##הדרישה וסבירות אי הידיעה:## ברע"א 6825/01 שלום נ.שריקי, קובעת השופטת ד. דורנר, באשר למשמעות הדרישה וסבירות אי הידיעה , בין היתר כך:: "סעיף 7א' לחוק הפיצויים (לנפגעי תאונות דרכים) מסייג את החריג לכלל בדבר הטלת אחריות מוחלטת לנזקי גוף שנגרמו בתאונות דריכם ומאפשר למי שנהג ברכב בהיתר, הגם שללא ביטוח, לקבל פיצוי מקרנית, ובלבד שלא ידע ולא סביר היה שיידע כי הוא נוהג בלא ביטוח. סעיף 7א לחוק הפיצויים פורש בפסיקת בית המשפט כחל על מצבים שבהם על רקע קירבה מיוחדת בין מי שנפגע כשנהג ברכב ב היתר לבין מי שאפשר לו לנהוג ברכב, נמנע הנפגע עובר לנהיגתו ברכב, מלערוך בירור בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי". ##נהיגה ללא רשות בעל הרכב - ביטוח תאונה:## התובעת טענה כי בליל ה-13.8.03 חברה לחיים גנב ממנה את הרכב, נהג בו בלא רשותה וללא ידיעתה ואגב כך היה מעורב בתאונה. מאחר ולטענת התובעת הרכב נגנב ממנה, היא זכאית לקבל עבורו תגמולי ביטוח בשל אובדנו בתאונה. על פי תנאי הביטוח התובעת בלבד היתה רשאית לנהוג ברכב. להלן פסק דין בנושא נהיגה ללא רשות בעל הרכב - ביטוח תאונה: פסק דין 1. התובעת היתה בעלת רכב מסוג רנו מגאן שנת יצור 1997 מס' רישוי 3281316 (להלן: "הרכב"). התובעת ביטחה את רכבה אצל הנתבעת. על פי תנאי הביטוח התובעת בלבד היתה רשאית לנהוג ברכב. 2. ביום 13.8.02 בשעה 03.30 לפנות בוקר לערך, חברה לחיים באותה עת של התובעת, מר ואדים (להלן: "ואדים" או "הצד השלישי"), נהג ברכב והיה מעורב בתאונה. הרכב נפגע בתאונה עד כדי אובדן מוחלט (להלן: "התאונה"). 3. התובעת דווחה לנתבעת על התאונה ומסרה כי היא עצמה נהגה ברכב. כך התובעת מסרה גם למשטרה בסמוך לאחר התאונה. כך התובעת מסרה גם לרופאי בית החולים אליו פנתה, יחד עם ואדים, מס' ימים לאחר התאונה. 4. לאחר שהתברר שהתובעת לא נהגה ברכב בזמן התאונה, אלא ואדים, הנתבעת דחתה את תביעת התובעת, לתשלום תגמולי ביטוח. 5. התובעת טוענת כי בליל ה-13.8.03 ואדים גנב ממנה את הרכב, נהג בו בלא רשותה וללא ידיעתה ואגב כך היה מעורב בתאונה. מאחר ולטענת התובעת הרכב נגנב ממנה, היא זכאית לקבל עבורו תגמולי ביטוח בשל אובדנו בתאונה, בסך שווי הרכב בניכוי התשלום עבור השרידים, שעומד על 61,163 ש"ח, במועד הגשת התביעה. 6. הנתבעת כופרת בטענת התובעת כי הרכב נגנב ממנה. לטענתה ואדים, שהיה חברה לחיים של התובעת והתגורר עימה, נהג ברכב ברשותה, בעת התאונה. לחלופין טוענת הנתבעת, שגם אם ואדים נהג ברכב שלא בהסכמת התובעת, לא מדובר בגנבה כי אם בשימוש ברכב ללא רשות, שאינו מכוסה על פי הפוליסה. אין מחלוקת שבעת התאונה ואדים לא החזיק רשיון נהיגה כדין וברור שנהיגת ואדים אינו מכוסה על פי הפוליסה. 