להלן פסק דין בנושא תביעת שיבוב בגין נזקים לרכב חונה: פסק דין הרקע והמחלוקת התביעה שבפני הינה תביעת תחלוף לפי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981. התובעת, הדר חברה לביטוח בע"מ, ביטחה במועד הרלוונטי לאירוע את רכבו של מר מאיר מוגרבי, הוא צד ג 1 (להלן - מוגרבי, או צד ג 1). ביום 31/12/03, חנה רכבו של מוגרבי סמוך למקום עסקו, כאשר תריס נפל על כלי הרכב. התריס נפל מתוך בניין שבו עסק הנתבע (להלן - אלימלך, או הנתבע), בשיפוצים. לכלי הרכב של מוגרבי נגרם נזק אשר הוערך, על ידי שמאי, בסך של 17,901 ₪ ובנוסף, נגרמה לכלי הרכב ירידת ערך שהוערכה בסך של 13,614 ₪. התובעת שילמה למבוטחה, מוגרבי, סך של 29,063 ₪ בגין נזקיו, וזאת בהמחאה מיום 24/2/04, שנפרעה על ידי מוגרבי ביום 11/3/04, וכן שילמה התובעת את שכ"ט השמאי, בסך 971 ₪. המבוטח, מוגרבי, שילם לתובעת השתתפות עצמית בהתאם לפוליסה. לפיכך, הגישה התובעת תביעה זו כנגד הנתבע, בסך של 30,774 ₪. הנתבע מודה באחריותו לנזק, אך טוען כי שילם ישירות למבוטח, מוגרבי, סך של 5,500 ₪, לסילוק מלא של כל תביעה נגדו, הן מצד מוגרבי והן מצד כל גוף שיפצה את מוגרבי, וזאת - לאחר שסיכם זאת עם מוגרבי ועם סוכנות הביטוח לשם סוכנות לביטוח (1992) בע"מ (צד ג 2) (להלן - לשם או צד ג 2), שהינה סוכנות הביטוח המטפלת במוגרבי. אין מחלוקת, כי אלימלך שילם למוגרבי סך של 5,500 ₪ ביום 17.3.04 וכי בעקבות אותו תשלום, חתם מוגרבי על מסמך, מיום 17/3/04, הנושא כותרת "כתב קבלה וסילוק" (הוגש וסומן נ/1). בסוף אותו מסמך נכתב כך: "כן אני(נו) מאשר(ים) בזאת כי לא תבוא בעתיד כל תביעה מצידי(נו) או בשמי(נו) או מצד כל גוף שיפצה אותי(נו) נגד אלימלך אברהם...". לטענת הנתבע, בעקבות אותו כתב קבלה וסילוק, ומאחר שהוא נתבע כעת על ידי חברת הביטוח לשלם את סכום הנזק, הוא זכאי לחזור אל צדדי ג ולהיפרע מהם בגין כל סכום בו יחוייב. טענות הצדדים כבר בדיון לפני כשנה וחצי, ביום 19.9.05, בפני כבוד השופטת פלינר, הוסכם כי אין מחלוקת לגבי אחריותו של הנתבע לקרות הנזק ולא לגבי גובה הנזק והשאלה היחידה שנותרה במחלוקת היא היחסים בין הנתבע לצדדי ג, קרי - זכאותו של הנתבע לתבוע את הסכום שבו יחוייב, מאת צדדי ג. לפיכך, הותר לתובעת להעדר מהדיונים מאותו שלב, והדיון נמשך בין הנתבע לבין צדדי ג. לטענת הנתבע, אותו מסמך - נ/1 - נמסר לו על ידי פקידה שעבדה אצל לשם, על מנת שיחתים עליו את מוגרבי (תצהיר אלימלך מיום 19.6.05, סעיפים 4, 5 ו-9). לדבריו, אף שידע שהנזק לרכב של מוגרבי הוא בסך של כ-30,000₪, הרי שכאשר הוצע לו, בתיווך של סוכנות הביטוח לשם, המייצגת את מוגרבי, לשלם סך של 5,500 ₪ ולסיים את העניין כולו, ראה בכך "מציאה" והזדמנות, ובחר לעשות כן (פרוטוקול הדיון מיום 12.4.07, עמוד 16, שורות 1-12 ועמוד 18, שורות 3-10). לטענתו, נעשה כלפיו מצג על ידי צדדי ג, לפיו בזאת הסתיים העניין מבחינתו ולכן התביעה מצד התובעת כלפיו מזכה אותו בזכות לחזור אל צדדי ג, שיפצו אותו בגין הפרת ההסכם עימו (תצהיר אלימלך מיום 19.6.05, סעיף 13). לטענתו, את הטופס שעליו חתם מוגרבי (נ/1) קיבל בסוכנות הביטוח, חסרו בו מספר תעודת הזהות של מוגרבי והתאריך, ואלה מולאו על ידי מוגרבי, בשעה שחתם על נ/1. (תצהיר משלים של אלימלך מיום 19.6.05, סעיפים 11-12). לדבריו, העובדה שהתובעת כבר פיצתה את מוגרבי בגין מרבית נזקיו לא נמסרה לו על ידי מי מצדדי ג, עת ניהלו עימו מו"מ ועת נחתם נ/1 (תצהיר אלימלך מיום 10.1.06, סעיף 8). לטענת צדדי ג, אלימלך ביקר בסוכנות הביטוח לשם פעם אחת, ונפגש עם פקידה בשם אילנית לחיאני. הוא ביקש ממנה לראות את דו"ח השמאי המתייחס לנזק ברכבו של מוגרבי, הפקידה הלכה לחפש את הדו"ח, כאשר שבה לחדרה (שם המתין לה אלימלך), היא הראתה לו את הדו"ח והוא הלך (תצהיר אילנית לחיאני בסעיפים 5-7). לטענת צדדי ג, נ/1 לא הוצא על ידי לשם, לא הודפס על ידי פקידה כלשהי מלשם (תצהיר אילנית לחיאני בסעיפים 8-15), לשם לא עומדת מאחורי הכתוב בו ולהיפך - כאשר שוחח מנהל צד ג 2, מר יצחק לוזון, עם הנתבע, הוא הבהיר לו שגם אם ישלם את הסך של 5,500 ₪, בגין נזקיו העקיפים של מוגרבי (ההשתתפות העצמית שמוגרבי שילם לתובעת), הוא עדיין צפוי לתביעה מאת חברת הביטוח, אשר שילמה למוגרבי את עיקר נזקיו (תצהיר יצחק לוזון בסעיף 6). לטענת צד ג 2, ברור על פני מסמך נ/1 שלא יצא מתחת ידיה: הוא הודפס בפונט (גופן) שהיא איננה משתמשת בו; חסר בתחתית העמוד החלק השני של הלוגו שלה, הכולל כתובת, טלפונים, מס' פקס; הלוגו של הסוכנות מופיע בצבע כחול על כל מסמכיה ואילו במסמך נ/1 ברור שמדובר בצילום של החלק העליון של הלוגו, שכן הצילום הוא בשחור (תצהיר אילנית לחיאני בסעיפים 9-15 וכן תצהיר יצחק לוזון בסעיפים 11 ו-17). לטענתה, הנתבע לקח, ככל הנראה, מסמך דומה משולחנה של הפקידה, כאשר זו הלכה להביא את דו"ח השמאי, הוא הדפיס את המסמך מחדש, תוך התאמתו למקרה דנן, ללא ידיעה של צד ג 2, ולמעשה מדובר במסמך שלא יצא מטעמה של צד ג 2 כלל. דיון והכרעה העדויות והראיות הנוספות העידו בפני הנתבע - מר אברהם אלימלך, צד ג 1 - מר מאיר מוגרבי, מנהל צד ג 2 - מר יצחק לוזון, (להלן - לוזון) ופקידה העובדת בסוכנות הביטוח צד ג 2 - הגב' אילנית לחיאני (להלן - לחיאני). מכל אלה, העדה, שלה העניין המועט ביותר בתוצאות התביעה, היא לחיאני. בנוסף לחוסר ענינה בתוצאות, היא העידה בצורה אמינה ביותר, כאשר עדותה היתה רציפה וברורה והתרשמתי כי עדותה נכונה ואמיתית מתחילתה ועד סופה. לחיאני