על בנק חלה חובה לנהוג כלפי הלקוח בנאמנות. היחס המשפטי שבין הבנק ללקוח מורכב למדי, אולם יהיה אשר יהיה סוג השירות הבנקאי וטיב החוזה הנכרת בין הצדדים, במרכז היחס הזה מצויה החובה לנהוג בזהירות, בתום לב ובאמון. חובת הבנק להיות זהיר היא חובה חוזית וברור שקיומה אינו תלוי בטיב ההגדרה המשפטית שתינתן ליחס חוזי זה. שירות בנקאי הוא חוזה בין הבנק ללקוחו. חוזה זה כפוף להוראות חוק החוזים (חלק כללי) הדורשים התנהגות בתום לב הן בשלב הטרום החוזי, על פי סעיף 12 והן בשלב החוזי מכוח סעיף 39. אמון הדדי הוא היסוד הפסיכולוגי העומד מאחורי כל חוזה וחוזה. יסוד זה צריך להתקיים בשלב הטרום החוזי ובשלב החוזי. במישור היחסים הבנקאיים האמון מקבל משמעות מיוחדת. בהקשר הבנקאי מוצדקת ההכרה הכללית בחובת אמונים ביחסי בנק לקוח. בית המשפט יקבע את התוכן המיוחד של החובה בכל שירות ושירות, כלומר חובת אמונים ניתנת לקיטלוג בהקשרים נפרדים. חובת האמונים היא קוגנטית. בנק לא יכול לשחרר עצמו מן החובה לנהוג כלפי לקוחו באמון. דיני השטרות מהווים חלק בלתי נפרד מעסקי הבנקאות. דרישת תום הלב בדיני השטרות מופיעה בדיני השטרות בסעיפים שונים כגון סעיף 23 (ג) לפקודת השטרות. להלן פסק דין בנושא חובת הנאמנות של הבנק כלפי הלקוח: פסק דין בפניי תביעה כספית על סך של 24,488 ₪ נתבעת 3 נמחקה מכתב התביעה ב- 17.01.05 וזו התנהלה כנגד נתבעים 1-2 בלבד. א. טענות התובעת התובעת הינה תאגיד בנקאי רשום. נתבעת 1 הינה לקוחת התובעת ונתבע 2 הינו בעל מניות בנתבעת. נתבע 2 ערב לכל התחייבויות נתבעת 1 כמפורט בכתב הערבות וזאת על פי חתימתו על כתב ערבות מתחדשת, ללא הגבלת סכום ביום ה-14.04.89 . בכתב הערבות התחייב נתבע 2 לשלם לתובעת את כל התשלומים שנתבעת 1 חייבת לה. לטענת התובעת הנתבעים לא פרעו את חובם לתובעת מושא תביעה זו. ב. טענות הנתבעים 1. לטענת הנתבעים נתבעת 1 אינה פעילה, לאחר שנקלעה לחובות כספיים גבוהים והפסיקה את פעילותה. לאחר היווצרות החוב המשיכה נתבעת 1 לנהל את עסקיה באמצעות חשבונה אצל התובעת. במהלך ניהול החשבון של נתבעת 1 אצל המשיבה, המחאה אשר ניתנה על ידי נתבעת 1 לצד ג' ועליה שירטוט "קרוס", הוסבה תוך זיוף חתימת וחותמת נתבעת 1. באמצעות זיוף זה בוטל כביכול ה"קרוס", ההמחאה המזויפת נפדתה במשיכת מזומן בדלפק התובעת. 2. בהתנהגותה זו התרשלה התובעת והובטח לנתבע 2, על ידי מי מטעם התובעת כי סכום זה יוחזר לחשבון נתבעת 1. התובעת לא נהגה על פי התחייבותה ולא החזירה סכום זה לחשבון נתבעת 1. 