האם ניתן לבטל הסכם מזונות ? להסכם שקיבל תוקף של פס"ד שני פנים. הפן האחד, "הסכם". הפן השני הוא "פס"ד". כדי להביא לביטול הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, יש לתקוף גם את ההסכם וגם את פסק הדין. תקיפת "פסק הדין" הינה פורמלית יותר ומבוססת בדרך כלל , בעיקרה, על אותם נימוקים המצדיקים ביטול הסכם. שכן, אותם נימוקים המצדיקים ביטול הסכם, המבוססים על ההנחה שבהתקיימם, נפגמה גמירות הדעת של הטוען לביטול. גמירות דעת זו היתה חיונית ובסיסית להשלמתו ולקיומו של ההסכם. אותו פגם בגמירות הדעת יכול להוות נימוק מספיק לביטול ה"הסכמה" שמביעים הצדדים בפני ביהמ"ש למתן תוקף של פסק דין להסכם שערכו ביניהם , שהרי פסק הדין הנותן תוקף להסכם בין הצדדים. אמנם פסק דין שניתן על בסיס הסכמה זו הינו פסק דין לכל דבר ועניין, אך אין הוא עומד בפני עצמו, אלא הוא יונק מאותה הסכמה ומאותה גמירות דעת שהיוותה בסיס ל"הסכם". מצב זה שונה מפסק דין הניתן על ידי ביהמ"ש, "באופן עצמאי" ו"במנותק" מהסכמות הצדדים, ושהוא תוצאה של הכרעה שיפוטית הנתונה כל כולה להחלטתו ולשיקולו של לביהמ"ש. להלן החלטה בנושא ביטול הסכם מזונות ורכוש: החלטה ההליך התובעת הגישה תביעה למתן פס"ד הצהרתי לביטול הסכם שערכו הצדדים ושקיבל תוקף של פס"ד. העובדות הצדדים ניהלו במשך שנים, דיונים בבית משפט לענייני משפחה, בנושא מזונות ורכוש. (תמ"ש 1630/99, 1631/99). במהלך הדיונים הגיעו הצדדים להסכם, חתמו עליו בפני ביהמ"ש וביקשו לאשרו . ההסכם קיבל תוקף של פס"ד ביום 10.10.00. התובעת הגישה "בקשה למתן הוראות" בתיק בש"א 1178/01. בבקשה טענה המבקשת, שהנתבע איננו ממלא אחר הוראות ההסכם ומערים קשיים המונעים מימוש ההסכם. בדיון שנערך בבקשה, הודיעה ב"כ התובעת כי היא מבקשת לחזור בה מהבקשה וכי בכוונתה להגיש תביעה לביטול ההסכם. ואכן, התובעת הגישה תביעה לביטול ההסכם בתיק תמש 1632/99 . הנתבע הגיש בקשה לסילוק התובענה על הסף,( בש"א 1475/01). טענות הצדדים התובעת טוענת, כי יש להורות על ביטול ההסכם שנחתם מחמת הפרה חד צדדית מצד הנתבע ומפאת סיבות נוספות. תמצית טענותיה של התובעת. הנתבע הפר את סעיף 6 להסכם, בכך שלא העביר לידי התובעת את הסך של 5,000 $ בניגוד להתחייבותו. הנתבע הפר את סעיף 7 להסכם, בכך שלא העביר לידיה את פינת האוכל והספה. הנתבע הערים ומערים קשיים המונעים התקנת שעוני הגז, המים, החשמל והזרמת סולר להסקה. חלק מהעניינים הוסדרו אך שעון החשמל וההסקה טרם והסדרו עד היום. הנתבע ממשיך לנקוט באלימות ובאיומים, באופן שהחלוקה בעיין של השימוש בדירה כפי שהוסכם איננה מעשית ועל כן אין מנוס אלא למכור את הבית בשלמותו ולחלק את התמורה. ההפרדה בעין איננה מעשית גם משום שלא בוצעו העבודות הקבלניות הדרושות להפרדה, ולא ניתן לבצען. בניגוד למצג שהציג, הנתבע עובר לעריכת הסכם הגירושין, שעל בסיסו הסכימה התובעת לתנאי ההסכם שנחתם, הגיע לידיה מסמך ממנו עולה שהנתבע מחזיק בסכום של 74,681 ₪ בחסכון "מועשר זהב". לאחר קבלת הבהרות מהשמאי אשר מונה להעריך את מחיר הדירה, מתברר שלצורך האיזון בין שתי הדירות, מגיע לתובעת יותר מהסכום של5,000$, עליו הוסכם בהסכם שאושר. טענות הנתבע הסכם הפשרה שם קץ לכל המחלוקות בין הצדדים . בהסכם ציינו הצדדים, כי הם מוותרים על טענות נוספות. ובעשותם כן הם "קנו סיכון". על כן, אין לתובעת עילה לביטול ההסכם. התובעת לא תבעה את ביטול פסק הדין שאישר את ההסכם , אלא ביקשה רק לבטל את ההסכם . ההפרש בפועל בין שווי הדירות, גם אם תתקבל טענת התובעת עומד על סך 3,000 ₪ בלבד. הפרש זה איננו מצדיק טענת "עושק" ו"קיפוח". אין