החייב, הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל. בתצהיר התומך בבקשה מייחס החייב את הסתבכותו הכלכלית לכישלונות עסקיים. ##להלן פסק דין בנושא פשיטת רגל בשל כישלונות עסקיים:## עובדות המקרה 1. החייב, יליד 48', הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים בסך 1,895,034 ₪ ל- 20 נושים. ביום 28/6/06 ניתן צו לכינוס נכסי החייב ונפסק כי עליו לשלם לקופת הכינוס סך של 600 ₪ בחודש. לאחר מתן צו הכינוס ופרסומו, הוגשו נגד החייב 12 תביעות חוב סך כולל של 763,565 ₪, ללא חובות בדין קדימה. לדברי החייב נפתחו נגדו 18 תיקי הוצל"פ, נערכו חקירות יכולת ונעשה איחוד תיקים, אך התיק פוזר עקב אי עמידה בתשלומים החודשיים. התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינו, אך איש מהנושים לא התייצב לאסיפות אלה, והחייב אשר התייצב, לא הציע הצעה להסדר חובותיו. 2. בתצהיר התומך בבקשה מייחס החייב את הסתבכותו הכלכלית לכשלונות עסקיים. א. בין השנים 89' - 81' התגורר החייב ועבד בגרמניה, ומתקופה זו נותרו לו חובות לשני נושים, האחד עקב מכירת רכב שהלקוח לא היה מרוצה ממנו, והשני עקב אי עמידה בהסכם לשיפוץ רכב. ב. עם שובו לישראל, בשנת 89', הקים החייב עסק לעבודות עם משאית, ולשם כך רכש משאית. העסק לא היה רווחי, וכחצי שנה לאחר פתיחתו, משהתקלקל מנוע משאית, חדל מלהפעיל את העסק ומכר את המשאית בהפסד. ג. בשנת 91' עבד החייב כשכיר בחברת "עגם" העוסקת במכירת גוררים, ומתקופה זו נותר עם חוב לחברת וילי מקס בע"מ (להלן: חברת וילי מקס). לדבריו באותה תקופה פנה אליו הבעלים של חברת וילי מקס, אותו הכיר מהעבודה השוטפת בחברת עגם וביקש לקבל המחאות של החייב, על מנת להגדיל את מסגרת האשראי של וילי מקס. בתמורה קיבל שיקים של וילי מקס אותם נתבקש שלא להפקיד, ואף הובטח לו שהשיקים שלו יוחזרו לו, הבטחה שלא התממשה וכתוצאה מכך נדרש החייב לשלם את השיקים שנתן. ד. החל משנת 94', עם הפסקת הפעילות של חברת עגם עבר החייב לעבוד בחברת ליס-רם בע"מ (להלן: חברת ליס רם). לדבריו בתקופת עבודתו שם פנה אליו בעל החברה, וביקש ממנו למסור שיקים שלו ללקוח שהיה זכאי לקבל 51,000 ₪, בנימוק שהשיקים של החברה "בדיוק נגמרו". ה. בשנת 95', הפסיק החייב לעבוד בחברת ליס-רם ועבר לעבוד בחברת רם-דן סחר ותובלה בע"מ (להלן: חברת רם-דן), אשר אישתו היתה בעלת המניות בה. החייב חתם על ערבויות אישיות לחברה זו, כתוצאה מכך נותר עם חובות. ו. בשנת 97' חלה החייב בצהבת, ובמשך שנה וחצי היה מושבת עד שהצליח להחלים מהמחלה. בסמוך לאחר מכן נפגע החייב בתאונת דרכים, אשר כתוצאה ממנה הושבת לתקופה נוספת. ז. בשנת 99' נתבקש החייב על ידי רואה החשבון גד שיוביץ להכניס עבורו רכב למוסך, ואף מסר בידי החייב שיקים עבור המוסך. אולם במוסך דרשו מהחייב לחתום על כתב ערבות לפרעונם, ולימים משלא כובדו השיקים של רואה החשבון שיוביץ, ננקטו הליכים נגד החייב על פי כתב הערבות. ח. בחלק מהמקרים בהם ננקטו הליכים משפטיים נגד החייב, לא קיבל טיפול ראוי מעורכי הדין שלו. ט. החייב היה נתון תחת לחץ נפשי כבד מאוד מצד אישתו, אותה ניסה לרצות. 