להלן פסק דין בנושא חוב עבודות צנרת מטעם חברת הביטוח: פסק דין השאלה הדורשת הכרעה בתיק זה : 1. למעשה, השאלה העיקרית, אם לא היחידה, הדורשת הכרעה בתיק זה היא האם בין התובעת לנתבעת 2, מנור סוכנות לביטוח בע"מ (להלן: "מנור") נחתם חוזה מכוחו זכאית התובעת לשכר בגין שירותים שניתנו למבוטחים ישירות ממנור, כטענת התובעת, או שמא התובעת זכאית לקבל את שכרה אך ורק מהמבטחת, עילית חברה לביטוח בע"מ, הנתבעת 1 (להלן: "עילית"). להלן העובדות הצריכות לענייננו : 2. התובעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי אינסטלציה, תיקון נזקי מים ותיקונים אחרים במבנים. עילית הינה חברת ביטוח, אשר מוזגה ביום 1.10.01 לחב' הביטוח אריה (להלן: "אריה"). מנור הינה סוכנות לביטוח ואין מחלוקת בין הצדדים כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה פעלה היא כסוכנות חיתום. 3. לטענת התובעת, בין השנים 2000 ל- 2002 ביצעה התובעת עבודות צנרת בבתי מבוטחי מנור ועילית, עבודות אשר בוצעו על פי קריאות (להלן: "העבודות"), דהיינו פנייה למוקד התובעת. בגין עבודות אלו טוענת התובעת כי נותר חוב ע"ס 92,058 ₪. התובעת הפנתה את דרישותיה לתשלום הן למנור והן לעילית, אך משלא שולם החוב הגישה את תביעתה כנגד עילית ומנור ביום 5.2.04. 4. לאחר הגשת התביעה, ובמסגרת פשרה, הסכימה עילית לשלם לתובעת את מחצית החוב, ופשרה זו קיבלה תוקף של פסק דין ביום 9.5.04. מכוחה של הפשרה, שילמה עילית לתובעת סך של 47,870 ₪, והתביעה כנגד עילית נדחתה ללא צו להוצאות. 5. בהתאם, תוקן סכום התביעה והסכום ששולם במסגרת הפשרה הופחת כאמור מסכום התביעה, כך שההליכים נותרו אך ורק במישור היחסים בין התובעת לבין מנור. טענות הצדדים וההוכחות : 6. התובעת טוענת כאמור כי מנור היא שהזמינה ישירות את העבודות, היא זו שהתחייבה בתשלומם, היא זו ששילמה בעבר עבור ביצוע העבודות בשיקים שלה, ולפיכך קיימת יריבות ישירה בינה לבין מנור ועל מנור לשאת ביתרת החוב. 7. בכתב הגנתה טענה מנור כי היא משמשת ושימשה כעסק העוסק בתיווך בביטוח בלבד ; לא ניתנה כל התחייבות לתובעת ; אין יריבות ישירה בינה לבין התובעת ; עילית היא האחראית היחידה והבלעדית לתשלום עבור העבודות. 8. להוכחת הטענות הנ"ל, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית : מטעם התובעת הגיש תצהיר מר דניאל צלנר, מנהל התובעת (להלן: "צלנר"), ומטעם הנתבעת הגיש תצהיר המנכ"ל, מר שמואל ששון (להלן: "ששון"). הנתבעת ביקשה לזמן מטעמה את מר שלמה פוקס (להלן: "פוקס") אשר שימש בזמנו כמשנה למנכ"ל עילית. במסגרת הבקשה טענה הנתבעת כי זימונו של עד זה יאפשר לבית המשפט את הסוגיות שבמחלוקת, ובית המשפט אכן נעתר לבקשה. העדים הללו העידו ונחקרו בשתי ישיבות בית משפט, האחד מיום 25.12.05 והשנייה ביום 27.6.06, ולאחר שהצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה, יש מקום ליתן פסק דין על סמך החומר שבפני. ההכרעה : 9. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו בפני, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל, אנמק קביעתי זו. 10. ראשית, שוכנעתי מהראיות כי מנור פעלה כסוכנות חיתום בעלות סמכויות רחבות. צלנר העיד בעמ' 4 ש' 4 ובש' 13 על ההבדלים שבין סוכנות חיתום וחברת ביטוח. בעמ' 5, ש' 6 העיד צלנר כי חשב שסוכנות החיתום היא המשלמת כפי שקיים בסוכנויות חיתום אחרות. צלנר העיד כי במקרה שעבד מול סוכנויות חיתום, הן אלה שנשאו בתשלום בפועל, כדוגמת סוכנות איחוד וסוכנות כינון, ראה עמ' 5, ש' 9. גם פוקס וששון האירו את עיני בית המשפט בנוגע להבדלים בין סוכנות חיתום לבין סוכנות ביטוח "רגילה". פוקס נשאל על ידי בא כוח התובעת מה ההבדל בין סוכנות חיתום לסוכנות ביטוח והשיב : "ת. חיתום היתה מוציאה את הפוליסה, משלמת את התביעות והיתה התחשבנות חודשית, בורדרו. היו סמכויות מאוד רחבות. ש. הוא היה יכול לבחור את בעלי המקצוע. ת. הוא (מנור) היה יכול גם להפנות לשמאי, כמו שהיום יש מוסכי הסדר. ש. היתה בסמכותו להחליט עם איזה בעל מקצוע לעבוד. ת. כן, הוא היה יכול להעזר בתובעת או להפנות לשמאי." גם ששון אישר בחקירתו כי לסוכנות חיתום ניתנו סמכויות רחבות ביותר ובמענה לשאלה האם ניתנו סמכויות להתקשר בהסכמים עם נותני שירותים, השיב "בהחלט כן", ראה פרו' עמ' 27, ש' 4. בהמשך הודה ששון כי היתה במנור התקשרות ישירה עם נותני שירותים כדוגמת שמאים, ראה פרו' עמ' 27, ש' 13. עוד אישר ששון כי מנור היא ששילמה באופן ישיר לשמאים, וקיבלה את הכסף חזרה מחברות הביטוח. 11. אם נסכם עד כה, אזי מנור פעלה כסוכנות חיתום שהפיקה פוליסות עבור עילית : הפוליסות נשאו הן את שמה של מנור, בצד ימין של הפוליסה, והן את שמה של עילית, בצד שמאל של הפוליסה (ראה ת/1). בסמכותה של מנור היה בין השאר להתקשר עם בעלי מקצוע. מנור היא שהיתה משלמת ישירות את התשלום לבעלי המקצוע מתוך הפרמיות שגבתה. לגבי דרך ההתחשבנות עם עילית העיד פוקס כי מידי חודש בחודשו נערך תחשיב מהן הפרמיות שנגבו על ידי מנור, מהן התביעות שסולקו על ידה וההפרש הועבר לתשלום עילית (פרו' עמ' 20, ש' 3-2). במענה לשאלה, איזה תשלום קדם לאחר, השיב פוקס "קודם הנתבעת היתה משלמת לבעלי המקצוע או לשמאי או למבוטחים, קראו לזה תביעות", ורק מאוחר יותר באה ההתחשבנות בין מנור לבין עילית (ראה פרו' עמ' 21, ש' 8-7). 12. המסקנה הראשונה המתבקשת, אם כך מהמקובץ, היא שבמסגרת סמכויות מנור כסוכנות חיתום, רשאית היתה היא להתקשר עם בעלי מקצוע כפי ראות עיניה. במהלך העדויות התברר כי היא לא היתה מחוייבת לבחור דווקא בבעלי המקצוע אשר הומלצו על ידי עילית, וראה עדות פוקס בעמ' 23, ש' 5 ועדות ששון בעמ' 28, ש' 23-22. 