1. התובע, הוא בעל רכב מסוג ניסן טראנו, מודל 2001, שהיה מבוטח אצל הנתבעת, חב' שירביט. ביום 29.10.04 ניזוק הרכב על ידי סופת ברד, בעת שחנה בחניון ליד קיבוץ צובא. הברד פגע באופן קשה, בעיקר בגג הרכב ובמכסה המנוע, אך גם בחלקים אחרים של הרכב. השמאי, מר ויקטור עידן, מטעם התובע, אמד את ירידת ערך הרכב, כתוצאה מפגיעות הברד והתיקונים שיידרשו, בשיעור של 31% מערך הרכב. את עלות התיקונים ברכב אמד השמאי עידן בסך 22,329 ₪ (כולל מע"מ). לעומתו, העריך השמאי, מר נחום אלפר, מטעם הנתבעת, את ירידת הערך בשיעור של 12% בלבד, ואת עלות התיקונים - בסך 13,846.4 ₪ (ללא מע"מ). השמאי עידן המציא חוות דעת משלימה, בתגובה לחוות הדעת של השמאי אלפר. 2. הנתבעת שילמה לתובע 29,476 ₪, כסכום שאינו שנוי במחלוקת, ובתביעה דנן תבע התובע את ההפרש, על בסיס חוות דעתו של השמאי עידן. התביעה הועמדה על סך 38,989 ₪, נכון למועד הגשתה. 3. השמאי עידן ספר 591 פגיעות ברכב, כתוצאה מסופת הברד. מתוכן, הוא מצא בגג הרכב 257 פגיעות וקבע כי יש להחליף את הגג (בתוספת חלקים נלווים). בעדותו הסביר מדוע אין לתקן את הגג, אלא יש הכרח להחליפו: "ב- 257 פגיעות אין שום סיכוי לאף פחח, שיהיה הכי מקצוען, להחזיר את הגג למצבו הסביר, מאחר ובכמות כזו של עיוותים הפח ייחלש, ויש גם סכנה אפילו בטיחותית, בכך שאם חלילה הרכב יתהפך, תהיה סכנה גם לנוסעים. לכן אסור להיכנס לניסיון של תיקון" (בעמ' 7 לפר'). השמאי עידן העמיד את שיעור ירידת הערך בגין החלפת הגג על 15%, וזאת לשיטתו כהערכה זהירה ומופחתת: "הרתיעה הענקית שיש לקונה פוטנציאלי מהחלפה של גג היא כזו שה- 15% שאני קבעתי הם עדיין לדעתי בעדינות, מפני שקונה פוטנציאלי זהיר לא יקנה רכב שהוחלף בו הגג". ובהמשך - "... החלפת הגג, ה- 15% ירידת ערך, זה נובע מחיתוך של העמודים. הגג מתחבר עם עמודים, וכדי להחליפו יש לנסר את העמודים, להוציאו, לרתך חזרה את הגג. ה- 15% מבטאים את ירידת הערך אך ורק מהאקט הזה של הניסור והריתוך" (בעמ' 7 לפר'). 4. המרכיב המשמעותי השני, לגבי ירידת הערך, על פי חוות דעתו של השמאי עידן, היה הצורך בצביעה כללית של הרכב, שנדרשה הן בשל החלפת הגג והן בשל פגיעות הברד הרבות גם בחלקים אחרים של הרכב. השמאי עידן בדק את צבע הרכב באמצעות מכשיר אלקו-מטר ומצא כי כל חלקיו צבועים בצביעה המקורית של היצרן, וכי "הרכב היה שמור ויפה". השמאי עידן העמיד את ירידת הערך, בגין צביעה כללית מחדש, על שיעור של 10%. הוא הסביר כי קונה פוטנציאלי יירתע מאד לרכוש רכב, שעבר צביעה כללית: "הוא פוחד שאולי הרכב עבר התהפכות או תאונה, והמוכר מספר לו סיפור על פגיעת ברד" (בעמ' 10 לפר'). הצורך בצביעה כללית מחדש יוצר אף בעייה נוספת, כיוון שבניגוד לצביעה הישירה על גבי המתכת, כפי שהיא נעשית על ידי היצרן, כאשר צובעים את הרכב מחדש יש