שריפה בגלל מקרר

חברת הביטוח טענה כי כשל במערכת המנוע של מקרר מסוג "אפולו" אשר נרכש על ידי המבוטח ביום 09/06/01, מסניף הנתבעת באשדוד, הוא אשר גרם לשריפה ולנזקים בבית העסק. להלן פסק דין בנושא שריפה בגלל מקרר: פסק דין 1. התובעת הגישה תביעת שיבוב כנגד הנתבעות בגין שריפה שאירעה ב 17/09/03 (להלן - השריפה), וגרמה נזק לבית עסק הממוקם בנמל חיפה (להלן - בית העסק), ואשר היה מבוטח על ידה בפוליסת ביטוח, הכוללת בין היתר, כיסוי ביטוחי לנזקי תכולה ומבנה כתוצאה מאש (להלן - הפוליסה). בגין נזק זה פיצתה התובעת את המבוטח בסך כולל של 447,584 ₪ (כולל שכ"ט שמאי, נזק לתכולה, נזק למבנה, לאחר הפחתת חוב פרמיה ומשוערך ליום הגשת התביעה). נתבעת 1 (להלן - הנתבעת), הינה חברה (רשת חנויות) בפריסה ארצית, המשווקת מוצרי צריכה שונים. נתבעת 2 הינה המבטחת של נמל חיפה הנמצא בשטח שבבעלות רשות הנמלים והרכבות. 2. התובעת טוענת כי כשל במערכת המנוע של מקרר מסוג "אפולו" (להלן - המקרר), אשר נרכש על ידי המבוטח (אסרף יעקב) ביום 09/06/01, מסניף הנתבעת באשדוד, הוא אשר גרם לשריפה ולנזקים בבית העסק. התובעת סומכת טענותיה בעניין זה על שתי חוות דעת - חוות דעת מהנדס החשמל אשר סלוצקי מיום 17/09/03, וחוות דעת חוקר השריפות אלי היינה מטעם נתבעת 2. בנוסף צירפה התובעת את חוות דעת השמאי יאיר וידר, לצורך הערכה והוכחה של הנזקים שנגרמו למבוטח כתוצאה מהשריפה. בנוסף טוענת התובעת, כי יש להחיל בענייננו את כלל "הדבר מעיד על עצמו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), ועל כן יש להעביר את נטל השכנוע אל הנתבעת, להוכחת העדר התרשלות בנסיבות. 3. הנתבעת טוענת, כי השריפה לא אירעה כתוצאה מכשל במערכת המנוע של המקרר, אלא כתוצאה מכשל חשמל בבית העסק. הנתבעת מסתמכת בעניין זה על דו"ח חוקר השריפות מטעם מכבי האש, יוסף בן יוסף, לפיו השריפה החלה כתוצאה מכשל בלוח החשמל הראשי של בית העסק. לחילופין טוענת הנתבעת, כי בכל מקרה וגם אם השריפה אירעה כתוצאה מכשל במנוע המקרר שנרכש על ידי המבוטח ממנה, לא חלה עליה כל אחריות בתוקף היותה משווקת המקרר בלבד ולא היצרנית או היבואנית שלו. בנוסף טוענת הנתבעת לעניין זה, כי המקרר נרכש ממנה יותר משנתיים לפני קרות השריפה ובכל משך התקופה הזו, היה בשליטתו הבלעדית של המבוטח או מי מטעמו. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד סקאל דיוטי פרי בע"מ, יבואנית המקרר (אשר אף תעודת האחריות למקרר הונפקה על ידה), בטענה כי על צד ג' לשפותה בגין כל חיוב אם יושת עליה במסגרת תביעה זו. 4. ביום 29/11/06 ניתן על ידי פסק דין חלקי, המורה על מחיקת ההודעה לצד ג' (בין היתר, עקב אי קיום החלטות בית המשפט). בנוסף, ביום 15/10/07, נוכח הסכמת הצדדים, ניתן על ידי פסק דין חלקי המורה על מחיקת התביעה כנגד נתבעת 2 ללא צו להוצאות. 