התנגדות המבוטח להסכם פשרה

נוסח הסכם הפשרה לא נמסר לעיון המבוטחת טרם חתימתו ע"י עו"ד וכי בעלי הדין עצמם, (לרבות המבטחת והמבוטחת), לא נתבקשו לחתום עליו. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 קובע כי בביטוח אחריות רשאי המבטח לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו. בת המשפט פסק כי התנגדות המבוטחת להסכם הפשרה מתקבלת הן מהטעם כי לא נמסרו לה כל פרטיו והן מהטעם כי התנגדותה נמסרה בטרם חתימתו ע"י ב"כ התובעת והמגשר. להלן החלטה בנושא התנגדות המבוטח להסכם פשרה: החלטה מבוא 1. לטענת התובעת, חברה פרטית, (להלן: "התובעת"), במועד מסויים בחודש אפריל 2004 נגנב ציוד שבבעלותה (להלן: "האירוע"), אשר הוחזק לטענתה באתר עבודה. 2. התובעת פנתה למבטחתה הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס") בדרישה לתשלום תגמולי הביטוח המגיעים לה לטענתה, בגין האירוע. הפניקס דחתה את דרישת התובעת מנימוקים שונים. 3. בעקבות זאת הגישה התובעת את תביעתה כנגד הנתבעת מס' 1 (להלן: "המבוטחת"), חברה פרטית שעיסוקה בשמירה ואשר על פי הנטען הפרה את התחייבויותיה כלפי התובעת ובגין כך נגנב הציוד. 4. התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעת 2 - (להלן: "המבטחת") כמי שבטחה את אחריות המבוטחת בכל הנוגע לעיסוקה. 5. התביעה הוגשה בנוסף גם כנגד הפניקס. 6. המבוטחת והמבטחת טענו כי האירוע כלל לא אירע וכי תביעת התובעת בכזב יסודה. 7. ביום 31.8.06 הגיש עו"ד מליץ, (מי שייצג אותה עת את המבטחת והמבוטחת) בקשה לשחררו מהמשך ייצוג המבוטחת בשל העדר שיתוף פעולה. במילים אחרות, הטעם לבקשה היה הפרת תנאי הפוליסה ע"י המבוטחת ועל כן דחיית הכיסוי הביטוחי. 8. התובעת והמבוטחת התנגדו לבקשה. המבוטחת טענה כי היא שיתפה ומשתפת פעולה עם עו"ד מליץ ועל כן אין להעתר לבקשה. 9. בהחלטתי מיום 25.10.06 הוריתי על דחיית הבקשה וזאת משמצאתי כי לכאורה נסתרה טענת עו"ד מליץ כי המבוטחת אינה משתפת פעולה. המבטחת לא הגישה בר"ע על ההחלטה. 10. מאז החלטתי מיום 31.8.06 המשיך עו"ד מליץ לייצג את המבטחת והמבוטחת והגיש ראיות מטעם שתי מרשותיו. 11. ביום 6.2.08 נשמעו ראיות התביעה. מסתבר כי בין לבין התנהל ביוזמת הצדדים, שלא בידיעת ביהמ"ש, הליך גישור אצל עו"ד חזי כהן - הליך שכשל בסופו של יום. 12. ייאמר כי בתום ישיבת יום 6.2.08 הגיעו ב"כ בעלי הדין להסכמה בדבר שיתוף ביהמ"ש בהליכי הגישור שהתנהלו בפני עו"ד כהן. 13. הליך הגישור התקיים לאחר שהוגשו ראיות הצדדים ונקבעו מס' מועדים לשמיעתן. בהליך הגישור יוצגו המבטחת והמבוטחת ע"י עו"ד מליץ. ההליך התמקד במחלוקת שבין התובעת לנתבעות ובין הפניקס, אך לא בין המבטחת למבוטחת בינן לבין עצמן. לאחר ששמעתי את עמדות ב"כ בעלי הדין הצעתי את הצעתי לפשרה שהביאה בחשבון את עמדות הצדדים בהליך הגישור. ההצעה התקבלה ע"י התובעת והפניקס, אך נדחתה ע"י המבטחת והמבוטחת. 