3. בסוף חודש מרץ 2003 הודיע מי מטעם התובעת לנתבע 2 כי ארבע המחאות אשר הופקדו לחשבון נתבעת 1 לא כובדו על ידי הבנק. מדובר בהמחאות שנמסרו לנתבעת 1 על ידי לקוחותיה. המחאות אלה לא הוחזרו על ידי הבנק לנתבעים. בהמשך השיבה התובעת לנתבעת 1 שתיים מהמחאות ושתיים אחרות בשווי של כ- 25,000 ₪ לא הוחזרו לה למרות פניות חוזרות ונשנות של נתבע 2 לעניין זה. 4. בנוסף, לטענת הנתבעים, התובעת לא צירפה מסמכים רלוונטיים לבדיקת סכום החוב הנטען על ידה למרות פניות חוזרות ונשנות אליה לעניין זה. הנתבעים לא יכולים לדעת מה גובה הריבית אשר חויב החשבון. ג. דיון השאלה בה חלוקים הצדדים היא, האם הנתבעים חייבים חוב זה לתובעת ואם לאו. 1. עד התובעת מר דוד פטל, הצהיר בפני כי על פי ההסכם בין הצדדים התובעת רשאית להעמיד את כל הסכומים המגיעים לה, כולל ריבית מקסימאלית הנהוגה אצלה, לפירעון מיידי בהתאם לספרים המנוהלים על ידה. לטענתו שרטוט ה"קרוס" על השיק מספר 3316 מיום 28.2.01 על סך 8,634 ₪, בוטל כדין, מכיוון שהביטול נעשה בחותמת וחתימת החברה. לטענתו הנתבעים פנו אליו בעניין זה לראשונה כשלוש שנים לאחר האירוע. לגרסתו מעולם לא הובטח לנתבעים כי סכום השיק יוחזר לחשבונם. 2. בחקירתו הנגדית אישר העד שהחותמת במקום חתימת המושך שונה מהחותמת שליד ביטול ה"קרוס" בכך שחסר בה מספר הטלפון (עמ' 7 שורות 1-3 לפרוטוקול). לטענת מר פטל, "השיק הזה שולם במהלך עסקים רגיל. אפשר לראות על השיק שהחתימה בתיקון מאוד דומה לחתימתך..." (עמ' 6 שורות 17-18 לפרוטוקול). לגרסתו מדובר בשיק לטובת עו"ד שאוליאן שהוצא על ידי נתבעת 1 ביום 07.08.00 בהתאם לחוזה שכירות 24.06.99. בהתאם לכתב הערבות בנקאית על סך של 10,000 ₪ הוא נספח י' לתצהירו, חתום על ידי הנתבעים ולפיו על התובעת לשלם לעו"ד שאוליאן כל סכום תוך 7 ימים מדרישתו. התובעת פעלה עלפי דרישת עו"ד שאוליאן. לטענתו, הנתבעים מעולם לא דרשו מהתובעת למנוע את חילוט הערבות והתובעת פעלה כדין. 3. לטענת מר פטל, השיקים של לקוחות נתבעת 1, שהופקדו על ידי נתבעת 1 בחשבונה ולא כובדו על ידי הבנק הנמשך, הוחזרו לנתבעת ואינם ברשות התובעת. עד זה לא ידע להשיב לשאלה מדוע השיקים שכן הוחזרו לנתבעת 1, הוחזרו רק לאחר 5 חודשים. 4. נתבע 2 בחקירתו הנגדית הסביר כי הגיש תלונה בעניין טענתו לזיוף השיק, רק לאחר 3 שנים מכיוון שכשל בעסקיו לקח לו זמן לבדוק את הספרים. לגרסתו הוא לא תבע את הלקוחות על אי תשלום עבור הסחורה אשר סופקה בתמורה לתשלום על פי השיקים אשר לא כובדו, כיוון שהשיקים לא היו ברשותו, לכן לא היה יכול היה להגיש בקשת ביצוע להוצל"פ שזה ההליך הזול והקצר. עם זאת לטענתו, פנה למר פטל לבקש את השיקים בחזרה והאחרון הודיע לו, שלבנק הזכות להחזיק את השיקים לממשם בגין יתרת החוב שבחשבונו, ולכן השיקים לא הוחזרו לו. הנתבע לא נחקר בעניין זה ע"י ב"כ התובעת. 