צורך למרוח על המתכת חומר מיוחד, על מנת שהצבע ייקלט. "במצב כזה הצבע אינו ישירות על המתכת, כפי שהוא ברכב "מקורי", אלא הוא על גבי חומר היסוד שנמרח. זה אומר שכל הרכב רווי בחומר הבסיס שמתחת לצבע, שהוא בין המתכת לבין הצבע. כאשר מביאים רכב למצב שבו כולו רווי בחומר, והוא איבד את צבעו המקורי, קונה פוטניציאלי לא יקנה רכב כזה, מפני שיעברו קיץ-חורף ומתחילים התנפחויות וסדקים. ... לדעתי במצב כזה, לאחר התיקון תהיה ירידת ערך של כ- 40%. אציין כי אם מישהו היה מתייעץ אתי, הייתי אומר לו שלא לרכוש רכב כזה" (בעמ' 8 לפר'). ואמנם, השמאי עידן המליץ לתובע שלא לתקן את הרכב, אלא לנסות למכרו במצבו הניזוק, כיוון שהחלפת הגג והצביעה הכללית יפגעו עוד בערך הרכב, מהטעמים שהסביר בעדותו. התובע העיד כי ניסה למכור את הרכב, אך לא הצליח. לדבריו, הוא פרסם באינטרנט מודעה למכירת הרכב וקיבל בעקבותיה פניות רבות, אך לאחר שמסר לפונים כי הרכב נפגע מברד, רובם לא הגיעו לראותו, והמעטים שהגיעו וראו אותו לא רצו לרכשו (בעמ' 4 - 5 לפר'). 5. השמאי אלפר התבקש להסביר מדוע הבדיקה שערך לרכב ארכה רק כרבע שעה, לעומת כשעתיים וחצי של בדיקת השמאי עידן. הוא השיב כי השמאי עידן ביצע מדידות במכשיר האלקו-מטר, שיש להשתמש בו לאחר תיקון, ולא כשהרכב במצבו הניזוק. עם זאת, אישר השמאי אלפר כי ניתן לבדוק בעזרת האלקו-מטר את עובי הצבע של הרכב, ללא קשר לתיקון. עוד ציין השמאי אלפר, כי השמאי עידן ספר את פגיעות הברד בחלקים השונים של הרכב, ואילו הוא לא ביצע ספירה כזאת. השמאי אלפר אישר כי מקוריות הצבע היא נתון חשוב לעניין ירידת ערך הרכב. השמאי אלפר טען, כי ניתן לתקן את גג הרכב, ואין צורך להחליפו. לדעתו, מספר הפגיעות בגג אינו משנה לעניין אפשרות תיקונו, ודין 4 פגיעות אינו שונה מדין 257 פגיעות, ואף משך הזמן שנדרש לפחחים לתקן 257 פגיעות הוא אותו משך זמן שנדרש להם לתקן 4 פגיעות (בעמ' 14 לפר'). השמאי אלפר העיד כי תיקון של פגיעה אחת בעבודת פחחות אורך עד חצי שעה. בהתאם לכך, עימתה אותו ב"כ התובע עם חישוב של שעות עבודה שיידרשו לתיקון של מאות פגיעות הברד ברכב, וכי בהתאם לכך, הערכתו כי עלות התיקונים הללו תעמוד על סך של 4,500 ₪ בלבד - אינה סבירה כלל. מר אלפר השיב על כך, כי נכון הדבר, שהוא לא ספר את מספרן של פגיעות הברד ברכב. השמאי אלפר אמד את שיעור ירידת הערך, לגבי תיקון הגג, ב- 4% בלבד. הוא העיד כי אם מדובר בהחלפת הגג, ולא בתיקונו, אזי שיעור ירידת הערך, לגבי הגג, צריך לעמוד על 8%, בהתאם להנחיות לחישוב ירידת ערך של ועדת ששון. ב"כ התובע עימתה את השמאי אלפר עם כך, שבחוברת של הנחיות ועדת ששון נקבע שיעור ירידת ערך של עד 9%, לגבי החלפת גג ברכב משא אחוד, שהוא הסיווג של הרכב שבו מדובר. לא היתה בפי השמאי אלפר תשובה, מדוע לא התייחס לשיעור ירידת הערך - אשר לשיטתו יש לקבעו לפי הנחיות ועדת ששון - בהתאם להנחייה האמורה, ובהתאם לסיווגו של הרכב. בסיום עדותו הסכים כי אם מדובר בהחלפת הגג, יש להעמיד את ירידת הערך על שיעור של 9%. השמאי אלפר לא חלק על הצורך בצביעה כללית של הרכב, אך הוא העמיד את שיעור ירידת הערך בגין כך על 3%, לעומת 10%, לשיטתו של השמאי עידן. לשאלה אם קונים מהציבור הרחב נותנים בשיקוליהם משקל להחלפת גג הרכב ולצביעתו הכללית מחדש, השיב השמאי אלפר: "קצת" (בעמ' 18 לפר'). 6. אין מחלוקת בין השמאים כי לרכב נגרמה ירידת ערך גם בגין פגיעות הברד בחלקים אחרים שלו, מלבד הגג (מכסה המנוע, כנפיים ודלתות). ההפרש בהערכות שלהם לגבי פגיעות אלה אינו ניכר. המחלוקת העיקרית נסבה, כאמור, על שיעור ירידת הערך לגבי החלפת הגג (בכפוף לעמדתו של השמאי אלפר כי אין כלל צורך להחליפו), ועל שיעור ירידת הערך בשל הצורך בצביעה כללית, אשר הוא כשלעצמו לא היה שנוי במחלוקת. 7. לאחר שעיינתי בחוות הדעת של שני השמאים ובעדויותיהם בביהמ"ש, אני מעדיפה בבירור את חוות הדעת והעדות של השמאי עידן על פני חוות דעתו ועדותו של השמאי אלפר. בדיקתו של השמאי עידן את הרכב היתה הרבה יותר יסודית ורצינית מזו של השמאי אלפר. בתצלומים של השמאי עידן ניתן להתרשם מהפגיעות הרבות והצפופות שפגע הברד בחלקים שונים של הרכב, והוא אף סימן אותן באופן ברור. בשתי חוות דעתו פירט השמאי עידן בהרחבה את הנזקים הללו, ואת הטעמים להערכת ירידת הערך כפי שהעריך. גם בדיקתו והערכתו לגבי עלות התיקונים ברכב היא מקיפה ורצינית מזו של השמאי אלפר. השמאי אלפר אישר, כי כאשר בדק את הרכב היו כבר בידו חוות הדעת הראשונה והתצלומים שערך השמאי עידן. בחוות דעתו, שהיא "טכנית" ולקונית, לא התמודד השמאי אלפר עם הנמקותיו של השמאי עידן בעניין ירידת הערך. אשר לתיקונים ברכב, אציין כדוגמה את שאלתה של ב"כ התובע לשמאי אלפר: מדוע לא התייחס כלל בחוות דעתו לפגיעה בגומי העליון, בכנף אחורי שמאלי, ולפס קישוט לדלת אחורית שמאלית, שהן חלק מהנזקים שפורטו בחוות הדעת של השמאי עידן. השמאי אלפר השיב על כך: "לפעמים כשמפרקים, אפשר להחזיר את החלקים האלה. לפעמים לא" (בעמ' 18 לפר'). ומה כאשר "לפעמים לא", כפי שהשמאי אלפר עצמו אומר האם אין המבוטח זכאי לפיצוי בגין נזקיו הממשיים ההגינות כלפי המבוטח מחייבת, במקרה כזה, להביא בחשבון את המקרים של "לפעמים לא". כפי שצויין, השמאי עידן ערך חוות דעת משלימה, בתגובה לחוות הדעת של השמאי אלפר, ובה הוא חוזר ומסביר מדוע הוא חולק עליו, בעניין חישוב ירידת הערך רק על פי הכללים הטכניים של ועדת ששון, חישוב אשר לשיטתו אינו משקף את ירידת הערך האמיתית של הרכב הניזוק, במכירה חופשית. הן מחוות הדעת הכתובות, ובמיוחד מעדויותיהם של שני השמאים, התרשמתי כי הערכתו של השמאי עידן היא יסודית ורצינית, לעומת הבדיקה