3. בחוות דעת שהגיש הכנ"ר ביום 25/4/07, התנגד לבקשת החייב להכריזו פוש"ר, בטענה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב. א. החייב לא המציא מסמכים אותם נדרש להמציא, הסבריו לגבי החובות השונים שצבר מעוררים תמיהות, ואינם מתקבלים על הדעת, כאשר הם נטענים על ידי אדם בגיר האחראי למעשיו. המדובר בחובות של כ- 1.9 מליון ₪, ונסיונו של החייב לשכנע את בית המשפט כי היה תם לב ביצירתם אינו מתקבל על הדעת. החייב חתם על שיקים על החלק ומסרם לאחרים, חתם על ערבויות ללא אבחנה, וכל זאת שלא בתום לב. ב. החייב נדרש להמציא דו"חות כספיים של חברת רם-דן, אך לא המציאם. ג. החייב טען כי הוא עובד כשכיר ומשתכר כ-3,500 ₪ אותם הוא משלם לטענתו ישירות לגרושתו על חשבון דמי מזונות בסך 6,000 ₪ לחודש שהוא חייב לה. משנשאל מדוע התחייב לשלם סכום כה גבוה אמר שהיה "שפוט" של גרושתו והסכים לחתום על כל דבר. ד. ביום 30/1/07 הוגשה בקשה לצו ירושה אחר אביו המנוח של החייב, וכעולה מהבקשה החייב הסתלק מהעזבון. משנשאל מדוע הסתלק הסביר כי אחיו ביקש ממנו להסתלק "כדי שלאמי יהיה שקט". הוא אף הודיע כי אם כתוצאה מהליכי פשיטת הרגל יבקש הכנ"ר לבטל את ההענקה, הוא מוותר על ההליך. 4. בדיון שהתקיים בעניינו, ביקש החייב לציין כי היה תמים, וכי חוות הדעת נכתבה על ידי "אדם אליטיסט שמתייחס לרגשות או תכונות אנוש כאילו זה הוא פשע". משנאמר לחייב כי צבר שלושה פיגורים לקופת הכינוס, הודיע כי אין לו אלא פיגור אחד. 5. החייב הגיב גם בכתב לחוות הדעת, וציין כי חייו מתחלקים לשלוש תקופות, הראשונה עד לנישואיו השניים בשנת 90', השנייה בין נישואיו השניים לגירושיו בשנת 99', והשלישית מאז גירושיו עד היום. א. החייב חזר ופירט את האופן בו נוצרו חובותיו, בטענה כי נושיו לא נהגו עמו בתום לב. רוב חובותיו נוצרו בתקופת נישואיו השניים עקב דרישותיה של גרושתו ונסיונותיו לרצותה. ב. לדבריו, הכנ"ר אינו מקבל את הסבריו של החייב לדרך היווצרות החובות, אך הוא לא פיזר ערבויות אלא חתם על ערבויות לספקים של חברת רם-דן כדי לקבל רכבים בליסינג. באשר לשיקים שמסר לוילי מקס ולנושה נוסף, שני החובות מסתכמים ב-84,390 ₪ ולא הוגשו בגינם תביעות חוב. הערבות היחידה עליה חתם באופן אישי היתה למוסך בשנת 99' והיא נעשתה מתוך חוסר הבנה למשמעות מעשיו. ג. באשר להסתלקות החייב מעזבון אביו, החייב לא היה מודע למשמעותה, והוא מוכן לחזור בו מהסתלקות זו. לדבריו, אמו היא בת 79, ולאחר אריכות ימיה, יהיה זכאי למחצית מעזבונה ויסכים לחלקו בין נושיו. ד. החייב ציין כי הוא משלם את התשלומים החודשיים כסידרם, התייצב באסיפות נושים ושיתף פעולה עם הכנ"ר. 6. הכנ"ר עומד על התנגדותו לבקשת החייב, מהטעמים שפורטו בתגובתו, ומדגיש כי החייב מפגר ב-16 תשלומים חודשיים לקופת הכינוס. החייב שילם רק 6 תשלומים מתוך ה-22 אשר היה אמור לשלם וחוב הפיגורים שלו הוא בסך 9,600 ₪. בדיון ביום 3/5/07 הובהר לחייב כי עליו להשלים את פיגוריו, והחייב לא עשה כן. לפיכך ולו רק מהטעם הזה יש לדחות את בקשתו. עוד דוחה הכנ"ר את הסבריו של החייב כי היה "כשבוי" בידיה של אישתו לשעבר, ובשל פחדיו ורצונו שלא תצעק עליו, הסתבך בחובות. דיון 7. