מזונות אב חייל

האישה טענה שאינה עובדת והיא מטפלת בשני פעוטות. לטענתה האיש מסוגל לעבוד, ובזמן הגשת התביעה היה חייל בשירות סדיר. להלן פסק דין בנושא מזונות אב חייל: פסק דין 1. בפני תביעה למזונות שהגישה אישה בשמה ובשם שני ילדיה, בת ילידת 2/7/98 ובן יליד 20/2/00 נגד הבעל/האב. התביעה הוגשה במרץ 2001; מאז התנהלו הליכים הן בבית משפט זה והן בבית הדין הרבני האזורי בירושלים,וכן התנהל משא ומתן בין הצדדים שלא הבשיל להסכם. לבסוף נתקבלו תצהירי עדות ראשית והתנהלו דיוני הוכחות. נפסקו מזונות זמניים בשלב מוקדם יחסית. 2. האישה טוענת שאינה עובדת והיא מטפלת בשני פעוטות. לטענתה האיש מסוגל לעבוד, ובזמן הגשת התביעה היה חייל בשירות סדיר ושירת כמורה חייל, וכן כמורה ברשת אל המעיין, והשתכר כ6,100 ₪ לחודש. 3. התביעה מורכבת כדלהלן: לאם כלכלה 900 ₪ בגוד ונעלה 300 ₪ קוסמטיקה מוצרי הגיינה 100 ₪ לבן כלכלה וטיטולים 600 ₪ בגוד והנעלה 250 ₪ מעון 500 ₪ לבת כלכלה וטיטולים 600 ₪ בגוד והנעלה 250 ₪ צעצועים 100 ₪ הוצאות הבית והוצאות אחרות עבור כל התובעים יחד עבור כל התובעים יחד משכנתא 800 ₪ הוצאת החזקת מדור 700 ₪ נסיעות 250 ₪ שמטרף 250 ₪. לדברי האם בכתב התביעה זקוקים התובעים לסך 5,600 ₪ לחודש. 3. א. הנתבע בכתב הגנתו טוען שדין התביעה להדחות משום שהסמכות ניתנת לבית הדין הרבני. טענה זו נדחתה. בשלב מוקדם בהליכים. ב. כמו כן טוען הנתבע כי עזב את הבית, זאת בגלל בדבר התעללות והשפלות מצד האישה, שכללו מכות פיזיות גידופים ואיומי האישה להתאבד, ועוד נטען שהאישה יכולה לעבוד ואינה עובדת, כי צרכי האישה והקטינים בכתב התביעה מוגזמים, כי הכנסתו מהצבא ומרשות אל המעיין מגיעה ל5,300 ₪ לחודש. יכולתו הכלכלית נמוכה, כי הוא חי על חסדי אחרים. ג. הנתבע בתצהיר עדותו הראשית מוסיף טענה חדשה כי סיים את שירותו הצבאי בסוף דצמבר 2001, ומאז הוא עובד בארגון ערכים, ומשתכר כ3,500 ₪ נטו בתור נהג. הנתבע בסעיף 16 בתצהירו מציין את צרכיו עבור אוכל בגוד הנעלה ובריאות כ2000 ₪ לחודש, כאשר הוא מתגורר בבית הוריו ואין לו שכר דירה; אבל הוא מחוייב במשכנתא ויש חובות ארנונה וטלפון. ד. טענה חדשה מופיעה בסעיף 18 בתצהירו... "על פי יעוץ משפטי שקיבלתי, איני חייב במזונות אשתי בנסיבות בהם היא סירחה דרכה ונתנה עיניה באחר, אני מבקש שלא להרחיב עתה בענין זה מפאת כבודה של אשתי וכבוד ילדיי אך הדבר הוכח בפני בוודאות והיכתה אותי בהלם. אשתי אף הודתה בפני וביקשה את סליחתי, אך בהיותנו אנשים חרדים עם כל הצער מעוות זה לא יוכל לתקום בחסרונו לא יוכל להמנות. אני מודה בחובתי במזונות ילדיי בלבד". 4. החל ב"כ הנתבע בחקירה נגדית של התובעת על תצהירה, (אשר אין בו הבדלים משמעותיים לעומת כתב התביעה בציון צרכי התובעים) אך התברר שיש בידיעתו דברים אשר יאלצו אותו להעיד בהליך. ציינתי במהלך החקירה הנגדית בהחלטה בנושא הטענה של האיש שהאישה בגדה בו "אם עורך דין פרדס מתכוון להעיד בהליך זה ידאג לעורך דין חילופי ללקוחו". החקירה הנגדית על ידי עורך דין פרדס המשיכה עד לתום דיון ביום יא' אייר תשס"ב 23/4/02, אולם עורך דין פרדס הופיע בשם הנתבע בתחילת הדיון ביום ט' סיון תשס"ב 20/5/02, אך הודיע שלאחר שהתייעץ עם הגורמים המוסמכים בלשכת עורכי הדין, הוא מתפטר מהייצוג ויעיד. לכן חקירתה הנגדית של התובעת הושלמה על ידי הנתבע עצמו, ואז העידו הנתבע ולאחר מכן עורך דין פרדס. 5. התובעת לא נחקרה כלל ועיקר בעניין הצרכים שלה והצרכים של הקטינים; לכן בית המשפט רשאי לראות את האמור בתצהיר בדבר הצרכים כמוכח, אם כי אינו חייב לעשות כן. 