מזונות קטינים מוסדרים בחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959, הקובע בסעיף 3 כי אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראת הדין האישי החל עליו, והוראת חוק זה לא יחולו על מזונות אלה. הדין האישי החל בעניין להלן הוא הדין העברי, הדתי, הקובע, כי עד גיל 15 חייב האב בכל מזונותיהם ההכרחיים של הקטינים, ומעבר לכך מדין צדקה, שווה חובת האב והאם, כל אחד בהתאם ליכולתו. להלן פסק דין בנושא מזונות ילדים עד גיל 15: פסק דין 1. התביעה היא למזונות קטינים, הוגשה באמצעות אבי הקטינים כנגד אמם. 2. הורי הקטינים נישאו זל"ז ביום 30/6/85, מנישואין אלו נולדו הקטינים, ה. ילידת 11/2/87, וא. יליד 21/6/90. הורי הקטינים התגרשו זמ"ז עפ"י הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פס"ד ביום 20/6/95 בת.מ.א. 172/95 (ראה ההסכם נספח לכתב התביעה בתמ"ש 33950/96). 3. טרם אישור ההסכם ניתנה בת.מ.א. 172/95 הנ"ל, החלטה למזונות זמניים לקטינים (ע"י כב' השופטת רובינשטיין) על פיה, חוייב האב במזונות הקטינים בסך של 2,400 ₪ לחודש (צמוד למדד הידוע). באותה עת היו הקטינים בני 4 ו- 8. בהחלטה הנ"ל נקבע סכום המזונות תוך התחשבות בהוצאות שכ"ל בגן לתובע 2 שהגיעו ל- 950 ₪ לחודש. עוד מציין ביהמ"ש, כי נראה לו שהאב מרוויח יותר מהמוצהר על ידו (ראה ההחלטה נספח לכתב ההגנה). 4. בהסכם הגירושין הסדירו בני הזוג את ענין משמורת הקטינים, מזונותיהם וחלוקת רכוש. באשר לרכוש המשותף, האב העביר לאם את זכויותיו בדירת המגורים בר"ג, עליה רובצת משכנתא, כשהאם התחייבה להמשיך לשאת בתשלומי המשכנתא, כן קיבלה האם את המכונית פורד פיאסטה. האב קיבל את כל מניותיו בחב' "סימפקט תקשורת מחשבים בע"מ", את מכונית הפג'ו, כספים וחסכונות לרבות כספי ביטוח שמומשו על ידו בטרם חתימת ההסכם. באשר למזונות, הוסכם כי, האב ישא במזונות הקטינים כאמור בהחלטת ביהמ"ש בסך של 2,400 ₪ לחודש (צמוד למדד 3/95) וזאת עד הגיעם לגיל 18 ולאחר מכן, ישלם האב למזונות התובעים בסך של 1/3 מסכום המזונות לתובעת 1 עד גיל 20 ולתובע 2 עד גיל 21. נקבע, כי שני הצדדים ישאו באופן שווה בהוצאות רפואיות חריגות. האם התחייבה שלא לתבוע הגדלת המזונות והאב התחייב שלא יתבע הפחתת מזונות. שניהם המציאו ערבים להבטחות התחייבויותיהם. וכך הוצהר ע"י הצדדים: "האם והאב מצהירים כי מזונות הילדים נקבעו עפ"י החלטת ביהמ"ש בת.מ.א. 172/95 מיום 23/4/95 וכי סכום המזונות שבהחלטה וכן כמפורט בהסכם זה לרבות ויתורו של האב על זכויותיו בדירת המגורים, מהווים כיסוי מלא של כל צרכי הילדים מכל מין וסוג שהוא לרבות מדורם ורפואתם". 