מזונות אישה ללא ילדים קטינים

להלן פסק דין בנושא מזונות אישה ללא ילדים קטינים: פסק דין 1. תובענה למזונות של אשה מבעלה-הנתבע. 2. א. התובעת והנתבע (להלן שניהם: "בני הזוג"), יהודים אזרחי המדינה ותושביה, נישאו זל"ז בחו"ק וכדמו"י בשנת 1970. ב. מנישואין אלה נולדו לבני הזוג 3 ילדים כולם בגירים. 3. באוגוסט 1998 עזב הנתבע את דירת המגורים המשותפת לו ולתובעת כשהוא מותיר את התובעת בגפה וללא אמצעי קיום. צרכי התובעת 4. א. בתביעתה עותרת התובעת לחיובו של הנתבע במזונותיה כדי ס"ך של 4,900 ₪ לחודש. ב. בחקירתה הנגדית, בישיבה למזונות זמניים מיום 14.1.99 ,העידה התובעת, כי הנתבע הפקיד בידיה מדי חודש סך של 5,000 ₪ לצרכי הבית כולל צרכיו שלו עצמו. סכום זה שימש אף לצרכי שתיים מהבנות של בני הזוג אשר התגוררו עמם בדירת המגורים, או לפחות לצרכיה של הבת שאינה עובדת ככל שזו שעבדה נטלה חלק במימון הוצאותיה והוצאות החזקת הבית. ג. משכך הבהרתי כבר בהחלטתי למזונות זמניים, כי העמדת צרכי התובעת על ס"ך של 4,900 ₪ לחודש אינה עומדת במבחן. ד. על בסיס הבהרה זו העמדתי את צרכי התובעת, כולל הוצאות החזקת הבית, על סך של 2,800 ₪ לחודש. לטעמי צריכת המזון בסך של 2,000 ₪ לחודש, לתובעת בלבד, מופרזת היא והוצאות החזקת הבית בסכום של 1,000 ₪ לחודש מן הסתם כללו את הוצאות הבנות שהנתבע אינו חייב לשאת בהן. ה. לא התרשמתי שבני הזוג חיו ברמת חיים גבוהה. אכילה במסעדות מדי פעם ויציאה לסוף שבוע בקיבוץ פעם או פעמיים בשנה (עדות התובעת עמ' 14 לישיבת יום 19.12.99) אינם מלמדים על רמת חיים גבוהה. רמת החיים בה חיו בני הזוג היתה רמת חיים רגילה/ ממוצעת. ו. גם לאחר שמיעת ההוכחות נותר אני איתן בקביעתי, כי אין להעמיד את צרכי התובעת על סכום העולה על הסך של 2,800 ₪ ואולי אף על סכום נמוך יותר. התובעת לא ידעה להסביר מדוע היא צריכה 500 ₪ לנסיעות שהרי יכולה היא להשתמש בחופשי חודשי אם נוסעת היא באוטובוסים. היא הודתה שהיא אשה בריאה והדרישה לתרופות בעלות קבועה של 200 ₪ לחודש לא הוכחה בפני. גם ההוצאה הנטענת של 300 ₪ לחודש באופן קבוע לטיפולי שיניים לא הוכחה בפני כמו גם צרכי התרבות והחינוך (חינוך לאשה בת 50?) בעלות קבועה של 300 ₪ לחודש. הראיות היחידות שהוצגו בפני היו בנוגע להוצאות החזקת הבית וגם אלה הוגשו לי לא לשנה שלמה אלא לתקופת חשבון אחת. ר' ת/1 - ת/5 . אשר לחשבון הארנונה - לאור האישור שהומצא לתיק בהודעה מיום 16.12.01 העלות היא כ- 275 ₪ לחודש. הוצאות החזקת הבית מגיעות אם כן לכדי 700-900 ₪ בממוצע לחודש. ז. לאור דברי אלה אני רואה לנכון להעמיד את צרכי המזון והכלכלה של התובעת על ס"ך של 1,000 ₪ לחודש, את צרכי הביגוד וההנעלה שלה על ס"ך של 300 ₪ לחודש וצרכים אחרים על ס"ך של 400 ₪ נוספים לחודש. את הוצאות החזקת הבית אני מעריך ב- 800 ₪ לחודש. סה"כ 2,500 ₪ לחודש. 