6. א. עיקר החקירה הנגדית נסובה סביב השאלה אם בגדה התובעת בנתבע. אכן הנתבעת הודתה שהיא סיפרה לתובע על בגידתה בו, ש: "את הודאת בפני בעלך ובפני אנשים נוספים שקיימת יחסי מין עם ישי אלחרר ואפילו התנצלת וביקשת סליחה ואמרת שהקדוש ברוך הוא סולח. ת: אמרתי שהקדוש ברוך הוא סולח, אבל מה זה משנה, אבל לא קיימתי יחסי מין עם ישי אלחרר, אמרתי לבעלי שקיימתי יחסים איתו כדי שהוא יקנא. ש: .. הודאת בפני בעלך שקיימת יחסים עם אלחרר ת: לא זוכרת, אין לי מושג, הוא הוציא ממני את ההודאה הזאת באלגנטיות, ראיתי שהוא מצפה לזה כל כך אז נתתי לו את זה"... ש"ת: אני מבקשת להוסיף בעלי הנחמד שיושב שם, אחרי שהוא הוציא ממני את ההודאה הוא שכב איתי, ואם מבחינה הלכתית הוא ידע זאת כיצד שכב איתי, אסור לו, שלוש פעמים שכב איתי בעלי אחר כך". ב. במקרה דנן יש לאמץ את גישת בית המשפט המחוזי בתמ"א (ב.ע.א 4580/90 כחלון נ' כחלון, תקדין מחוזי 91 (2) 1418. מול הדין הידוע כי הודאת בעל דין כמאה עדים דמיא (ראה בסוגיה זאת טור אבן העזר קט"ו), פוסק הרמ"א (שולחן ערוך אבן העזר קט"ו ו') שהאישה נאמנת לאסור את עצמה על פי הודאתה רק כאשר יש רגליים לדבר - משמע, נסיבות חיצוניות אובייקטיביות התומכות בהודאתה. בסוגיית כחלון קבע כב' השופט זמיר: "לא כל הודאה של אישה כי זנתה בבעלה אכן טובה היא ושבגינה נפטר הבעל ממזונות אשתו. רק הודאה שיש לה תימוכין בחומר הראיות ואשר מהם ניתן ללמוד כי ההודאה אמת היא ואין היא באה לקנטר את הבעל בלבד, רק הודאה כזו היא עילה לפטור ממזונות אישה". וכך נפסק בע.א. 761/88 פרידמן נ' פרידמן (פד"י מג (4) 505) כי הודאת אישה בעניין שבערווה מצריכה שני עדים כשרים; וכן הוסיף בית המשפט העליון. "בעת סכסוך בין בני זוג מוטחים לא אחת דברים, שחלקם גם נאמרו רק כדי לפגוע בבעל הריב ואינם משקפים בהכרח את המציאות לאמיתה". ג. הנתבע בעדותו, ב"כ הנתבע והנתבע עצמו. בשאלותיהם אל התובעת, התייחסו למידעים נוספים שיש להם כדי לתמוך בטענה של הבגידה. מדובר בקלטת שבה לטענת הנתבע הוקלטה האישה מודה בבגידתה, ונאמר גם שיובאו עדים. מדובר גם בריב בין אשתו של אלחרר לבין התובעת. אולם למעט עדותו של עורך דין פרדס, בדבר שיחה שקיים עם התובעת בפרוזדור בית הדין הרבני בירושלים, לא הובאה כל ראייה לתמוך בטענת הבגידה. ד. טענת הבגידה חמורה וכבדה היא וטעונה הוכחה ברורה וחד משמעית. ה. בעל דין אשר אינו מביא ראייה שביכולתו להביא, נראה כמי שברור לו שאם תובא הראייה, היא תתמוך בגירסת היריב. וכך מביא המלומד קדמי את ההלכה בחיבורו על "הראיות" מהדורה תשנ"ט 1999 בעמ' 1391 "יש שהדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית כאילו היתה זו ראייה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאה ראייה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד או להמנעות מחקירה נגדית של מי שעדותו הוגשה בתעודה בכתב שנחתמה על ידו. התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה מתחייבת ממנה המסקנה שאילו הובאה הראייה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קויימה החקירה הנגדית - היה בכך כדי לתמוך בגירסת היריב. המנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובנסיון החיים, לפיה: דין ההמנעות כדין ההודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיות, היתה פועלת לחובת הנמנע, בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראייה שלא הובאה". המלומד קדמי מביא בין היתר ע.א. 677/84 אביטן פד"י מא 4/48 ע.