חובת גילוי מיוחד של הבנק בהסכם הלוואה

מכוח חובת ה"גילוי המיוחד" ובמסגרת התקשרותו של הבנק בהסכם ההלוואה, על הבנק לגלות ב"גילוי מיוחד" ללקוח את כל הוראות ההסכם אשר יש בהן כדי להתפרש בדרך שאיננה רגילה. חובת הגילוי המיוחד המוטלת על הבנק נגזרת מפסק דינו של ביהמ"ש העליון בע"א 7948/96 בנק הפועלים בע"מ נ' מוסכי צומת גהה בע"מ ואח', שם נפסק כי מחובתו של בנק לגלות מראש ללקוח את בסיס חישוב הריבית. השינוי בבסיס החישוב מן השנה הקלנדרית ל"שנת בנק" של 360 יום מחייב גילוי מיוחד, משום שיש להניח כי הלקוח יוצא מן ההנחה כי בסיס החישוב הוא השנה הנורמלית. היעדר גילוי בנושא זה פוגם ביסוד ההסכמה מצד הלקוח. להלן החלטה בנושא חובת גילוי מיוחד של הבנק בהסכם הלוואה: החלטה זוהי בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיב, הבנק הבינלאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), בהתאם לפרק ג'1 ל חוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א - 1981 (להלן: " חוק הבנקאות"). עובדות רלוונטיות 1. המבקש הנו אדם פרטי, העוסק בהנהלת חשבונות ובמשך מספר שנים נהל את חשבון הבנק שבבעלותו בסניף אביבים של הבנק בתל-אביב. 2. ביום 30 במרץ 2001 נטל המבקש מן הבנק הלוואה במטבע חוץ, בסכום של 2,908,836 ין יפני (להלן: "ההלוואה"). על מסמכי ההלוואה חתם מיופה כוחו של המבקש, מר רמי רייטן. 3. המבקש הגיש תובענה ייצוגית ובקשה לאישור תובענה כייצוגית אשר היא נשוא החלטה זו. התובענה והבקשה מבוססות על עילת ההטעיה לפי ס' 3 ל חוק הבנקאות והסעד המבוקש הוא פיצוי בסך 30,000,000 ₪. 4. ביום 04.04.05 הגישה חברת אר-און השקעות בע"מ הודעה לבית המשפט ממנה עולה כי הגישה תביעה ייצוגית לבית המשפט כנגד הבנק בגין חיובי ריבית שביצע הבנק על בסיס שנה בת 360 ימים בהלוואות במט"ח. לטענת חברת אר-און הסכמי ההלוואה עליהם חתמה שונים בנוסחם מהסכמי ההלוואה בתיק זה, בכך שאינם כוללים התייחסות כלשהיא לדרך חישוב הריבית על בסיס שנה בת 360 יום. ביום 11/01/2006 ניתנה החלטה, בהסכמת הצדדים, לפיה "חברת אר-און השקעות בע"מ והקבוצה המיוצגת על ידה שעינינה לקוחות הבנק שבהסכמים שלהם לא צויין שהשנה מכילה 360 ימים, מוחרגת מתיק זה". 5. המבקש מבסס בקשה זו על שתי טענות עיקריות. הטענה הראשונה הנה כי במועד החתימה על חוזה ההלוואה לא גילה הבנק למבקש כי חיוב הריבית השנתית על ההלוואה מתבצע על בסיס של שנה בת 360 ימים. הטענה השניה הנה כי שעור הריבית אשר גבה הבנק מן המבקש היה גבוה יותר מן המפורט בהודעות הבנק אשר נשלחו אל המבקש מעת לעת. הפרת חובת הגילוי בחוזה ההלוואה. 