7. הנתבעת טוענת שמאחר והרכב לא נגנב ומאחר ועל פי תנאי פוליסת הביטוח, הכיסוי הביטוחי בעת תאונה חל רק על התובעת עצמה, אין מקום לשלם תגמולי ביטוח. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, בה היא תובעת החזר כל הוצאותיה בשל התאונה (גרירה, רכב חלופי, שכ"ט שמאי, עלות חקירת נסיבות התאונה) שמסתכמת ב-5,105 ש"ח. 8. להלן יובא גרסת התובעת במלואה, כפי שפורט בתצהירה מיום 1.2.05, בסעיפים 3 עד 35: "3. אני בעלת הרכב נשוא התביעה - רנו מגאן [להלן: הרכב], מס' רישוי 3281316 מודל 1997. רכשתי אותו עם בן זוגי לשעבר בשנת 1997. שמרתי על הרכב, והוא היה במצב מצויין עד לתאונה. 4. הרכב היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסה מס' 76402953702, אשר צורפה כנספח א' לכתב התביעה. 5. ביום 13.8.02 נגנב הרכב על ידי ואדים זולוטריוב, אשר היה חברי לחיים באותה תקופה. ואדים גרם לתאונה, והרכב הוכרז כאובדן להלכה [להלן: התאונה]. 6. את ואדים הכרתי כחודש, חודשיים, לפני התאונה, הוא גר איתי בביתי עם ילדיי. עד למקרה התאונה בטחתי בואדים וחשבתי שהוא ראוי להיות בן זוגי. 7. בערב התאונה ישבנו ואדים ואני אצל שכנה שלי, היו שם כמה אנשים, ואני פרשתי מוקדם והלכתי לישון. התברר לי רק בדיעבד כי ואדים ניצל את זה שישנתי, גנב את מפתחות הרכב, ונהג ברכב ללא רשותי ומבלי שהיה לו רשיון נהיגה. 8. בערך בחמש לפנות בוקר קיבלתי שיחת טלפון מואדים, הוא אמר לי שאני צריכה לבוא דחוף כי הוא עשה תאונה והרס לי את האוטו, ואני חייבת להגיד שאני עשיתי את התאונה. ואדים הבהיר לי שהוא לא ייכנס לבית סוהר, ואיים שאם אני לא אציית לו ואגיד שאני נהגתי ברכב ואני גרמתי לתאונה, אני אצטער על זה. אני נכנסתי להלם, ופעלתי לפי הוראותיו של ואדים מתוך פחד. 9. הייתי מבוהלת, מבולבלת ומפוחדת, ולא ידעתי מה אני עושה. השארתי לבד בבית את בתי הקטנה, בת החמש, ולקחתי איתי את בני הבכור, שהיה בן 14. הזמנתי מונית ספיישל, ומסרתי לנהג את המקום שואדים אמר לי להגיע. 10. כשהייתי בדרך למקום התאונה ואדים המשיך להתקשר הרבה מאוד פעמים והמשיך לאיים עלי שלא אעיז להגיד שהוא נהג ברכב אלא רק שאני היא זאת שנהגה וגרמה לתאונה. אני הייתי בהלם איך יכול היה ואדים לגנוב ממני את הרכב שלי, ופחדתי שאחד כזה מסוגל להכל, והדבר הראשון שחששתי ממנו הוא שהוא יפגע בילדים שלי. היה לו את המפתח של הבית, ואני עובדת שעות רבות מחוץ לבית. נכנסתי לחרדה עמוקה, ופחדתי ממנו מאוד. 11. כשהייתי במונית, התקשרו אלי ממשטרת נהריה, שאלו איפה אני נמצאת, והשבתי שאני נמצאת בעכו, הם אמרו לי להגיע לתחנת משטרה בנהריה. הגעתי לשם, אמרתי שאני נהגתי ברכב. השוטר צחק ואמר לי שאני נראית כמו מישהי שקמה משינה ולא כמו מישהי שהיתה מעורבת בתאונה. 