לבטל הסכם שקיבל תוקף של פס"ד, אלא במקרים נדירים ומנימוקים מיוחדים . הסכמה דיונית ב"כ הצדדים הודיעו על הסכמה דיונית, לפיה ביהמ"ש יכריע במחלוקת בין הצדדים על פי החומר שבתיק. דיון. להסכם שקיבל תוקף של פס"ד שני פנים. הפן האחד, "הסכם". הפן השני הוא "פס"ד". כדי להביא לביטול הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, יש לתקוף גם את ההסכם וגם את פסק הדין. תקיפת "פסק הדין" הינה פורמלית יותר ומבוססת בדרך כלל , בעיקרה, על אותם נימוקים המצדיקים ביטול הסכם. שכן, אותם נימוקים המצדיקים ביטול הסכם, המבוססים על ההנחה שבהתקיימם, נפגמה גמירות הדעת של הטוען לביטול. גמירות דעת זו היתה חיונית ובסיסית להשלמתו ולקיומו של ההסכם. אותו פגם בגמירות הדעת יכול להוות נימוק מספיק לביטול ה"הסכמה" שמביעים הצדדים בפני ביהמ"ש למתן תוקף של פסק דין להסכם שערכו ביניהם , שהרי פסק הדין הנותן תוקף להסכם בין הצדדים. אמנם פסק דין שניתן על בסיס הסכמה זו הינו פסק דין לכל דבר ועניין, אך אין הוא עומד בפני עצמו, אלא הוא יונק מאותה הסכמה ומאותה גמירות דעת שהיוותה בסיס ל"הסכם". מצב זה שונה מפסק דין הניתן על ידי ביהמ"ש, "באופן עצמאי" ו"במנותק" מהסכמות הצדדים, ושהוא תוצאה של הכרעה שיפוטית הנתונה כל כולה להחלטתו ולשיקולו של לביהמ"ש. אמנם נכון שטעות ב"כדאיות עסקה" איננה עילה לביטול העסקה וההסכם, אך אני קובע שבמקרה שבפנינו אין מדובר בבקשה הנובעת מחרטה בגלל כדאיות ההסכם. אני דוחה את טענת הנתבע שמדובר כאן במקרה של "קניית סיכון" ובשאלה של "כדאיות ההסכם". רוב טיעוניה של התובעת אינם מופנים נגד כדאיותו של ההסכם, אלא נסבו על חוסר האפשרות ליישומו וההפרעה מצד הנתבע לממש את ההסכם . ולראיה, התובעת ביקשה תחילה מבית המשפט "מתן הוראות" בלבד , מתוך מטרה וכוונה לדאוג ולפעול ליישומו של ההסכם. רק בעקבות טענותיו של הנתבע , חלקן פורמליות , הודיעה התובעת כי היא חוזרת בה מהבקשה והיא מגישה תביעה נפרדת לביטול ההסכם וכך אכן עשתה. גם במו"מ בין בני בני זוג לקראת כריתתו של הסכם גירושין ורכוש קיימת "חובת גילוי" וחובה לנהל מו"מ בתום לב. הימנעות מכוונת מקיום חובת הגילוי והעדר תום לב יכולים להוות נימוק מספיק, בנסיבות המתאימות גם לצורך קבעלת טענת "הטעיה" וגם לטענת "עושק". אין ספק, שהמנעותו של הנתבע מלמסור את כל הפרטים על נכסיו וכספיו כאשר הפרטים האלה הם בשליטתו וידיעתו הבלעדית , יכולים להקנות לתובעת עילה לבקש את ביטולו של ההסכם, אם יתברר שהנתבע העלים פרטים מהותיים בקשר למצבו הכלכלי ולנכסיו. גם אי תשלום הסכום, שהתחייב הנתבע לשלם בסעיף 6 להסכם - 5,000$, מהווה הפרה של ההסכם, כמו גם העובדה שהנתבע לא העביר לידיה של התובעת את פינת האוכל ואת הספה, וכן הערמת קשיים על ההתקשרות של הקבלנים שאמורים היו לבצע עבודות שיאפשרו את ההפרדה והחלוקה בעיין . טענתו של הנתבע, שהמנעותו מתשלום הינה בגלל העיקולים שהוטלו עליו בהליכים בבית המשפט לבקשתה של התובעת, טענה זו איננה סיבה מוצדקת לאי קיום התחייבויותיו על פי ההסכם . במיוחד כשהנתבע סרב להצעה להפקיד את הכספים, או לפחות את חלקם בח-ן נאמנות על מנת להבטיח את התשלום לתובעת ולקבלנים, לצורך ביצוע ההפרדה והחלוקה בעיין . הנתבע טען, שביהמ"ש איננו מוסמך "ליתן הוראות" לצורך מימושו של הסכם ועל התובעת לפנות להוצל"פ לצורך מימושו . אני דוחה גם את טענתו של הנתבע. ביהמ"ש לענייני משפחה מוסמך גם מוסמך "ללוות" את הליך פירוק השיתוף מכח הסמכה מפורשת בחוק. סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה תשנ"ה - 1995 קובע שהליכי ביצוע