דירת התובעים נפרצה וגנב חלק מתכולתה. התובעים פנו אל חברת הביטוח בדרישה לקבלת תגמולי ביטוח. התובעים מבקשים לפרש את פוליסת הביטוח כך שיוענק כיסוי ביטוחי לתכשיטים בשיעור של 10% או 20% מסכום ביטוח התכולה, בנוסף לכיסוי שניתן לתכשיטים על פי הערכה. להלן פסק דין בנושא ביטוח תכשיטים בדירה: פסק-דין 1. התביעה: תביעה על סך כ- 133,000 ₪ לקבלת תגמולי ביטוח. שנים רבות ביטחו התובעים את דירתם אצל הנתבעת 1 בביטוח מבנה ותכולה, באמצעות הנתבע 2, סוכן ביטוח. מדובר בפוליסת ביטוח בשם: "רימון 2000 לדירה", כשסקר תכולה ראשון נעשה ב- 11/1991 ומאז חודשה פוליסת הביטוח מדי שנה. סקר תכולה נוסף נעשה בחודש 9/1996. ביום 22.6.04 פרץ מאן דהוא לדירת התובעים וגנב חלק מתכולתה. התובעים פנו אל הנתבעת בדרישה לקבלת תגמולי ביטוח בסך כ- 160,000 ₪. דרישה זו מורכבת מהרכיבים הבאים: א. תכשיטים עפ"י הערכה מוקדמת, לאמור, תכשיטים שבעניינם נעשתה הערכת שווי עובר לקבלת פוליסת הביטוח, בסך 46,000 ₪. ב. תכשיטים ללא הערכה מוקדמת, בסכום של כ- 37,500 ₪. ג. פריטי תכולה שונים (די.וי.די., מצלמה, חבילות סיגרים, מחשב כף יד, תיק עור, משקפי שמש לגבר, משקפי שמש לאשה) בסכום כולל של כ- 11,500 ₪. ד. עלות תיקון הסורגים שנפרצו - 1,500 ₪. ה. סכום מזומן כ- 55,500 ₪. הנתבעת אישרה לתשלום סכום של כ- 17,500 ₪ בלבד. להלן נימוקי הנתבעת, כפי שפורטו בחוו"ד שמאי מטעמה מיום 20.9.04 (חוו"ד "מימד" אשר צורפה לכתב התביעה): א. מתוך רכיב התכשיטים עפ"י הערכה מוקדמת: לא אושר תשלום עבור פריטים 1 ו- 2, אשר לפי דיווח של המבוטחים נגנבו בעבר ולא במסגרת האירוע נשוא התביעה. לא אושר תשלום עבור פריט מס' 5 (כ- 29,000 ₪), הואיל והכיסוי הביטוחי לתכשיט זה הוגבל לענידה או אחסון בכספת. אושר תשלום בגין ארבעה פריטים אחרים בערכים ריאליים (בניכוי בלאי), ובהתאם להערכת "גמולב", בסכום כולל של כ- 11,500 ₪. ב. לא אושר תשלום עבור תכשיטים שנגנבו ולא ניתנה לגביהם הערכה מוקדמת, מחמת שהכיסוי הביטוחי לתכשיטים מוענק עד לסכום כולל של 10% מסכום ביטוח התכולה, ובמקרה זה, סכום הביטוח לתכשיטים עפ"י הערכה מוקדמת - עלה על 10% מסכום ביטוח התכולה (סכום ביטוח התכולה כ- 330,000 ₪). ג. פריטי תכולה שונים - די.וי.די. - אושר תשלום של 1,000 ₪ עפ"י חשבונית רכישה. מצלמה דיגיטלית - לא אושר תשלום מחמת שלא הוכח כי פריט זה נגנב. סיגרים, מחשב, תיק ומשקפיים - אושר תשלום כולל של 1,800 ₪, בהעדר אסמכתאות לעניין שווי הפריטים, ועפ"י אומדן שמאי. ד. אושר תשלום של 1,500 ₪ עבור תיקון הסורגים, בהתאם לדרישה. ה. אושר תשלום בסך כ- 1,650 ₪ עבור סכום מזומן שנגנב, וזאת עפ"י תנאי