מתי עושים איזון משאבים ? הצדדים בפסק הדין להלן נישאו בשנת 1980, המשטר הרכושי החל עליהם נישלט ע"י חוק יחסי ממון בין בני-זוג, התשל"ג - 1973 סעיף 5 לחוק קובע כי עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג. במקרה דנן טרם פקעו נישואי הצדדים כהגדרתם בחוק ולפיכך טרם קם מועד האיזון. סעיף 8 לחוק קובע כי אם ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג שהוגשה לאחר פקיעת הנישואין. האיזון יבוצע עפ"י החוק לאחר פקיעת הנישואין ובקשות לענין יחס האיזון, מועד חישוב שווי האיזון וכיוצ"ב יכול שתוגשנה רק לאחר פקיעת הנישואין. להלן פסק דין בנושא איזון משאבים לאחר פקיעת הנישואין: פסק דין התובענות: 1. עסקינן בשלוש תובענות. האחת, תובענה למזונות של שני קטינים ואישה כנגד האב-האיש (תמ"ש 85050/97). השנייה, תובענה בענייני רכוש (תמ"ש 85051/97). והשלישית, תובענה למשמורת הקטינים (תמ"ש 85052/97). האישה תקרא "התובעת", והאיש יקרא "הנתבע". עובדות: 2. התובעת והנתבע נישאו זל"ז ביום 1.6.80. מנישואין אלו נולדו הקטינים: ר., יליד 6.9.85. ור., ילידת 16.9.90. 3. המשפחה התגוררה במשק שבבעלות הצדדים במושב בן נון. התובעת מנהלת חשבונות במקצועה, הנתבע מפרזל סוסים. 4. נשואי הצדדים עלו על שרטון, הנתבע הכיר אישה אחרת, ב- 9/97 עזב את בית הצדדים ועבר להתגורר עם חברתו, ממנה נולד לו בן ביום 24.3.98. 5. תביעת המזונות הוגשה ביום 5.10.97 בסמוך לאחר עזיבתו של הנתבע את הבית, בטענה כי בשל עזיבת הבית נשבר מטה לחמם של התובעים. 6. בקדם משפט ראשון שהתקיים בשלושת התובענות ביום 12.7.98, הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן: א. נקבעו מזונות לקטינים, בהסכמה, ע"ס 2,500 ₪ לחודש, בצירוף קצבת המל"ל. ב. הוסכם על פירוק השיתוף במשק, אשר בבעלות הצדדים, ומינו כונסי נכסים. ג. הוסכם, כי משמורת הקטינים תהא לאם. נקבעו הסדרי ראייה בין האב לקטינים והוזמן תסקיר. מזונות - תמ"ש 85050/97 7. בתביעה טוענת התובעת, כי הנתבע משתכר כ-15,000 ₪ נטו לחודש. צרכי הקטינים מפורטים בסך של 4,470 ₪ לחודש, ועבור התובעת סך של 5,420 ₪ לחודש. לאור עבודתה של התובעת והשתכרותה באותה עת בסך 2,700 ₪ לחודש, עתרה לחייב את הנתבע בהשלמת מזונותיה בסך של 2,720 ₪ לחודש, או לחילופין אם תביעתה למזונות תידחה, היא מבקשת לחייב את הנתבע בדמי טיפול בסך 1,000 ₪ לחודש. הנתבע טוען בכתב הגנתו, כי הוא משתכר סך של 3,000 ₪ נטו בלבד (צרף שומות מס לשנים 1996-1992). לטענתו, הסכומים המפורטים בכתב התביעה מוגזמים. השתכרות הנתבע: 8. הנתבע חוזר בתצהיר עדות ראשית על גרסתו, כי השתכר נכון לשנת 1997 סך של 3,000 ₪ נטו לחודש בלבד (4,377 ₪ לפני מס). לטענתו, העסק אינו רווחי מיום הקמתו, יש לו חובות רבים, הוצאות עצומות והכנסות זעומות. העסק "רונן צייטלין-פרזול", קיים מאז 1989, הנתבע הינו עוסק מורשה. הנתבע למד