12. מתחנת המשטרה בנהריה לקחתי מונית ספיישל למקום התאונה. לנהג היה מאוד קשה למצוא את המקום, ורק בעזרת ההסברים של ואדים הצלחנו להגיע למקום התאונה. 13. בדרך למקום התאונה הזמנתי גרר. תוך כדי נסיעה התקשר אלי גורר אחר, ואמר לי כי מישהו בשם אלכס הזמין אותו לגרור את הרכב על חשבוני, הודעתי לגורר הזה שלא יגיע כי הזמנתי גרר בעצמי. 14. במקום התאונה פגשתי את ואדים ואלכס. את אלכס לא הכרתי קודם לכן, יכול להיות שהוא היה בערב אצל השכנה שלי. ואדים ואלכס עמדו וצחקו, ועלה מהם ריח של משקרות חריפים. אני הייתי בשוק ממראה הרכב, שהיה הרוס לגמרי ובכיתי. התפלאתי איך המשטרה לא עצרה את ואדים כי הוא הסריח מאלכוהול. 15. ואדים תחקר אותי מה מסרתי, והיה מרוצה לשמוע שמסרתי במשטרה שאני נהגתי ברכב וגרמתי לתאונה. 16. פתאום נזכרתי שהשארתי בבית את בתי הקטנה לבד. נתתי לאלכס כסף, וביקשתי ממנו שהוא יקח את הבן שלי חזרה הביתה, וידאג לילדה. אני חיכיתי במקום עד שהגיע הגרר שהזמנתי. 17. בכל הזמן הזה ואדים היה רגוע ואדיש, ואני הייתי הסטרית. ואדים כל הזמן חזר ואמר לי שאגיד שאני נהגתי ואני עשיתי את התאונה, הוא הזהיר אותי שלא אגיד שהוא זה שנהג ברכב. אני שנאתי את ואדים מאותו רגע שראיתי אותו במקום התאונה, והתמלאתי בפחד מפני מה שהוא מסוגל לעשות, ובמיוחד דאגתי לילדים שלי מפניו. 18. הודעתי על התאונה לסוכן הביטוח מיד בבוקר כשנפתח משרדו, מסרתי את ההודעה על התאונה לבחורה, שאינני זוכרת את שמה. 19. ידוע לי שחברת הביטוח שלחה שמאי מטעמה, אשר קבע כי מצבו של הרכב "אובדן כהלכה". אישור השמאי צורף כנספח ג' לכתב התביעה. 20. לאחר התאונה ואדים התלונן על כאבי ראש חזקים מאוד, אמרתי לו שהוא חייב ללכת לבית חולים. ואדים אמר לי שילך לבית חולים רק אם גם אני אלך. גם אני סבלתי מכאבי ראש חזקים, והייתי במצב נפשי קשה, והלכנו ואדים ואני לבית חולים רמב"ם. אני שילמתי עבור הבדיקות שעברתי בבית החולים. 21. כעבור מספר ימים נסעתי לסוכנות הביטוח והבאתי להם את המסמכים, שהם ביקשו ממני שאמציא להם - רשיון ועוד. הם הפנו אותי לעו"ד בעיר, אשר בפניו חתמתי על יפוי כוח שהרכב שייך לחברת הביטוח כי הוכרז כטוטאללוס. 22. כעבור מספר ימים התקשרו אלי ממשטרת עכו, שאלו אותי אם הבן שלי נהג באוטו, אמרתי שלא, הוא קטין, אני נהגתי באוטו. הוזמנתי להגיע למשטרה עם ואדים ואלכס למסירת עדות. 23. בתאריך הקבוע הגענו ואדים, אלכס ואני לתחנת המשטרה בעכו. ואדים הזהיר אותי שלא אשנה את הגירסה שמסרתי ואמשיך להגיד שאני היא זאת שנהגה ברכב ועשתה את התאונה. ואדים איים עלי שיהיה לא טוב אם אני אגיד את האמת, ואגלה שהוא גנה את הרכב, נהג בלי רשיון וגרם לתאונה, ואני פחדתי ממנו ועשיתי מה שהוא אמר לי. 24. בתחנת המשטרה פגשתי שוטרת, שהיתה שכנה שלי, והיא בדקה את התיק, וסיפרה לי שיש בתיק עדויות של עוד שלושה בחורים צעירים, שהעידו שואדים נהג ברכב. שאלתי את ואדים אם זה נכון שהיו ברכב שלושה צעירים והם העידו במשטרה, הוא הכחיש ואמר לי שהמשטרה מנסה להפיל אותי, ואיים עלי שלא אעיז להעיד אחרת. 25. אני נחקרתי יחד עם אלכס בחדר החקירות ומתוך פחד מואדים חזרתי על הגירסה שאני היא זאת שנהגה ברכב וגרמה לתאונה. 