העידה שהיא היחידה בסוכנות לשם, העוסקת בתחום התביעות. היא נפגשה אך ורק פעם אחת עם אלימלך ומעבר לכך לא היו בינה ובינו שום מגעים או דיבורים, לרבות לא בטלפון. לטענתה, יום אחד התקשר אליה מר לוזון, מנהל לשם, ואמר לה שאלימלך אמור להגיע אליה בעוד זמן קצר. הוא אמר לה להראות לאלימלך את דו"ח הנזק שנגרם לרכב של מוגרבי. ואכן, כעבור כחצי שעה הגיע אלימלך למשרד לשם, שאל מי זו אילנית, היא הזדהתה בפניו והוא התיישב מולה, ליד שולחן העבודה שלה. היא הלכה להביא את התיק הנמצא בתיקיה. התיק לא היה בתיקיה ועל כן נכנסה למשרדו של לוזון, מצאה את התיק על שולחנו, חזרה לשולחנה, הוציאה מהתיק את דו"ח השמאי והראתה אותו לאלימלך. אלימלך עיין בו, אמר תודה והלך. הוא ישב אצלה מספר דקות בלבד (ר' תצהירה, כמצויין לעיל, וכן פרוטוקול הדיון מיום 18.1.06, עמוד 6, שורות 1-30). לטענתה, היא לא נתנה לו את המסמך נ/1 והיא איננה יודעת להדפיס כלל וכלל. מעבר לכך, העידה כי המסמך איננו דומה משום בחינה למסמכים היוצאים מתחת לידיה של סוכנות הביטוח. הוא כתוב בפונט אחר, חסרה בו הכתובת של סוכנות הביטוח, כפי שאמורה להופיע (כעולה מנספח א לתצהיר העדות של יצחק לוזון - להלן נספח א), הכיתוב בו הוא בצבע שחור בעוד שמסמכי צד ג 2 יוצאים עם כיתוב הלוגו בכחול (פרוטוקול הדיון מיום 18.1.06, עמוד 7, שורה 1 עד עמוד 8 שורה 1). עוד הוסיפה לחיאני והעידה, כי בניגוד לדברי הנתבע, לפיהם זיהה אותה כאשר בא למשרד לקראת סוף שנת 2005, בהתאם להחלטתה של כב' השופטת פלינר - אין הדברים נכונים. למרות שהיא נכחה במשרד בשעה שבא לבקר, הנתבע אמר שהפקידה לא נמצאת ושאל אם יש פקידות נוספות. לדבריה, שאל הנתבע מי זו אילנית, הראו לו את לחיאני והוא אמר "לא, זאת לא זאת" ואמר שאף אחת מהפקידות שנוכחות במקום איננה זו שנתנה לו את המסמך (פרוטוקול הדיון מיום 18.1.06, עמוד 8 שורות 14-22). אמנם, לחיאני עבדה במועד הרלוונטי לאירוע ולעדותה אצל סוכנות הביטוח צד ג 2 (ואיננה עובדת שם עוד - פרוטוקול הדיון מיום 12.4.07, עמוד 21, שורה 19-21), ונאמנותה מן הסתם נתונה היתה למעבידה, אך לא התרשמתי שעדותה היתה מגמתית בכל צורה שהיא, וכאמור - נתתי בה אמון מלא. באשר לשלושת העדים האחרים, עדותם היתה אמינה פחות או יותר במידה זהה ולכולם ענין כלכלי זהה בתוצאות ההליך. לכן, אינני מבחינה ביניהם מהבחינות הללו, ואתייחס בעיקר למידה שבה הראיות האחרות תומכות או פוגעות בדבריהם. תחילה יש לציין, כי גרסתו של הנתבע, לפיה סבר - למרות שידע שהנזק ברכב מוגרבי הינו בסך של כ-30,000 ₪ - כי מוצע לו לסלק את חובו בסך של 5,500 ₪ בלבד, איננה הגיונית על פניה. אין כל הסבר מדוע יוותר מוגרבי לאלימלך על סך של כ-25,000 ₪, כשאין לו קשר אישי או קודם