סעיף 26 לחוק הערבות תשכ"ז 1967 קובע כי "לא קיים החייב חיובו יודע על כך הנושה לערב יחיד תוך 90 יום מיום שהיה חייב לקיים את החיוב; לא הודיע כאמור, יופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך" השאלה שבמחלוקת היא מתי היה על הבנק להודיע למבקש על "אי קיום" של החיוב על ידי החברה הנערבת. להלן החלטה בנושא סעיף 26 לחוק הערבות: החלטה 1. בפני בקשת רשות להתגונן שהגיש המבקש, הוא הנתבע 2, כנגד תביעה בסדר דין מקוצר שהוגשה נגדו ונגד 3 נתבעים נוספים על סך 95,200 ₪. יצוין כי המבקש (הנתבע 2) נתבע כערב לחובות הנתבעת 1 בגין כתב ערבות עליו חתם. 2. טענות המבקש בבקשתו הן בתמצית כדלקמן: א. בסוף אוקטובר 1998 התבקש על ידי דודו, מר יצחק בן עמי, שהיה מנהל חברה מצליחה לבנין, לחתום על ערבות לאשראי בסכום של 70,000 ₪ עם ערב נוסף לחשבון של חברת שיאים חדשים עבודות בינוי ופיתוח בע"מ. דודו מסר לו כי מצבה הכספי של החברה איתן, היא מבצעת עבודות רבות ויש לה כספים נזילים בחשבונות פק"מ. ב. ביום 02.11.98 הגיע לסניף הבנק והוחתם על ערבות לחשבון. הפקידה מסרה לו כי החשבון ביתרת זכות של כ- 50,000 ₪ ולזכות החשבון גם כספים בפק"מ. ג. כששאל המבקש את דודו, יצחק בן עמי, לשם מה זקוק לערבות על סך 70,000 ₪, הוא השיב כי החברה פעילה ולמרות מצבה הכלכלי האיתן היא לעיתים תזדקק למסגרת אשראי ולכן הבנק ביקש ערבות למסגרת. ד. הבנק מעולם לא פנה למבקש והתריע כי לחברה הנערבת בעיות של אשראי וזאת עד לקבלת מכתב התראה ב- 21.03.05. ה. לאחר קבלת כתב התביעה ביקש המבקש דפי חשבון של שיאים חדשים. מדפי החשבון עולה כי במועד חתימת המבקש על הערבות היה החשבון ביתרת זכות של 50,000 ₪. מחודש 11/98 עד 08/99 בוצעה בחשבון פעילות כלכלית רגילה. בסוף 08/99 החזיר הבנק כמות גדולה של שיקים וחיובים ומאותו מועד החזיר הבנק את כל השיקים. מבנק ישראל נמסר לו כי החשבון הוגבל מ- 18.11.99. בתחילת 07/00 נרשמו בחשבון פעולות בודדות, 4-15 פעולות לחודש. ו. מדפי הבנק עולה כי כבר ב- 08/99, דהיינו, פחות מ- 8 חודשים אחר שחתם על הערבות התחילו בעיות בחשבון, הבנק החזיר שיקים וב- 11/99, שנה לאחר חתימת הערבות, החשבון הוגבל. ז. בשנים 2001-2004 היה החשבון ביתרת חובה של לפחות 60,000 ₪. ח. במשך כל ארבעת השנים בהן החשבון לא היה פעיל ורק צבר ריבית, לא הודיע לו הבנק כי בחשבון בו הוא ערב יש יתרת חובה לא משולמת והחשבון מבחינה עסקית לא פעיל ואף הוגבל על ידי בנק ישראל לפי חוק שיקים ללא כיסוי. ט. אילו הבנק היה מיידע את המבקש כערב בשנת 1999 כי החברה הפסיקה לפעול בחשבון ויתרת חובה בחשבון גדולה והחשבון הוגבל, היה פועל מיד נגד החברה ונגד מנהלה מר יצחק בן עמי לסילוק החוב בחשבון, כאשר בשנים 2001-2002 היתה לחברה ולמר בן עמי יכולת לפרוע חובות. י. בתאריך 24.01.05 ניתן צו כינוס נכסים נגד המנהל ובעל המניות של שיאים חדשים, מר יצחק בן עמי בתיק פש"ר 5156/04. יא. למבקש חשד כי הנהלת הסניף עשתה יד אחת עם שיאים חדשים ומנהלה ולא תבעה החוב מיד והמתינה עד לפשיטת הרגל