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) קובע: "(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;...". להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשניה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. (ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1), 164, 166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; וכן ראו א' פרוקצ'יה, פשיטת רגל על פי בקשת חייב, הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272). יש לבחון האם התנהגות החייב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה הכרזתו פושט רגל, שכן בהעדר תום לב בהתנהלות החייב בעת יצירת חובותיו ובהליכי פשיטת הרגל, אין הוא זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. (לוין וגרוניס, פשיטת רגל, מהד' שנייה, עמ' 169; כן ראו ע"א 6416/01 הנ"ל, עמ' 205-206). בית משפט בוחן את נסיבות הסתבכותו הכלכלית של החייב ואת האופן בו יצר חובותיו. האם נהג בתום לב כלפי נושיו או סיכן כספיהם בחוסר אכפתיות; האם בצע מעשי מרמה והציג מצגי שווא בפני נושיו בעת יצירת חובותיו, האם הסתיר נכסיו מנושיו או הבריחם? (ראו ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (ראו ע"א 6416/01 הנ"ל); כן יבחן בית המשפט אם נמנע החייב מלעשות פעולות בסיסיות כדי למנוע את התדרדרותו הכלכלית, לרבות עמידה על זכויות המגיעות לו וכיו"ב. (ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435; ראו גם ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר (חי') 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חי') 71/03 עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד (1) 281; פש"ר (חי') 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, תק-מח 2005(2), 7839). מן הכלל אל הפרט 8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת מכלול הראיות שהוגשו לתיק, לא שוכנעתי כי החייב עמד בנטל הרובץ עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב. א. החייב הסתבך בחובות באופן שיטתי, מבלי לגלות אחריות מינימאלית כלפי נושיו, גם לאחר שכבר היה מסובך בחובות. הסבריו כי הוא תמים ומאמין בזולת היו יכולים לעמוד לו במקרה אחד, אך לא כאשר הדברים קורים שוב ושוב. בעת יצירת חובותיו כבר היה החייב אדם מנוסה, אשר ניהל עסקים בגרמניה ועסק בקניה ובמכירה של רכבים משך 8 שנים, ולא ינוקא שאין לו ידע בהלכי השוק. מעיון ברשימת חובותיו עולה כי החייב צבר חובות משנת 91' עד 04', כאשר חלק בלתי מבוטל מהם נוצר עקב המחאות שמסר, בעת שהיה כבר שקוע בחובות ותיקי הוצאה לפועל פתוחים נגדו. מוטב היה לו לחייב לקחת אחריות על מעשיו, במקום להציג את ב"כ הכנ"ר כאליטיסט גבה לב. החייב לא נתן כל הסבר לכך שמסר לבעלים של וילי מקס - לקוח של מעבידתו, שיקים כנגד שיקים שלה, שעה שברור לכל בר בי רב, כי יש בסיס לחשד שהשיקים של וילי מקס אינם בני פרעון, שאם לא כן, מדוע לא השתמשה בהם? כן לא נתן החייב כל הסבר מדוע מסר החייב למעבידו יורם רונן, מנהל ליס-רם, שיקים שלו, בעת שהיה חייב כספים רבים לאחרים, כבר לאחר שידע כי וילי מקס הונתה אותו? הסבריו כי היה תמים שוב ושוב אינם משכנעים. מן הסתם, בחר החייב שלא לפרוש בפני בית המשפט את כל הנתונים הרלוונטיים ואת מערכת האינטרסים שהניעה אותו, על מנת להסביר את התנהגותו. "מתן שיקים בידיעה כי לא יהיה להם כיסוי, לבד מהיותו עבירה פלילית, מהווה התנהגות חסרת תום לב שיש בה משום כוונה לרמות את מקבלי השיקים. זאת, משום שאלה עלולים לסבור כי ניתנת להם התחייבות ברת מימוש, כשאין הדבר כן. מי שכך נוהג - אינו ראוי להגנתו של בית המשפט ואין מקום לכך שבית המשפט יפרוש עליו את מטריית פשיטת