א. 641/87 גרוגר פד"י מד (1) 245. ו. מעדות עו"ד פרדס נראה שהתובעת עומתה על ידו עם הודאתה, ותגובותיה מתיישבות לא פחות עם חרטה מעצם האמרה, מאשר עם אמיתות תוכן האמרה. ז. יש להעיר שהנתבע לא עימת את התובעת עם טענותיו בדבר הסיבות שעזב את הבית; מאידך לא נחקר הוא על עניינים אלה בחקירה נגדית. אולם נראה שזנח טענות אלו; וראוי לציין כי התובע לא התייצב במועד שנקבע לסדור גט בבית הדין הרבני, למרות שהתביעה היתה שלו, ובית הדין דחה את תביעתו בדבר העדרו מהדיון. מכאן ניתן להסיק כי הוא חזר בו מהטענות אשר לדעתו מצדיקות את הטענה שהאישה מורדת, וכי צריכה לקבל את גיטה. האישה הביעה בהזדמניות שונות, כולל לפני פקידת הסעד שנתנה תסקיר בנושא הילדים, שהיא אינה עומדת על קבלת גיטה, והיא מוכנה להשלים עם האיש. ח. כאשר נושא "המרידה" היה ידוע לנתבע במהלך ההליכים בבית הדין הרבני, יכל לטעון למרידתה שם, וכאשר נמנע לעשות כן, יש גם משקל כבד כנגד טענתו בפני בעניין הבגידה. ט. בכל זאת, אינני פטור מלבדוק אם יש משקל להודאתה של התובעת בפניו של הנתבע שהיא בגדה בו, ואיזה משקל להעניק. י. לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם הגעתי למסקנה שאכן כוונתה של התובעת היתה להקניט את הנתבע ולגרום לכך שיקנא בה; הטענה, שלא נסתרה, שגם לאחר הודאה זו, בני הזוג קיימו יחסי אישות, מרוקנת כמעט לגמרי את טענתו של הנתבע שהוא האמין לתובעת. דווקא כאיש שומר מצוות, היה צריך להמנע מכל מגע עם אשתו לאחר הודאתה זו, אם חשב שהודאתה של התובעת אמיתית. ראה שולחן עורך אבן העזר קט"ו, וכפי שמובא בג"צ 54/55 רוזנצוויג נ' יו"ר ההוצאה לפועל פד"י ט' 1542, 1555. יא. אי לכך, אני דוחה את טענתו של הנתבע בעניין מרידת האישה, והתובעת . זכאית למזונותיה. 7. באשר להכנסות האיש, הסתבר בחקירתו הנגדית כי אכן הוא עובד חמישה ימים בשבוע בנהיגה ושעות עבודתו מתחילות בשעות 14:00 ומסתיימות לעיתים בשעות לפנות בוקר, עד 02:00 או 03:00. לעומת זאת, תלושי המשכורת שצירף לתצהיר עדות ראשית מצביעות על 167.28 שעות בחודש ינואר 2002, ובדצבמר 2001 160.59 שעות; ובנתונים נוספים נקבעו 22 ימי עבודה ו7 שעות ליום. בתלוש ינואר 2002 יש גם ציון של שווי רכב בסך 940 ₪. כאשר נשאל לפשר ההפרש בין מספר שעות שהוא עובד לטענתו, לבין מספר שעות הרשום בתלוש המשכורת, השיב שהוא אינו אחראי להנהלת חשבונות של מעבידו. תשובה זו מתממת; אדם שעובד שעות לילה, 12 שעות ביממה, חמישה ימים בשבוע, בוודאי יכול להרוויח הרבה יותר מאשר 3,500 ₪ לחודש. נוסף על כך הנתבע העיד כי בימיו החופשיים, חמישי ושישי, הוא מסדר את המחסן אצל מעבידו, "ללא שכר". לאחר שהוכיח המשיב יכולת השתכרות נאותה, במסגרת צבאית ומחוצה לה, אין ספק שיש לדחות את טענתו שהוא מרוויח רק 3,500 ₪ לחודש, ולאמוד את יכולת ההשתכרות שלו בשכר הממוצע במשק, 7000 ₪ בקירוב. 8. נתונים אלו היוו הבסיס לפסיקת המזונות הזמניים, ואין אני רואה מקום לשנות את שעור המזונות שנקבעו בהחלטתי בבשא 51322/01 מיום כט' סיון תשס"ב 20/6/01; 1,700 ₪ לתובעת מס' 1,700 לתובעת מס' 2 ו1,400 ₪ לתובע מס' 3, כאשר סכומים אלה כוללים הוצאות מדור ומגורים. תחילת החיוב מיום הגשת התביעה 21/3/01. הסכומים צמודים למדד המחירים לצרכן על פי המדד שפורסם ביום 15/3/01, ללא תשלום הפרשי הצמדה למפרע. העדכונים יעשו אחת לשישה חודשים ללא תשלומים למפרע. קצבת הילדים תשולם לאם ואינה חלק מהמזונות. סכומים שישולמו באיחור ישאו ריבית והצמדה כחוק. הנתבע ישלם ללשכת הסיוע המשפטי הוצאות התובעים בשעור של 5,000 ₪, כאשר הסכום ישא ריבית והצמדה החל מהיום ועד לתשלום בפועל. צבאחייליםמזונות