ביטוח חטיפה

להלן פסק דין בנושא ביטוח נגד חטיפה: פסק דין 1. התובע, אזרח ישראלי ממוצא דרוזי, נחטף ביום 27.9.04 על ידי רעולי פנים במהלך עבודתו ככתב ה- CNN בעזה. תביעתו זו מושתתת על פוליסה לביטוח תאונות, מכוחה דורש הוא שהנתבעת תפצה אותו בסכום העולה כדי 10% מהסכום הקבוע לפיצוי בגין נכות מתאונה. אין מחלוקת בין הצדדים כי אם אכן חלה הפוליסה בנסיבות העניין זכאי התובע לפיצוי בשיעור 10% מהתקרה שבפוליסה (אף שקיימת מחלוקת, שולית למדי, בנוגע לדרך חישוב הסכום). מחלוקתם אינה אלא בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי לארוע. 2. עיקר מחלוקתם של הצדדים סובב את התניה שבסעיף 3(ג) לנספח 301 לפוליסה. נספח זה, שכותרתו "ביטוח נוסף למקרה נכות עקב תאונה", כולל בעמודו הראשון את סעיף ה"הגדרות" (סעיף 1), סעיף "חבות החברה" (סעיף 2, העוסק בהיקף פיצוי מלא וחלקי) ואת הסעיף שכותרתו "הגבלת אחריות החברה" (סעיף 3). חלופה ג לסעיף 3 עניינה בהעדר אחריות לתשלום על פי הפוליסה שעה שהנכות נגרמה בשל "מלחמה או סכסוך מזויין, או פעולה של כוחות עויינים סדירים או בלתי סדירים, או השתתפות בפעולות מלחמתיות או בפעולות צבאיות, אם המבוטח זכאי לפיצוי מגורם ממשלתי". לטענת הנתבעת מוכח על פני הדברים שהתובע נחטף על ידי כוחות עויינים בלתי-סדירים, ולפיכך אין הוא זכאי לתבוע על פי הפוליסה. כנגד טענה זו של הנתבעת העלה התובע שתי טענות מהותיות וטענה פרוצדוראלית: במישור המהותי טען שלא קיבל את תנאי הפוליסה והנספח, ולפיכך אין הנתבעת זכאית להסתמך עליהם; וכן טען שחטיפתו לא נעשתה על ידי גורמים העויינים לישראל אלא כאלה המתנכלים ל- CNN על רקע מסחרי. במישור הדיוני טען התובע כי בכתב ההגנה הפנתה הנתבעת רק לחלופה שעניינה בכוחות עויינים סדירים ולפיכך מנועה היא מלהעלות טענה בעניין תחולת החלופה השוללת את הפיצוי שעה שבפעילות היו מעורבים כוחות עוינים בלתי-סדירים. 3. דין טענתו הדיונית של התובע להידחות, הן מהטעמים שפורטו בהרחבה בסיכומי הנתבעת (בפרט בסעיפים 44-45, 48-52 ו- 55 לסיכומים), והן לנוכח הדרך בה התנהל הדיון בתובענה. לעניין אחרון זה די אם אומר כי הטענה נטענה במפורש ובמפורט כבר במסגרת קדם המשפט הראשון, ונערך בה דיון ענייני, הכולל נסיונות שונים ומשונים לפירוש החריג לפוליסה, וכל זאת מבלי שעלתה טענה של הרחבת חזית. אף לו היתה עולה טענה מעין זו היה מקום לדחותה שעה שנראה כי טענה מעין זו נכללה במשתמע בכתב ההגנה; ויתכן שנשמטה ממנו בשל טעות סופר (הטענה בעניין כוחות סדירים מופיעה בסעיף 10(ב) לכתב ההגנה, שהוגש ע"י ב"כ הקודם של הנתבעת, אלא שכתב ההגנה אינו כולל סעיף 10(א); עם זאת יתכן שמדובר בטעות טכנית מסוג אחר, שכן סעיף 9 לכתב ההגנה כולל את סעיף 9(א) ללא תתי סעיפים נוספים). מכל מקום, שעה שהדיון בתובענה התמקד במסגרת ההליכים המקדמיים וקדמי המשפט בטענה זו ממש, לא ניתן עוד לשמוע טענות בעניין זה בשלב זה של הדיון, הן בשל הרחבת היריעה מכוח ההתדיינות והן מטעמי תום-לב דיוני. לפיכך יתמקד הדיון להלן בשאלות שהן בלב מחלוקת הצדדים. האם נמסרה הפוליסה לתובע? 