14. המשך שמיעת הראיות נקבע ליום 13.2.08 ובישיבת יום 3.3.08 היו אמורים להשמע סיכומי הצדדים. 15. בעקבות דחיית ההצעה על ידי המבטחת והמבוטחת הודעתי לצדדים כי בתחילת ישיבת יום 13.2.08 יעשה נסיון נוסף לסילוק התביעה בפשרה ועל כן בקשתי מעו"ד מליץ להצטייד בסמכויות לקראת אותו דיון. בתחילת הישיבה נערך ניסיון לפשרה, שלא בנוכחות הצדדים עצמם. מנהלי התובעת והמבוטחת וכן בעלי מניותיהן המתינו מחוץ לאולם. בסופו של דיון ולאחר ששבתי וחזרתי על הצעתי מישיבת יום 6.2.08 נערכה הפסקה על מנת שעו"ד מליץ ייפנה לקבלת עמדת מרשותיו להצעת ביהמ"ש. כעבור מספר דקות הודיעו ב"כ בעלי הדין כי הגיעו להסדר שעקרונותיו הוכתבו לפרוטוקול. 16. ב"כ בעלי הדין הודיעו כי: "...הצדדים הגיעו לסכומים עקרוניים לפיהם ניתן יהיה לגמור את התיק...הצדדים מבקשים לבטל את ישיבת היום על מנת שישובו ויפנו לעו"ד חזי כהן על מנת שיפעל לסגירת הקצוות" (להלן: "ההסדר") (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת יום 13.2.08). 17. ביום 19.2.08 הוגש לביהמ"ש "הסכם פשרה במסגרת גישור" (להלן: "הסכם הפשרה"). הסכם הפשרה נחתם באותו מועד ע"י התובעת, כאשר עוד קודם לכך נחתם ע"י ב"כ הפניקס וע"י עו"ד מליץ בשם המבטחת והמבוטחת; הועבר בו ביום לעו"ד חזי כהן שחתם עליו ושגרו בו ביום באמצעות הפקסמליה לביהמ"ש. 18. ביום 17.2.08, (עוד קודם להגשת הסכם הפשרה) הגישה המבוטחת, באמצעות מנהלה, "בקשה להסרת ייצוג והודעה דחופה על אי הסכמת המבקשת להסדר הפשרה". בבקשתה, הודיעה המבוטחת כי פרטי הסכם הפשרה נודעו לה לראשונה עם המצאתו בפקס למשרדה ביום 17.2.08 במצורף למכתבו מאותו מועד של עו"ד מליץ; עו"ד מליץ לא עדכן אותה בדבר פרטי ההסדר והסכם הפשרה; לכל אורך הדרך, לרבות במסגרת הליכי הגישור הודיעה כי הינה מתנגדת לפשרה וטענה כי יש לדחות את תביעת התובעת שכן לטענתה הינה תביעת כזב. 19. הצדדים הגישו תגובות לבקשה. עו"ד מליץ השאיר ההחלטה לשקול דעת ביהמ"ש, וכך גם התובעת. ב"כ הפניקס התנגדו לבקשה. בהחלטתי מיום 27.2.08 נעתרתי לבקשה לשחרורו של עו"ד מליץ מהמשך ייצוג המבוטחת. דיון 20. בישיבת יום 3.3.08 נחקר המנהל על תצהירו שתמך בבקשה. הוברר כי, ככל הנראה, פרטי הסכם הפשרה וההסדר לא נמסרו ע"י עו"ד מליץ למבוטחת לפני יום 17.2.08 וכי במצורף להסכם הפשרה וההסדר ששלח עו"ד מליץ למבוטחת ולו צורף הסכם הפשרה, הוא הודיעה בשם המבטחת, כי המבוטחת תתבע, (בהליך נפרד שיוגש ע"י המבטחת), לשלם למבטחת את כל סכום הפשרה שישולם ע"י המבטחת בצרוף הוצאותיה. 