את המקצוע במשך כשנה בארה"ב. לטענת התובעת, הוא בעל תעודת מומחה לפרזול אורטופדי, והוא יחידי בתחום זה בארץ. לטענת התובעת, לנתבע הכנסות נוספות על אלו המוצהרות על ידו לרשויות המס. התובעת הציגה בפני ביהמ"ש, בתיק המוצגים, דפי יומן חודשיים של הנתבע לחודשים אפריל-יוני 95' ואוגוסט 95' (נספח א') וכן, את החשבוניות שהוצאו ע"י הנתבע לחודשים הנ"ל (נספח ב'). כן צרפה את הרישומים של ההכנסות בכתב ידה כפי שהוכתבו לה ע"י הנתבע בשנים 1997 - 1995 (נספח ג'). יצויין כי הנתבע גם הוא צרף חלק מהרישומים (נספח ג') לכתב הגנתו, אלא שהוא העלים מביהמ"ש את חלקו השמאלי של המסמך שבו מפורטות ההכנסות בשיקים במזומן והכנסות יומיות. הנתבע לא מצא לנכון ליתן הסבר בתצהיר עדות ראשית לפער שבין הכנסותיו כפי שנרשמו ביומן לבין הכנסותיו כפי שעולה מחשבוניות המס, רק בחקירתו הנגדית העלה את הגרסה על פיה רשם הכנסות שלא היו קיימות, כדי לתת צידוק להיעדרויותיו הרבות מן הבית. אינני מקבלת את תרוצו של הנתבע, גרסתו אינה הגיונית ואינה אמינה עלי. גם העובדה שהנתבע העלים את חלקו השמאלי של נספח ג' מדברת בעד עצמה. לעומת זאת, התובעת עשתה עלי רושם אמין בעדותה. זאת ועוד, הנתבע העסיק עובד (גיא), על פי ההסכם עמו, יקבל העובד שכר של 3,500 ₪ לחודש + בונוס בסך 33% על כל הכנסה מעל סכום, שנקבע לתקופה זו (נספח 1- 2 למוצגי התובעת). ההכנסה המדוברת שנקבעה לתקופה, לגרסת הצדדים, היא 900 ₪ ליום ועפ"י הרישומים (נספח ג') אכן העובד קיבל בונוס בהתאם למוסכם, היינו ההכנסות היומיות עלו על 900 ₪. טענת הנתבע כי הבונוס לעובד נרשם גם הוא למראית עין בלבד, אינה אלא בבחינת תרוץ שאינו מתקבל על הדעת. הנתבע לא עשה מאומה כדי להוכיח כי הרישומים אינם משקפים את המציאות. הנטל היה מוטל עליו להפריך את האמור בהם, והוא יכול היה לעשות זאת באמצעות הזמנתו של העובד להעיד ובהזמנתם להעיד של כל אלו שמופיעים ברישומים כמשלמים במזומן. הנתבע לא עשה כן אלא בחר להסתפק בתירוציו הוא והדברים מדברים בעד עצמם. גרסת הנתבע על הכנסותיו הזעומות אינה מתקבלת על הדעת גם לאור העובדה כי עובד מתלמד (כפי שציין זאת ביומנו) השתכר סכום זהה ואף יותר ממנו וגם לנוכח כישוריו של הנתבע שהודה בח.נ. כי שרת כקצין בקבע, והינו בעל הכשרה של טכנאי יצור וטכנאי אלקטרוניקה, לאחר שחרורו מהצבא עבד בחב' "רבינטקס", עזב ל"אריגי פיק" ושב לאחר מכן ל"רבינטקס". הנתבע היה אחראי בעבודתו שם על כ- 100 עובדים, השתכר כ- 5,500 ₪ לחודש (בשנת 1988)+ רכב צמוד, הנתבע התפטר מיוזמתו כדי לנסוע לארה"ב ללמוד את מקצוע הפרזול. כך גם אינני רואה כסבירה את האפשרות כשהנתבע היה מתמיד בעיסוק כושל לטענתו (הפרזול) למעלה מ- 10 שנים מבלי לחפש אלטרנטיבה טובה יותר לפרנסתו על פי כישוריו. עוד יש לציין כי הנתבע ומשפחתו החדשה שוכרים בית בן 5 חדרים + שירותים כפולים בעלות של 800 $ לחודש (נספח 33 