5. לשאלה מדוע הסכים לקבל הלוואה מהבנק מבלי שדרש את השיקים חזרה, השיב כי הודיע על דרישתו לקבל מהתובעת את השקים אשר לא כובדו, בעל פה למר פטל. 6. שיק מס' 3316 מיום ה-28.02.01 בסך של 8,634 ₪ הינו שיק שעליו שירטוט "קרוס". מושך השיק הוא נתבעת 1 בחותמתה עם חתימת מורשה חתימה מטעמה שעל גביה החותמת מספר הטלפון של נתבעת 1. החותמת אשר הוטבעה ליד שירטוט ה"קרוס" לביטולו כביכול, אינה נושאת את מס' הטלפון של נתבעת 1 והחתימה על פניה נראית שונה מזו שבמקום חתימת מושך השיק. 7. חובת הבנק כלפי הלקוח על בנק חלה חובה לנהוג כלפי הלקוח בנאמנות. היחס המשפטי שבין הבנק ללקוח מורכב למדי, אולם יהיה אשר יהיה סוג השירות הבנקאי וטיב החוזה הנכרת בין הצדדים, במרכז היחס הזה מצויה החובה לנהוג בזהירות, בתום לב ובאמון. חובת הבנק להיות זהיר היא חובה חוזית וברור שקיומה אינו תלוי בטיב ההגדרה המשפטית שתינתן ליחס חוזי זה. שירות בנקאי הוא חוזה בין הבנק ללקוחו. חוזה זה כפוף להוראות חוק החוזים (חלק כללי) הדורשים התנהגות בתום לב הן בשלב הטרום החוזי, על פי סעיף 12 והן בשלב החוזי מכוח סעיף 39. אמון הדדי הוא היסוד הפסיכולוגי העומד מאחורי כל חוזה וחוזה. יסוד זה צריך להתקיים בשלב הטרום החוזי ובשלב החוזי. במישור היחסים הבנקאיים האמון מקבל משמעות מיוחדת. בהקשר הבנקאי מוצדקת ההכרה הכללית בחובת אמונים ביחסי בנק לקוח. בית המשפט יקבע את התוכן המיוחד של החובה בכל שירות ושירות, כלומר חובת אמונים ניתנת לקיטלוג בהקשרים נפרדים. חובת האמונים היא קוגנטית. בנק לא יכול לשחרר עצמו מן החובה לנהוג כלפי לקוחו באמון (ריקרדו בן אוליאל "דיני בנקאות החלק הכללי "נבו הוצאה לאור 1996 עמ' 95-105). דיני השטרות מהווים חלק בלתי נפרד מעסקי הבנקאות. דרישת תום הלב בדיני השטרות מופיעה בדיני השטרות בסעיפים שונים כגון סעיף 23 (ג) לפקודת השטרות. 8. התובעת התרשלה בבדיקת השיק, שבו כביכול בוטל שרטוט ה"קרוס", בעצם כיבודו. על עובדי התובעת קמה חובת זהירות בבדיקת השיק, חובותיה אינם מסתיימים בפירעון השיק אלא מתחילים בבדיקתו. גם אם התובעת פרעה את השיק בתום לב, עדיין התובעת התרשלה בכך שלא בדקה את השיק האם הוא תקין על פי מראהו. לא מדובר ברשלנות המעידה על חוסר יושר, שכן גם אדם ישר עשוי לפעמים להתרשל ומאידך גיסא, גם אדם שאינו נוהג ביושר עשוי לנקוט את כל אמצעי הזהירות הדרושים כדי שלא יהא רשלן. 9. עקרון תום הלב נזכר בסעיפים נוספים בפקודת השטרות, המתייחסים לבנקאי שנמשך עליו או שקיבל לטובת לקוחו שיק משורטט. סעיפים 80, 82 דנים בהגנה שניתנה לבנק בתנאי שפעל בתום לב וללא רשלנות. (אברהם זר עו"ד, "הבנקים חבותם המקצועית" מהדורה שנייה, כרמל ספרות משפטית בע"מ 2001 עמ' 379-380). 