4. התובע טען בסעיף 3 לכתב התביעה כי עד קרות מקרה הביטוח לא נמסרו לו מלוא מסמכי הביטוח ובהם פרטי הפוליסות. בסעיף 64 לתצהירו טען שלפני הארוע לא קיבל את התנאים הכלליים של הפוליסה, לא מהנתבעת ולא מסוכן הביטוח, "אלא רק קיבלתי את התדפיס, רשימת הביטוח, שאני מצ"ב". הרשימה שצורפה, הזהה בכל לת/1 שנמצא בתיקו של סוכן הביטוח שזומן לעדות, היא מכתב הודעה על קבלת המבוטח לביטוח חיים אליו מצורף "דף פירטי הביטוח", בו מפורטים הביטוחים ומספרי הנספחים של כל אחד מהביטוחים. בעמוד השלישי והאחרון של מסמך זה נרשם בסופו "פוליסה זו כפופה לתנאים הכלליים המצורפים וכוללת את רשימת הנספחים הנקובים לעיל" [ההדגשה הוספה - ר.ו]. 5. סוכן הביטוח, שאין מחלוקת שהוא מצוי ביחסים טובים עם התובע, העיד בתצהירו כי שעה שקיבל את הפוליסה צילם אותה על נספחיה, ואת המקור מסר לתובע, כפי שהוא עושה בכל פוליסת ביטוח חיים. בכלל זה מסר לידי התובע את נספח 301 המצוי בצילום הפוליסה שהותיר בתיקו (סעיפים 3-5 לתצהירו). במהלך עדותו הוגשו לבית המשפט על ידי ב"כ התובע רק שניים מהמסמכים שבתיק הפוליסה, אולם אין מחלוקת שתיק זה כלל גם את תנאי הפוליסה שבעין הסערה של מחלוקת הצדדים בתביעה, כפי שניתן היה לראות בדיון. התובע מבקש ללמוד מתשובות סוכן הביטוח כי בפועל הוצאו שתי פוליסות ביטוח חיים עובר להנפקת הפוליסה נשוא התביעה, אולם נמסרה לו רק אחת מהן, הקודמת בזמן לזו שחלה בעת הארוע. דומה כי פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים שהוצגו. אף שלתובע היתה פוליסה קודמת, מיום 12.6.00 (אותה לא ביקש התובע להגיש אף שעיין בה במהלך הדיון בתיק הסוכן - עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 5-6), הרי שהפוליסה נשוא התביעה היא פוליסה חדשה, כפי שעולה מהמסמכים הנוגעים לה. המכתב ודף פרטי הפוליסה (ת/1) הודפסו ביום 11.12.01, לאחר שהתובע ביקש לערוך לעצמו ביטוח חיים הכולל גם ביטוח תאונות וזאת במסגרת הצעת הביטוח עליה חתם ביום 9.12.01 (ת/2). כך גם נרשם במפורש בת/1 כי הפוליסה הוצאה "בהסתמך על ההצעה לביטוח חיים של עלי גאנם ריאד מיום 09/12/2001". מכאן שהפוליסה, שהעתק מהמכתב אשר לו צורפו פרטיה ותנאיה צורף לתצהיר התובע, היא פוליסה חדשה הכוללת הן ביטוח חיים והן ביטוח תאונות. 