של מנהלה כדי לגבות החוב ממנו כערב נוסף. 3. ביום 18.03.07 נערך בפני דיון. המבקש נחקר על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 4. המבקש בסיכומיו חוזר על טענותיו בבקשה ובתצהיר. בנוסף טוען המבקש כי בשנים 2002-2004 הצטרפה לפרויקט בניה של החייבת, שיאים חדשים בע"מ, חברת אלמגור בע"מ שמימנה את המשך הבניה ונפתח חשבון בבנק המזרחי המאוחד בב"ש ואילו המבקש היה יודע כי לשיאים חדשים יש חוב בחשבון עליו ערב, היה דואג לכסותו. כן נטען כי לפי סעיף 26 לחוק הערבות "לא קיים החייב חיובו יודיע על כך הנושה לערב יחיד תוך 90 יום מיום שהיה חייב לקיים את החיוב; לא הודיע כאמור, יופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך". יום 18.11.99 בו הוגבל חשבון בו ערב המבקש על יתרת חובה בו, מהווה אי קיום חיוב על ידי החייב והבנק היה חייב להודיע לערב וזאת לא עשה. למבקש נגרם נזק של כל סכום הערבות כי אם היה יודע שהחשבון הנערב הוגבל, היה יכול להיפרע מכספים שהנערב היה חייב לו עבור תיקון מכוניות ומכספים שהיו מופקדים בבנק המזרחי המאוחד. 5. טענות המשיב בסיכומיו הן בתמצית כדלקמן: א. המבקש אינו ערב מוגן. ב. בטרם הוגשה התביעה שלח המשיב למבקש בדואר רשום מכתב התראה המהווה הודעה בהתאם לסעיף 26 לחוק הערבות. ג. אין חובה חוקית להודיע לערב בדבר הגבלת חשבון של בעל החשבון. יתרה מזו, החשבון המשיך להיות פעיל עד למועד בו הוחלט להעבירו לטיפול משפטי. עד 2005 בוצעו העברות בסכומי כסף לא מבוטלים, בוצעו נכיונות שיקים, בוצעו הפקדות שיקים, בוצעו פעולות בהלוואות וכן בוצעו תשלומים לחב' ביטוח המעידים על פעילות שוטפת בחשבון. בנוסף, יש על המשיב חובת סודיות כלפי לקוחו ומשכך לא היתה עליו כל חובה להודיע למבקש על אי קיום בהתאם לסעיף 26 לחוק הערבות, שכן כלל לא התקיים "אי קיום על ידי החברה". ד. המבקש ציין כי בינו ובין דודו, מר יצחק בן עמי, מנהלה של החברה, שביקש ממנו לחתום על הערבות, היו יחסים פתוחים והם היו נפגשים הרבה. אין זה סביר שהמבקש לא ידע על קשיי החברה. בנוסף, המבקש מציין כי ידע שבשנים 2002-2004 הצטרפה לפרויקט בניה של החברה חברת אלמגור בע"מ, דהיינו המבקש ידע פרטים אודות פעילות החברה ומימון הבניה וכן כי בשנים 2001-2002 היתה לחברה ומנהלה יכולת לפרוע חובות וטענותיו בדבר העדר ידיעה, אינן הגיוניות. ה. המבקש לא פירט טענתו בדבר הנזק שנגרם לו בשל אי ההודעה. המבקש לא טוען מהו הנזק וממתי יש לחשבו. המבקש טען בעלמא כי לו היה מקבל הודעה מהבנק במועד בדבר אי קיום החוב יכול היה לנסות להפעיל לחץ על החברה ועל מנהלה עוד כאשר היתה להם יכולת לפרוע חובות. המבקש לא הביא כל ראיה לטענתו זו. דיון ומסקנות 6. המבקש לא טען כי הוא ערב מוגן בבקשתו או בסיכומיו ומשכך איני נדרשת לדון בטענה זו. 7. טענתו העיקרית של המבקש היא כי המשיב לא הודיע לו בשנת 1999 כי החברה לה חתם ערבות הפסיקה לפעול בחשבון הנערב, כי יתרת החובה בו גדולה וכי החשבון הוגבל. כן נטען כי לו היה הבנק מיידע את המבקש, היה המבקש פועל מיד נגד החברה ונגד מנהלה, מר יצחק בן עמי, לסילוק החוב בחשבון כאשר בשנים שלאחר מכן, היתה לחברה ולמר בן עמי יכולת לפרוע חובות. 