26. זכור לי שנפגשתי עם חוקר מטעם חברת הביטוח, גם לו סיפרתי שאני נהגתי ברכב. נתבקשתי על ידו להזמין פירוט שיחות של הפלאפון שלי ושל הטלפון בביתי מהלילה שלפני התאונה ועד לצהריי היום שאחרי. אני הזמנתי את פירוט השיחות כמבוקש, והגעתי פעם נוספת למשרד החקירות ומסרתי להם את פירוט השיחות שביקשו. 27. הייתי מאוד לחוצה, מוטרדת ומודאגת בגין העדות שמסרתי. פניתי לעו"ד זינגר ז"ל והתייעצתי איתו מה לעשות, הוא יעץ לי לחכות ולא לעשות כלום, וכשיגיע כתב האישום שאגיע אליו והוא יעזור לי. 28. מאוד התלבטתי, רציתי לספר את האמת, אבל פחדתי פחת מוות מואדים שהוא מסוגל לפגוע בילדים ובי. ואדים המשיך לגור בביתי, למרות שאני הבהרתי לו שהוא לא רצוי, ולא היה בינינו שום קשר. ואדים המשיך לגור בביתי עוד כחודש וחצי, חודשיים, הוא לקח ממני גיטרה, צמיד ופלאפון ולא החזיר. 29. לאחר כחודשיים, כאמור, הסתלק ואדים מביתי. מיד אחר כך התקשר אלי שוטר, ואמר לי שהוא מבקש לדבר איתי בקשר לתאונה, ואמרתי לו שגם אני רוצה כבר מזמן לדבר. קבענו להפגש למחרת. למחרת הגעתי לתחנת המשטרה בעכו, הוכנסתי לחדר עם שני חוקרים, ואני מיוזמתי סיפרתי להם את כל האמת. השוטר ביקש שאמסור לואדי םשהוא חייב להגיע לתחנה, אמרתי לו שואדים מפחד מבית הסוהר, ושוטר אמר לי שואדים לא יכנס לכלא בכלל זה, ושאני אשכנע להגיע למשטרה. 30. אחרי כשבועיים, הופיע ואדים בביתי, ואני סיפרתי לו שנחקרתי במשטרה ואמרתי את האמת. אמרתי לואדים שהוא חייב להגיע למשטרה, ושהם הבטיחו שהוא לא ייכנס לכלא. 31. כתוצאה מהתאונה נגרמו לי נזקים רבים. הוגש נגדי כתב אישום על קשירת קשר לשבש הליכי חקירה, שיבוש הליכי חקירה בצוותא, נסיון לקבלת דבר במרמה וקבלת דבר במרמה. ביום 23.11.04 תוקן כתב האישום כנגדי, ונמחקה מכתב האישום העבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין - קבלת דבר במרמה. 32. העמדתי לדין גרמה לי לעוגמת נפש וצער, וכן נדרשתי להוצאות ניכרות לצורך ייצוגי במשפט. 33. מאז התאונה אין לי רכב ואין לי כסף לרכוש מכונית. במיוחד קשה לי שאני לא יכולה לעזור להוריי - אבי עיוור, הוריי זקנים וחולים, וזקוקים להסעות לקופת חולים ולמקומות אחרים. מאז התאונה אין לי רכב ואני לא יכולה לעזור להם. 34. פניתי אל הנתבעת לקבל את המגיע לי על פי הפוליסה, אבל פניותיי נדחו, ולכן הגשתי את התביעה נשוא תצהירי זה. 35. שוויו של הרכב ליום התאונה על פי מחירון לוי יצחק היה: 61,200 ש"ח. קיבלתי תמורת שרידי הרכב 2,550 ש"ח, כך שהנזק שנגרם לי כתוצאה מהתאונה הוא 61,163 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה". 