הפוליסה הקובעים מגבלת כיסוי לגניבת מזומן בשיעור 0.5% מסכום ביטוח התכולה. כאמור, סך הכל אישרה הנתבעת לתשלום סכום של כ- 17,500 ₪ בלבד. הפער שבין דרישת התובעים להצעת הנתבעת עומד ביסוד תביעה זו. כלפי הנתבע 2, טוענים התובעים, כי לא פעל במיומנות הנדרשת מסוכן ביטוח וכי בעטיו מסרבת הנתבעת 2 להעניק לתובעים את הכיסוי הביטוחי המלא בגין נזקי הפריצה. התובעים טוענים, כלפי כל אחד מהטיעונים שמכוחם דחתה הנתבעת את רכיבי הדרישה השונים, ובפי הנתבעת מענה לכל אחת מטענות התובעים. 2. טענות הצדדים ודיון: אדון בטענות הצדדים, כסדרן: א. תכשיטים לפי הערכה: התובעים נסוגו מדרישתם לפיצוי בגין התכשיט המופיע בדו"ח ההערכה כפריט מס' 5, וזאת מחמת שהותנה כי לתכשיט זה יהיה כיסוי ביטוחי רק בענידה או באחסון בכספת. התובעים מאשרים, כי פריטים 1 ו- 2 שבדו"ח ההערכה של "גמולב" נגנבו בעבר, ולא במסגרת האירוע נשוא התביעה. ברם, לטענתם, שוחזרו תכשיטים אלה, ועל כן, הם חוסים תחת כנפי הכיסוי הביטוחי. לביסוס טענתם מציגים התובעים אישור של חב' "שביט" בדבר שחזור התכשיטים. הנתבעת טוענת, כי התובעים דיווחו על גניבת התכשיטים, פריטים 1 ו- 2 שבדו"ח ההערכה, ולא דווחו על כך שפריטים אלו שוחזרו. מדובר בשחזור "על פי תיאור בלבד". התובעים לא דיווחו על שחזור התכשיטים, ועל-כן, לא ניתן להתייחס לתכשיטים "המשוחזרים" כאל תכשיטים לגביהם נעשתה הערכה, לפי תנאי פוליסת הביטוח. נראית בעיניי טענת הנתבעת. לא ברור מתי שוחזרו התכשיטים שנגנבו בשנת 1998. אישור חב' "שביט" הוא מיום 18.5.05, אך לא רשום בו מה תאריך שחזור התכשיטים. התובעים לא הביאו לעדות את מי שעסק בשחזור התכשיט ואין כל וודאות כי מדובר בתכשיטים זהים לאלה שנגנבו ב- 98'. יתר על כן, כשמדובר בכיסוי ביטוחי עפ"י הערכה מוקדמת, על התובעים היה להודיע את דבר השחזור לנתבעת ולאפשר לה לבצע הערכה מוקדמת של "התכשיטים המשוחזרים". משלא עשו כן, דין התכשיטים המשוחזרים כדין תכשיטים אחרים שבבית, ואין הם חוסים תחת כנפי הכיסוי הביטוחי שניתן ל"תכשיטים על פי הערכה מוקדמת". לא זו אף זו, ברשימת הביטוח שנשלחה אל התובעים מדי שנה, עם חידוש הביטוח, בפרק המתייחס לתכשיטים, נרשם במפורש שהכיסוי לתכשיטים מתייחס לדו"ח "גמולב" משנת 1996, וכי "פריטים 1 - 2 נגנבו". לו ביקשו התובעים להחיל את הכיסוי הביטוחי על הפריטים המשוחזרים, היה עליהם להודיע על כך לנתבעת, או לסוכן הביטוח, ולא להישאר שווי נפש נוכח הסייג המפורש שברשימת הביטוח. במסגרת הסיכומים, טענו התובעים לראשונה, כי יש לחייב את הנתבעת במתן כיסוי ביטוחי לתכשיטים אלה הואיל והתובעים היו זכאים לתבוע תגמולי ביטוח בגינם, בשעה שנגנבו