10. כפועל יוצא, היה על התובעת לבדוק את השיק ואת החתימה אשר נחזית לבטל את שרטוט ה"קרוס". על השיק להיות תקין על פי מראהו ותקין מבחינת צורתו אחרת ייתכן כי דבר מה אינו כשורה. השיק שבפניי אינו תקין על פי מראהו בהיות החותמת המוטבעת כמה שאמור להיות ביטול שירטוט ה"קרוס" שונה מזו שמוטבעת ליד חתימת מושך השיק. 11. מר פטל נשאל האם לפי נהלי הבנק מותר או אסור לבטל את שרטוט ה"קרוס", תשובתו "עד לפני שנה מותר היה לבצע כל שינוי שרוצים על השיק". התובעת באמצעות מר פטל, המחויבת לעקרון הגילוי הנאות החל על הבנק, לא הציגה את הנהלים של התובעת ולא הסבירה מה הם אותם שינויים אשר ניתן לבצע על השיק ובאיזה תנאים השינוי מתקבל. מר פטל לא פרט בפני בית המשפט מהן הבדיקות שהבנק מבצע על מנת לוודא את תקינות השיק. כאשר נשאל מר פטל האם הכספרית שראתה כי החותמות לא מתאימות על השיק, האם היא הייתה אמורה לבדוק זאת, ענה "ייתכן שכן, שכן היא פעלה בתום לב". על הבנק מוטלת חובת תום הלב הנטענת גם בתשובתו הנ"ל של מר פטל. קיום תום הלב אינו נוגד את רשלנות הבנק ולא מרפא אותה, לעניין פירעון השיק, כאשר אינו תקין. רשלנות אינה חוסר יושר, אלא הפרת חובת זהירות המוטלת על הבנק כאשר התרשל. התובעת לא חקרה את הנתבע לגבי פירעון שיק זה, למרות שבתצהיר התומך בבר"ל בס' 12, פרט הנתבע מפורשות, כי הובטח לו שסכום השיק יקוזז מחובו ויוחזר לחשבונות. אני מקבלת את טענת הנתבע, לפיה התובעת נהגה ברשלנות עת פרעה במזומן את השיק שעליו היה משורטט "קרוס". 12. הנתבע ביקש ממר פטל לאשר כי אדם שמקבל שיקים חוזרים של לקוחות, שהפקידם בחשבונו שלא כובדו על ידי הבנק צריך לקבלם חזרה. מר פטל השיב: "יש דו"ח שמתלווה לשיקים שהלקוחות הפקידו וחזרו". 13. הנתבע לא הציג מסמך המאשר את טענתו, לפיו שיקים שהופקדו ולא כובדו על ידי הבנק, לא הוחזרו לו. הוא לא הציג את הקבלות אשר נתן ללקוחותיו בגין אותם שיקים ו/או כל מסמך הפקדה שלהם, מסמך המודיע על אי כיבודם ו/או דרישה או תובענה כלפי אותם לקוחות לשלם את חובם (סעיפים 16-17 לתצהיר הנתבע). הנתבע לא הציג בפני סכומים מדויקים ו/או תאריכי הפקדה ו/או כל מסמך היכול לאשר טענות כי הופקדו שיקים שלא כובדו ע"י הבנק הנמשך ולא הוחזרו לו. 14. כאשר התבקש מר פטל לאשר כי הנתבע לא קיבל את שתי ההמחאות אשר נטען על ידו כי הפקיד ענה "או שהן הופקדו בחשבון או שקיבלת אותן ולא החתימו אותך בטעות. אין מצב שהשיקים נמצאים בבנק ולא הוחזרו לך". לשאלה מדוע לא פתח הנתבע בהליכים כלפי הלקוחות אשר השיקים שלהם חזרו, תשובתו הייתה "אני לא יכול להגיש שום תביעה או ללכת