לטענת המבוטחים הצעת הביטוח כללה דרישת מיגון אחת ויחידה - "רב-בריח". לטענתם, כשנמסרה הפוליסה לידיהם לא הפנו את תשומת ליבם שקיימות דרישות מיגון נוספות, שהפרתן עלולה לשלול מהם את הזכות לתגמולי ביטוח. להלן פסק דין בנושא הפרת דרישות מיגון בפוליסת ביטוח: פסק דין זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב - יפו (כב' השופט ירון בשן) מיום 8.7.04 בת"א 116059/01 שדחה את תביעת המערערים לתשלום תגמולי ביטוח בגין נגרר שהיה בבעלותם ונגנב. 1. רקע (א) המערערת 1 (להלן: "המערערת") היא חברה לעבודות עפר ותשתית אשר המערער 2 הוא מנהלה ובעליה. המערערים ביטחו נגרר שהיה בבעלותם (להלן: "הנגרר") החל משנת 1997, באמצעות המשיבות, בפוליסה שחודשה מידי שנה (להלן: - "הפוליסה"). (ב) ביום 19.1.01, בשעות הפעילות הרגילות, נדרש נהג המערערת להכניס את כלי הרכב הגורר לטיפול במוסך ברמלה לצורך החלפת שני צמיגים. הוא ניתק את הנגרר מהגורר, העמידו בכביש ראשי ליד המוסך, ונעל אותו במנעול רב בריח שהיה ברשותו למטרה זו. שעתיים לאחר מכן, כאשר יצא מהמוסך, גילה הנהג שהנגרר נגנב. (ג) דרישת המערערים לקבלת תגמולי ביטוח מהמשיבות נדחתה בנימוק "חשד לאי קיום הוראות הפוליסה בנושא מיגון רכב", והמערערים הגישו תביעה לבית משפט השלום. 2. פסק-דינו של בית משפט שלום בית משפט קמא קיבל את גירסת המערערים שהנגרר ננעל כנדרש עובר לגניבה, אך קבע שהכיסוי הביטוחי אינו חל מפני שלא אוחסן "בתוך חניון סגור ושמור כל אימת שאינו מחובר לגורר" כנדרש בפוליסה (להלן: "תנאי האחסון"). לכן דחה בית המשפט את התביעה. 3. טענות המערערים (א) הצעת הביטוח (להלן: "ההצעה") כללה דרישת מיגון אחת ויחידה - "רב-בריח". לטענתם, כשנמסרה הפוליסה לידיהם לא היפנו המשיבות את תשומת ליבם שקיימות דרישות מיגון נוספות, שהפרתן עלולה לשלול מהם את הזכות לתגמולי ביטוח. (ב) דרישת המערערים לתגמולי ביטוח נדחתה רק בשל חשד, שהוסר בסופו של דבר, שמנעול הרב-בריח לא ננעל. הטענה להפרת תנאי האחסון הועלתה לראשונה בעת ההתדיינות המשפטית, בניגוד להנחיות המפקח על עסקי ביטוח. לפיכך, היה על בית המשפט להמנע מלדון בטענה לגופה ולבסס עליה את החלטתו. (ג) המשיבות היו מנועות מלהסתמך על תנאי האחסון מכמה טעמים: (1) הן לא טרחו להביא לידיעת המערערים את השוני שבין ההצעה לבין הפוליסה. (2) הן לא טרחו להבליט את הדרישה לתנאי האחסון בהתאם להוראת סעיף 3 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (צורת הפוליסה ותנאיה), התש"ם- 1980. (3) הן לא הסבו את תשומת לב המערערים לתנאים המקימים עילה לדחיית הכיסוי הביטוחי, ולא ווידאו שהם ערים לתנאים אלו. (ד) לשון הפוליסה אינה ברורה. תנאי האחסון עסקו אך ורק במקרה שהנגרר מנותק מהמשאית בגמר הפעילות. לטענתם, הפרשנות שנותנות המשיבות לתנאי האחסון אינה סבירה ופוגעת ביכולתם של המערערים לנהל את עסקיהם באופן תקין. גם נציג המשיבות לא היה השכיל בעדותו לפרש באופן חד משמעי