בשנת 1998. טענה זו, דינה להידחות על הסף. מדובר בהרחבת חזית הואיל וטענה זו לא נטענה בכתב התביעה. עילת התביעה מתייחסת לפריצה משנת 2004 ולא לגניבה משנת 1998. עילת התביעה המתייחסת לגניבת התכשיטים משנת 1998 התיישנה זה מכבר. כמו כן, אין כל וודאות, כי גניבת התכשיטים בשנת 1998, היתה בנסיבות בהן היה כיסוי ביטוחי לתכשיטים. נמצא, איפוא, כי עמדת הנתבעת באשר לרכיב התביעה המתייחס ל"תכשיטים על פי הערכה מוקדמת" - התקבלה במלואה. ב. תכשיטים ללא הערכה מוקדמת: התובעים מבקשים לפרש את פוליסת הביטוח כך שיוענק כיסוי ביטוחי לתכשיטים בשיעור של 10% או 20% מסכום ביטוח התכולה, בנוסף לכיסוי שניתן לתכשיטים על פי הערכה. התובעים טוענים, כי התנאים המלאים של פוליסת הביטוח, לא הועברו לידיהם מעולם, ועל-כן, לא זכאית הנתבעת להנות מהסייגים והחריגים שבפוליסה. התובעים טוענים, כי כל שנשלח אליהם מעת לעת, היה הרשימה המצורפת לפוליסה ובה הסכומים הנקובים (סכומי הביטוח והפרמיה), ואף זאת עד לשנת 2001 בלבד. התובעים מפנים לרשימה של שנת 2001, בה נרשם בסוגריים "תכשיטים עד 20% מהתכולה". התובעים טוענים, כי רשימות מאוחרות יותר, ובהן הרשימה המתייחסת לשנת 2004, לא נשלחו אליהם, ועל כן, לא ידעו על "ההרעה" בתנאי הביטוח, בהפחתה של הכיסוי הביטוחי מ- 20% ל- 10%. התובעים טוענים, כי הנתבעת אינה רשאית להרע את תנאי הביטוח, מבלי ליתן הודעה מפורשת למבוטח ולקבל את הסכמתו. הנתבעת טוענת, כי אין צורך להידרש לטענת התובעים בדבר הפחתת הכיסוי הביטוחי מ- 20% ל- 10%, מחמת שעפ"י תנאי הפוליסה, כאשר הכיסוי הביטוחי ניתן לתכשיטים עפ"י הערכה מוקדמת, אין כלל כיסוי ביטוחי לתכשיטים נוספים או אחרים, ללא כל קשר לאחוזים מסכום ביטוח התכולה. הנתבעת מפנה לסע' 4(ט) של הפוליסה. שם נקבע, לגבי תכשיטים, כי במקרה שהמבוטח המציא הערכה "יחול הביטוח רק על אותם תכשיטים הכלולים בההערכה ועד לסכום הנקוב בהערכה וברשימה". הנתבעת מבקשת לדחות את הטענה כאילו הפוליסה והרשימות לא הומצאו לתובעים. הנתבעת מבקשת לקבוע, כי התובעים אינם זכאים לתגמולי ביטוח העולים על אלה שנקבעו עפ"י תנאי הפוליסה, שאינה שונה גם מהוראות הפוליסה התקנית. הנתבעת מדגישה, כי האמור ברשימות באשר לביטוח תכשיטים עד 10% או 20% מסכום התכולה - נרשם רק לצורך קביעת הפרמיה לתשלום, שכן, במקרה שסכום התכשיטים עפ"י הערכה עולה על השיעור הנקוב מסכום ביטוח התכולה, על התובעים לשלם פרמיה נוספת עבור ההפרש. הנתבעת הבהירה, כי סוכן הביטוח, אשר פעל בנאמנות עבור התובעים, וביקש להפחית את הפרמיה שיידרשו לשלם, הצליח לקבל אישור בשנת 2001 לחישוב הפרמיה עבור "תכשיטים על פי הערכה" לפי תקרה