9. מנגד טוענת הנתבעת שאין לתת אמון בגרסת התובעת. לטענתה התובעת מסרה לה באופן כוזב וביודען, כי היא נהגה ברכב בעת התאונה, על מנת לזכות בתגמולי ביטוח בשל אובדנו. זאת מאחר והתובעת ידעה שתנאי לקבלת תגמולי ביטוח הוא, שהיא בלבד תנהג ברכב. בהקשר זה יצויין שואדים נהג ברכב לא רק ללא ביטוח אלא גם ללא רשיון נהיגה תקף. הנתבעת מדגישה שהתובעת מסרה בקור רוח גרסאות מפורטות למשטרה וטענה שהיא נהגה ברכב בעת התאונה. כמו כן התובעת ניגשה לחדר מיון והצהירה שהיא נפגעה בתאונת דרכים עת נהגה ברכב. 10. בשל הודעותיה הכוזבות התובעת הועמדה לדין פללי (ת.פ. 5294/03 בבית המשפט השלום בעכו). התובעת הואשמה והודתה בעבירות של קשירת קשר לשבש הליכי חקירה, שיבוש הליכי חקירה וכן בעבירה של נסיון לקבלת דבר במרמה. בפסק הדין מיום 29.3.05 בית המשפט קיבל את טענת התובעת שהתקיימו התנאים הדרושים להמנע מהרשעה והסתפק בהטלת 200 שעות של"צ. בפסק הדין כב' בית המשפט השלום בעכו ציין, כי התובעת נגררה על ידי ואדים לבצע את העבירות, מבלי שהיתה היוזמת לכך. 11. הצדדים הגישו בהסכמה את תיק המשטרה, החומר הביטוחי והשמאי, הודאות התובעת בפני חוקר הביטוח, תצהיר (טכני במהותו) של התובעת ופסק הדין של בית משפט השלום בעכו כאמור לעיל. התובעת נחקרה על תצהירה. כמו כן שמעתי עדות של ואדים. 12. לאחר ששקלתי את הראיות המונחות בפני הגעתי למסקנה שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את תביעתה. מנגד הנתבעת הוכיחה את תביעתה שכנגד. 13. אני דוחה את טענת התובעת, שואדים גנב ממנה את הרכב עובר לתאונה. סביר הרבה יותר, שואדים נהג ברכב ברשותה של התובעת. 14. התובעת וואדים התגוררו יחד, בבית התובעת, עם ילדי התובעת, בהיותם חברים ובני זוג, במשך מספר חודשים עובר לתאונה. התובעת בטחה בואדים ואיפשרה לו גישה חופשית לכל המצוי בדירתה ובכלל זה למפתחות הרכב, שהיו מצויים במטבח דירתה. 15. סמוך לאחר התאונה (בערך בשעה 05:00) ואדים התקשר לתובעת וביקש ממנה להגיע למקום האירוע. התובעת הזמינה לצורך כך מונית, באופן מיוחד, ויצאה לדרך עם בנה בן ה-14, כאשר את בתה בת ה-5 השאירה לבד בבית. הנתבעת קיבלה טלפון ממשטרת נהריה והתבקשה להגיע לשם. במשטרת נהריה, עוד לפני שהתובעת פגשה את ואדים פנים אל פנים, היא מסרה גרסה כוזבת בדבר נהיגתה ברכב בזמן התאונה. גרסת התובעת היתה מפורטת יחסית והיא סיפרה לשוטר, כי לאחר התאונה הגיע לביתה על מנת להרגע ושכעת היא הגיעה למשטרה למסור פרטים. כבר בעת הזו התובעת הציגה בפני השוטר את רשיונות הרכב ומסמכי הביטוח, בהשלמה לגרסתה, שהיא זו שנהגה ברכב. 16. למחרת ב-14.8.02, התובעת מסרה לחוקר משטרתי הודעה ארוכה ומפורטת בדבר נסיבות התאונה, והיא חזרה על טענתה, שהיא נהגה ברכב. התובעת נתנה פירוט מלא ומדוייק של מסלול נסיעתה, הנוסעים ברכב ותארה את אופן התרחשות התאונה. כן התובעת ענתה לשאלות החוקר המשטרתי ללא היסוס ובאופן מדוייק. 