8. טוען המשיב לענין זה כי בחשבון נמשכה פעילות גם בשנים שלאחר מכן ולכן לא התקיים "אי קיום" ע"י החברה, על פי סעיף 26 לחוק הערבות. כן נטען כי טענות המבקש שלא ידע על קשיי החברה אינן הגיוניות שכן בין המבקש לדודו היו יחסים פתוחים והמבקש ידע פרטים אודות פעילות החברה. 9. ראשית יצוין כי טענת המבקש, כי לא ידע על מצב החשבון, לא נסתרה ואין ביחסיו הפתוחים עם דודו וידיעתו בדבר פעילות מסויימת של החברה, כטענת המשיב, די כדי לשכנעני בשלב זה של בקשת רשות להתגונן, כי מדובר בהגנת בדים. 10. סעיף 26 לחוק הערבות תשכ"ז 1967 קובע כי "לא קיים החייב חיובו יודע על כך הנושה לערב יחיד תוך 90 יום מיום שהיה חייב לקיים את החיוב; לא הודיע כאמור, יופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך" השאלה שבמחלוקת היא מתי היה על הבנק להודיע למבקש על "אי קיום" של החיוב על ידי החברה הנערבת. כאמור, טוען המבקש כי היה על הבנק להודיעו עוד בשנת 99 בעת שהוחזרו שיקים בחשבון והחשבון הוגבל. לענין זה יצוין כי מעיון בדפי חשבון הבנק שצורפו לבקשת המבקש עולה כי אכן התקיימה פעילות בחשבון, גם לאחר 11/99, כאמור בסיכומי הזוכה. ואולם, שאלה היא האם העובדה שהמשיכה להתקיים פעילות בחשבון לאחר מועד הגבלת החשבון, מעידה כי החייב מקיים את חיובו. עיון בדפי חשבון הבנק מעלה כי עד 07/00 לא בוצעה פעילות בחשבון למעט החזרת שיקים וחיובים. לאחר תאריך זה בוצעו פעולות, בין היתר של נכיון והפקדת שיקים. ואולם, טענת המבקש לפיה היה בהגבלת החשבון משום אי קיום החיוב, והמחלוקת בין המבקש למשיב בענין קביעת מועד אי קיום החיוב מהווה טעם ליתן רשות להתגונן במקרה זה. 11. לענין זה יוער כי אין בידי לקבל את טענת המשיב שאין חובה חוקית להודיע לערב בדבר הגבלת חשבון של בעל החשבון וכי יש למשיב חובת סודיות כלפי לקוחו, שכן במקרה שיקבע שמועד אי קיום החיוב הינו מועד הגבלת החשבון, בגין הגבלת החשבון, הרי שחובת המשיב הינה מכח סעיף 26 לחוק הערבות ולא ברור הקשר של הטענה בענין חובת הסודיות, לכאן. 12. טענת המבקש לפיה לו היה יודע על החוב בחשבון, היה פועל נגד החברה ומר בן עמי יצחק לסילוק החוב בחשבון (סעיף 17 לתצהיר המבקש), לא נסתרה. "סילוק החוב" משמעו מלוא החוב בחשבון ולא כנטען בסיכומי המשיב. הפירוט בתצהיר המבקש מספיק לשם כך שכן המבקש טען כי ניתן היה להביא ל"סילוק החוב" ומכאן שהנזק שנגרם לו הינו בגובה סכום התביעה. לפיכך אין בידי לקבל את טענת המשיב לפיה המבקש לא פירט הנזק שנגרם לו ולא מסר גרסה חשבונאית. 13. הלכה היא כי בשלב הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, די למבקש להראות הגנה אפשרית ולו בדוחק כנגד התביעה על מנת שתינתן לו רשות להתגונן. על כן, לאור האמור, ניתנת למבקש רשות להתגונן. תצהיר המבקש יהווה כתב הגנתו. הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ ישולמו על פי תוצאות ההליך העיקרי. ערבות