5. לאחר שמיעת עדויות ועיון בטיעוני הצדדים, התצהירים, ובכל המסמכים הרלוונטיים, שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות: 5.1. הסיבה לפרוץ השריפה בעניין זה שוכנעתי לאמץ את טענת התובעת וקביעות המומחים מטעמה, לפיהן השריפה בבית העסק פרצה כתוצאה מכשל במערכת המנוע של המקרר. קביעות המומחים מטעם התובעת בעניין זה (מהנדס החשמל אשר סלוצקי וחוקר השריפות אלי היינה) היו חד משמעיות ואף נתמכו בתמונות אשר צולמו על ידם בבית העסק לאחר השריפה ובעדותם בפניי. על פי התמונות (חלקן צורפו לתיק המוצגים מטעם התובעת וחלקן נשלחו על ידי מהנדס החשמל לאחר ישיבת 21/05/07 וצורפו לתיק) ועדויות המומחים, לא ייתכן כי השריפה פרצה מלוח החשמל, שכן כתוצאה מהשריפה נשרף רק מכסה הפלסטיק של הלוח, בעוד שהלוח עצמו נותר יחסית שלם (לטענת המומחים במידה ומקור השריפה היה נוצר בלוח החשמל, הלוח היה נשרף כליל). בנוסף קבעו המומחים, כי הכשל במקרר לא נגרם כתוצאה מהעברת המקרר מאשדוד לחיפה או מעצם הצבתו של מקפיא על המקרר (ראה עדויות המומחים בעניין זה, בעמ' 29 - 32 ו-35 ואילך לפרוטוקול ישיבת 21/05/07). לעומת זאת, חוקר השריפות מטעם מכבי האש הודה בעדותו בפניי כי הוא אינו בעל הכשרה בתחום החשמל, כי לא בדק את המקרר לאחר השריפה וכי אינו יכול להצביע ספציפית על מוקד הכשל בלוח החשמל. בנוסף טען החוקר כי תמונות השריפה והנזק בבית העסק אשר צולמו על ידו לאחר חקירת האירוע אבדו (עמ' 40 ואילך לפרוטוקול ישיבת 21/05/07). 5.2. נטל הראיה שוכנעתי כי אין מקום להחיל בענייננו את כלל "הדבר מעיד על עצמו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין: התנאים לקיום הכלל : תנאי ראשון הוא כי הנסיבות הממשיות של התאונה אינן ידועות לתובעת. התנאי השני דורש כי הנזק נגרם על-ידי רכוש שהיה בשליטתה המלאה של הנתבעת. התנאי השלישי והאחרון - כי נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהיא נקטה זהירות סבירה (ראה לדוגמה - ע"א 377/85 רינה נעים נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד מב(1), 153, עמ' 159-160). בענייננו לא שוכנעתי בהתקיימותם של התנאים השני והשלישי - אשר לתנאי השני - בע"א 645/77 דוד גנור נ' מדינת ישראל, פ"ד לד (1) 766, נקבע כי "כאשר פלוני מציב בביתו של פלמוני מכשיר חשמלי, אשר כל טיפול ושינוי בו הם בסמכותו הבלעדית של פלוני והפיקוח הכללי נותר בידי הבעלים, וכאשר נמסרת למחזיק במכשיר זכות השימוש בלבד, אך סביר הוא כי יראו את בעל המכשיר שהציבו ברשותו של אחר כמי שאחראי לשלמותו, החייב לפרוק מעצמו בין היתר, גם את האחריות לאש היוצאת לפתע מן המכשיר, אם סיבתה איננה ידועה" (ההדגשה הוספה - א.ר). משמע, יסוד השליטה מוגבל אך לאותם מקרים בהם חרף העברת החזקה במוצר (מכירתו), נותרת השליטה המלאה בו, במובן טיפול, שינוי ופיקוח בידי המשווק. נסיבות אלה לא מתקיימות בענייננו, שכן מרגע רכישת המקרר, השליטה בו נותרה בידי המבוטח בלבד (ואף במקרה תיאורטי של תקלה בתקופת האחריות, היה על המבוטח לפנות לצד ג', היבואנית ונותנת האחריות למקרר ולא לנתבעת). יתר על כן, לעניין אחריות יצרן (להבדיל ממשווק בענייננו), נתפרש תנאי "השליטה" ברכוש המזיק כמחייב שליטה גמורה במובן זה שאין לייחס למישהו זולת הנתבע התערבות פעילה במצב העניינים, התערבות שיכולה היתה לגרום או לתרום למה שאירע, כאשר במקרים בהם נדונה אחריותו של יצרן למוצר פגום, אשר יצא מחזקתו ומשליטתו הפיסית, לא הוחל הכלל, כל אימת שהוכח כי גורם נוסף "התערב" או יכול היה להתערב במהלך העניינים (ראה - ע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון נ' עוואד, פ"ד מד (1) 422 והאסמכתאות הנוספות המפורטות שם). אשר לאי התקיימות התנאי השלישי - אמנם באופן הרגיל אין זו דרכם של מנועי מקררים