לתצהירו). הנתבע גם הציע לרכוש את חלקה של התובעת במשק בן-נון בסך של 180,000 $ (בש"א 9733/01). נתונים אלו אינם מצביעים על אדם בעל יכולת כה זעומה כפי שמנסה להציג בפני ביהמ"ש. מסקנתי, איפוא, עפ"י סיכום הכנסות המופיע בנספח ג' התואם את רישומי הנתבע ביומנו (נספח א') כי הכנסותיו ברוטו של הנתבע בחודשים אפריל - אוגוסט 95, עמדו על סך ממוצע של כ- 29,000 ₪ בחודש ובתקופה מינואר 97 עמדה ע"ס ממוצע של 23,400 ₪ לחודש. בתקופה הרלבנטית, בשנת 97, דווח הנתבע לרשויות המס על הכנסה של 12,760 ₪ לחודש (התחשיב יחסי ע"פ הנתונים בנספח 21 לתצהיר הנתבע). מסכום זה נותר בידי הנתבע סך של 4,894 ₪ ברוטו לחודש (לאחר הוצאות ולפני מס). להכנסתו המדווחת של הנתבע יש להוסיף איפוא את הסך של 10,640 (12,760 - 23,400) ₪ שלא דווחו והתוצאה היא כי הכנסותיו הממוצעות של הנתבע לשנת 97 עומדות ע"ס של כ- 14,000 ₪ נטו לחודש. הוצאותיו של הנתבע: 9. הנתבע מתגורר עם משפחתו החדשה בבית שכור בעלות של 800 $ לחודש, ולו בן יליד 24.3.98 הסובל מאיחור התפתחותי (נספחים 31 - 29 לתצהיר הנתבע). הבן מקטני קטינים שחובת הנתבע במזונותיו ההכרחיים הינה אבסולוטית והיא אינה פחותה מחובתו כלפי התובעים. מטבע הדברים, הוצאותיו של הבן בגיל הרך (שכ"ל בגן וכיוצ"ב) לרבות צרכיו הרפואיים המיוחדים, הינם גבוהים. נתונים אלו ילקחו בחשבון בעת פסיקת המזונות בתובענה זו. השתכרות התובעת ומזונותיה: 10. התובעת עובדת כמנהלת חשבונות. הכנסתה ע"פ תלושי שכרה עומדת ע"ס של 3,700 ₪ לחודש בממוצע בשנת 1999. התובעת עותרת להשלמת מזונותיה עד לסך של 5,420 ₪ שהם צרכיה כמפורט בתביעה. הנתבע טוען כי התובעת אינה זכאית למזונות. לטענתו לתובעת קשרים רומנטיים עם גברים אחרים, הטענה מוכחשת ע"י התובעת וגם לא הוכחה ע"י הנתבע. עוד טוען כי התובעת אינה זכאית למזונות מאחר ואינה עמו - טענה זו הינה קנטרנית על רקע העובדה שהנתבע הוא שעזב את הבית לטובת אשה אחרת עמה הקים משפחה. למרות האמור, אין בכוונתי לחייב את הנתבע במזונות התובעת שכן יש במעשי ידיה לספק את מזונותיה, כמו גם אינני רואה את הטעם להמשך נישואי הצדדים ולזכותה של התובעת מכוח הנישואין, שהיא מחזיקה בהם ללא כל תכלית, לאחר פרוד של 5 שנים שבמהלכם פורק השיתוף בבית לבקשתה, והיא אף מבקשת איזון כללי כאמור בתביעתה בתמ"ש 85051/97 והרי גם לטענתה "נישואיה עם הנתבע הגיעו לקיצם" (סע' 8 לתמ"ש 85051/97). מזונות הקטינים: 11. כאמור לעיל, בתביעה מפורטים צרכי הקטינים בסך של 4,470 ₪ לחודש. לעומת זאת, בתצהיר עדות ראשית טענה התובעת כי היא מוציאה עבור הקטינים לפחות 11,000 ₪ לחודש (ללא כל פרוט) והיא מעמידה את התביעה עבור הילדים ע"ס 6,000 ₪ לחודש. ברי כי תצהיר עדות ראשית אינו הדרך לתיקון כתב התביעה. לתצהיר עדות ראשית צרפה התובעת הסכם בין הצדדים שנערך עובר לעזיבתו של הנתבע את הבית על פיו הסכים לשלם למזונות