5. זכות התובעת למזונות א. הנתבע חייב במזונותיה של התובעת. ב. לא מצאתי בכה"ת טענה, כי הנתבע פטור ממזונותיה מחמת טעמים שבהתנהגותה, למעט הטענה שהיא מורדת בו. ס' 5(ב) לכתב ההגנה. טענה זו לא הוכחה בפני. התובעת לא נשאלה בחקירתה הנגדית ולו שאלה אחת בענין זה. את עילת הפטור ממזונות מיקד הנתבע בטענה של 'צאי מעשה ידיך למזונותיך' ורי לענין זה ס' 5(ב) לכתב ההגנה וחקירתה הנגדית של התובעת בישיבת יום 19.12.99. ג. בסיכומיו מפנה ב"כ הנתבע את הזרקורים לפסק דינו של ביה"ד הרבני מיום 6.11.01 בו הביע ביה"ד את דעתו , כי התובעת אינה מעוניינת בשלום בית וכי על בני הזוג לנהל מו"מ לגירושין. עם כל הכבוד לב"כ הנתבע אין בפסק דין זה כדי לפטור את מרשו ממזונותיה של רעיתו ואיני רואה מקום להרחיב את הדיבור על כך. ד. לאחר הגשת הסיכומים ניתן בביה"ד הרבני פסק דין המחייב את התובעת בגט פיטורין. פסק הדין ניתן ביום 5.5.02 .עותק פסק הדין לא הוגש לעיונו של ביהמ"ש למרות האמור בבקשה להוספת ראיה שהוגשה מטעם הנתבע ביום 6.5.02. לטענת ב"כ הנתבע פסק דין זה סותם את הגולל על זכותה של התובעת למזונות. האמנם? בעע"מ 41/96 (ת"א) כבירי נ' כבירי דינים מחוזי כו(6) 959 נדרש ביהמ"ש המחוזי לשאלה אימתי פוקעת זכותה של אשה למזונות - האם עם מתן פסק דין המחייב אותה לקבל את גיטה או שמא עם קבלת הגט בפועל או עם מתן פסק דין הקובע כי האשה הפסידה את כתובתה. ביהמ"ש בוחן את ההלכה בדין העברי בענין זה ומגיע למסקנה כי מועד הפסקת החיוב של הבעל במזונות אשתו שחויבה בקבלת גט איננו מיום מתן פסק הדין בביה"ד הרבני המחייבה בגירושין אלא רק לאחר סירוב מצד האשה למלא אחר פסק הדין. ה. במקרה שבפנינו לא רק שטרם קבע ביה"ד הרבני האזורי פוזיטיבית, כי התובעת מסרבת למלא אחר פסק דינו אלא שפסק הדין שניתן על ידי ביה"ד איננו סופי, כפי הנראה לאור ערעור שהוגש או אמור להיות מוגש לביה"ד הרבני הגדול. משכך, אין בפסק הדין של ביה"ד הרבני האיזורי מיום 5.5.02 כדי להפסיק את חיובו של הנתבע במזונותיה ומכל מקום עדיין אין בו כדי לעשות כן. הנתבע עדיין חייב, בשלב זה, במזונותיה של התובעת. 6. הכנסות התובעת א. בכתב התביעה הצהירה התובעת, כי היא טרחה במשך שנות הנישואין בעבודות הבית השונות ובמלאכת גידול הילדים ועל כן לא יצאה לעבוד כלל. ס' 8 להרצאת הפרטים של התובעת נותר ריק. בישיבה למזונות זמניים מיום 14.1.99 הצהירה התובעת ,לאחר שהוזהרה כדין כי היא לא עבדה אף פעם - בחיים לא טיפלה בילדים וגם בעבודות נקיון לא עבדה. ב. בכתב הגנתו טען הנתבע, כי התובעת עובדת בעבודות נקיון ומשתכרת כ- 2,500 ₪ לחודש. ס' 3 לכתב ההגנה. בישיבת המזונות הזמניים הצהיר הנתבע כי הוא עצמו היה לוקח אותה לבתים שבהם היא היתה