5. ביום 21/4/96, הגיש האב תביעה למשמורת הקטינים (תמ"ש 33950/96), בפס"ד מיום 21/4/98, נקבעה משמורת הקטינים בידי האב. ביהמ"ש (כב' השופטת שטופמן) ציין, כי מערכת היחסים הקשה שבין בני הזוג ומלחמתם העיקשת השפיעה קשות על בריאותם הנפשית וההתפתחותית התקינה של שני הקטינים (עמ' 20). ביהמ"ש מציין עוד, כי דמות האב מצטיירת ע"י המומחים כאדם כוחני, תוקפני ולעיתים אימפולסיבי, אשר נלחם בכוחניות, בלוחמנות להשגת מטרותיו (לא כלפי הילדים), הוא לא נרתע מהכפשת דמות האם בעיני ילדיו חרף הנזק העצום הנגרם בשל מעשיו, אולם, למרות, האמור הומלץ ע"י המומחים חד משמעית, כי טובתם של הילדים שתקבע משמורתם אצל האב בשל העובדה שלאם כישורים הוריים פחותים מאלו של האב (עמ' 7, 14, 17). הערעור על פס"ד זה נדחה. 6. התובענה שבפני פתחה חזית נוספת במלחמה שבין הצדדים, ומייד יאמר, כי גם, אני הבחנתי במהלך כל הדיונים שהתקיימו בפני, בכוחניותו ולוחמניותו של האב להשיג מטרותיו. 7. העילה לתביעה כנטען ע"י האב, כי מצבו אינו טוב ואין ידו משגת כבעבר. לטענתו בכתב התביעה, עד מאי 99 השתכר 4,000 ₪ נטו לחודש וממאי אינו עובד. האב מפרט את צרכי תובעת 1 בסך של 3,393 ₪ לחודש ואת צרכי תובע 2 בסך של 2,272 ₪ לחודש ובסה"כ 5,225 ₪ לחודש. לא צורפה לכתב התביעה ולו אסמכתא אחת להוכחת המזונות המפורטים. גם לא קיבלתי כל הסבר, כיצד זה,למרות הצהרתו של האב כי סכום המזונות שנקבע בהסכם, מספק את צרכי הילדים בהיותם במשמורת האם, אינו מספק לפתע לכשעברו למשמורתו, הגם שכבר לא קיימת הוצאה בגין שכ"ל בגן. 8. הנתבע נישא בשנית ולו בן מנישואין אלו. הנתבע לא סיפק כל מידע באשר למועד הנישואין ולגילו של הבן, יתרה מכך, הנתבע כלל לא הזכיר את הבן הנוסף בכתב התביעה. לאור האמור, אין לקבל כלל את טענתו שהועלתה לראשונה בסיכומים לשינוי נסיבות עקב הולדת הבן. הטענה שבגינה מבקש האב לחייב את האם במזונות הקטינים היא אחת - מצבו הכלכלי אינו טוב, עד חודשיים לפני התביעה השתכר סך של 4,000 ₪ ומאז אינו משתכר. 9. בקדם המשפט הראשון הציגה האם דו"ח חוקר פרטי מטעמה על פיו, הנתבע בעל מניות בחב' "כבלקס בע"מ", הקפיא את פעילות החברה בין השנים 1998-2000, אולם בתחילת 2000 חידש את פעילותה והוא עוסק במכירת חומרי ניקוי למחשבים. במועד זה התגורר האב עם משפחתו בדירה שכורה ברח' חנה סנש 15 הרצליה, בעלות שכ"ד של 800 $ לחודש. דירה זו גם שימשה משרד לעסקו. לאשת האב דירה בבעלותה ברח' סוקולוב 74 רמת השרון, דירה זו מושכרת. בח.