13. המסקנה השניה המתבקשת מהראיות היא שאכן ההתקשרות בין התובעת למנור נעשתה ביניהן באופן ישיר, בעקבות פגישה של צלנר וששון. צלנר העיד, ודבר זה לא נסתר, כי החל לעבוד באופן ישיר מול מבוטחי עילית כבר בשנת 1997, ראה עדות צלנר בעמ' 6, ש' 7-6. בעבודה מול מבוטחי עלית, גובש נוהל עבודה מסויים, כפי שהעיד עליו צלנר בעמ' 6, ש' 17-13 ומשתקף בנ/1. העבודה עם מבוטחי מנור החלה רק בשנת 2000, בעקבות פנייה של מר ששון אל מר צלנר : "ש. מה השתנה בשנת 2000. ת. פנה אלי מר ששון וטען שעד היום הוא לא עבד איתי והוא חושב להעביר לי עבודה, כאשר בפגישה בינינו במשרדו של מר ששון בכלבו שלום ברח' אחד העם, סיפר לי מר ששון, דבר שידעתי אותו כי הוא משמש כסוכנות חיתום גדולה ומעסיק סוכני משנה רבים, היינו שנינו לבד בחדר. כסוכנות חיתום על עילית הוא זה שמתקשר עם ספקים ומשלם תביעות בסך עשרות אלפי שקלים לפי שיקול דעתו בגיבוי חברת הביטוח, לפי החלטתו האישית ויש לו סמכויות חיתום בלתי מוגבלות כמו לחתמי חברות ביטוח ..." (פרו' עמ' 10, ש' 25-21, פרו' עמ' 11, ש' 3-1). לשאלה, האם בעקבות הפגישה איתו, עילית הפסיקה להעביר ישירות עבודה, השיב צלנר כי העבודה נמשכה במקביל, כאשר נוהלי העבודה היו שונים. (ראה פרו' עמ' 11, ש' 13-12). למעשה גם ששון אישר בחקירתו, אמנם בחצי פה, כי שכירת שירותי התובעת נעשתה בסיכום בינו לבין צלנר, וראה עדותו בפרו' בעמ' 29, ש' 7-3. 14. המסקנה השלישית המבקשת מהראיות היא שההתחשבנות בנוגע לעבודות שביצעה התובעת עבור המבוטחים שהופנו על ידי מנור, והתשלום בגין עבודות אלה, נעשה ישירות על ידי מנור. ראשית, התובעת הוכיחה כי תשלומים בעבר בוצעו על ידי מנור וראה ת/11- דוגמאות השיקים, המלמדות כי התשלום בוצע ישירות בשיקים של מנור. שנית, ששון פרט בפני בית משפט את דרך ההתחשבנות, ותאר כי התובעת היתה מוציאה חשבוניות על שם מנור, זו היתה משלמת ישירות לתובעת ומאוחר יותר מתחשבנת עם עילית. לשאלת בית המשפט, האם קרה אי פעם שמנכ"ל התובעת היה צריך ללכת לעילית ישירות לגבות את השיק, השיב ששון : "לא, הן תמיד היו משולמות על ידי מנור. אם התביעות היו מוגשות בזמן לפני מיזוגה של עילית לאריה, אני מניח שהן היו משולמות כמו כל תביעה אחרת, הן הוגשו פשוט באיחור." (פרו' עמ' 30, ש' 13-11). 15. המסקנה הרביעית הנגזרת מדברי ששון אשר צוטטו בסעיף 14 לעיל היא שגם את תמורת העבודות נשוא התובענה הייתה משלמת מנור, ללא כל סייג, והסיבה היחידה אשר מנעה את התשלום היא שהדרישות "הוגשו פשוט באיחור". מכאן, ניתן להסיק על הודאה של ששון שהסיבה לאי התשלום אינה חוסר יריבות אלא ידיעתה של הנתבעת כי עילית מוזגה לאריה, ומלאכת גביית הכספים מהמבטחת תהיה מורכבת יותר. 16. מסקנותי העולות מן המקובץ הינן אם כן, שמנור, כסוכנות חיתום, בחרה בתובעת כנותנת שירותים מתוך רצונה החופשי ולא על פי הנחיה מפורשת של עילית; ההתקשרות בין מנור לתובעת נכרתה בין המנהלים, צלנר וששון; מנור היה ששילמה ישירות לתובעת עבור העבודות שבוצעה על ידה, ומאוחר יותר התחשבנה עם עילית לגבי ההפרשים. האם בנסיבות אלה ניתן לראות במנור כשלוחה של עילית? 