עימו, וכל היכרותם נובעת מהמקרה שבו אלימלך גרם נזק לרכושו של מוגרבי. בנוסף, המסמך נ/1 נחתם לאחר שמוגרבי קיבל את כספו מחברת הביטוח ועל כן הגרסה לפיה מוגרבי התחייב גם בשם חברת הביטוח, אשר שילמה לו תגמולים בסכום של כמעט 30,000 ₪, שזו לא תחזור ותתבע את הנתבע - איננה מתיישבת עם ההיגיון. הדברים נתמכים גם בעדותו של לוזון, אשר העיד הן בתצהירו והן בחקירתו הנגדית, כי אמר לאלימלך במפורש, שהוא צפוי לתביעה מאת חברת הביטוח (ר' תצהירו, כמצויין לעיל, וכן פרוטוקול הדיון מיום 12.4.07, עמוד 21, שורות 27-29). בהתייחס למסמך נ/1: גלוי וברור על פניו, כי מבחינת צורתו החיצונית - הוא איננו דומה למסמכים היוצאים מתחת לידיה של סוכנות הביטוח לשם, כפי שהוצג במצורף לתצהיר העדות הראשית של לוזון: הפונט (גופן) שבו מודפס הטקסט ב-נ/1 לא דומה לפונט שבו מודפס הטקסט בנספח א וקיבלתי את עדותם של לוזון ולחיאני, שהפונט ב-נ/1 איננו הפונט שמשתמשים בו באופן קבוע בלשם. בנוסף, חסר החלק התחתון של העמוד, אותו חלק בלוגו של הסוכנות ובו פרטיה (כתובת, טלפון ומספר פקס). על מסמכי צד ג 2 מופיע הלוגו בכחול, ועל כן נראית לי נכונה הטענה כי נ/1 הוא צילום שנעשה מתוך דף לוגו מקורי, שכן הדפס הלוגו עליו מופיע בצבע שחור. בנוסף, שלא כבנספח א, חסרים פה ושם חלקים בצבע בפס השוליים ובשם החברה, באופן שנראה אכן כצילום דף לוגו ולא כדף לוגו שיצא ממחשב. עד כאן בהיבט הצורני של נ/1. בנוסף, הפרטים שמולאו מראש (בהדפסה) של נ/1, הם דווקא פרטיו של הנתבע - אברהם אלימלך, לרבות מספר תעודת הזהות שלו, בעוד שהפרטים שחסרו בחלק שהודפס מראש ומולאו בכתב יד - הם דווקא מספר תעודת הזהות של מוגרבי (שהוא כזכור הלקוח של צד ג 2), ותאריך עריכת המסמך. הדעת נותנת, כי אם היה חסר לצד ג 2 פרט מסויים, כאשר הוכן המסמך אצלה, היה סביר יותר שיהיה זה פרט שקשור לאלימלך ולא פרט שקשור דווקא ללקוח שלה, פרט המצוי תחת ידה במחשבי החברה ובמסמכיה. עוד לענין תוכן המסמך: אין מחלוקת כי הניסוח של כתב הקבלה והסילוק שונה מניסוח המסמכים הרגילים של קבלה וויתור שמפיקה הסוכנות, כעולה מנספח א לתצהיר לוזון. אם אכן - כטענת הנתבע - הופק המסמך במיוחד עבורו על ידי הפקידה אילנית, לא ברור מדוע ייכתב עם חלופות שונות ("אני/אנו"; "מאשר(רים)"; "הנני(נו)"; "מצהיר(רים)" וכו'). אילו הוכן המסמך במיוחד, סביר יותר להניח שהוא היה מותאם מראש לשני הצדדים הרלוונטיים למקרה הספציפי, ולא כדף עם חלופות שונות. יצויין, כי גם בנספח א לתצהיר לוזון, שבו כתובות חלופות שונות, הן כתובות בצורה מקובלת יותר מזו המופיעה בנ/1. למשל: הריבוי של המילה "מאשר" מופיע כ"מאשר/ים" ולא כפי שמופיע בנ/1, בניסוח שאיננו מקובל "מאשר(רים)". אילו הוכן על ידי אדם המרבה בניסוח