6. לטענת המבקש מטעה הבנק את לקוחותיו כאשר הוא מחשב את הריבית אותה הוא גובה בגין הלוואות במטבע חוץ על בסיס שנה בת 360 ימים, וזאת מבלי שהוא עומד בדרישת ה"גילוי המיוחד" לעניין דרך חישוב הריבית האמורה. על ידי כך, טוען המבקש, גובה הבנק ריבית בשעור גבוה מזה המוצג ללקוח והמופיע במסמכי ההלוואה. את חובת הגילוי המיוחד המוטלת על הבנק גוזר המבקש מפסק דינו של ביהמ"ש העליון בע"א 7948/96 בנק הפועלים בע"מ נ' מוסכי צומת גהה בע"מ ואח', פד"י נה(1), 865, 892: "...מחובתו של בנק לגלות מראש ללקוח את בסיס חישוב הריבית. השינוי בבסיס החישוב מן השנה הקלנדרית ל"שנת בנק" של 360 יום מחייב גילוי מיוחד, משום שיש להניח כי הלקוח יוצא מן ההנחה כי בסיס החישוב הוא השנה הנורמלית. היעדר גילוי בנושא זה פוגם ביסוד ההסכמה מצד הלקוח..." (להלן: "הלכת מוסכי צומת גהה"). 7. כאמור, על מסמכי ההלוואה חתם מיופה כוחו של המבקש, מר רמי רייטן. לצורך קבלת ההלוואה חתם מר רייטן על טופס סטנדרטי של הבנק הנושא את הכותרת "בקשה לקבלת הלוואה במט"ח (ריבית משתנה)", (להלן: "טופס ההלוואה"). לפי טופס ההלוואה, ההלוואה נושאת ריבית בשעור ריבית הבסיס למטבע חוץ, בתוספת של 2.75% לשנה. לטענת המבקש, בפועל, חישב הבנק את הריבית השנתית על ההלוואה על בסיס של 360 ימים בשנה ולא על בסיס של מספר הימים בשנה קלנדרית וכתוצאה מכך גבה הבנק ריבית שנתית בסכום הגבוה מן הנקוב בהסכם ההלוואה. כך למשל, אם בעבור תקופת החיוב הראשונה ציין הבנק בטופס ההלוואה כי ריבית הבסיס הינה 0.25%, ושעור הריבית הקבוע הינו 2.75% ועל כן תשולם על ההלוואה ריבית של 3%, הרי שבפועל גבה הבנק מן המבקש ריבית בשעור של 3.04% בעבור תקופת החיוב הראשונה. 8. מוסיף המבקש כי הבנק איננו רשאי להטמין הוראות מקפחות בטופס סטנדרטי, ולהסתפק בכך. איזכורן של הוראות מקפחות כגון זו המוזכרת בסעיף 3.ג. להסכם ההלוואה, כך לטענת המבקש, מגביר את חובת הגילוי מכח סעיף 3 ל חוק הבנקאות, ומטיל על הבנק חובה להסביר ללקוח כי במסמכים עליהם חתם מצויה הוראה כזו, אשר כתוצאה ממנה שעור הריבית האמיתי הוא גבוה יותר מזה המצויין בטופס ההלוואה. לטענת המבקש אין בשום מקום בטופס ההלוואה הוראה המסבירה ללקוח את משמעות חישוב הריבית לפי שנה בת 360 יום, לא נערך כל מסמך נוסף המבהיר זאת ולא ניתנה למבקש כל הבהרה אחרת. 9. עוד טוען המבקש, בסעיף 35 לכתב התשובה, כי "יש לדחות את טענת הבנק מן הטעם שהמילים "360 ימים" צויינו רק לצד ריבית הבסיס למטבע חוץ, ולאחר מכן נירשם "...,ובתוספת 2.75% לשנה". על כן, טענה זו, גם אם היתה נכונה (והיא איננה), לא רלוונטית למרכיב העיקרי של הריבית, אלא לריבית הבסיס למטבע חוץ בלבד." 10. לטענת הבנק לא קמה לתובע כל עילת תביעה בגין הטעיה שכן הסכם ההלוואה מגדיר במפורש את הבסיס לחישוב הריבית השנתית על ההלוואה כשנה בת 360 ימים. הבנק מפנה לסעיף 3.