17. טוענת מנור כי גם אם המסקנות הנזכרות בסעיף 16 נכונות, אזי ההתקשרות עם התובעת נעשתה בשם ועבור עילית, כי מנור פעלה אך ורק כשלוחה של עילית, ומשום כך, בין לאור הוראות חוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח") ובין לאור הוראות חוק השליחות, תשכ"ה - 1965 (להלן:"חוק השליחות"), תוצאת פעולת השליחות הינה חיוב השולח בלבד, קרי עילית. 18. אין בידי לקבל טענות אלה. לעניין הוראות חוק חוזה ביטוח, סימן ו' בפרק א' לחוק מתייחס לסוכן הביטוח ומעמדו. בסעיפים 33- 35 מוגדרים שלושה מקרים בהם יחשב הסוכן כשלוח של חברת הביטוח ואלו הם: ניהול מו"מ לקראת כריתתו של חוזה ביטוח; פעילות לעניין קבלת דמי הביטוח, פעילות לעניין מתן הודעות מטעם המבוטח והמוטב למבטח. בשלושה מקרים אלה, ואלה בלבד קבע חוק חוזה הביטוח כי סוכן הביטוח יחשב כשלוח של המבטח ועל פעולות אלה יחולו הוראות חוק השליחות,כקבוע בסעיף 36 לחוק חוזה ביטוח. 19. המקרה שלפנינו אינו עוסק באחד משלושת המקרים המנויים לעיל. למעשה ספק רב אם להוראות חוק חוזה הביטוח יש רלוונטיות לדיון שבפנינו. חוק חוזה הביטוח עוסק בחוזה שנכרת בין מבטח לבין מבוטח, לתשלום תגמולי ביטוח - מקום שארע מקרה ביטוחי. התביעה שבפני היא תביעה כספית של נותן שירותים - חברה לשירותי אינסטלציה, למזמין שירותים - מנור סוכנות החיתום. העובדה כי שירותים אלו ניתנים מכח פוליסת ביטוח אינה משנה את מהותם ואין בה כדי להכפיף את מערכת היחסים שבין נותן השירות למזמין להוראות חוק חוזה ביטוח. 20. גם אם אתעלם מהערה שהזכרתי לעיל, עדין כאמור במקרה הנדון הזמנת שירותים מהנתבעת אינם אחד מהמקרים המנויים בסעיף 33-35 לחוק חוזה ביטוח, ומכח חוק זה אין לראות את סוכן הביטוח כשלוח של המבטח להזמנת אותם שירותים. 21. ב"כ הנתבעת הזכיר בסיכומיו את חוק השליחות. גם בחוק זה אין כדי לסייע לנתבעת בטענותיה, ומכמה טעמים: ראשית, מעמד סוכן הביטוח נקבע כאמור בחוק ספציפי, הוא חוק חוזה הביטוח. חוק זה הגדיר שלושה מקרים בהם יש לראות את סוכן הביטוח כשלוח של חברת הביטוח ואלה מנויים כאמור בסעיפים 33 - 35. רק בהתקיים אחד מהמקרים הללו, קובע סעיף 36 כי יש להחיל את הוראות חוק השליחות. מכאן, שטענה כללית שסוכן ביטוח הינו שלוחה של חברת הביטוח עומדת בניגוד לחוק ספציפי ומרוקנת מתוכן את סימן ו' לחוק זה. שנית, בכתב הגנתה לא העלתה הנתבעת טענה זו באופן מפורש; בסעיף 2 א' לכתב ההגנה טענה כי פעלה כתאגיד העוסק בתיווך בביטוח בלבד, אין מילה וחצי מילה לגבי הוראות חוק השליחות. אזכיר כי גם ששון בחקירתו הודה כי היה משלם את התביעות, אם היו מגיעות בזמן, ולכן נראה כי מדובר בטענת סל, אשר הועלתה לאחר שנשמעו ההוכחות. שלישית, וחשוב מכל, מסקנותיי העובדתיות כפי שפורטו לעיל הן כי מנור התקשרה עם התובעת בהתקשרות עצמאית ונפרדת, היוצרת חוזה בין מזמין שירותים לספק, והעובדה כי קיימת מערכת יחסים נוספת בין מנור לעילית, הנוגעת בין השאר להתחשבנות בגין התשלום של מנור עבור השירותים הנ"ל, אינה מעלה ואינה מורידה. כאמור הגעתי למסקנה שמנור מרצונה החופשי בחרה בתובעת כנותן שירותים למבוטחים; נוהל העבודה של התובעת מול המבוטחים באמצעות