בית המשפט בחן האם יש מקום לביטול פסק הדין מפאת שיקול דעת. להלן החלטה בנושא ביטול פסק הדין מפאת שיקול דעת: החלטה 1. בפני בקשה לביטול פסק דין מיום 5.11.06. כתב התביעה הוגש בסדר דין מקוצר ועניינו יתרות חובה בחשבונותיה של המבקשת 1, חשבון מספר 624466 וכן חשבון 430480, המתנהלים אצל המשיבה וכן בערבותו של המבקש 2 לחובותיה של המבקשת 1. בכתב התביעה נשוא פסק הדין נתבע סעד כספי בלבד. יתרות החוב הנתבעות בכתב התביעה, לאחר מימוש בטוחות, הינן סך של 39,237 ₪ בחשבון מספר 624466 וסך של 238,539 ₪ בחשבון מספר 430480 (נכון ליום 1.8.06). 2. אבחן האם יש מקום להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק לאור הטענה אשר נטענה כנגד המסירות אשר בוצעו לידי המבקשים. בהתאם לתצהיר המוסר אשר הוגש לתיק בטרם מתן פסק הדין, ביקר פקיד המסירה בשני מועדים שונים בביתו של המבקש 2, מר דוד קליינר, פגש את אשתו אשר סירבה לחתום על אישורי המסירה. א. לעניין כתובת המבקשת 1, הרי ב"כ המבקש לא טען בבקשתו כנגד מסירה למבקשת 1 בכתובתו של המבקש 2 ולא מסר כי קיימת כתובת אחרת לביצוע המסירה. כל שנטען בבקשה הוא כי כתב התביעה מעולם לא נמסר לידיהם בנסיבות האמורות בתצהירו של המוסר. מעבר לכך, המבקשת 1 לא מסרה את כתובתה כעולה מדו"ח רשם החברות אשר הוגש לתיק כנספח לכתב התביעה. פקיד המסירה העיד כי ביצע את המסירה למבקשת 1 בהתאם להנחיות עו"ד וכי "עד כמה שאני זוכר החברה לא קיימת בכתובת אחרת". ב. אשר לסירוב לחתום, לא שוכנעתי כי יש ממש בגרסת גב' קליינר שהינה אשת המבקש 2. גב' קליינר הצהירה בכלליות כי אין זה ממנהגה לסרב לקבל כתבי בי דין, אולם אין בתצהירה הצהרה מפורשת באשר למסירה נשוא הבקשה מיום 1.9.06 ולנסיבותיה. גב' קליינר נחקרה על תצהירה אך גם באותה עת לא זכרה את נסיבות המסירה. מנגד נחקר פקיד המסירה, אשר אינו צד מעוניין, זכר את אירוע המסירה וחזר על גרסתו כי מסר את המסירות למבקשים לידיה של גב' קליינר. ג. לא שוכנעתי כי נפל פגם מהותי באישור המסירה שכן לא נרשם בה שעת המסירה, להבדיל מיום ביצוע המסירה. לו הייתה מוסרת גב' קליינר גרסה סדורה באשר לאירוע המסירה יתכן ושעת המסירה הייתה רלבנטית לשם הכרעה בין שתי גרסאות סותרות באשר לקיומה של המסירה ולהעדר סירוב לחתום. אולם כאשר ניצבת בפני גרסת פקיד המסירה ולעומתה אין כל גרסה אחרת, שכן המצהירה אינה זוכרת את האירוע כלל, אינני סבורה כי יש לייחס לשעת המסירה כל חשיבות. ד. פקיד המסירה אינו יכול ואינו צריך להעיד על תכולת המעטפה שכן קיבל מעטפה לידו לשם מסירתה. פקיד המסירה העיד כי היה כתוב על המעטפה אשר מסר מה היא מכילה ולטעמי די בכך. ה. אשר על כן, שוכנעתי כי בוצעו מסירות כדין לידי המבקשים ביום 1.9.06. מסקנה זו מביאה אותי לדחיית הבקשה לביטול לפסק הדין מחובת הצדק. 3. אבחן האם יש מקום לביטול פסק הדין מפאת שיקול דעת. א. לטענת המבקשים, בינם לבין המשיבים קיים סכסוך משפטי בעל נגיעה ישירה