וחוות הדעת השטחית שערך השמאי אלפר. תשובותיו של השמאי אלפר בחקירתו הנגדית, כי - מחד - תיקון פחחות של מכת-ברד אחת אורך כחצי שעה; אך מאידך - אין כל שוני בין תיקון של 4 פגיעות כאלה לבין תיקון של 257 פגיעות (בגג בלבד) - נראות מופרכות על פניהן ומנותקות מהמציאות. ב"כ הנתבעת הלין על התנהלותו של התובע, אשר דיווח לנתבעת בכתב על האירוע רק ביום 1.5.05 (המסמך נ/ 1), ובמקום להזמין שמאי מטעם הנתבעת, הזמין את השמאי עידן. התובע העיד בעניין זה, כי הוא עובד משרד הביטחון, וכי הנתבעת מבטחת את כל עובדי הארגון שלו. לדבריו, סופת הברד התחוללה במהלך אירוע של מחלקתו, ועל כן מספר רב של כלי רכב של חבריו, שאף הם היו מבוטחים אצל הנתבעת, ניזוקו באותו אופן שבו ניזוק רכבו. התובע העיד כי למחרת המקרה הוא הודיע לנתבעת, טלפונית, על הנזק לרכבו מסופת הברד, אולם את ההודעה בכתב המציא לה רק מספר חודשים לאחר מכן. הסיבה לכך היא כי חבריו למחלקה מסרו לו כי קיבלו מהנתבעת הערכות בלתי ריאליות לגבי ירידת הערך כתוצאה מפגיעות הברד, הערכות שאינן משקפות את ההיקף הממשי של ירידת הערך. על כן החליט התובע להזמין את השמאי עידן לבדוק את הרכב, ורק לאחר שקיבל את חוות דעתו, הוא דיווח לנתבעת בכתב, על גבי הטופס נ/ 1. עדותו זו של התובע לא הופרכה, ואני מאמינה לה. ניתן למצוא תמיכה לדברים אלה בתיאור השתלשלות הדברים בעניינם של בני הזוג שי, בפסה"ד בתיק א 1293/05 שי נ. הראל חברה לביטוח בע"מ (בימ"ש השלום בראשון לציון). כלי הרכב של בני הזוג שי נפגעו באותה סופת ברד, שבה נפגע רכבו של התובע דנן. הם לא היו שבעי רצון מבדיקת השמאי מטעם המבטחת שלהם, אשר נראתה להם שטחית, ועל כן הזמינו את השמאי עידן לבדוק את הנזקים לכלי רכבם. בדומה למקרה דנן, המליץ גם שם השמאי עידן למכור את כלי הרכב במצבם הניזוק, חלף תיקונם, כיוון שמכירה כזאת תצמצם את הנזק. באותו מקרה נמכרו כלי הרכב במצבם הניזוק, ונפסק כי התובעים זכאים לסכום שהוא ההפרש בין ערך הרכב, עובר לאירוע הביטוחי, לבין מחיר המכירה שקיבלו. במקרה שלנו, לא הצליח התובע למכור את הרכב. לא מצאתי כי הזמנת השמאי עידן על ידי התובע, לפני הבדיקה על ידי השמאי אלפר מטעם הנתבעת, גרמה לנתבעת נזק כלשהו. הרכב לא תוקן, כך שעמד לבדיקתו של השמאי אלפר במצבו הניזוק, ולפיכך לא נגרם לנתבעת כל נזק ראייתי או אחר. יתרה מכך, בידי השמאי אלפר היתה כבר חוות דעתו המפורטת והמנומקת של השמאי עידן, ואף תצלומיו, שבהם סומנו באופן ברור כל פגיעות הברד, שספר ברכב, אך השמאי אלפר בחר שלא להתמודד, בחוות דעתו, עם האמור בחוות הדעת הנגדית, ואף בחר שלא לספור את פגיעות הברד ברכב, אלא ליתן חוות דעת "מינימליסטית", מבלי להתייחס להיקף הנזקים ולהשלכתם האמיתית על המחיר שניתן יהיה לקבל עבור הרכב. על פי כל האמור, אני מקבלת את חוות דעתו של השמאי עידן, הן לגבי עצם ההכרח להחליף את גג הרכב, הן לגבי שיעור ירידת הערך שקבע, על כל מרכיביו, והן לגבי עלות התיקונים. 