את דרישות הפוליסה. (ה) בית המשפט שגה כאשר סבר שתנאי האחסון מחייבים: (1) חניית הנגרר בחניון כל אימת שאינו רתום למשאית (2) חניית הנגרר בחניון בגמר הפעילות גם כאשר הוא רתום למשאית. המשיבות הן שניסחו את תנאי הפוליסה, ומאחר שזו ניתנת למספר פרשנויות, היה על בית המשפט לאמץ פרשנות המקיימת את חבותן של המשיבות. (ו) הדרישה לאחסון בחניון אינה "תנאי מוקדם" לקיום הפוליסה, אלא דרישה להקלת סיכון בלבד. מאחר שהמשיבות לא הוכיחו שמבטח סביר, אשר היה יודע שהרכוש אינו מוגן באמצעי הגנה הנדרשים, לא היה מתקשר בחוזה ביטוח דומה גם עבור דמי ביטוח גבוהים יותר, הן לא תופטרנה מתשלום תגמולי הביטוח. (ז) בעיקרי הטיעון מעלים המערערים טענות נוספות העוסקות בשאלת שעור הנזק, אלא שטענות אלו לא בא זיכרן בכתב הערעור. המערערים טוענים: (1) שאין לסטות מסכום של 70,000 ₪ שנקבע בפוליסה שכן למרות תאונה שאירעה לנגרר הוכנסו בו תיקונים או לכל הפחות למצע בין חוות הדעת שהוגשו ולקבוע את שווי הנגרר על 67,000 ₪ (סע' 58-61 לעיקרי הטיעון); (2) שנגרמו להם נזקים תוצאתיים בסך 20,000 ₪ הנובעים מאי תשלום תגמולי ביטוח במועד - סכום זניח יחסית לנזק האמיתי שנגרם לטענתם (סע' 62-65 לעיקרי הטיעון); (3) שמאחר שהמשיבות פעלו שלא בתום לב עליהן לשלם ריבית מיוחדת עד שיעור של 12% לשנה וזאת מכח סעיף 28א' לחוק חוזי הביטוח, התשמ"א-1981 (סע' 66-67 לעיקרי הטיעון). משלא נכללו טענות אלו בהודעת הערעור, אין להדרש להן אף על פי שב"כ המשיבות לא התנגד לטענות והשיב לגופו של עניין - כפי שיפורט להלן. 4. טענות המשיבות (א) המשיבות טוענות כי המערערים אינם מכחישים שידעו את דרישות המיגון. משקיבלו המערערים את הפוליסה ושילמו את דמי הביטוח הם יצרו מצג של הסכמה וקיבול לתוכנה, שעל כן הם מנועים מלטעון שלא ידעו את פרטיה. (ב) דרישות המיגון בפוליסה ברורות לחלוטין וחד משמעיות. מדובר ב-3 תנאים מצטברים: (1) נעילת מנעול (2) אחסון בחניון בכל עת שהנגרר אינו מחובר למשאית (3) אחסון בחניון בגמר הפעילות. על המערערות היה להחנות את הנגרר בחניון סגור ושמור בכל עת שאינו מחובר למשאית, בין אם מדובר בשעות הפעילות או בסיומן, וכל נסיון לפרש את הטקסט באופן שונה דינו להכשל. עוד המשיבות טוענות שמאחר שהדרישה להחניית הנגרר בחניון היא חלק בלתי נפרד מדרישות המיגון, ודינה ככל דרישת מיגון אחרת, לא היה עליהן לפרט עניין זה במכתב הדחייה. (ג) המשיבות טוענות שהמערערים הפרו דרך קבע את דרישות המיגון, ומעולם לא החנו את הנגרר בחניון סגור כנדרש. בכך הפקירו המערערים את הרכוש, והפרו חובה יסודית הנזכרת בפוליסה ובחוק חוזה הביטוח. (ד) המשיבות טוענות כי מאחר שמערערים ידעו את דרישות המיגון, הם אינם יכולים להסתתר מאחורי טענה של אי הבלטת הסייגים. לטענתן, דרישות המיגון מפורטות בפוליסה בפרק נפרד, ולכל אחת כותרת משנה נפרדת; הדרישה הצורנית אינה מקודשת אם קיימים כלים אחרים המשמשים תחליף לידיעה, והמבחן הוא מבחן ידיעה