מכתבים שכאלה, סביר להניח שהיה מכיר את צורת הכתיבה המקובלת. סיכומו של דבר, בהתבסס על כל האמור לעיל, אני מעדיפה את טענת צדדי ג כי המסמך נ/1 לא הוכן על ידי מי מטעם צד ג 2, כטענת הנתבע. בשולי הדברים אציין, כי הטענה של ב"כ הנתבע בסיכומיו, לפיה אילו רצה הנתבע לזייף את הטופס כדי שייראה כטופס של צד ג 2 היה עושה כן בצורה דומה יותר - איננה יכולה להתקבל במקרה זה. העובדה שזיוף איננו מוצלח במיוחד איננה יכולה, כשלעצמה, לשמש אל מול כל מה שפירטתי לעיל. לגופה של הטענה שמוגרבי חתם על נ/1, ולכן חתימתו, בהיותו אדם יודע עסקים ויודע קרוא וכתוב, מחייבת, בלא קשר לשאלה מי הכין את המסמך: אין ספק כי מוגרבי לא היה רשאי, ביום 17.3.04, להתחייב בשם חברת הביטוח, אשר כבר שילמה לו באותו מועד את תגמולי הביטוח, שהיא תוותר על תביעת החזר בגין התגמולים מהנתבע. לכן חתימתו של מוגרבי על המסמך, הכולל את המשפט "כן אני(נו) מאשר(ים) בזאת כי לא תבוא בעתיד כל תביעה מצידי(נו) או בשמי(נו) או מצד כל גוף שיפצה אותי(נו) נגד אלימלך אברהם" לא יכלה לפגוע בזכות התחלוף, אותה קנתה התובעת ממוגרבי עוד קודם לחתימת המסמך, כאשר שילמה לו את תגמולי הביטוח. אך האם הוכיח הנתבע, שמוגרבי אכן עשה כלפיו מצג שוא, אשר בהתבסס עליו האמין שהוא חסין מפני תביעה מאת חברת הביטוח, ובעקבות מצג זה שילם לו את הסך של 5,500 ₪? אני סבורה שהדבר לא הוכח. ראשית, הטענה שמוגרבי רצה או התכוון לוותר בשם חברת הביטוח על זכותה להפרע מאלימלך - אינה מתיישבת עם ההיגיון, שכן לא היתה לו כל סיבה לפגוע בזכותה של חברת הביטוח באותו שלב, בודאי שלא תמורת הסכום שקיבל מהנתבע, המשקף את נזקיו העקיפים בלבד, שהם כחמישית מסכום הנזק שעליו, כביכול, ויתר. בנוסף, לא התרשמתי כי מוגרבי התכוון לוותר על הסכומים שחייב הנתבע לתובעת, אפילו יכול היה לעשות כן. קיבלתי את דבריו, כי כאשר ראה מסמך שנחזה כיוצא מצד לשם, סוכנות הביטוח עמה עבד במשך שנים, הניח כי מדובר במסמך שמשקף את הויתור שלו על תביעה אישית שלו כלפי הנתבע, בגין נזקיו העקיפים, שאת תמורתם שילם הנתבע באותו מעמד (פרוטוקול הדיון מיום 12.4.07, עמוד 24, שורות 20-25). הגעתי למסקנתי זו אף שהתחשבתי בכך, שמוגרבי העיד שלא נתן אמון בנתבע עצמו (פרוטוקול הדיון מיום 12.4.07, עמוד 25, שורה 29 עד עמוד 26, שורה 2). הדבר מתיישב, כאמור, גם עם העובדה שבאותו שלב כבר שולמו לו כל תגמולי הביטוח על ידי התובעת. דווקא טענתו של הנתבע, לפיה סבר כי עם תשלום סך של 5,500 ₪ בלבד, סיים את כל חובותיו כלפי כולי עלמא בגין תאונה זו, שגרמה לנזקים שהם מעל 30,000 ₪ - איננה מתיישבת, כפי שאמרתי לעיל, עם ההיגיון. אוסיף גם זאת: הנתבע העיד בבית המשפט, כי בטרם שילם את הסכום האמור למוגרבי ולאורך