עובדת במשק בית. ג. בישיבת יום 19.12.99 הבהירה התובעת, כי בשל המצב הכלכלי אליו נקלעה במהלך חודשים אוגוסט-ספט' 99 ,בעקבותיו ניתקו לה חשמל ומים, ובשל אי תשלום מזונות על ידי הנתבע ניסתה היא לעבוד (במשק בית) פעמיים שלוש אצל גב' עמליה. לטענתה היא עבדה אצלה כחודש חודשיים פעם בשבוע או כעשרה ימים. בפועל מסתבר שהיא עבדה גם אצל משפחת דובוביץ אשר העידו באותה ישיבה, כי היא עבדה אצלם כשלושה חודשים עד נוב' 1999. ר' לענין זה גם דברי התובעת באותה ישיבה בעמ' 12 למטה ועמ' 13 למעלה. ד. למקרא עדויות אלה כשל הנתבע בנסיונו לשכנעני כי התובעת עבדה באופן רצוף, אם בכלל, בעבודות משק בית טרם הגשת התביעה והשתכרה 2,500 ₪ לחודש. הרושם שקיבלתי היה שהיא יצאה לעבוד לאחר הגשת התביעה בשל המצוקה הכלכלית אליה נקלעה. גם העבודה היחידה שהוכחה אצל משפ' דובוביץ בוצעה בחודשים יולי- נוב' 99 לאחר פתיחת ההליכים ופסיקת המזונות הזמניים. זאת ועוד ב"כ הנתבע ויתר על העדתו של החוקר (גבריאל קרופקה) וכן על עדותו של מר יצחק גת (חתנה של התובעת) שיתכן והיה בעדותם כדי לזרות אור על עבודת התובעת כולל הטענה שהיא משמשת כשמרטפית לנכדתה בתשלום, טענה שלא הוכחה . ה. משכך אין לי אלא לקבוע כי טענת הנתבע כי האשה עובדת ומשתכרת 2,500 ₪ לחודש או סכום נמוך מזה לא הוכחה בפני. אוסיף ואומר כי גם מצבה הבריאותי של התובעת הסובלת ממחלת ניוונית בשרירים אינו מאפשר לה לצאת ולעבוד בעבודה פיזית קשה כמו משק בית. חוות הדעת הרפואית בענין זה התקבלה לתיק ביהמ"ש ללא התנגדות הנתבע ור' תגובתו מיום 20.12.01 להודעת ב"כ התובעת מיום 11.12.01 בענין זה. 7. הכנסות הנתבע א הנתבע עזב את דירת המגורים המשותפת באוג' 98 כשעובר לעזיבתו הוא הפסיק להופיע למקום העבודה בו הוא עבד כשנתיים - מפעל העונה לשם "יהלומי קורל". כתוצאה מכך הופסקה עבודתו החל מיום 1.9.98. כך עולה ממכתב המעביד מיום 19.11.99 אשר צורף לכתב ההגנה וממכתב נוסף מיום 10.1.99. הסברו של הנתבע , כי הוא עזב את מקום העבודה משום שלא יכול היה לחיות עם האשה - הסבר שניתן בישיבה למזונות זמניים - לא נראה בעיני ואין בו כדי לספק הסבר למעשהו - עזיבת מקום עבודה אשר שימש כמקור פרנסה עיקרי אם לא יחידי של המשפחה. ב. מאז טוען הנתבע הוא מובטל וחי מקיצבת נכות בסך של כ- 1,500 ₪. ג. הנתבע הוא לוטש יהלומים מקצועי. בהרצאת הפרטים אשר צורפה לכתב הגנתו הצהיר הנתבע על הכנסה של כ- 2,100 ₪ נטו לחודש - עובר לעזיבתו את מקום העבודה. זאת ותו לא. כבר בישיבה למזונות זמניים התברר, כי הנתבע לא אמר אמת, או לפחות את כל האמת. בחקירתו הודה הנתבע, כי לבד מהמשכורת הרשמית, זו המופיעה בתלוש, קיבל הוא גם שכר במזומן עבור שעות נוספות בסך של כ- 1,500 ₪ לחודש (שווה ערך ל- 350 דולר לחודש). תשובתו "קיבלתי 1,500 . זה היה בדולרים והייתי פורט אותם בשקלים" מלמדת, כי הוא התכוון לשקלים: "בפעם האחרונה שקיבלתי היה ביולי, 350 דולר". משכך הכנסתו המלאה של הנתבע, לגירסתו שלו, עמדה ערב הגשת התובענה, על ס"ך של כ- 5,500 ₪ .