הרגל, להגן עליו מפני נושיו". (פש"ר (חי') 60/01 עבד אלהאדי רנדה נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(2), 1571, 1577; כן ראו פש"ר (חיפה) 405/00 זאהי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002 (1), 810; רע"א 9162/04 סורוצקין ואח' נ' בל"ל בע"מ ואח', תק-על 2004(4), 1886, 1888; ע"א 6067/04 בדראן נ' הכנ"ר, תק-על 2006(4), 3567). ב. החייב חתם לדבריו, על ערבות לרואה החשבון שיוביץ', כדי להכניס את רכבו למוסך, זאת לאחר שכבר ערב לחברת רם-דן וזו כשלה, ולאחר שתיק האיחוד שנפתח נגדו לבקשתו פוזר עקב אי תשלום. חתימה על ערבות בעת שאדם מסובך בחובות, ביודעו כי לא יהא בידיו לפורעה, מהווה התנהגות חסרת אחריות המגיעה כדי חוסר תום לב. החייב כבר היה למוד נסיון ואיני רואה לקבל את דבריו כי גם הפעם היה תמים. "סבורני כי כאשר אדם חותם על ערבות על סכום כאמור, ביודעו כי כושר השתכרותו אינו מאפשר לו לשלמו וכי גם רכוש שיש בו כדי להבטיח את תשלום הסכום הנערב אין בידו, הרי שיש בהתנהגותו זו משום התנהגות חסרת אחריות המגיעה כדי חוסר תום לב". (פש"ר (חי') 409/03 בוגנים נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(2), 1520, 1523; וכן ראו פש"ר (חי') 230/01 אגא עלי נגד הכנ"ר, תק-מח 2002 (1), 419; פש"ר (חי') 497/05 זיקרי נ' הכנ"ר,תק- מח 2005(3), 11584; ע"א 5165/05 קוניה נ' הכנ"ר ואח', תק-על 2005 (2), 4383). ג. החייב לא המציא דו"חות לחברת רם-דן ללא כל הסבר, אף שלכאורה היה מעורה בעסק זה שהיה בבעלות אשתו לשעבר. "מי שלא ממציא מסמכים שנדרש להמציאם, אינו נושא בנטל שמוטל עליו להוכיח את תום ליבו ביצירת חובותיו". (פש"ר 344/00 חלבי כרמי נ' הכנ"ר (לא פורסם)). ד. החייב מייחס את חובותיו ללחץ שהפעילה עליו אשתו לשעבר, אשר ממנה פחד. הסבר זה, אפילו יש בו ממש, אינו מהווה הצדק לחוסר האחריות שגילה החייב כלפי נושיו, בהעדיפו את בני ביתו ואת השקט הנפשי שלו, במובן זה שאשתו לא תגער בו. ה. החייב לא הגיש תביעות נגד מי שסבך אותו בחובות, גם זאת ללא הסבר. לענין המנעות מנקיטת הליכים נגד חייבים של החייב, מדובר במחדל אשר יש בו משום חוסר תום לב, שהרי נושיו של החייב זכאים לכך שאם עומדת לו עילת תביעה נגד אחר, עליו לפעול ולתבוע את המגיע לו, במלואו או חלקית, כדי להגדיל את הכנסותיו. (לענין זה ראה פש"ר (חי') 247/02 הרוש נ' הכנ"ר (לא פורסם)). אם סבר החייב כי מדובר בהליך יקר, היה עליו לבקש פטור מאגרה בגין מצבו הכלכלי. (ראו לעניין זה פש"ר (חי') 71/01 אחמד נ' הכנ"ר, תק-מח 2003(4), 3003). ו. החייב טען כי מרבית חובותיו נוצרו לפני שנים רבות. מעיון ברשימת חובותיו עולה כי מדובר בחייב סדרתי, אשר צבר חובות גם לאחר גירושיו מאשתו. לא ברור כיצד הסכים החייב לשלם מזונות ילדיו בסכום העולה בהרבה על הכנסתו, אך בהסכמתו זו איין החייב את סיכוייהם של נושיו לראות ברכה מעמלו, מתוך אדישות לחובותיו. "מי שחייב כספים לנושיו ואין ידו משגת לשלמם, אל יצור לעצמו התחייבויות חדשות... התנהגות אשר כזו, לבדה, יש בה כדי להצדיק את דחיית הבקשה". (פש"ר (חי') 578/00 ביטון נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(4), 3032). 