לעובדות פסק הדין ולעילות שבגינן הוגשה התובענה נשוא פסק הדין וכי בכוונתם להגיש מחדש תובענה כנגד המשיבה על סך של 1.5 מליון ש"ח. המבקשים צירפו לבקשתם העתק כתב התביעה אשר הוגש בעבר לבית המשפט (נספח ה'), בו נתבעו סעדים שונים, כסעד כספי, צווי עשה ופסק דין הצהרתי, באשר לחשבונות 624466 , 430480, שהינם החשבונות נשוא פסק הדין וכן שני חשבונות נוספים 430305, 605658. על כן, לאור הכללת שני חשבונות בנק נוספים וכן השוני בסעדים, אין חפיפה בין עובדות כתב התביעה אשר הוגש על ידי המשיב, לבין עובדות כתב התביעה אשר הוגש על ידי המבקשים ונמחק. המבקשים צרפו את החלטתה של כב' השופטת אביגיל כהן מיום 11.6.06 אשר הורתה על מחיקת התביעה, לאחר שהתיק נקבע להוכחות אך לא נשמע, תוך חיוב המבקשים בהוצאות משמעותיות בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ. כן התווסף תנאי של הוצאות נוספות היה ותוגש תביעה חדשה באותה עילה. (ראה נספח ד' לבקשה). עד היום טרם הוגש כתב התביעה בשנית ואינני סבורה כי עלי לבחון האם הטעם לכך הוא העדר יכולת נטענת לשלם את סכום ההוצאות עד כה כטענת המבקשים, או העדר סיכויים בתביעה כטענת המשיב. ב. המבקשים מפנים לפסק דין מיום 17.1.03 בבקשה שהוגשה על ידי המבקשת 1 על פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981. לעניין טענותיהם של המבקשים באשר לשיק על סך של 80,000 ₪, הוגש על ידי ב"כ המשיב העתק מפסק דינו של כב' השופט קידר מיום 7.8.02, בתביעה אשר הגיש המשיב כנגד המבקשת 1 (ר' מש/11). אינני סבורה כי ממצא עובדתי זה או אחר בפסק דינו של כב' השופט סולברג, יש בו כדי להצביע על קיומם של סיכויי הגנה בתביעה זו. ראשית, פסק דינו של כב' השופט סולברג ניתן בהליך ספציפי של מנין שיקים מסורבים לפי חוק שיקים ללא כיסוי ואין ללמוד מתוכו מה שאין בו, קרי כי למבקשים טענות אפשריות כנגד יתרת החוב לפיה נתבעו בחשבונות נשוא כתב התביעה. שנית, יחד עם פסק דינו של כב' השופט סולברג, המתייחס למספר שיקים, יש להתייחס גם לפסק דינו של כב' השופט קידר אשר ניתן לגבי השיק המסוים בו נדרשה המבקשת 1 לשלמו ובגינו נטען כי יש להורות על ביטול פסק הדין. אעיר כי טענותיהם של המבקשים באשר להתנהלות המשיב לגבי שיק על סך של 80,000 ₪ נכללו בכתב התביעה אשר הוגש על ידם ונמחק. ג. כתב התביעה אשר הוגש על ידי המבקשים מפרט פעולות אשר אירעו מחודש מאי 2000 ועד להגשת התביעה ב-1.3.04. מנגד, כתב התביעה אשר הוגש על ידי המשיבה, מתייחס ליתרות חוב מיום 1.8.06. על כן אין חפיפה וזהות בפרק הזמן הכלול בכתב התביעה אשר הוגש על ידי המשיב מול כתב התביעה אשר הוגש על ידי המבקשים. אין בגרסת המבקשים, כפי שהובאה בתצהיר המבקש 2, התייחסות לעובדות שמעת הגשת כתב התביעה על ידם ועד ליום 1.8.06, בין אם הייתה פעילות בחשבונות כדוגמת עסקאות בניירות ערך ובין אם הגדלת יתרות החוב נובעת ממירוץ הריבית בלבד. במיוחד יש להבאת העובדות חשיבות מכרעת כאשר יתרות