8. השוני בין גישתם של שני השמאים - וכפועל יוצא, השוני בין חוות דעתם - נובע מהשוני בהתייחסותם לכללי "ועדת ששון" לגבי ההערכה של ירידת ערך הרכב. השמאי אלפר נסמך על כללי ועדת ששון, שהוא מצדד בהם, ואילו השמאי עידן גורס, כי אלה כללים "טכניים", שאינם משקפים את ירידת הערך האמיתית במכירה של רכב שניזוק, ממוכר לרצון לקונה מרצון. בסעיף 20 של כתב ההגנה טענה הנתבעת כי כללי ועדת ששון מחייבים על פי החוק, אך בעת הדיון חזרה בה מטענה זו (דברי ב"כ הנתבעת, בעמ' 12, 17 לפר'). אין איפוא מחלוקת כי כללי ועדת ששון אינם בגדר דין מחייב. השמאי אלפר העיד כי כללים אלה מנחים את חברות הביטוח, והן משתמשות בהם. לדעתו, כללים אלה משקפים במידה רבה את המכירה בפועל, בין מוכר מרצון לקונה מרצון. לעומתו, השמאי עידן נמנה עם המתנגדים לכללים אלה. לדבריו, הוא ערך חוברת להערכה של ירידת ערך, בהסתמך על ניסיונם של בעלי מקצוע: מנהלי מוסכים, פחחים, סוחרי רכב מורשים ובעלי מקצוע אחרים בתחום הרכב. לטענתו, הכללים שהוא מיישם משקפים באופן נכון יותר את ירידת הערך האמיתית, במכירת הרכב בשוק. גם בעניין זה שכנע אותי השמאי עידן הרבה יותר מהשמאי אלפר. אין ספק כי החלפה של גג הרכב, על הכרוך בכך, כפי שהסביר השמאי עידן בעדותו, כמו גם צביעה כללית מחדש של הרכב, ירתיעו כל קונה הרתעה של ממש, לא פחות מאשר פגיעה בשילדת הרכב כתוצאה מתאונה. הסבריו של השמאי עידן בנושאים הללו היו מפורטים ומשכנעים. כאמור, הן במקרה דנן והן במקרה של בני הזוג שי, הוא המליץ לבעלי כלי הרכב שניזוקו מהברד למכור אותם במצבם הניזוק, כיוון שהתיקונים בהם יסבו להם ירידת ערך גדולה יותר. אף התובע העיד כיצד כשלו ניסיונותיו למכור את הרכב, כיוון שהקונים נסוגו, לאחר שראו את פגיעות הברד (וחלקם - אף לאחר ששמעו על כך בטלפון). כשנשאל השמאי אלפר אם החלפת הגג וצביעה כללית של הרכב הם שיקולים, אשר קונה פוטנציאלי יביא בחשבון, הוא השיב: "קצת". זו תשובה מגמתית ובלתי משכנעת. היא אף אינה מתיישבת עם תשובתו של השמאי אלפר לשאלה קודמת, שבה אישר כי מקוריות הצבע היא בעלת משקל, לעניין ירידת ערך הרכב. ב"כ התובע הגישה מספר פסקי דין שבהם נדונה מחלוקת-שמאים, לגבי הערכת ירידת הערך על פי כללי ועדת ששון, אם לאו, בדומה למחלוקת בתיק דנן (שניים מהם נסבו על נזקי ברד). אני מאמצת, בכל הכבוד, את דברי השופטים בפסקי הדין הללו, שאביא להלן: "עם כל הכבוד וההערכה לדו"ח "ועדת ששון", אודה על האמת, כי כמי שקנה רכבים "יד שניה" וכמי שמכר רכבים "יד שניה", מעולם לא שאלתי מוכר פוטנציאלי ומעולם לא נשאלתי על ידי קונה פוטנציאלי, האם נקבעה למכונית המוצעת למכירה ירידת ערך עפ"י הקריטריונים שנקבעו בדו"ח ועדת ששון. במקרה דנן שומה על השופט היושב בדין להפעיל את הגיונו ולא להיצמד לקריטריונים כאלה ואחרים, שנקבעו על ידי ועדה, ולו גם המכובדת ביותר. ... קונה פוטנציאלי סביר אשר ישמע על הנזק הרב שנגרם למונית, יירתע מרכישתה, ועקב כך ייאלץ המוכר להציע, מיוזמתו, מחיר אטרקטיבי, על מנת "לפתות" את הקונה הפוטנציאלי לגלות עניין במונית" (כב' השופט הראל; ת.