6. הסוכן הבהיר שבתיקו מצוי העתק מקורי של ת/1 מאחר וחברת הביטוח שולחת שני עותקים מקוריים של מכתב זה, האחד למבוטח והשני לסוכן (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 16-22), והוא מוסר למבוטח את ההעתק למבוטח יחד עם הפוליסה ותנאיה (שם, שורות 23-26). הסבר זה הוא הגיוני, ואף עולה לכאורה בקנה אחד עם הפרקטיקה המקובלת. 7. התובע העיד כי בינו ובין הסוכן שררה מערכת ארוכת שנים של אמון הדדי "כחבר וכסוכן טוב" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 7-10). לפיכך כלל לא נצרך לפוליסות עצמן, מאחר ומבחינתו ברגע שחתם על הצעת ביטוח "זה תם ונשלם". מסיבה זו לא נמסרה לו כל פוליסה שהיא במהלך יחסי העבודה המשותפים של השניים, וגם בנוגע לפוליסה נשוא התביעה לא מסר לו הסוכן "כלום" והוא לא קיבל "שום מסמך" (שם, שורות 7-8, שורות 15-18 ושורות 26-27). אף אם נקבל את טענת ב"כ התובע לפיה אין בדברים אלה כדי לסתור את טענת התובע בתצהירו לפיה קיבל את הרשימה לפני הארוע, וזאת על בסיס הפרשנות לפיה כוונתו בתצהיר היתה שאת הרשימה קיבל ישירות מהנתבעת (ועל אף שהדבר לא נאמר במפורש בתצהיר או בעדות), עדיין קיים קושי בקביעה לפיה יש לקבל גירסה זו. כאמור, אין מחלוקת שבין השניים שררו, וככל הנראה עדיין שוררים, יחסי חברות ואמון. ממילא לא היתה כל סיבה נראית לעין לכך שהסוכן יעיד כי מסר את הפוליסה לתובע, כאשר לא ניתן להאשימו חלילה ברצון לפגוע בתובע. לכך יש לצרף את הרישום בשולי המכתב ת/1, שלגירסת התובע נמסר לו לפני הארוע, ולפיו "פוליסה זו כפופה לתנאים הכלליים המצורפים וכוללת את רשימת הנספחים הנקובים לעיל". המסקנה המתבקשת היא שלמכתב אכן צורפו התנאים הכלליים והנספחים. לכל אלה יש לצרף את העובדה שאין מחלוקת כי העתק צילומי של נספחי הפוליסה מצוי בתיקו של הסוכן, ובכלל זה נספח 301, וגם בכך יש כדי לתמוך בטענתו לפיה התנאים והנספחים המקוריים נמסרו לידי התובע. 8. לפיכך הגעתי לכלל מסקנה לפיה לא עלה בידי התובע להוכיח את הטענה לפיה לא נמסרו לו תנאי הפוליסה ונספח 301, ולמעשה עלה בידי הנתבעת להוכיח שהתנאים והנספח נמסרו לתובע. משכך הם פני הדברים אין צורך להידרש במקרה דנא לשאלת נפקות הוראת סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק" או "חוק חוזה הביטוח"; לסקירת הדעות השונות בעניין תוצאתו של סעיף 2(א) לחוק נזקקתי בפסק-דיני בת.א. (י-ם) 1787/04 הררי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, מיום 3.7.06, בפיסקאות 41-42 לפסק-הדין). האם חל החריג בנסיבות העניין? א. האם מדובר בפעולה של כוחות עויינים בלתי סדירים? 