17. יומיים לאחר התאונה, התובעת פנתה יחד עם ואדים לבית החולים. שניהם התלוננו על מיחושים גופניים שונים, כתוצאה מהתאונה. פניית התובעת וואדים לבית החולים היה ביוזמת התובעת. 18. פעולות התובעת וואדים לפני התאונה ואחרי התאונה, יחד עם המסמכים המשטרתיים, מלמדים על שיתוף פעולה ותיאום הדוק ביניהם. אינני מקבל את טענת התובעת, שפעלה תחת איומים של ואדים, לפגוע בה או בילדיה. 19. הודעות התובעת במשטרה, בסמוך לאחר התאונה ועוד לפני שפגשה את ואדים היתה מפורטת וניכר שהיה בה תכנון ומחשבה מראש. התובעת סיפרה לשוטר כי לאחר התאונה נסעה לביתה, על מנת להרגע ואחר כך הגיעה למשטרה מצויידת בכל מסמכי הרכב והביטוח. ביום המחרת התובעת נתנה הודעה מסודרת ומפורטת מאוד בדבר נסיבות התאונה. התובעת ידעה לתאר את כל פרטי התאונה וידעה לענות ללא היסוס על כל שאלות החוקר. יומיים לאחר התאונה התובעת וואדים פנו יחד לבית חולים, להתלונן על מיחושים עקב התאונה. 20. מספר ימים לאחר התאונה (17.8.02 ו-20.8.02) התובעת מסרה שתי הודאות לחוקר מטעם הנתבעת. שוב התובעת מסרה גרסאות מפורטות מאוד וידעה לענות בביטחון וללא היסוס על כל שאלות החוקר. התובעת חזרה על גרסתה הכוזבת וניכר שהיא ניתנה לאחר מחשבה מרובה ותכנון מראש. דבר כזה מלמד על תכנון ושיתוף פעולה יחד עם ואדים ולאוו דוקא על פעולה מתוך פחד מפני ואדים. 21. גרסת התובעת כי ואדים גנב את רכבה, הועלתה בשלב מאוחר יחסית ולמעשה היא הועלתה בתביעה זו, לראשונה. 22. קשה לקבל את גרסת התובעת, שהיא ביצעה את כל הפעולות הנ"ל רק תחת האיום של ואדים. אם התובעת היתה פועלת בניגוד מוחלט לרצונה, היא לא היתה כל כך בקיאה בפרטים ולא היתה כל כך בטוחה בתשובותיה, כפי שהדבר עולה מהחומר המשטרתי. 23. סביר יותר שהתובעת פעלה יחד עם ואדים, לצורך קבלת תגמולי ביטוח. ייתכן שואדים הוא זה שיזם את ההונאה וגרר את התובעת לכך, אך התובעת פעלה יחד עימו מתוך אינטרס לקבלת פיצוי על אובדן רכבה ולא מתוך כפיה. עצם זה שואדים המשיך לגור עם התובעת בדירתה עוד כחודש וחצי עד חודשיים לאחר התאונה מחזק את ההנחה, שהיה ביניהם שיתוף פעולה. 