להוצל"פ אם השיקים לא ברשותי". הנתבעים, חברה והבעלים שלה, העוסקים במסחר יומיומי, מגלגלים כספים, מספקים סחורות ומן הראוי היה, שהנתבע יציג מסמך שאכן קיים חוב לקוחות ויסביר את אי הגשת תביעות כנגד אותן לקוחות. תשובתו של הנתבע הייתה: "הייתי צריך לקחת שיקים וללכת להוצל"פ, זה הכי זול והכי קצר". תשובתו זו אינה מסבירה את אי הגשת התביעה נגד אותן לקוחות. 15. הנתבע לא הציג כל דרישה ו/או פניה לתובעת בגין אותם שיקים שלטענתו היה צריך לקבל חזרה, מן הראוי כי האדם הסביר אשר קניינו נמצא בידי אחד יפעל על מנת לקבל אותו חזרה. 16. הנתבע סתר עצמו לעניין סכומי השיקים, אשר לגרסתו לא הוחזרו לו. בסיכומיו טען כי הוא מבקש כי "בית המשפט יתייחס לכך שלקח להם 5 חודשים להחזיר לי את שני השיקים שהם טוענים שהם כן החזירו ומנעו ממני אפשרות לגבות 30,000 ₪ מלקוח". מנגד, הנתבע טוען בסעיף 16 לבקשת רשות להתגונן, כי "..... יצוין כי ההמחאות שבידי הבנק הינן בערך שלא יפחת מסך כולל של 25,000 ₪". הנתבע לא הוכיח כי היו שיקים של לקוחותיו, אשר לא כובדו ואשר אותם הוא לא קיבל חזרה ואני דוחה את טענתו זו. 17. נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו. אי עמידה בנטל השכנוע משמעה דחיית הטענות. חובת הראיה לגבי מי שנושא בנטל השכנוע - משמעות החובה היא להביא ראיות לשם עמידה בנטל השכנוע. הכלל הוא, כי נטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו עליו הראיה. על כן, התובעת נושאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתה. הנתבע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של טענת הגנתו. השאלה האם הרים בעל דין את נטל השכנוע המוטל עליו, נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכתו בדיון עצמו. מידת ההוכחה הנוהגת במישור האזרחי, היא הטיית מאזן ההסתברויות לזכותו של הנושא בנטל השכנוע, כאשר "השקילות" ברמת הוודאות של שתי גרסאות נוגדות, פועלת לחובתו של הנושא בנטל השכנוע. ל"ספק" כשלעצמו אין מקום במישור האזרחי ואת מקומו תופסת ה"שקילות" (י' קדמי על הראיות חלק שלישי תשס"ד 2003, הוצאת דיונון עמ' 1506) 18. התובעת הוכיחה את טענת החוב בהתאם למסמכיה אשר הוצגו בפני בית המשפט. הנתבע לא הרים את נטל השכנוע המוטל עליו, להוכיח שהבנק לא החזיר לו שיקים מלבד טענת השיק הלא תקין. אני מקבלת את התביעה, למעט סכום השיק מספר 3316 מיום 22.2.01 על סך 8,634 ₪. הנתבעים, ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 15,854 ₪, בצירוף ריבית והצמדה עפ"י ההסכם בין הצדדים, מיום הגשת התביעה בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 2000 ₪. בנקנאמנותלקוחות