הקטינים (באוגוסט 97) סך של 4,000 ₪ (2,500 ₪ בהעברה בנקאית + 1,500 ₪ במזומן). לנתבע כהרגלו תירוצים למכביר באשר לנסיבות עריכת ההסכם, לטענתו ההסכם נערך בהיותו תחת השפעת אלכוהול ולאחר שהצדדים תינו ליל אהבים סוער. אינני מקבלת את תירוציו של הנתבע. בחקירתו הודה הנתבע כי גרושי הצדדים עמדו על הפרק. בכוונתו היה, וכך הודיע גם לנתבעת, לנצל את החופשה באילת לצורך שיחה על דרך הפירוד (לגרסתו ההסכם נערך למחרת החופשה). באותה עת כבר היו לנתבע קשרים עם חברתו לחיים דהיום, ויתכן כי גם ידע שהיא הרה. בנסיבות אלו אני קובעת כי הנתבע ידע היטב על מה הוא חותם. יחד עם זאת, אין בכוונתי להדרש להשלכות ההסכם הנ"ל, שכן, תביעת המזונות אינה נסמכת על ההסכם, הוא אינו מוזכר בה, אף לא ברמז, גם לא צורף אליה, לא נטען לתקפו של ההסכם, אם מחייב הוא אם לאו, ולא היתה כל התייחסות לבעיות המשפטיות הכרוכות בכך. תביעת המזונות מושתתת על הדין האישי, צרכי התובעים ויכולת הנתבע ועל כן היא תיבחן ככזאת. לתצהיר עדות ראשי צורפו קבלות על תשלום לקייטנה עבור ר. לשנת 97 ע"ס 1,500 ₪ ולשנת 99 ע"ס 1,300 ₪, קבלות על תשלומים לביה"ס לר. לכתה ג' - 300 ₪ לכיתה ד' 517 ₪. התובעת רשמה את ר. לבי"ס למדעים, על דעת עצמה מבלי להיוועץ עם הנתבע, לפיכך אין בכוונתי לאשר את ההוצאות הכרוכות בכך מעבר לסכום שצויין בכתב התביעה. צורפו אסמכתאות להוצאות אחזקת בית (חשמל, טלפון, מיסים, מים, כבלים) בסך של 1,564 ₪ לחודש (שנת 1999) חלקם של הקטינים בהוצאות אלו (40%) עומד ע"ס של 625 ₪ לחודש. יצוין כי בשל סירובה של התובעת להתגרש נמנעים ממנה זכויות כאם חד הורית לרבות מענק מהביטוח הלאומי עבור הבת בתחילת כל שנה שהיה בו כדי לכסות חלק מהוצאות הלימוד. בנסיבות המפורטות לעיל יועמד סכום המזונות הבסיסי עבור כל אחד מהקטינים ע"ס 1,400 ₪ לחודש. לסכום זה יש להוסיף את חלקם בהוצאות אחזקת הבית בסך 625 ₪ לחודש ולהפחית את קצבת הילדים המשולמת ע"י המל"ל (292 ₪). סה"כ יחוייב הנתבע במזונות הקטינים בסך 3,100 ₪ לחודש (1,550 ₪ עבור כל אחד מהם). תמ"ש 85051/97 - התביעה הרכושית 12. התביעה "לפירוק שיתוף ברכוש בעלי הדין" הוגשה ע"י התובעת כנגד הנתבע. בסע' 9 לתובענה מפרטת התובעת את רכוש בעלי הדין שהם "בני איזון" ובסע' 14 לתביעה עותרת לפרוק השיתוף ואיזון. 13. הצדדים נישאו בשנת 1980, המשטר הרכושי החל עליהם נישלט ע"י חוק יחסי ממון בין בני-זוג, התשל"ג - 1973 (להלן: "החוק"). סע' 5 לחוק קובע: "(א) עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג (להלן - פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט - (הדגשות שלי - צ.צ.). במקרה דנן טרם פקעו נישואי הצדדים כהגדרתם בחוק ולפיכך טרם קם מועד האיזון. יתרה מכך, בסיכומיהם טוענים הצדדים למועד על פיו יש לחשב את שווי האיזון - גם טענות אלו מקדימות את זמנם: סע' 8 לחוק קובע: "ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג שהוגשה לאחר פקיעת הנישואין ...". (הדגשה שלי צ.