9. לטענת התובע יש לקבוע שהחטיפה לא אירעה על רקע פעולה של גורמים עויינים לישראל, אלא דווקא על רקע מסחרי של גורמים תקשורתיים המבקשים לפגוע ב- CNN. טענה זו לא הוכחה כלל. אין מחלוקת שהתובע נשלף מרכבו במהלך סיקור תקשורתי בעזה על ידי מספר רעולי פנים (נ/1, נ/3, סעיף 8 לתצהירו). במהלך התקופה של כ- 26 השעות בה היה נתון בידי שוביו הוא נחקר והוכה לסירוגין (סעיף 18 לתצהיר), כאשר הוא נשאל על זהות הכתבים היהודים והאחרים של ה- CNN, על מידת שיתוף הפעולה של הרשת עם ישראל, על מוצאו ותולדות חייו ועל קשריו האפשריים עם כוחות הבטחון הישראלים (סעיפים 19-20 לתצהיר). נערך לו "משפט שדה" ובו הדמיה של הוצאה להורג (סעיפים 21-22 לתצהיר) ; נעשה נסיון להמיר את דתו לאיסלאם (סעיפים 24-26 לתצהיר), ולבסוף הוא נדרש לשאת דברים לפני מצלמה ולקרוא לאחיו הדרוזים שלא לשרת בצה"ל, ואף עשה כן בלית ברירה (סעיפים 35-37 לתצהיר). במסמכים שנערכו בסמיכות זמנים לארוע שב התובע ותיאר, כתיאור עיקרי ומרכזי, כי הואשם על ידי החוטפים שהוא משתף פעולה עם השב"כ וכן הואשם בבגידה בענין הפלסטיני (נספח ד' לתיק המוצגים של הנתבעת מיום 22.8.05; נספח ה' לתיק המוצגים, מיום 11.12.05). התובע אישר בעדותו כי "האשמות" אלה אכן הופנו אליו על ידי החוטפים (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 1-6). 10. כנגד דברים אלה, המדברים בעד עצמם, העלה התובע תזה ולפיה עמדו בבסיס החטיפה שיקולים מסחריים כאלה ואחרים של חברת תקשורת מקומית עלומה. הבסיס העובדתי היחיד לחשד זה הוא העובדה שזיהה את הצלם שצילם אותו מטעם החוטפים כאדם המוכר לו "מאן שהוא. זה היה הצלם שעבד בחברת התקשורת המקומית שעמה עבדה CNN" (סעיף 36 לתצהיר). אף בהנחה שהצלם שצילם את התובע הוא אכן אדם העובד גם עבור חברת תקשורת מקומית, אין בכך כדי להוציא מהמסקנה המתבקשת מאליה מיתר עובדות המעשה ולפיה החטיפה היתה יזומה ומבוצעת על ידי גורמים עויינים לישראל. אף אם אומנם לא נמצא ארגון שנטל על עצמו את האחריות לביצוע המעשה, כפי שטוען התובע, אין בכך ולא כלום. יתכן שהשלכות הפגיעה בענק התקשורת הבינלאומית חלחלו לתודעת המחבלים החוטפים, והתלהבותם לפרסום שככה לנוכח החשש לפגיעה תקשורתית מתמשכת. ניתן לחשוב גם על סיבות מסתברות, ופחות מסתברות אחרות, ודומה כי נסיון להתחקות אחר אומד דעתם של מרצחים כאלה ואחרים נדון לכשלון מראש פעמים רבות. 11. מכל מקום, מאחר והוכח שהחטיפה בוצעה על ידי רעולי פנים חמושים בלב עזה, כאשר החטוף נחקר בנוגע לקשרים שמייחסים לו חוטפיו עם הצבא והשב"כ, ואף בנוגע לקשרי מעסיקתו עם גורמים אלה, כל זאת תוך שמוטחות בו האשמות על בגידה בענין הפלסטיני והוא נחקר ומוכר לסירוגין, וכסיום - מצולם הוא בקריאה לאחיו שלא להגייס לצה"ל, הרי שהמסקנה המתבקשת היא שהחטיפה בוצעה על רקע עויינות למדינה ואזרחיה. 12. משכך הם פני הדברים יש לקבוע שעלה בידי הנתבעת להוכיח כי התובע נפגע עקב פעולה של "כוחות עויינים סדירים או בלתי סדירים", ולפיכך חל בעניינו החריג שבסעיף 3(ג) לנספח 301 לפוליסה (הנספח שעניינו בביטוח התאונות). 