להתקלקל באופן הגורם לשריפה, אם לא היתה רשלנות באופן ייצורם (זאת בהנחה שלא הייתה התרשלות באופן תחזוקתם). אולם גם לאחר שקבעתי כי כשל במנוע המקרר הוא שהוביל לפריצת השריפה בבית העסק, לא שוכנעתי כי על הנתבעת, בתור משווקת המוצר בלבד, מוטלת האחריות לפיצוי התובעת בגין נזקיה (לעניין זה ראו להלן). הזיקה של הנתבעת לנכס בתור משווקת בלבד, איננה מעידה על היותה בעלת היכולת הטובה למנוע את התרחשות השריפה (ראה לעניין זה - ע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי רחל, פ"ד מט(1), 45, עמ' 63-64). אשר לסע' 39 לפקודת הנזיקין (נטל הראיה ברשלנות לגבי אש) - התובעת לא התייחסה לעניין זה בסיכומיה, אולם בכל מקרה יצוין כי גם תנאי סע' זה אינם מתקיימים בענייננו. אחד מדרישות הסע' לצורך העברת נטל הראיה, היא כי הוכח על ידי התובעת ש"הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש". בשים לב לאמור לעיל, לעניין אי התקיימות התנאי השלישי בסע' 41 לפקודה הנזיקין, לא הוכח על ידי התובעת כי הנתבעת היא האחראית לפריצת השריפה (ראה לעניין זה - ע"א 645/77 דוד גנור נ' מדינת ישראל, פ"ד לד (1) 766; ת"א (תל-אביב-יפו) 125280/00 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' א.א. אליהו יבוא ושיווק בעמ ואח', תק-של 2005(4), 23572, עמ' 23578). 5.3. אחריות הנתבעת על מנת לקבוע כי הנתבעת פעלה בענייננו באופן רשלני, יש לקבוע ראשית כיצד היה על הנתבעת לנהוג ובאלו כללי זהירות, אם בכלל, היה עליה לנקוט על מנת למנוע את קרות הנזק. התשובה לשאלה זו היא משפטית ערכית, הנקבעת על פי אמות מידה היפותטיות - התנהגותו של האדם הסביר באותן נסיבות (מבחן אובייקטיבי). בשלב השני, ורק במידה ונקבע כי הנתבעת חרגה מאמות המידה של התנהגות אדם סביר, יש לבדוק האם על פי העובדות הספציפיות של המקרה, התנהגות הנתבעת לא עמדה בסטנדרט הראוי. התובעת בסיכומיה ביססה את טענת האחריות של הנתבעת על שני טעמים - ראשית טענה התובעת כי הנתבעת חבה בפיצוי מכח היותה יצרנית המקרר. בנוסף, טענה התובעת כי השריפה אירעה בעת שתעודת האחריות היתה עדיין בתוקף ועל כן הנתבעת היתה אחראית לתקינותו. יצוין, כי שתי טענותיה של התובעת לעניין האחריות נטענו בקצרה, ללא ביסוס ונימוקים מספקים ואף מבלי להפנות לאסמכתאות תומכות בנושא. אשר לטענה הראשונה - התובעת ידעה מלכתחילה (בין היתר על פי האמור בכתב התביעה), כי הנתבעת היא לא יצרנית המקרר אלא אך ורק המשווקת שלו (ייתכן מדובר בטעות סופר של ב"כ התובעת בסיכומיה). בכל מקרה יצוין, כי בעניין זה שוכנעתי לקבל את טענת הנתבעת, לפיה אין זה סביר, במקרים בהם נגרם נזק כתוצאה מפגם בייצורו של מכשיר חשמלי, להטיל את האחריות לנזק על משווקת המוצר. לא סביר, ואף לא ניתן מבחינה מעשית וכלכלית להטיל על המשווקת את הנטל לבדיקת תקינות המכשירים הנמכרים על ידה (במיוחד כאשר מדובר במשווקת שלה עשרות סניפים ואשר נמכרים בה, לכאורה, מאות סוגים של מכשירים חשמליים). ויוזכר כי השאלה אשר דיני ההתרשלות באים להשיב עליה, היא באלו אמצעים צריך לנקוט כדי להבטיח את מניעת הנזק. לעניין זה נקבע, כי יש להתחשב בהסתברות שהנזק יתרחש, בהוצאות הנדרשות למנוע אותו, בחומרת הנזק, בערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לנזק, ביכולת היחסית למנוע הנזק וכיוצא בהם