צ.). עינינו הרואות כי, האיזון יבוצע עפ"י החוק לאחר פקיעת הנישואין ובקשות לענין יחס האיזון, מועד חישוב שווי האיזון וכיוצ"ב יכול שתוגשנה רק לאחר פקיעת הנישואין. יצויין כי בנסיבות בהן עסקינן, בהן התובעת מונעת את פקיעת הנישואין, אין כל צידוק לכך שביהמ"ש יצא מגדרו ליתן לה סעד שאינו עולה בקנה אחד עם החוק. לפיכך בהתייחס לנכסים הרשומים ע"ש התובעת בלבד או ע"ש הנתבע בלבד טרם הגיע מועד האיזון. 14. באשר לנכס המשותף של הצדדים - המשק במושב בן-נון לא היתה מניעה לפרק בו את השיתוף כפי שאכן הסכימו הצדדים והסכמתם קיבלה תוקף של החלטה ביום 12.7.02. בהחלטה מיום 22/7/01 אישרתי את מכר המשק לידי התובעת וזאת לאחר תקופה ארוכה בה עיכב הנתבע את הליכי הפירוק (ראה החלטה בבש"א 9733/01). באישור המכר, סיים ביהמ"ש את תפקידו במסגרת תובענה זו. תמ"ש 85052/97 - משמורת 15. ביום 12.7.98 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים על פיה משמורת הקטינים תהיה בידי האם. כן נקבעו הסדרי ראיה בין האב לקטינים אחת לשבוע באמצע שבוע ובכל סוף שבוע שני, ביום שבת, ללא לינה (בשל העדר מקום לינה) (תסקיר מיום 17.11.98). מאוחר יותר ביקש האב לצמצם את הסדרי הראיה ולהשאירם אחת לשבועיים בשבת בלבד. (תסקיר מיום 24.5.00). בנסיבות המפורטות תקבע משמורת הקטינים בידי האם והסדרי הראיה כמומלץ בתסקיר מיום 24.5.00. סוף דבר 16. א. משמורת הקטינים תהא בידי האם. ב. הסדרי הראיה בין האב לקטינים תהא כמומלץ בתסקיר מיום 24.5.00. מצופה מהאב שיעשה להרחבת הסדרי הראיה והעמקת הקשר בינו לבין הקטינים. ג. התביעה למזונות התובעת נדחית. ד. התביעה למזונות הקטינים מתקבלת כדלקמן: הנתבע ישא במזונות עבור התובעים לידי תובעת 3, בסך של 3,100 ש"ח לחודש וזאת החל מיום 5/10/97 ומידי 5 לכל חודש. הסכומים הנ"ל יהיו צמודים למדד 7/02 אשר פורסם ביום 15/8/02 ויעודכנו מדי 3 חודשים ללא הפרשי הצמדה למפרע. אולם כל סכום שלא ישולם במועדו ישא ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום החיוב ועד התשלום בפועל. סכום המזונות לא יפחת כאשר קיים מאזן מדד שלילי. כמו כן הנתבע ישא במחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות ע"י הביטוח הרפואי. קצבת הילדים המשולמת על ידי המל"ל תתווסף לסכום המזונות הנ"ל. כל סכום ששולם ע"י הנתבע, ע"ח מזונות, מיום החיוב, לידי האם או לזכות חשבונה הינו בר קיזוז. ה. התביעה לאיזון משאבים נדחית. התביעה לפירוק השיתוף בבית אשר במושב בן-נון התקבלה והמכר אושר בהחלטה מיום 22/7/01 בבש"א 9733/01. ו. לאור התוצאות אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת ושכ"ט ב"כ בסך של 20,000 ₪ + מע"מ, הסכום צמוד נושא ריבית כחוק עד התשלום בפועל. נישואין / חתונהאיזון משאבים