מנור היה שונה מנוהל העבודה מול מבוטחי עילית; מנור היא ששילמה ישירות לתובעת. מעולם לא בוצע תשלום ישירות של עילית לתובעת בגין השירותים שניתנו למבוטחים באמצעות מנור. לכן, וגם אם מנור פעלה בהרשאה של עילית וכמיופת כוחה בהתקשרות עם התובעת, אין זה גורע מהחיוב העצמאי של מנור. 22. בעניין זה יפים דבריו של כבוד הנשיא אהרון ברק, בספרו "חוק השליחות", נבו הוצאה לאור, חלק ראשון, בעמ' 502-503, תחת הכותרת "חבות השלוח כאשר הצדדים מסכימים לכך", שם קובע המחבר : "במהות השליחות אין כל יסוד שישלול תוקף משפטי מהסכם שבין השלוח לצד השלישי שלפיו יהיה השלוח "חייב או זכאי" כלפי הצד השלישי, ובלבד שהשולח מסכים לכך. דבר זה תואם כמובן גם את אומד דעת כוונתם של כל הצדדים הנוגעים בדבר. אין לפרש את הוראות חוק השליחות הנוגעות בדבר כהוראות קוגנטיות השוללת הכרה במעמד אישי לשלוח. אכן, המציאות הכלכלית אשר תרמה לגיבושם של דיני השליחות, מחייבת לעיתים גם הכרה באפשרות שהשלוח יהיה בעל זכות או חובה כלפי הצד השלישי ובלבד שיש הסכמה לכך של השולח, של השלוח ושל הצד השלישי". 23. ואכן, במקרה שלפנינו, שוכנעתי כי לאחר שמנור הייתה משלמת לתובעת, במסגרת "סילוק התביעות", היא הייתה באה חשבון עם עילית, בין השאר בנוגע לתשלומים שביצעה לתובעת, ראה ההסכם ביניהן, ת/9. הגעתי כאמור למסקנה כי ההתקשרות בין מנור לתובעת נעשתה בהרשאת ובידיעת עילית, תוך הסכמה מפורשת לכך שמנור היא הגורם המשלם לתובעת. לכן, וגם אם ניתן לראות במנור שלוחה של עילית במקרה הנדון, אין בכך כדי לפגוע בחיוב העצמאי של מנור כלפי התובעת, ומנור היתה רשאית להגיש בתיק זה הודעת צד ג' כנגד עילית ולדרוש השבה של אותם כספים אותם עלולה היא לשלם לתובעת. מנור מטעמיה היא (ראה פרוטוקול עמוד 32 שורות 22-23) לא הגישה הודעת צד ג', ומקומן של כל הטענות בנוגע להחזר כספי "סילוק התביעות", הוא אך ורק במישור היחסים בין מנור לעילית. 24. כמו כן, אין בעובדה כי עילית החליטה מטעמיה היא לשלם על דרך הפשרה מחצית מהתביעה (נ/6), כמו גם בעובדה שחלק מהמכתבים בטרם התביעה הופנו לעילית (וראה נ/5, ת/5) כדי לתמוך בטענות חוסר היריבות של מנור. אין כאמור מחלוקת כי בסופו של יום אמורה להיערך התחשבנות בין עילית למנור, והתשלום שבוצע ישירות לתובעת הינו על חשבון התחשבנות זו. 25. לאור כל האמור לעיל, ומאחר ושוכנעתי כי בין התובעת למנור נכרת חוזה עצמאי של מזמין שירותים מקבלן, ותוקפו של הסכם זה שריר וקיים גם אם נעשה במסגרת יחסי שליחות כאלה או אחרים שבין עילית למנור, ומאחר וסכום התביעה לא נסתר, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את מנור בתשלום הסך של 47,870 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף תשלם מנור לתובעת הוצאות משפט הכוללות את האגרה כפי ששולמה וכן שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. התשלומים יבוצעו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין .פוליסהחברת ביטוחחוב