של 20% מסכום ביטוח התכולה, ועל-כן, לא נדרשו התובעים לשלם פרמיה נוספת עבור ההפרש שמעל 10% מסכום ביטוח התכולה. זאת לדעת, סכום התכשיטים שהיה מבוטחים עפ"י הערכה עמד על כ- 45,000 ₪, בשעה ש- 10% מסכום ביטוח התכולה עמד על כ- 33,000 ₪ בלבד. אלמלא פעולתו של סוכן הביטוח בשנת 2001, היו התובעים נדרשים לשלם פרמיה נוספת עבור ההפרש בסך כ- 12,000 ₪. ואכן, בשנים שלאחר 2001, נדרשו התובעים לשלם פרמיה נוספת עבור ההפרש, כפי שניתן לראות ברשימות המתייחסות לשנים אלה. עיינתי בטענות הצדדים, ואני מקבל את כל טענות הנתבעת בעניין זה. אני דוחה את טענות התובעים, בדבר אי קבלת פוליסת הביטוח והרשימות. התובעים ביטחו את דירתם אצל הנתבעת, באמצעות הנתבע 2, מתחילת שנות ה- 90', במשך כ- 15 שנה. אין מדובר בביטוח חד-פעמי, אלא בביטוח שהתחדש משנה לשנה. במסגרת הביטוח נעשו מספר סקרים והערכות שווי, והוא אף הופעל לפחות פעם אחת. בנסיבות אלה, אינני מאמין לתובעים, כי לא קיבלו את פוליסת הביטוח, שמכוחה היו מבוטחים שנים כה רבות. לא ניתן להשית על הנתבעת את החובה להוכיח את מסירת הפוליסה לתובעים בראשית שנות ה- 90'. לפיכך, זכאית הנתבעת להסתמך על כל תנאי הפוליסה, אלה שפורטו ברשימה ואלה שבתנאים הכלליים, תנאים שאינם שונים מהפוליסה התקנית, ואינם חורגים ממנה. לעניין קבלת הרשימות מדי שנה - מצאתי סתירות בעדויות התובעים, וברור, כי הטענה בדבר אי קבלת רשימות לאחר שנת 2001 נועדה להכשיר כיסוי ביטוחי בשיעור של 20% מסכום ביטוח התכולה בניגוד לרשימות שקדמו לשנת 2001, ולאלה שלאחריה. התובעת אישרה, כי היא כלל לא ידעה על "הגדלת" הכיסוי הביטוחי לשיעור של 20% מסכום ביטוח התכולה בשנת 2001, ולא על הקטנתה לאחר מכן. אפס, לשאלה זו אין כל חשיבות, הואיל ומעיון בפוליסה וברשימות עולה, בבירור, כי כאשר ניתן כיסוי ביטוחי לתכשיטים על פי הערכת שווי מוקדמת - אין כיסוי ביטוחי, אלא לתכשיטים שבהערכה, והכיסוי לא חל על תכשיטים אחרים. זאת, ללא קשר לאחוזים מסכום ביטוח התכולה, אך גם אם תמצי לומר, כי סכום הביטוח הכולל עבור תכשיטים נגזר כאחוזים מסכום ביטוח התכולה - גם אז לא זכאים התובעים לכיסוי ביטוחי עבור תכשיטים שלא בהערכה, הואיל וסכום הכיסוי הביטוחי לתכשיטים שבהערכה עולה על 10% מסכום ביטוח התכולה. ודוק, הסכום בו מדובר אינו מתייחס לסכום הפיצוי, כי אם לסכום הכיסוי הביטוחי. במקרה דנן, הואיל וניתן כיסוי ביטוחי לתכשיטים לפי הערכה בסכום של 45,000 ₪, והואיל ו- 10% מסכום ביטוח התכולה עומד על כ- 33,000 ₪, הרי שהכיסוי הביטוחי אינו חל כלל על תכשיטים שלא עפ"י הערכה. אם לא די בכל האמור לעיל, אוסיף ואציין, כי בשנים 1994 ו- 1998 