ק. 8022/02; ביהמ"ש לתביעות קטנות בתל-אביב. בהמשך דבריו מדגיש כב' השופט הראל כי דבריו דלעיל מתייחסים למקרה שבו נגרם לרכב נזק בשיעור ניכר, וכך הדבר גם במקרה שלנו). בפסק דינו ב-ת.ק. 2409/06 (ביהמ"ש לתביעות קטנות ברחובות) מציין כב' השופט פיינשטיין, כי כאשר ביקש התובע משמאי חברת הביטוח הסבר לשיעור הנמוך מאד של ירידת הערך שפסק בגין הנזק לשילדת רכבו, קיבל ממנו הסבר ולפיו "ירידת הערך בה הוא נקב היא ירידת ערך "טכנית", ואינה ירידת ערך "מסחרית"". דברים אלה, אשר חברת הביטוח באותו מקרה לא חלקה עליהם, תואמים לטענתו של השמאי עידן, במקרה דנן, כי כללי ועדת ששון הם כללי חישוב "טכניים", שאינם נותנים ביטוי נכון לירידת הערך הממשית של הרכב, במכירה ממוכר לרצון לקונה מרצון. כב' השופט פיינשטיין ממשיך ואומר: "האמירה כי "בית המשפט יושב בתוך עמו" מקבלת זו הפעם ביטוי ממשי, הואיל וכל נהג בישראל, ובודאי נהג ותיק כמוני, יודע גם יודע כי פגיעת שילדה ברכב היא פגיעה פטאלית מבחינה כספית, וכי אובדן ערך רכב עקב פגיעה שכזו נע באחוזים נושאי שתי ספרות, ואין להסתפק בהערכה חד-ספרתית בת 4%. צריך להיות מאד נאיבי, או מאד טועה, כדי להאמין כי לאחר פגיעה כה חמורה, כמו זו שארעה ברכב של התובע, יהין בר-דעת כלשהוא לשלם את מחיר המחירון של הרכב מינוס 4%!" כב' השופט פיינשטיין מציין כי עניין זה הוא בגדר "ידיעה שיפוטית". גם במקרה שלנו העמיד השמאי אלפר את ירידת ערך הרכב, במקרה של תיקון הגג, על שיעור של 4% בלבד, ובמקרה של החלפת הגג - על שיעור מרבי של 9%; וזאת על פי כללי ועדת ששון. על פי החומר שלפני, אני מצטרפת לדברים שהובאו לעיל, כי במקרה של נזק חמור לרכב, הכללים ה"טכניים" של ועדת ששון, לצורך קביעת ירידת הערך, אינם משקפים את ירידת הערך האמיתית, היינו: בכמה - ביחס למחיר המחירון - יפחת המחיר, שבעל הרכב הניזוק יצליח לקבל, בפועל, תמורת הרכב (דברים דומים נאמרו ב- א 7521/04 בימ"ש השלום בראשון לציון; כב' השופטת שרון). בפסק דינה בעניין שי נ. הראל חברה לביטוח בע"מ, שנזכר לעיל, אמרה כב' השופטת ד"ר סורוקר: "התובעים זכאים לקבל מן הנתבעת את הפער בין מחיר המכירה לבין ערך הרכב ערב המקרה הביטוחי. פער זה משקף את נזקם בפועל. לולא אירוע הברד, יש להניח כי כלי הרכב היו נמכרים במחיר הסמוך ל"מחיר המחירון", המשקף ברגיל את מחירי השוק". מסקנתי היא כי כך יש לפסוק גם במקרה דנן. רכבו של התובע היה במצב טוב ושמור, עם צבע מקורי בכל חלקיו, ואין ספק כי ירידת הערך שנגרמה לו עולה בהרבה על הערכתו ה"טכנית" של השמאי אלפר, על בסיס כללי ועדת ששון. כאמור, אני מקבלת את חוות הדעת של השמאי עידן, הן לעניין ירידת הערך והן לעניין עלות התיקונים. 