שיקולים המבטאים את רעיון האשמה. האדם הסביר אינו צריך לנקוט באמצעים החייבים להסיר את הסיכון, אלא אך באמצעים שסביר לנקוט בהם בנסיבות העניין (ראה לעניין זה - ע"א 4025/91 יצחק צבי נ' ד"ר יעקב קרול ואח', פ"ד נ(3), 784, עמ' 790-791). הטלת האחריות במקרה של נזק שנגרם כתוצאה מפגם בייצורו של מוצר צריכה להיות מוטלת על יצרן המכשיר או לחילופין על היבואן (כפי שאף נעשה בפועל בפסיקת בתי המשפט), ולא על המשווק. לשם השוואה, חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם - 1980 (להלן - החוק), קובע כי יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר (אחריות חמורה). יצרן מוגדר בסע' 1 לחוק כיצרן בפועל של המוצר או היבואן שייבא את המוצר לישראל. על פי חוק זה אחריות על נזקי גוף כתוצאה ממוצר פגום תוטל על משווק המוצר, רק כאשר מדובר במוצר שהיצרן שלו בארץ או היבואן שלו אינם ניתנים לזיהוי על פניו, וגם במקרה זה יהיה המשווק פטור במידה ומסר לנפגע פרטים שלפיהם ניתן לאתר את שם היצרן או היבואן שממנו קנה את המוצר (סע' 2(ג) לחוק). ברור כי אין זה המקרה שבפנינו, שכן התובעת ידעה מלכתחילה לפחות את זהות היבואנית של המקרר (צד ג', אשר היא אף נותנת האחריות למוצר). עוד יצוין, כי אין בנמצא פסיקה התומכת בהטלת האחריות לפיצוי ניזוק על נזקים שנגרמו כתוצאה מכשל במוצר, על משווק המוצר. ההיפך הוא הנכון - האחריות במקרים אלה הוטלה אך ורק על היבואן או היצרן. אשר לטענה השנייה - העובדה כי הכשל במקרר אשר גרם לשריפה, אירע בעת שתעודת האחריות היתה עדיין בתוקף, איננה מעלה או מורידה בענייננו, שכן בכל מקרה, וכפי שאף כתוב במפורש בתעודת האחריות אשר הוצגה על ידי התובעת (צורפה לתיק המוצגים מטעמה), נותנת האחריות למקרר היתה צד ג' (יבואנית המקרר) ולא הנתבעת. ועוד, אין בעובדה שהתקלה במקרר אירעה בעת שתעודת האחריות היתה עדיין בתוקף, כדי לבסס אחריות לפיצוי בגין נזק אשר נגרם כתוצאה מהתקלה, שכן כפי שעולה מהאמור בתעודה עצמה, שירותי התיקונים מתוקף תעודת האחריות נועדו בראש ובראשונה להבטיח כי בידי הלקוח, רוכש המקרר, יהיה בכל רגע נתון מקרר תקין ותו לאו (ראה והשווה לעניין זה - בש"א (מחוזי ת"א) 1753/00 ת"א (תל-אביב-יפו) 2738/99 שמעון שאבי נ' פלאפון תקשורת בע"מ, תק-מח 2002(3), 2019 , 2020 (2002)). 5.4. מן המקובץ, התובעת לא הצליחה להוכיח רשלנות של הנתבעת כלפי המבוטח. התממשות הסיכון בענייננו לא הקים חובת זהירות קונקרטית מצד הנתבעת ולא שוכנעתי כי חלה על הנתבעת, בתור משווקת המוצר, חובה לנקוט אמצעים למניעת הסיכון בנסיבות שנזכרו. 6. יצויין כי בטרם הודפס פסק הדין, נתקבלו סיכומי תשובה של ב"כ התובעת, שהוגשו מבלי שהוגשה בקשה לאפשר הגשתם. הליך זה אינו ראוי, מכל מקום לאחר עיון בסיכומי התשובה לא מצאתי כי הועלו בהם טענות משפטיות או עובדתיות שיש בהן כדי לשנות את קביעותי בפסק הדין ואת תוצאותיו. 7. אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת סך של 3,000 ₪ כהוצאות משפט וסך של 15,000 ₪ כשכ"ט עו"ד כולל מע"מ. חיובים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 8. בנוסף, ובשים לב לאמור בהחלטתי מיום 29/11/06, אני מחייב את הנתבעת לשלם לצד ג' סך של 2,000 ₪ כהוצאות משפט וסך של 4,000 ₪ כשכ"ט עו"ד כולל מע"מ. שריפהמוצרי חשמל (הגנת הצרכן)