בתובענה לאיזון משאבים או לפירוק שיתוף בנכס של בני זוג יבוצעו על פי החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה ובפיקוחו, זולת אם הורה ביהמ"ש על ביצועם באמצעות לשכת ההוצאה לפועל . כן רשאי ביהמ"ש להורות על ביצועם בדרך הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות העניין . בית המשפט רשאי במקרים המתאימים , להורות על שינוי אופן פירוק השיתוף בנכס גם אם בהחלטה קודמת הורה ביהמ"ש על פירוק השיתוף בדרך אחרת. "ההחלטה" של ביהמ"ש המהווה מעשה בית דין, היא החלטה על עצם פירוק השיתוף ובחלקים שנקבעו בהחלטה. אופן הפירוק יכול וישתנה. אם יתברר לביהמ"ש ש"חלוקה בעין" שעליה הורה ביהמ"ש איננה ניתנת ליישום, רשאי ביהמ"ש להורות על "אופן" חלוקה שונה. שינוי אופן החלוקה איננו שינוי שביהמ"ש מנוע מלהורות עליו בנסיבות המתאימות ואין כאן מקום לטענת מעשה "בי - דין" . תרופות על הפרת הסכם כאשר קיימת הפרה של הסכם, ביטולו של הסכם הוא רק אחת מהתרופות האפשריות. ביהמ"ש רשאי שלא להעתר לבקשה לביטול ההסכם , כאשר ניתן לתקן את ההפרה על ידי תרופה פחות דרסטית, כגון פיצוי, או השבה חלקית, או אכיפה. נראה לי בנסיבות של המקרה שבפני, שניתן לתקן את המעוות על ידי אמצעים פחות קיצוניים, מאשר ביטול ההסכם, ובכל מקרה יש ליתן לנתבע אפשרות לתקן ולהסיר את מחדליו מיישום ההסכם, בטרם תינתן החלטה קיצונית יותר. צריך לזכור ברקע הדברים, כי תפקידו של בית המשפט , ביושבו כבית משפט לענייני משפחה, הוא לשאוף לפתרון הסכסוך בין בני הזוג המתדיינים ולא להסתפק בפתרון של השאלה המשפטית בלבד העומדת לדיון. שקלתי אם יש מקום להורות על שינוי אופן הפירוק השיתוף והגעתי לכלל מסקנה, כי בשלב זה אין להורות כן. ה"חלוקה בעין" כפי שנקבע כאן איננה הפתרון האידיאלי, אך היא "הרע במיעוטו". עומדת בפני חווה"ד של יחידת הסיוע, אליה הופנו הצדדים אשר קובעת בין היתר: "... למרות שכיום יש הפרדה פיזית וכל אחד גר בקומה אחרת, אין הפרדה רגשית, ואין הכרה בנפרדות ופרטיות, והם עסוקים זה בחייו של השני. להערכתי חיים אלה משרתים אצלם צרכים עמוקים לקשר גם אם בעייתי וקשה, הם אינם יודעים לשנות זאת ולחיות אחרת..." אשר על כן, אני מקבל את התביעה חלקית, כדלקמן: אני קובע שהנתבע אכן הפר את הסכם הגירושין באופן המקנה לתובעת זכות לקבל אחת מהתרופות הקבועות בחוק על הפרה זו. אני מורה לבנק , בהנחה שלא קיימים עיקולים אחרים לטובת צד ג', להעביר מתוך הכספים שבחשבונות המעוקלים של הנתבע, לידי באי כח הצדדים סך של 75,000 ₪. באי כח הצדדים יפקידו את הסכום בח-ן נאמנות, יעבירו לתובעת את הסך של 5,000$. כערכם כיום התשלום וישלמו לקבלנים המבצעים את הפעולות הדרושות לחלוקה בעין של הדירה. אני מורה לנתבע, להגיש לבית המשפט תוך 30 יום תצהיר ובו התייחסות לסכום של 74,681 ₪ שהופקד בחשבון "מועשר זהב" בבנק הבינלאומי הראשון כמפורט בנספח ב' לתביעה. הפירוט יכלול פרטים מנין הסכום הזה, ממתי הוא מופקד בחשבון. התצהיר יגובה במסמכים בנקאיים לאימות העובדות הנטענות. אם יתברר שסכום זה אכן הוא "רכוש משותף", יחולק הסכום בין שני בני הזוג בחלקים שווים. 4) אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך שקלים השווה 3,000$, ההפרש בשווי בין הדירות. 5) באי כח הצדדים רשאים לפנות לבית המשפט בבקשות "למתן הוראות". 6) בכפוף לאמור לעיל, אני מורה על ביטול העיקולים על החשבונות של הנתבע. 7) ההסכם נשוא התביעה , שקיבל תוקף של פסק דין, ישאר בתוקפו בכפוף לאמור בהחלטה זו. 8) התיק יקבע להמשך דיון, אם תוגש בקשה על ידי מי מהצדדים. חוזהביטול חוזהמזונות