21. כן הוברר כי עו"ד מליץ נפגש מיד בתום ישיבת יום 13.2.08 עם המנהל ובעל המניות של המבוטחת והודיעם כי הושג הסדר לפיו תשא המבטחת בחלק מהתשלום. בכך נסתרה טענת המבוטחת כי התנגדה לכל תשלום לתובעת לרבות לתשלום שיתבצע ע"י המבטחת בלבד (שכן כאמור, לטענת המבוטחת עסקינן בתביעת כזב). 22. התנגדות המבוטחת להסכם הפשרה ולהסדר הוגשה כאמור ביום 19.2.08. הבקשה הוגשה בעקבות הודעת עו"ד מליץ במכתבו מיום 17.2.08 שנשלח למבוטחת לו צורף הסכם הפשרה ובו הודיעה כי המבוטחת תתבע להשיב את הסכום שישולם ע"י המבטחת. עם קבלת ההודעה הודיעה המבוטחת לעו"ד מליץ כי אינה מסכימה להסכם הפשרה והוא הודיעה בתגובה כי עליה לפנות בבקשה לבית המשפט - וכך אכן עשתה. 23. דרישת המבטחת מבהירה את האמור בסייפא לסעיף 5 להסכם בו נקבע כי "הסכם זה אינו מתייחס ליחסים שבין הנתבעת 1 לנתבעת 2. הנתבעת 1 והנתבעת 2 שומרות על טענותיהן זו כלפי זו". 24. לא נטען בפני ע"י עו"ד מליץ, כי עובר לחתימת הסכם הפשרה וכן בתום ישיבת יום 13.2.08 הבהיר למבוטחת כי בכוונת המבטחת להגיש כנגדה תביעה בגין סכום הפשרה שישולם על ידה ובגין ההוצאות שנגרמו לה. 25. כן הוברר, כי בתום ישיבת יום 13.2.08 המנהל ובעל המניות לא בררו עם עו"ד מליץ מה חלקה של המבטחת בסכום הפשרה שכן ככל הנראה, ענין זה היה חסר חשיבות בעיניהם עד, כאמור, המועד בו הוברר להם לראשונה כי בכוונת המבטחת לתובעו מהמבוטחת. 26. זאת ועוד, בחקירתו הנגדית הודה המנהל כי התנגדות המבוטחת להסכם הפשרה הינה בשל כך שנודע לה כי תתבע לשלם למבטחת את סכום הפשרה וההוצאות- אמירה המתיישבת עם העדר התנגדותה של המבוטחת להסדר שלא איזכר מחלוקת שבין המבוטחת למבטחת. 27. עיון בהסכם הפשרה מלמד כי נקבעו בו תנאים ותוספות שאינם מופיעים בהסדר שהוצהר לפרוטוקול ביהמ"ש. 28. בישיבת יום 3.3.08 הצהיר עו"ד מליץ כי המבטחת אינה חוזרת בה מאישור הסכם הפשרה; היא נכונה לכבדו גם עתה; ולא תגיש בקשה לעיכוב ביצוע היה וביהמ"ש יאשר את הסכם הפשרה. 29. יובהר ויודגש כי המבטחת לא טענה בביהמ"ש, ממועד מתן החלטתי מיום 25.10.06 ועד למועד מתן החלטתי זו, כי המבוטחת הפרה את הפוליסה וכי על כן בכל הנוגע למערכת היחסים שבין המבטחת לתובעת והפניקס אין היא חבה בתשלום עפ"י הפוליסה, (בכפוף לכך שתקבע חבותה של המבוטחת כלפי התובעת והפניקס או מי מהן). 30. המבטחת פעלה כדין בהודיעה למבוטחת על כוונתה לשאת בתשלום במסגרת הסכם הפשרה ואין למבוטחת אלא להלין על עצמה על כי התעלמה ולא שאלה מה חלקה של המבטחת. 31. ברם, חובה היה על המבטחת להודיע למבוטחת כי בכוונתה להגיש נגדה תביעה להשבת חלקה בסכום הפשרה בצרוף הוצאותיה. 32. המבוטחת, מייד לכשנודע לה על הדרישה, הודיעה על התנגדותה להסכם הפשרה, לא השתהתה ולא התמהמהה. משהתובעת והפניקס חתמו על הסכם הפשרה המאזכר מערכת יחסים בין המבטחת למבוטחת, שלכאורה אינה מעניינן - יש בהתנגדות המבוטחת להסכם הפשרה כדי להשליך גם עליהן. 