כל המגעים התייעץ עם רואה החשבון שלו, עליו סמך, על מנת לקבל ממנו הנחיות איזה מסמך עליו לקבל מאת צדדי ג, על מנת להבטיח שלא יוכלו לחזור אליו בתביעה נוספת (פרוטוקול הדיון מיום 12.4.07, עמוד 16, שורות 7-9). מתבקש היה, שאם אכן קיבל ייעוץ מאותו רואה חשבון, הלה יוזמן לעדות, כדי לתמוך בטענת הנתבע שאכן הנתבע שוחח עמו והבין שבכך הוא מסיים את כל התחשבנותו עם כל צד שהוא, בגין התאונה, וכי זו היתה - לפחות למיטב הבנתו של אלימלך, רוח המו"מ. אותו רואה חשבון, כאמור, לא הוזמן. חזקה ידועה היא, שכאשר קיימת ראיה רלבנטית, או עדות רלוונטית, וצד נמנע מלהביאה, מבלי לספק טעם משכנע לכך, המסקנה המתבקשת היא שאילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהבאתה. על כן, ההימנעות תומכת בראיותיו של הצד שכנגד (ראה: ע"א 4226/05 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סאטא אטיאס (ניתן ביום 24.1.06 בביהמ"ש העליון), בפסקה 7, וכן ע.א. 989/03 חוטר ישי ואח' נ' חיננזון, ניתן בבית המשפט העליון ביום 26.1.05, וכן ראה: ע.א. 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ ואח' נ' רוזנברג ואח', פד מז (2) 605). הדבר נכון ביתר שאת, כאשר למעשה לא היתה בידי הנתבע כל עדות נוספת, זולת שלו, ולכן אם היה אדם חיצוני לסכסוך, שיכול היה לסייע לגרסתו, ראוי היה לזמנו. סיכום לאור כל האמור ולאור נטלי הראיה בתביעה ובהודעה לצד ג, אני מגיעה למסקנה כי התביעה כנגד מר אברהם אלימלך הוכחה כדבעי, אך מאידך גיסא, הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את הודעת צד ג שהגיש כנגד מר מאיר מוגרבי ולשם סוכנות לביטוח (1992) בע"מ ודין הודעות צד ג להידחות. על כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 30,774 ₪, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה (16.6.04) ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת, הוצאות משפט, הכוללות אגרה כפי ששולמה, וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 12% מפסק הדין שניתן + מע"מ כדין (בקביעת שיעור ההוצאות התחשבתי בכך, שהוצאותיה של התובעת בניהול המשפט נבעו בעיקר מההמתנה לסיומו, שכן התובעת שוחררה בשלב מוקדם מהופעה לדיונים והנתבע הודה באחריותו כלפיה, דבר שחסך בהוצאותיה). בהתייחס להודעות צד ג שנדחו, אני מחייבת את הנתבע לשלם לצדדי ג הוצאות משפט הכוללות שכר טרחת עורך דין בשיעור 18% מפסק הדין (שניתן לטובת התובעת), בתוספת מע"מ כדין, וכן שכר בטלתה של עדת צד ג 2, הגב' לחיאני, כפי שנקבע ביום 18.1.06. בכך אני מיישמת את החלטותי מיום 2.5.06 ומיום 23.6.06, לפיהן - אם ינוהל הליך ההוכחות במלואו, אפסוק בסופו של יום הוצאות בשיעור ריאלי.רכברכב חונהתביעת שיבובנזק לרכב