ר' תשובתו לשאלת ביהמ"ש בישיבה למזונות זמניים . הכנסה זו שימשה בסיס להחלטתי למזונות הזמניים. ד. בישיבת ההוכחות נחקר הנתבע על עיסוקיו. לדבריו הוא לוטש יהלומים מזה 20 שנה וכי הוא עבד כל חייו כשכיר. בפועל הסתבר שהנתבע לא דייק בענין זה. תקופה מסוימת הוא עבד כקבלן עצמאי כמי שקיבל יהלומים באופן עצמאי לליטוש . הנתבע אישר עובדה זו רק לאחר שהוצגה בפניו תעודת משלוח הנושאת את חתימתו (ת/7) המלמדת על כך כי ישות העונה לשם "מור קל" קיבלה מ"יהלומי פז" יהלומים לליטוש. מי שחתום כמקבל היהלומים לרשותו בשם "מור-קל" הוא י.מ. הנתבע הכחיש כל קשר לישות זו. ר' עדותו בעמ' 12-21 לפרוט'. הנתבע הסתבך בתשובותיו בענין זה והמסקנה המתבקשת היא שהנתבע פעל, יחד עם אדם אחד, על בסיס עסק כלשהו העונה לשם "מור קול", לקבלת יהלומים באופן עצמאי לליטוש ואולי לעבודות נוספות בתחום היהלומים. ה. הקבלה ת/7 הינה משנת 1991 ולא הובאו בפני ראיות כלשהן על עבודה בפועל במתכונת זו בסמוך להגשת התובענה או לאחריה. יחד עם זאת ראיתי לנכון להצביע על הדברים משום שיש בהם כדי ללמד על פוטנציאל השתכרות שקיים בידי הנתבע וכדי לסתור את טענתו כי בשל פיטוריו מ"יהלומי קורל" אין לו ברירה אלא להתהלך כשהוא מובטל. את דברי אלה אני אומר על אף מצב בריאותו של הנתבע שהרי לא מצב הבריאות שלו הביא אותו לעזוב את מקום עבודתו אלא יחסיו עם התובעת - כך לטענתו. 8. סוף דבר א. הנתבע ישלם למזונות התובעת, דמי מזונות בסך של 2,500 ש"ח לחודש החל מיום 1.8.02 ובכל 1 לחודש (להלן: "דמי המזונות"). ב. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין תקופת עידכון אחת לרעותה. ג. המדד לחישוב ההצמדה כאמור יהא מדד חודש 6/02 שפורסם ביום 15.7.02. ד. כל תשלום שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שנקבע לתשלומו ועד התשלום בפועל. ה. ההחלטה למזונות זמניים תשאר על כנה עד ליום 1.7.02 כולל. החל מיום 1.8.02 תחולנה הוראות פסק דיני זה. ו. לשאלת המדור ועלותו - אינני רואה לנכון לפסוק כבר עתה את מדורה של התובעת. אזקק לשאלה זו עת תונח תביעה חדשה בפני עובר למכירת הזכויות של בני הזוג בדירת המגורים כאמור בהחלטתי בתמ"ש 75222/98. עד למכירת הדירה תתכנה התפתחויות ביחס לפסק דינו של ביה"ד הרבני המחייב את התובעת בקבלת גט שיהא בהן כדי להפסיק את החיוב במזונותיה וממילא לייתר את הדיון בפסיקת מדור. ז. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עורך דין בס"ך של 10,000 ₪ + מע"מ צמודים ונושאים ריבית מהיום ועד התשלום בפועל. קטיניםמזונות