24. ביום 6.11.02 התובעת מסרה הודעה נוספת במשטרה. בהודעה זו היא חזרה מגרסתה הוכזבת, ומסרה את השתלשלות העניינים האמיתית, על פיה ואדים הוא זה שנהג ברכב בזמן התאונה. בהודעה זו התובעת סיפרה כי ואדים גר אצלה כחודשיים שלושה לפני התאונה והיא אף מימנה עבורו כשני שעורי נהיגה. התובעת סיפרה, שכאשר הגיע למקום התאונה היא זיהתה את המפתחות הרזרבים של הרכב, שנלקחו מביתה על ידי ואדים. לטענת התובעת ואדים יצא מהבית לאחר שהלכה לישון והיא לא ראתה שהוא יוצא עם המפתחות. עם זאת התובעת לא טענה באופן מפורש שואדים גנב את הרכב. דבר זה אומר דרשני שכן בשלב זה ואדים כבר עזב את ביתה, והיא כבר לא היתה אמורה להיות תחת איומיו והיה באפשרותה לספר את כל האמת. נראה שהתובעת אפשרה לואדים גישה למפתחות הרכב, כפי שאיפשרה לו גישה חופשית לכל המצוי בביתה, למרות שעדיין לא היה לו רשיון נהיגה. התובעת עצמה העידה שעובר לתאונה היא בטחה בואדים וחשבה אותו ראוי להיות בן זוגה. 25. ואדים העיד בבית המשפט. ככלל ואדים הכחיש את גירסת התובעת. ואדים הכחיש כי איים על התובעת. ואדים התכחש שאיים להתאבד, אם התובעת לא תמסור גרסה כוזבת בדבר התאונה, על מנת למלטו מאימת הדין בשל נהיגה ללא רשיון. לטענתו הוא יעץ לה לדווח כי היא נהגה ברכב לצורך קבלת תגמולי ביטוח, ולצורך כך שיתף עימה פעולה. כן ואדים העיד, שפעם לפני התאונה, הוא נהג ברכב ליד הים על החוף. 26. המגורים המשותפים של התובעת וואדים לפני התאונה, שיתוף הפעולה ביניהם בקשר לתאונה, המגורים המשותפים שלהם אחרי התאונה והגישה החופשית של ואדים למפתחות הרכב, מובילים למסקנה, שבעת התאונה ואדים נהג ברכב בהסכמת התובעת. גם אם ואדים השתמש ברכב ללא ידיעת התובעת וללא הסכמתה כלל לא מדובר בגניבה. לכל היותר מדובר בשימוש ללא רשות לזמן מוגבל. כל מה שואדים רצה לעשות זה לבקר את אישתו שגרה בעיר סמוכה ולאחר מכן להחזיר את הרכב למקומו, כלומר לתובעת. 27. אני מקבל את טענת הנתבעת, כי אירוע תאונתי או אובדן של הרכב, בעת שימוש בו ללא רשות, אינו מכוסה על ידי פוליסת הביטוח. 28. משקלן המצטבר של הראיות מוביל למסקנה שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה. אני קובע שהתובעת לא הוכיחה שרכבה נפגע בתאונה לאחר שנגנב ממנה. התובעת אינה זכאית לקבל מהנתבעת תגמולי ביטוח עקב התאונה. 29. התביעה נדחית. 30. אני מקבל את התביעה שכנגד מאחר והתובעת אינה זכאית לתגמולי ביטוח עקב התאונה. עליה להשיב לנתבעת את כל הוצאותיה בשל התאונה בסך 5,105 ש"ח. 31. אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת 1 סך 5,105 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן, התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 300 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצדמה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 32. כפועל יוצא מדחיית התביעה, אני דוחה את ההודעה לצד שלישי נגד ואדים. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.משפט תעבורהתאונת דרכיםביטוח רכבהיתר נהיגה