ג. להסכם ההלוואה הקובע כדלקמן: "היתרה הבלתי מסולקת של קרן ההלוואה, כפי שתהיה מפעם לפעם, תישא ריבית קונטוקורנטית מיום מתן ההלוואה ועד למועד/י פרעונה, כשהיא מחושבת לפי מספר הימים בפרק זמן מסויים ביחס לשנה בת 360 יום..." 11. מוסיף הבנק כי כאשר מדובר בהסכם קצר הכתוב בדפוס קריא וברור, הגילוי בהסכם גופו הוא גילוי נאות ומספק העונה על דרישת הגילוי המיוחד. טופס הבקשה לקבלת הלוואה הוא טופס קצר בן שלושה וחצי עמודים בלבד, הוא כתוב באותיות גדולות יחסית, וברווח גדול בין שורה לשורה. דיון 12. בשנת 1990 הותקנו הוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (דרכי חישוב ריבית), התשנ"א-1990 (להלן: "הוראות הבנקאות"). הוראות אלה קובעות כי יש לחשב את הריבית על פקדונות ואשראי בחשבונות המתנהלים בשקלים חדשים לפי מספר הימים הנכון של שנה, דהיינו 365 ימים. הוראות הבנקאות אינן חלות על עסקאות במטבע חוץ. אי לכך יש לנהוג בעסקאות במטבע חוץ עפ"י הלכת מוסכי צומת גהה הקובעת כי על בנק מוטלת חובת גילוי מיוחד בעסקאות הלוואה המבוססות על חיובי ריבית על בסיס 360 ימים בשנה. מכוח חובת ה"גילוי המיוחד" ובמסגרת התקשרותו של הבנק בהסכם ההלוואה, על הבנק לגלות ב"גילוי מיוחד" ללקוח את כל הוראות ההסכם אשר יש בהן כדי להתפרש בדרך שאיננה רגילה. 13. סעיף 3.ג. להסכם ההלוואה קובע כדלקמן: "ג. שעור הריבית על ההלוואה ודרך קביעתו היתרה הבלתי מסולקת של קרן ההלוואה, כפי שתהיה מפעם לפעם, תישא ריבית קונטוקורנטית מיום מתן ההלוואה ועד למועד/י פרעונה, כשהיא מחושבת לפי מספר הימים בפרק זמן מסויים ביחס לשנה בת 360 יום, בשעור "ריבית הבסיס למט"ח" כהגדרתו להלן, כפי שיקבע מפעם לפעם על ידי הבנק ליום תחילת כל תקופת ריבית, ובתוספת של 2.75% לשנה..." כותרת הסעיף מפנה את הקורא באופן ברור אל תוכנו, והקורא איננו נידרש לקרוא פסקאות רבות בחוזה על מנת לברר את שעור הריבית על ההלוואה. הסעיף עצמו מבהיר באופן ברור ומפורש כי שנה לעניין "אופן חישוב הריבית על ההלוואה" הינה שנה בת 360 יום. 14. משהוגדרה דרך חישוב השנה במיסגרת ההסכם אין מקום להעניק פרשנות שונה למילה "שנה". לא היתה על הבנק חובה לערוך מסמך הבהרה נוסף או לכלול הבהרות נוספות בדרך אחרת, מקום בו הוראות ההסכם הינן ברורות, נגישות, וקריאות. הסכם ההלוואה הינו מסמך קצר בן שלושה וחצי עמודים, והוא כתוב באותיות קריאות, כאשר סעיף 3.ג. להסכם מופיע בעמוד הראשון תחת כותרת ברורה שעינינה: "שעור הריבית על ההלוואה ודרך קביעתו". משום כך לא מצאתי ממש בטענת המבקשים לפיה הוראת סעיף 3.ג. הינה הוראה מקפחת ונסתרת שכן טענה זו איננה מתיישבת עם אופן מיקומו וניסוחו של סעיף 3.ג. בעמוד הראשון של ההסכם. 