9. התנהלותו של החייב בהליך פשיטת הרגל התנהלות החייב במהלך התקופה בה ניתן צו לכינוס נכסיו מלמדת אף היא על חוסר תום לב. חייב נדרש לשתף פעולה באופן מלא עם הכנ"ר, ומי שלא עשה כך, בכך שלא הציג מסמכים להם נדרש, לא גילה בחקירה או בדו"חות שהגיש לכנ"ר את כל נכסיו וחובותיו, או את כל הכנסותיו והוצאותיו, נמנע מלהתייצב לחקירה, מסר גרסה כוזבת בדבר האופן בו הסתבך וכיוצא בזה, אינו מתנהל בתום לב בהליכי פשיטת הרגל. כן נקבע כי חייב שהמשיך לצבור חובות, חי ברמת חיים שאינה תואמת את מצבו הכלכלי על חשבון נושיו, נמנע מלשלם את התשלומים החודשיים שהוטלו עליו במסגרת צו הכינוס, נמנע מלהשתלב במעגל העבודה, מהפעלת כישוריו ויכולתו כדי להגדיל את הכנסותיו ולשלם מקצת חובותיו לנושיו, ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל והתנהל בהם בחוסר תום לב. (ראו לעניין זה: ע"א 6416/01 הנ"ל, עמ' 205-206; ע"א 149/90 הנ"ל; ע"א 5178/92 הנ"ל; ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר 513/03 הנ"ל; פש"ר 71/03 הנ"ל; כן ראו פש"ר (חי') 230/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(1), 419; פש"ר (נצ') 219/03 דאניאל נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(7), 709; פש"ר (חי') 343/00 איגר נ' הכנ"ר, דינים - מחוזי לג(7), 321). א. החייב צבר 16 פיגורים לקופת הכינוס, בניגוד לדבריו בבית המשפט ובתגובתו ונצבר חוב פיגורים בסך 9,600 ₪, על אף שבדיון שהתקיים בעניינו הובהר לו כי עליו לסלק פיגוריו. אין צריך לומר שהתנהגות זו אינה מתיישבת עם דרישת תום הלב. למעשה, נהנה החייב מהגנת הפקודה, מבלי לקיים את חיוביה, תוך הבעת זלזול בהחלטות ביהמ"ש, וניצול לרעה של הליך הפש"ר. " בהליך בו מבקש החייב את הגנת החברה מפני נושיו אין חובה על ב"כ הכנ"ר "לרדוף" אחר החייב כדי שימציא מסמכים במועד וישלם תשלומים חודשיים במועד. עצם הצורך להגיע לבית משפט כדי לבקש מהחייב לבצע פעולות שהיה עליו חובה לבצען כדי לזכות בהגנת פקודת פשיטת הרגל די בו כדי להעיד על חוסר תום ליבו של החייב בהליכי פשיטת הרגל" (ראה פש"ר 294/01 עומר נ' הכנ"ר (לא פורסם)). ב. החייב הסתלק מעזבון אביו בעודו מצוי בהליך פשיטת רגל, בטענה כי אחיו בקשו לעשות כן לטובת אמם. החייב, כדרכו, מעדיף את טובתם של בני משפחתו על פני עניינם של נושיו. תחילה טען כי אם הליך פשיטת הרגל יגרום לפגיעה בעניינה של אמו, הוא מבקש לבטלו, אך בתגובתו חזר בו והודיע כי לאחר 120 של אמו, יסכים לממש את החלק המגיע לו לטובת נושיו. החייב מתעלם לחלוטין מכך שלאחר שהסתלק מעזבון אביו, הוא אינו בר שיח לגבי זכויותיו, וכי לאמו זכות להוריש את נכסיה לכל מי שתחפוץ. "בית המשפט יימנע מלהעתר לבקשת חייב אם נהג מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו והצגת מצגי שוא בפניהם (ע"א 149/90, קלאר נ. כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מה (3), 61)." (פש"ר 513/03 הנ"ל, עמ' 2874). בניגוד למצגו של החייב, אין זה המקרה בו מדובר בחייב שלומיאל או חסר מזל אשר יצר חובותיו ברשלנות אך בתום לב, ואשר יש לאפשר לו לשמוט חובותיו ולפתוח דף חדש. מדובר בהתנהגות שיטתית משך שנים רבות של אדם בגיר אשר יצר חובותיו מתוך התעלמות מכושר פרעונו ,וגם כיום הוא נמנע מלתרום לרווחת נושיו. 10. נוכח כל האמור לעיל, אני רואה לדחות את בקשת החייב להכריזו פושט רגל. הצו לכינוס נכסי החייב מבוטל בזה וכך גם כל ההגבלות שהושתו עליו, לרבות הצו לעיכוב יציאתו של החייב את הארץ.פשיטת רגל