פנו התובעים אל הנתבעת באמצעות הנתבע, לצורך הרחבת הביטוח לתכשיטים מסוימים, והעבירו לשם כך הערכה ספציפית של שווי התכשיטים האמורים. ברור, אם כן, שגם לתובעים היה ידוע, כי אם ברצותם להחיל את הכיסוי הביטוחי על התכשיטים שבביתם - עליהם לצרף הערכה לתכשיטים אלה. סוף דבר, בדין סירבה הנתבעת לשלם לתובעים תגמולי ביטוח עבור תכשיטים שלא בהערכה. ג. פריטי תכולה שונים: רכיב זה של התביעה עומד על סכום של כ- 11,500 ₪, והתובעים ייחדו לו שורות ספורות בלבד בעדויותיהם ובסיכומיהם. התובעים טוענים כי הם זכאים לסכום שפירטו בדרישתם ומלינים על כך שהנתבעת לא אישרה תגמולי ביטוח עבור מצלמה דיגיטלית. הנתבעת חזרה והבהירה, כי לא אישרה תגמולי ביטוח עבור המצלמה, הואיל ולא הוכח כי נגנבה מצלמה כנטען, וכי סכומי התגמולים עבור הפריטים האחרים נקבעו עפ"י הערכת שמאי. גם בעניין זה, אני מקבל את עמדת הנתבעת. דומה, כי נשתכחה מן התובעים החובה המוטלת עליהם להוכיח את תביעתם, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". התובעים לא הציגו בדל ראיה, באשר לגניבת הפריטים השונים, או באשר לערך הפריטים שנגנבו. (לעניין נטל הראיה, אחזור בהמשך). בנסיבות אלה, אין מקום ואין סיבה לסטות מן הסכומים שנקבעו ע"י השמאי מטעם הנתבעת, ועל-כן, דין רכיב זה של התביעה - להידחות, למעט הסכומים שהוכרו על ידי הנתבעת. ד. תיקון סורגים: רכיב זה של התביעה, אינו שנוי במחלוקת, והנתבעת הכירה בחובתה לשלם לתובעים סך של 1,500 ₪. ה. סכום מזומן: התובעים טענו, כי בעת הפריצה החזיקו בבית סכום גדול במזומן, וסכום זה נגנב במהלך הפריצה. התובעים טוענים, כי הואיל ולא קיבלו לידם את פוליסת הביטוח לא ידעו על הסייג בדבר הגבלת הכיסוי לסכום מזומן עד ל- 0.5% מסכום ביטוח התכולה. התובעים טוענים, כי מטעם זה יש לחייב את הנתבעת לשלם להם את מלוא התגמולים עבור הסכום שנגנב בסך 55,500 ₪. הנתבעת חוזרת וטוענת, כי אין מקום לחייבה בתגמולי ביטוח בסכום העולה על 0.5% מסכום ביטוח התכולה, ובסה"כ - כ- 1,650 ₪, בהתאם לתנאי הפוליסה. כפי שצויין לעיל, אינני מקבל את טענת התובעים, לפיה, היתה דירתם מבוטחת משך כ- 15 שנה מבלי שנשלחה להם פוליסת הביטוח. קבעתי, כי תנאי הפוליסה, אשר צורפו לכתב התביעה ואשר אינם שונים באופן מהותי מן הפוליסה התקנית - הם התנאים המחייבים את הנתבעת, ובהתאם לכך, לא זכאים התובעים לתגמולי ביטוח בגין הכסף המזומן שנגנב בסכום העולה על 1,650 ₪. ו. טענות כלליות: התובעים טוענים, כי בהעדר מכתב דחייה מפורש מאת הנתבעת, ובו פירוט נימוקי הדחייה, לא זכאית הנתבעת להסתמך על נימוקי דחייה כלשהם, ועליה לשלם להם את תגמולי הביטוח עפ"י