סובייקטיבי של מבוטח ספציפי ולא מבחן אובייקטיבי. (ה) המשיבות דוחות את טענות המערערים לעניין חובתן לוודא שהם הבינו את תנאי הפוליסה נוכח העובדה שמדובר בחברה הבקיאה בענייני ביטוח. (ו) המשיבות טוענות שהמערערים לא הניחו תשתית עובדתית לטענה שמטרתו של המיגון הייתה הקלת הסיכון הביטוחי בלבד. לטענתן, מדובר בנגרר שהוא עגלה נטולת אמצעי מיגון וקל לגניבה, ולכן נקבעו מספר התנאות מיגון מקובלות ובסיסיות. לטענת המשיבות, הן הוכיחו שמבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה ביטוח דומה אילו צפה מראש שהתובעים לא יעמדו בדרישות המיגון. (ז) באשר לנזקים, המשיבות טוענות כי הוכח ששוי הנגרר אינו עולה על 64,000 ₪ על אף תיקונים שנעשו בו, שכן מדובר בתיקונים שוטפים שלא השביחו את ערכו. המשיבות טוענות כי יש להפחית מכל פיצוי שיפסק לטובת המערערים את סכום ההשתתפות העצמית הקבוע בפוליסה בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ממועד תחילת הביטוח ועד ליום האירוע, והפרשי הצמדה וריבית מיום האירוע ועד למועד התשלום. (ח) לסיום המשיבות טוענות שהתביעה לקבלת ריבית מיוחדת היא הרחבת חזית אסורה, שכן נזק זה לא נתבע בכתב התביעה המקורי. 5. דיון והכרעה (א) לאחר שעיינו בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון ובמוצגים, שוכנענו שדין הערעור להדחות. (ב) הסוגיה המרכזית במקרה דנן נוגעת בראש ובראשונה לשאלת ידיעת המערערים על דרישות המיגון. הפכנו וחיפשנו ולא מצאנו טענה מצידם שהם לא ידעו אודות דרישות אלו. בהעדר טענה לחוסר ידיעה אין המערערים יכולים להסתמך על טענה שהמשיבות לא היפנו את תשומת ליבם לדרישות המיגון או לא הדגישו אותן בפוליסה כנדרש. (ג) המערערים טענו אמנם לפרשנות שונה של תנאי המיגון, אך דעתנו כדעת השופט קמא שקבע שדרישות הפוליסה ברורות. (ד) גם אם יש אמת בדברי המערערים שדרישות המיגון בפוליסה קשות ליישום והופכות את שגרת עבודתם למסורבלת, הרי כל עוד לא פעלו לשינוין היה עליהם לאחסן את הנגרר בחניון סגור בכל עת שהוא אינו רתום לרכב גורר, ובתום הפעילות גם אם הוא רתום - וזאת לא עשו. (ה) אמנם בהצעת הביטוח מיום 12.5.98 (ת/4) נשאלו המערערים אלו אמצעי מיגון ישנם על הנגרר וסימנו מתוך רשימת אפשרויות סייג מיגון אחד בלבד - "רב בריח", אך ליד החתימה שבשולי ההצעה נאמר ש: "אמצעי המיגון שסומנו בטופס הצעה זו כקיימים ו/או אמצעי מיגון אחרים שידרשו ממני על ידי המבטח יהיו תנאי מוקדם לכיסוי" (ההדגשה שלנו). (ו) נוכח העדר טענה לאי ידיעה מצד המערערים אודות דרישות המיגון, אין אנו מחווים דעה באשר לחובתן של המשיבות להסב את תשומת לב המערערים לדרישות מיגון הנוספות שהוכנסו בפוליסה עצמה. מאחר שמצאנו כי המערערים הפרו את התנאים שנקבעו בפוליסה, החלטנו לדחות את הערעור. 6. סוף דבר הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיבות שכר-טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪ ומע"מ. מיגוןפוליסה