החוב הנתבעות, בכתב התביעה נשוא פסק הדין, הינן לאחר מימוש הבטוחות. לפיכך, אין בתצהיר המבקש 2 פרישת גרסה עובדתית מפורטת באשר ליתרות החוב המעודכנות הנתבעות בכתב התביעה. ד. רק על מקצת הטענות מתוך כלל הטענות אשר נטענו בכתב התביעה של המבקשים, הצהיר המבקש 2. אינני סבורה כי יש להידרש לטענות המבקשים אשר לא הובאו ולא אומתו בתצהיר התומך בבקשה לביטול פסק הדין, אלא רק מובאות בכתב התביעה נספח ה'. ה. לטענת המבקשים, יתרת החוב בחשבון החברה נכון ליום 21.5.01 עמדה על סך של 27,907 ₪ בלבד (כפי הנראה כוונתם לחשבון 43480 הוא חשבון החברה כהגדרתם בכתב התביעה). כאשר עומת המבקש 2 עם דף החשבון ( מש/2), התברר כי יתרת החוב עליה הצהיר הינה יתרת חוב חלקית וכי יתרת החוב מורכבת בעיקרה מפיגורים בהלוואות מט"ח. בחקירתו הנגדית נטען על ידו לקיומם של בטחונות כנגד הפיגורים בהלוואות מט"ח. לא רק שגרסה זו עלתה רק בחקירתו הנגדית אלא המבקש 2 לא השכיל להצביע על קיומם של הביטחונות להבטחת החוב בחשבון זה ומכל מקום יתרת החוב הנתבעת בכתב התביעה נשוא פסק דין זה הינה לאחר מימוש בטוחות (ר' עמוד 5 מול ש' 21- עמוד 6 שורה 10). בנוסף, הוצג במהלך החקירה הנגדית דף חשבון נכון ליום 21.5.01 גם באשר לחשבון הנוסף נשוא פסק הדין, 624466 (מש/ 3), ממנו עולה קיומה של יתרת חוב בסך של 17,846 ש"ח. הנה כי כן לאחר חקירת המבקש 2 התברר כי הגנת המבקשים הינה "הגנת בדים" ואינה מהווה הגנה אפשרית. ((ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד (טרם פורסם); זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה 7, בעריכת ש' לוין) עמ' 675, רע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ סניף כרמיאל (טרם פורסם)). ו. ביטול פסק הדין אך ורק בשל כוונת המבקשים להגיש מחדש את תביעתם שנמחקה אינה מהווה לטעמי עילה לביטול פסק הדין. מעבר להעדר חפיפה בין כתבי התביעה לעניין החשבונות, הסעדים והמועדים, הזמן שחלף מעת מחיקת התביעה והעובדה כי טרם הוגשה תביעת המבקשים בשנית, הרי הבקשה לביטול פסק הדין נבחנת לגופה. לא שוכנעתי בין השאר לאור המסמכים שהוצגו וחקירת המבקש 2 כי קיימת למבקשים הגנה אפשרית כנגד תביעת המשיב. יוער כי גם אם הייתי משתכנעת כי קיימת הגנה אפשרית וכי יש לבטל את פסק הדין וכי אף אם הייתה מוגשת תביעה נפרדת על ידי המבקשים, הרי היה עליהם לעבור בתביעה זו את משוכת הרשות להגן. אומנם בעל דין המבקש רשות להתגונן, די לו בכך שהוא מצביע על קיומה של הגנה אפשרית. אולם לא בהכרח יינתן לו לכרוך את כל המחלוקות שבין הצדדים ולדון בכולן כמקשה אחת יחד עם התביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר (ד.בר-אופי, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מה' 8, סעיף 69 בעמוד 222). 4. לסיכום, הנני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין ומחייבת את המבקשים בהוצאות בסך כולל של 2500 ₪ בצירוף מע"מ. ביטול פסק דין