דרישתם. התובעים מפנים בעניין זה להנחיות המפקח על הביטוח. אפס, הנחיות המפקח על הביטוח, כמו גם הפסיקה אשר אישרה מתן תוקף להנחיות אלה, אינם פוטרים את התובעים מלהוכיח את צדקת דרישתם, לאמור, קיומו של כיסוי ביטוחי, קרות מקרה הביטוח, והנזק אשר נגרם בעקבות מקרה הביטוח ומכוסה עפ"י תנאי הפוליסה. במקרה זה, לא הרימו התובעים את נטל ההוכחה המוטל עליהם. התובעים טוענים לקיומו של כיסוי ביטוחי, אך מבקשים להתעלם מתנאי הפוליסה, והרשימה החלה במועד קרות מקרה הביטוח. התובעים לא הוכיחו, כי תגמולי הביטוח הנדרשים על ידם מגיעים להם עפ"י תנאי חוזה הביטוח שנכרת בינם לבין הנתבעת, או עפ"י דין. ההיפך הוא הנכון. הנתבעת הוכיחה, כי פעלה עפ"י תנאי פוליסת הביטוח, והציעה לתובעים את המגיע להם עפ"י תנאים אלה ואף מעבר לכך (אין חולק, כי בשלב המו"מ שקדם להגשת התביעה, הציעה הנתבעת לתובעים פיצוי בסכום כולל של כ- 27,000 ₪, 10,000 ₪ מעל הסכום המגיע עפ"י תנאי הפוליסה). אין שחר לטענות התובעים כלפי סוכן הביטוח, הנתבע 2. סוכן הביטוח שירת את התובעים נאמנה, פעל כמידת יכולתו לשיפור הפרמיות שנדרשו לשלם עבור הכיסוי הביטוחי, ודאג לחידוש הפוליסה מדי שנה, תוך משלוח רשימת הביטוח אל התובעים. הנתבע 2 זכאי לפיצוי בגין ההוצאות שנאלץ להוציא לצורך הגנה מפני הדופי שביקשו התובעים להטיל בו. 3. סיכום ומסקנות: עם קבלת הדרישה, הציעה הנתבעת לשלם לתובעים את הסכום המגיע להם עפ"י תנאי הפוליסה, בהתאם לחוו"ד שמאי שבדק את דרישת התובעים. לבקשת סוכן הביטוח, נאותה הנתבעת להוסיף לתובעים פיצוי גלובלי מעבר לסכום המגיע להם על פי פוליסת הביטוח, אך התובעים סירבו להצעות הנתבעת. לאחר קדם משפט מיום 24.1.06, שילמה הנתבעת לתובעים סך של 17,007 ₪, כסכום שאינו שנוי במחלוקת, והתובעים, על דעת עצמם, החליטו לזקוף מתוך סכום זה, סך של כ- 6,000 ₪ על חשבון שכ"ט עו"ד (30% מסכום הפיצוי, בהתאם להסכם שכר טרחה). בסופו של יום, מתברר, כי אין בסיס לתביעת התובעים, וכי הסכום שהוצע להם מתחילה הוא הסכום שהיו זכאים לקבל עפ"י פוליסת הביטוח, בהפרשים של שקלים ספורים לכאן או לכאן. התוצאה היא, שלאחר תשלום הסכום ששילמה הנתבעת לתובעים, אין התובעים זכאים לתשלום נוסף. לו קיבלו התובעים את הצעות הנתבעת, מתחילה - היה ההליך מתייתר. לפיכך, אני דוחה את התביעה. התובעים ישלמו לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 13,500 ₪, כולל מע"מ, ואת שכר העד מטעם הנתבעים, השמאי משה גבע, בסך 500 ₪ ומע"מ. בנוסף, ישלמו התובעים את שכר בטלת הנתבע בסך 1,000 ₪ ומע"מ. התשלומים ישולמו תוך 30 יום. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.תכשיטים