נ. הודיע האב, כי וויתר על הדירה השכורה וכל המשפחה מתגוררת בדירת אשת האב, דירה בת 3 חדרים. בהחלטה מיום 19/3/00, דחיתי את בקשת האב לפסוק מזונות זמניים, תוך שציינתי, כי האב לא גילה את כל האמת אודות הכנסותיו וכן צוין, כי בהסכם הגירושין האב התחייב לשלם למזונות הקטינים 2,400 ₪ לחודש (צמוד למדד 3/95). התחייבות זו, שרירה וקיימת בין שהקטינים במשמורת האם ובין שהם במשמורת האב. 10. מהראיות שבפני עולה, כי האב בעל 99% מהמניות בחברה, אשתו בעלת מניה אחת. האב משך בשנת 2000 משכורת בסך של 4,675 ₪ נטו לחודש בדיוק מידי חודש בחודשו, לאב מכונית מיציבושי ע"ש החברה, אשת האב, שעובדת לטענתו במשרה חלקית כמזכירה, משכה בשנת 2000 משכורת בסך של 2,827 בדיוק מידי חודש בחודשו. ברי, כי כבעל החברה מושך האב משכורות לו ולאשתו בהתאם לרצונו. עפ"י חוו"ד שהוגשה ע"י האב (ללא נטילת רשות), לאב הכנסה ממשכורת בשנת 2001 בסך של 5,085 ₪ לחודש וכן משך האב מהחברה, בשנת 2000, סך של 6,500 ₪ לחודש בנוסף למשכורתו, ובשנת 2001 משך, סך של 7,500 ₪ לחודש בנוסף למשכורתו. האב, שמצא לנכון לציין בפרוט את הפסדיה של החברה ואת חובותיו, לא מצא לנכון לציין את המשיכות הנוספות על המשכורת, אלא הסתפק במענה סתמי בח.נ.: "אתה לא מבין בכלכלה, החברה חייבת לי כספים ואם אני בוחר למשוך כספים מהחברה סמכותי לעשות זאת". (ח.נ. עמ' 3 מיום 3/12/01). יצויין, כי נותן חווה"ד לא ציין קיומה של הלוואת בעלים, הגם שציין הפסדים וחובות, גם לא נתן כל הסבר לאותם משיכת כספים. 11. האם עובדת ומשתכרת בסך של 3,400 ₪ נטו לחודש. האם מתגוררת בגפה בדירת 3 חדרים בר"ג, שמחציתה הועברה לה מהאב בהתאם להסכם הגירושין. על הדירה רובצת משכנתא בסך של 655 ₪ לחודש. לאם רכוש נוסף - מחצית הזכויות בדירה אותה ירשה ביחד עם אחותה. הדירה מושכרת ב- 600 $ לחודש, האם זכאית למחצית שכה"ד. סה"כ לאם הכנסות, בניכוי המשכנתא, בסך של 4,125 ₪ לחודש. 12. לתצהיר עדות ראשית של האב צורפו קבלות על חוג כדורגל לא. בסך של 2,050 ₪ לשנה, הוצאת בי"ס בסך של 597 ₪ לשנה, קיטנה בסך של 1,960 ₪, סה"כ = 384 ₪ לחודש. עבור ה. הומצאה אסמכתא לחוג ריקוד בעלות של 4,737 ₪ לשנה, והוצאות בי"ס בסך של 1,382 ₪ לשנה סה"כ = 510 ₪ לחודש. לא צורפו אסמכתאות להוצאת אחזקת הבית (למעט חשבון חשמל אחד לדירה ברח' חנה סנש שם גם נוהל עסקו של האב), לפיכך, עפ"י אומדן אני מעריכה הוצאות אלו בסך של 1,200 ₪ לחודש ואזי חלקם של הקטינים מכוסה ע"י קצבת הילדים המשולמת ע"י המל"ל. 13. האב כאמור התחייב בהסכם הגירושין לשאת במזונות הקטינים בסך של 2,400 ₪ לחודש, הסכום כשהוא מעודכן להיום עומד על סך 3,633 ₪ לחודש. סכום המזונות ההכרחיים בסך של 1,100 ₪ לחודש עבור כל אחד מהקטינים בצרוף הסכומים המפורטים בסע' 13 לעיל, אינו מגיע לסכום המזונות שהתחייב בו האב. 14. האב לא הוכיח שינוי נסיבות כלל, ובודאי שלא הוכיח שינוי נסיבות מהותי כנדרש בפסיקה. הכנסותיו של האב דהיום אינם פחותים מאלו שהיו בעת מתן ההחלטה למזונות בת.מ.