שעות עבודתו של המערער ולסיווגן כשעות רגילות, שעות נוספות, שעות שבת וכו'. 15. לטענת המערער, תמורת עבודתו שולם לו שכר גלובלי כולל בסך של 4,500 ₪ נטו לחודש, העומד על כ- 5,600 ₪ ברוטו לחודש; על פי ההסכם הקיבוצי משרה מלאה היא בת 176 שעות בחודש, ולכן שכרו הרגיל לשעה נע בין 31 ל- 32 ₪ שעה; בית הדין האזורי שגה בכך שקיבל, ללא הנמקה, את תחשיב המלון, שהיה מבוסס על תעריף השכר הנהוג בענף המלונאות (שכר המינימום בקירוב) ולא על תעריף השכר לשעה של המערער על פי שיעור שכרו הכולל; זאת, לנוכח הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958, הקובעת כי יש לראות את השכר הכולל ששולם למערער כשכר הרגיל בלבד; כפועל יוצא מהוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר, יש לחשב את תוספות השכר המגיעות למערער על בסיס "ערך שעה" הנגזר משכרו הכולל של המערער, דהיינו 31 - 32 ₪ לשעה. 16. המערער הוסיף וטען כי תוצאת פסק הדין, לפיה למרות ששכרו שולם כשכר כולל אסור, בסיס החישוב לתוספות השכר הוא שכר המינימום עומדת בניגוד להוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר ולתכליתו. תכליתו של סעיף 5 לחוק הגנת השכר היא להרתיע מעבידים מלשלם לעובד שכר כולל בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה באמצעות יצירת סיכון למעביד המשלם שכר כולל, דהיינו יצירת סיכון שבעתיד הוא יחויב לשלם לעובד תוספת בעד עבודה בשעות נוספות, בנוסף לשכר הכולל ועל בסיס השכר הכולל. במקרה הנדון, ברוב תקופת עבודתו, המערער עבד בהיקף של למעלה מ- 300 שעות בחודש, והמעסיק קבע את שכרו כשכר כולל לא רק כדי להימנע מתשלום גמול שעות נוספות או גמול בעד עבודה בשבת, אלא כדי להימנע מתשלום שכר מינימום. פסיקת בית הדין האזורי מביאה לתוצאה לפיה מעביד ששילם שכר אסור כולל ישלם רק את המתחייב ממילא מהוראות החוק, בניגוד ללשונו ולתכליתו של סעיף 5 לחוק הגנת השכר. לנוכח אופיו הקוגנטי של סעיף 5 לחוק הגנת השכר, המערער זכאי לתשלום תוספות השכר מכוח החוק ומכוח ההסכם הקיבוצי על בסיס שכרו הממוצע לשעה, דהיינו 31.49 ₪, ולהפרשים בסך של 13,892 ₪. 17. לטענת המלון יש לדחות את הערעור מנימוקים אלה: 17.1. הפרשנות שנותן המערער לפסק דינו של בית הדין האזורי שגויה. בית הדין האזורי לא ערך תחשיב של הפרשי השכר, אלא קבע כי אינו מקבל את תחשיבי שני הצדדים, וקבע את סך הפיצוי על דרך של אומדן בלבד. בית הדין האזורי היה מודע לטענת המערער בעניין סעיף 5 לחוק הגנת השכר, אולם דחה את דרך חישוב המערער בשל אי דיוקים ושגיאות אריתמטיות, והחליט לפסוק סכום שנראה לו סביר בנסיבות העניין. הסכום שפסק בית הדין האזורי לא חושב על יסוד שכר המינימום אלא כאמור בית הדין האזורי קבע את סכום הפיצוי על דרך של סבירות, בהתאם לאופציית החישוב השלישית שהוצגה על ידי המערער עצמו. 17.2. פסק דינו של בית הדין האזורי היטיב עם המערער, לנוכח העובדה כי בית הדין האזורי קבע כי התחשיב שהגיש המערער שגוי. למרות שבית הדין האזורי לא קיבל את חישובי המערער, הוא החליט שלא לדחות באופן גורף את חישובי המערער ופסק לטובת המערער סכום לא מבוטל. 17.3. הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב על נקלה באומדן שנערך על ידי הערכאה הראשונה, ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור בשיקול דעתו של בית הדין האזורי. 17.4. זאת ועוד. על מנת לקבל את הערעור יידרש בית הדין הארצי להתערב בממצא עובדתי של בית הדין האזורי ולהכריע בעצמו מה הן מספר השעות העודפות בהן עבד המערער בפועל, כאשר בית הדין האזורי קבע כי אינו מקבל את תחשיב המערער. 17.5. בדיון בבית הדין האזורי הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התחייב המלון לשלם למערער את התשלומים המגיעים לו בעד תקופת עבודתו בחברת טלדור וזאת בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, ועל כן ויתרו הצדדים על שמיעת ראיות בנושא והמצהירים מטעם טלדור לא נחקרו. על פי הוראות ההסכם הקיבוצי, שכר היסוד בתקופה הרלוונטית היה שכר המינימום. לפיכך, הערעור נוגד את הסכמת הצדדים לפיה המלון ישלם למערער את כל הפרשי התשלומים המגיעים לו בעד תקופת עבודתו בחברת טלדור בדיוק בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי. דיון והכרעה 18. לאחר בחינת טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, ותעריף השעה לחישוב הפרשי השכר הוא שכרו הכולל של המערער חלקי 176 שעות. 19. אנו דוחים את טענת המלון כי בית הדין האזורי פסק על דרך אומדן. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי ".. התובעים היו זכאים בהתאם לסכומים בהם הודה המלון". מכאן, כי בית הדין האזורי ראה בתחשיב שצירף המלון לסיכומים "הודאת בעל דין", וחייב את המלון לשלם לתובעים אותו סכום אשר המלון הודה כי המערער זכאי לו. 20. כאמור, המלון צירף לסיכומיו טבלה (נספח ז לסיכומים), ובה פירוט שעות עבודתו של המערער וסיווגן (שעות נוספות, שעות משמרת וכו'). הטבלה שצירף המלון לסיכומיו היא הטבלה שצירף המערער לכתב התביעה, ועליה נערכו תיקונים בכתב יד. אנו סבורים יש לראות בטבלה שצירף המלון "הודאת בעל דין" בעניין היקף השעות וסיווג השעות של המערער. כאמור, בשלב הערעור, גם המערער מסכים כי חישוב הפרשי השכר המגיעים לו ייערך על בסיס הטבלה שצירף המלון לסיכומיו. מכאן, כי מצויים הן נתונים על היקף שעות עבודתו של המערער וסיווגן והן נתונים על השכר ששולם לו בפועל. 21. באמור לעיל אף תשובה לטענת המלון כי בית הדין מנוע מלהתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי בעניין היקף שעות עבודתו של המערער. ראשית, בית הדין האזורי לא קבע שום ממצא בנדון; שנית, כמובהר לעיל, קיימת הודאת בעל דין בעניין היקף שעות העבודה, ותוכנה מקובל אף על המערער. 22. יחד עם זאת, קבלת גרסת המלון בעניין היקף שעות עבודתו של המערער וסיווג שעות עבודתו של המערער אין משמעותה גם קבלת תחשיב המלון בעניין הסכום המגיע למערער, כמפורט בנספח ט' לסיכומי המלון, דהיינו עריכת החישוב על יסוד תעריף השכר על פי ההסכם הקיבוצי, שהוא ככל הנראה שכר המינימום על פי החוק. קבלת תחשיב המלון, דהיינו חיוב המלון לשלם גמול שעות נוספות על בסיס שכר מינימום, מאפשרת למעשה למלון שלא לשאת בתוצאה הנובעת מהפרת ההוראה לקבוע שכר כולל המתחייבת על פי החוק. 23. סעיף 5 לחוק הגנת השכר, שכותרתו היא "איסור שכר כולל" קובע כי - עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול-עבודה במנוחה השבועית כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, או הכולל דמי-חופשה תמורת חופשה או פדיון-חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי לגבי תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית וההסכם אושר לעניין זה על-ידי שר העבודה. לאור האמור בסעיף 5 הנ"ל השכר שצריך לשמש בסיס לחישוב הפרשי השכר במקרה הנדון הוא "השכר הגלובלי" ששולם למערער בסך של 5,600 ₪ ברוטו. 24. השאלה שנותר לדון בה היא מהו ערך שעה שישמש בסיס לחישוב הפרשי השכר. חישוב ערך שעה יכול להיעשות במקרה זה על בסיס מכסת השעות החודשית הקבועה בחוק שעות עבודה ומנוחה או על בסיס מכסת השעות על פי הוראות צו ההרחבה בעניין קיצור שבוע העבודה (186 שעות) או על בסיס מכסת השעות הקבועה בהסכם הקיבוצי (176 שעות). מבין שלוש חלופות אלה החישוב המבוסס על ערך שעת עבודה על פי מכסת השעות בהסכם הקיבוצי הוא החישוב המיטיב עם העובד, ולכן יש לערוך את החישוב על פיו (סעיפים 21, 22 ו- 23 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- 1957). חישוב הפרשי השכר ייעשה איפוא על בסיס 176 שעות חודשיות. זהו הבסיס לחישוב שנערך בסיכומי המערער, והמלון לא חלק על החישוב. אשר על כן, המלון ישלם למערער הפרשי שכר בסך של 13,892 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.03 עד למועד התשלום בפועל. 25. בהתייחס לטענת המלון כי הערעור נוגד את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בדיון בבית דין האזורי: עיון בפרוטוקול הדיון (נספח א' לסיכומי המלון) מעלה כי ההסכמה בין הצדדים הייתה כי "כל התביעות המתייחסות לתקופת העסקתם של התובעים באמצעות הנתבעת 3 [=טלדור] ישולמו על ידי הנתבעת 1 [=המלון] וזאת מבלי לקבוע בשלב זה מה יהיה גובה הסכומים שלגביהם אין הסכמה". מכאן, כי הצדדים הסכימו על העיקרון - תשלום על ידי המלון, אולם לא הסכימו על גובה הסכומים. אכן, ב"כ המלון הצהיר כי "אנו נחשב לפי ההסכם הקיבוצי בדיוק לא פחות ולא יותר", אולם הצהרה זו לא הייתה חלק מהסכמת הצדדים. סוף דבר 26. הערעור מתקבל, ואנו מחייבים את המלון לשלם למערער בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק דין זה סך של 13,892 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.03 ועד למועד התשלום בפועל. 27. המלון ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום,יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.תוספות שכרחוזההסכם קיבוצי