9. מכאן, לסכום הפיצוי: מחיר המחירון של הרכב, עובר לאירוע הנזק, עמד על 138,000 ₪. השמאי עידן בדק אותו ביום 24.2.05, ואז הראה מד הקילומטרים שלו 99,692 ק"מ. בשל כך הוסיף השמאי עידן 2% על ערך המחירון של הרכב. השמאי אלפר לא ציין בחוות דעתו את המועד שבו בדק את הרכב, אך היה זה זמן מה לאחר בדיקתו של השמאי עידן, כיוון שחוות הדעת של השמאי עידן היתה בידי השמאי אלפר. במועד בדיקתו של השמאי אלפר הראה מד הקילומטרים של הרכב 125,722 ק"מ, היינו: בזמן שחלף בין שני מועדי הבדיקות גמע הרכב 26,030 ק"מ. השמאי אלפר לא הוסיף דבר על מחיר המחירון של הרכב, בגין קילומטראז' נמוך. בחוות הדעת המשלימה, שערך השמאי עידן בתגובה על חוות הדעת של השמאי אלפר, הוא לא התייחס לנקודה זו. בהעדר נתונים בדבר התוספת על מחיר המחירון, בהתייחס למספר הקילומטרים שהרכב גמע; ובהתחשב במספר הקילומטרים שהרכב נסע בזמן שבין שתי הבדיקות, קיבלתי בנקודה זו את הכתוב בחוות הדעת של השמאי אלפר, ואעמיד את ערך הרכב על מחיר המחירון. בהתאם לכך, יהיה סכום ירידת הערך, בשיעור של 31% - 42,780 ₪. אני מקבלת אף את טענת הנתבעת, כי אין לזכות את התובע במע"מ, לגבי עלות תיקון הנזקים, כיוון שהוא לא תיקן את רכבו, ועל פי עדותו - לא התכוון לתקנו, אלא למכרו במצבו הניזוק. עלות התיקונים, ללא מע"מ, היא בסך 19,085 ₪. נזקיו של התובע מסתכמים איפוא בסך של 61,865 ₪. מסכום זה יש להפחית סך 29,476 ₪, שהנתבעת שילמה לתובע (בחישובו של תשלום זה הפחיתה כבר הנתבעת את ההשתתפות העצמית - מסמך הנתבעת, נספח ד' לתביעה). יתרת הסכום שמגיע לתובע עומדת, איפוא, על סך 32,389 ₪, נכון למועד אירוע הנזק. 10. על פי כל האמור, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע 32,389 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום אירוע הנזק: 29.10.04, ועד לתשלום בפועל. עוד תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט: אגרת מחצית ראשונה, בסך 664₪, ליום 18.6.06; אגרת מחצית שניה, בסך 492.93 ₪, ליום 9.10.07; שכ"ט השמאי עידן עבור חוות דעתו הראשונה, בסך 2,100 ₪, ליום 29.3.05; שכ"ט השמאי עידן עבור חוות דעתו השניה, בסך 466 ₪, ליום 1.1.06; שכ"ט השמאי עידן עבור עדותו בביהמ"ש, בסך 500 ₪ בתוספת מע"מ, ליום 5.12.07 (על פי החלטתי מאותו מועד). סכומי ההוצאות הללו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שצויין לצד כל אחד מהם ועד לתשלום בפועל. עוד תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום.רכבביטוח רכבנזק לרכב