13. בסיכומיהם לא דנו הצדדים בשאלה אם החריג לפוליסה חל רק מקום בו "המבוטח זכאי לפיצוי מגורם ממשלתי" כלשון הסיפא לסעיף 3(ג) הנ"ל. מכל מקום, אף לו היה נערך דיון בשאלה זו היה מקום לקבוע שהוכח בנסיבות העניין כי התובע היה זכאי לפיצוי מעין זה. עם קבלת תלונתו נרשם במשטרה (אישור מיום 9.11.04 בנוגע לתלונה מיום 28.9.04 - מסמך אחד לפני האחרון בתיק המוצגים מטעם הנתבעת) כי המניע לעבירה הוא "פעולות איבה". במכתב שנשלח לתובע מטעם המל"ל לאחר שהארוע הוכר כתאונת עבודה (נ/4) ציינה פקידת התביעות כי "באפשרותך להגיש תביעה בגין פגיעה בפעולת איבה, מצ"ב טופס תביעה". התובע אישר שנאמר לו כי באפשרותו להגיש תביעה בגין פעולות איבה (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 21-22). בנסיבות אלה דומה שהתובע היה אכן "זכאי לפיצוי מגורם ממשלתי" אם היה פונה בתביעה מתאימה (וזאת אף מבלי להידרש לשאלה אם ב"גורם ממשלתי" הכוונה דווקא לנפגע פעולות איבה, או גם לנפגע מתאונת עבודה הזכאי לפיצוי מהמל"ל, בדומה לתובע). ב. האם נשללת תחולת החריג מכח הוראת סעיף 3 לחוק? 14. התובע טוען כי גם אם יקבע שהחטיפה אירעה בידי גורמים עויינים, וכי החריג לפוליסה חל לכאורה, הרי שיש לשלול את תחולת החריג מאחר וזה אינו עונה לתנאים שבסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח. דין טענה זו להידחות. סעיף 3 לחוק קובע כי "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם" [ההדגשות הוספו - ר.ו.]. די בהתקימות אחד מהתנאים - ציון הסייג בסמוך לנושא הנוגע לו או הבלטה מיוחדת, כדי שהחריג לפוליסה יחול בנסיבות העניין (ע"א 4819/92 אליהו נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, 769ב-ג (1995); והשוו ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' סיגלית קדוש, מיום 25.6.07, בפיסקה 53 לפסק-הדין). במקרה דנא מדובר בנספח לא ארוך העוסק בתנאי הפוליסה שעניינה בפיצוי בגין נכות מתאונה. בעמוד הראשון לתנאים, תחת כותרת מודגשת (בהדגשה ובקו תחתון) מופיעות המילים "הגבלת אחריות החברה". הסעיף עצמו מנוסח בעברית ברורה, ואין כל ספק שאדם בעל עברית עשירה, רבת דימויים וקולחת כשל התובע, לא יתקל בכל בעיה שהיא בבואו להבין את האמור בו. בנסיבות אלה נראה כי התקימו שני תנאיו של הסעיף (וכאמור - בהתקימות אחד מהם סגי): הסייג מופיע בסמוך לתיאור הכיסוי, באותו עמוד עצמו; וכותרת הסעיף העוסקת בהגבלת אחריות החברה - צדה את העין בנקל. סוף דבר 15. לנוכח האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה לפיה לא חלה הפוליסה שהוצאה לתובע בנסיבות העניין, וזאת מאחר והחטיפה בוצעה על ידי גורמים עויינים בלתי סדירים, וחל החריג שבסעיף 3(ג) לפוליסה. לפיכך התביעה נדחית. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות. חטיפהמשפט פלילי