33. אין חולק כי נוסח הסכם הפשרה לא נמסר לעיון המבוטחת טרם חתימתו ע"י עו"ד מליץ וכי בעלי הדין עצמם, (לרבות המבטחת והמבוטחת), לא נתבקשו לחתום עליו. חתימתו ע"י ב"כ בעלי הדין יש בה כדי לחייב גם את המבוטחת והמבטחת, וזאת בכפוף להוראות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981. (להלן: "חוק חוזה הביטוח") הקובע כי " בביטוח אחריות רשאי המבטח... לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח ...ןהמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו..". 34. לכאורה, המבטחת פעלה כדין בהודיעה על כוונתה לשלם תגמולי ביטוח לתובעת. ברם, לא נסתרה טענת המנהל כי בתום ישיבת יום 13.2.08 נמסרה למבוטחת הודעה חלקית בלבד מבלי להביא לידיעתה כי בכוונת המבטחת לתבוע ממנה את תגמולי הביטוח וההוצאות שנגרמו לה. לדעתי, הודעה "בחסר" אינה מתיישבת עם כוונת המחוקק. 35. לדעתי, הוראת סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח גוברת על חיוב צד להסכם פשרה שבא כוחו חתם עליו. אלמלא הוספה להסכם הפשרה התייחסות למערכת היחסים שבין המבטחת למבוטחת בינן לבין עצמן - יכול ומחלוקת זו לא היתה מעניינן של התובעת והפניקס. במצב דברים זה יכול והיה מקום להדרש לסוגיה הנכבדה - האם ניתן לבטל הסכם שנחתם ע"י עו"ד המייצג שני לקוחות מבלי שהוא מיידע, (ואיני קובע מסמרות בעניין זה), את אחד מהם כי עצם חתימתו על הסכם הפשרה יכול ותביא לתביעה נפרדת כלפיו, ע"י הלקוח האחר. 36. גם אם יש לראות במבוטחת כמי שלא התנגדה לתשלום, שכן עצמה את עיניה כשנמסר לה על ההסדר - היה על המבטחת להבהיר למבוטחת כי התשלום שתדרש לשאת בו אינו סכום ההשתתפות העצמית בלבד, אלא כל תגמולי הביטוח וההוצאות שנגרמו למבטחת. (קביעתי זו מתייחסת למערכת היחסים שבין המבטחת לבין המבוטחת ולא למערכת היחסים שבין עו"ד מליץ למבוטחת, שכן המנהל סירב להסרת החסיון ביניהם, למעט המידע שנמסר בביהמ"ש ועל כן איני נכון ואיני יכול לקבוע מסמרות בעניין זה, מה גם שאיני נדרש לכך). 37. לאור האמור לעיל, אין מנוס מלהעתר לבקשה. לסיכום 38. התנגדות המבוטחת להסכם הפשרה מתקבלת הן מהטעם כי לא נמסרו לה כל פרטיו והן מהטעם כי התנגדותה נמסרה בטרם חתימתו ע"י ב"כ התובעת והמגשר. אם וככל שהמבטחת והמבוטחת חלוקות במערכת היחסים ביניהן - ראוי כי מחלוקת זו תתברר בהליך נפרד בתום הדיון בתובענה זו וזאת אם וככל שיתברר שיש מקום לבירורה. 39. הצדדים מוזמנים לתזכורת ליום 31.3.08 לשם קביעת מועדים קרובים לשמיעת הראיות. על המבוטחת לשכור שירותי עו"ד אשר יומנו יהיה פנוי בתקופה הקרובה שכן אין בכוונתי להמשיך ולעכב ההליכים בתיק. 40. הוצאות המשפט תפסקנה בתום ההליך וזאת כעניין של מדיניות הנהוגה על ידי. חוזהפוליסהחברת ביטוחהסכם פשרהפשרה