15. מעיון בפרוטוקול חקירה נגדית של המבקש ומיופה כוחו מר רייטן, עולה כי הם לא טרחו לקרוא את הוראות הסכם ההלוואה (ר' עמוד 6 שורות 15-17, ועמוד 8 שורה 15, עמוד 11 שורות 10-14). מקום בו לא טרח המבקש לקרוא את הסכם ההלוואה אין מקום לקבל את טענתו לפיה "הבנק מחביא בטופס הסטנדרטי, עמוס הסעיפים מלל שאמור להסדיר עניין זה, אך גם זאת באופן חלקי וקלוש" (ס' 1 לסיכומי המבקש). 16. לא מצאתי לקבל גם את טענת המבקש לפיה הסעיף מגדיר שנה בת 360 יום אך ורק לעניין קביעת שעור "ריבית הבסיס" בעוד ששעור הריבית הקבוע בסך 2.75% לא נכלל תחת הגדרה זו. פרשנות זו, שאיננה עולה בקנה אחד עם הגיונם והקשרם של דברים, היא פרשנות מאולצת. הפרשנות העולה מהוראת סעיף 3.ג. היא ברורה ולפיה הגדרת שנה בת 360 ימים חלה בכל מקום בו נזכרת המלה "שנה" באותו סעיף. על כן, משהגדיר הבנק בראשיתו של סעיף 3.ג. כי "שנה", לצורך חישוב הריבית במסגרת הסכם ההלוואה תהא בת 360 יום, אין מקום להעניק פרשנות שונה במקומות אחרים בחוזה, לא כל שכן באותו הסעיף. הפרת חובת הגילוי באמצעות משלוח העדכונים התקופתיים. 17. לטענת המבקש המשיך הבנק להפר את חובת הגילוי המוטלת עליו גם לאחר החתימה על הסכם ההלוואה וזאת באמצעות ההודעות שנשלחו למבקש במשך כל תקופת ההלוואה (נספחים ב, ו-ג לבקשה). בהודעות אלו ננקב שעור הריבית "לשנה" תוך הסתרת העובדה שהשנה אליה מתכוון הבנק הינה שנה בת 360 יום בלבד. הבנק אף הטעה את המבקש, כך לטענתו, באמצעות משלוח טפסי הודעה אשר נשלחו אליו מידי חודש, שם צויין במפורש כי חישוב הריבית ביחס לתקופה הבאה ייעשה בהתאם ל %X בשנה, כאשר בפועל הריבית השנתית עמדה על סכום גבוה יותר מזה שציין הבנק. 18. לטענת הבנק הגילוי בהסכם גופו הוא גילוי מספק וההודעות אשר נשלחו למבקש אינן מנותקות מחוזה ההלוואה עצמו. עוד טוען הבנק כי המבקש לא הביא כל אסמכתא משפטית אחרת לקיומה של הטעיה מקום בו נכתב בחוזה ההלוואה במפורש כי הריבית תחושב על בסיס חלוקתה ל-360 יום. דיון 19. גם כאן לא מצאתי לקבל את טענות המבקש לפיהן הבנק ביצע כלפיו הטעיה באמצעות טופסי הדיווח. 20. הצדדים לבקשה זו התקשרו ביניהם בהסכם לשם ביצוע עיסקת הלוואה. תנאיה ופרטיה של עיסקת ההלוואה מפורטים במיסגרת הסכם ההלוואה והוא משקף את הסכמת הצדדים. הבנק גם לא נדרש לפרט במסגרת מסמכי הדיווח האמורים את כל הפרטים הנוגעים להתקשרות. 21. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל לא גילה המבקש עילת תביעה ומשום כך דין הבקשה להדחות. 22. המבקש יודיע תוך 14 ימים אם הוא מבקש להמשיך לדון בתביעה האישית. 23. המבקש ישלם למשיב הוצאות נושאות ריבית והצמדה מיום הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪+מע"מ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חוזהבנקהסכם הלוואהחובת הגילויהלוואה