א. 172/95 ובעת חתימת ההסכם. באותה עת, ביהמ"ש לא נתן אמון בטענות האב לגבי השתכרותו וגם עתה אינני נותנת אמון בטענותיו לגבי השתכרותו. כפי שצויין לעיל, נראה כי לאב הכנסות גבוהות יותר ממשכורתו שהוא מושך לעצמו מהחברה, לאב רכב ע"ח החברה וגם משיכות כספים בסכומים משמעותיים שאינם מדווחים כמשכורת. מאידך, לא ניתן לאמר על האם שהיא אמידה. לאם משכורת צנועה, היא משלמת משכנתא, וממשכורת זאת עליה לקיים עצמה, לרבות אחזקת רכב על חשבונה (שלא כמו האב), ולארח את הקטינים בהתאם להסדרי הראיה. 15. מזונות קטינים מוסדרים בחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959, הקובע ובסע' 3: "(א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראת הדין האישי החל עליו, והוראת חוק זה לא יחולו על מזונות אלה". הדין האישי החל בענייננו הוא הדין העברי, הדתי, הקובע, כי עד גיל 15 חייב האב בכל מזונותיהם ההכרחיים של הקטינים, ומעבר לכך מדין צדקה, שווה חובת האב והאם, כל אחד בהתאם ליכולתו. במקרה דנן, לאור התחייבות האב בהסכם, הן באשר לסכום המזונות והן התחייבותו שלא לתבוע הפחתתם, ולאור העובדה כי לא הוכח שינוי מהותי, מתייתרת למעשה בדיקת היכולת וישום הדין האישי, אם כי יש לציין שהייתי מגיעה לאותה תוצאה. 16. באשר למדור - האב ויתר על זכויותיו בדירת המגורים ובכך הוסדר מדור הקטינים. גם לאחר שמשמורת הקטינים עברו לידי האב, נשאר המדור בידי האם. ודוק ! אין בכוונתי לזקוף את כל הזכויות שהועברו לאם בדירה ע"ח מדור הקטינים, שכן, הסכמי גירושין בנויים תוך מערכת איזונים וניתן להניח כי, ויתור האב על זכויותיו בדירה איזן ויתור אחר של האם. יחד עם זאת, אין להתעלם, כי הצדדים עצמם הצהירו בהסכם, כי סכום המזונות שנקבע ווויתורו של האב על זכויותיו בדירת המגורים מהווים כיסוי מלא של צרכי הילדים לרבות מדורם. בנסיבות בהן המדור נשאר בידי האם והילדים עברו למשמורת האב, הנני סבורה כי עליה להשתתף במדורם ולא רק מכוח חיוב מן הדין האישי אלא גם מתוקף דיני החוזים הכלליים. סע' 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 קובע: "(א) היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים. (ב) במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, או על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו". הבסיס הרעיוני של דיני הסיכול, מטרתו להתמודד עם בעיות שיוצרים מאורעות בלתי צפויים שאופייניים לחוזים ארוכי-טווח. דיני הסיכול מתחשבים באירועים המונעים מצד לחוזה את קיום ההתחייבות החוזית שנטל על עצמו. בהתחשבות זו, באה לידי ביטוי השקפה מוסרית, שלפיה יש למחול לצד על "הפרת החוזה", כאשר "הפרה" זו נגרמה שלא באשמתו. במקרה דנן, האב העביר לאם את זכויותיו בדירה, בין שאר האיזונים הרכושיים, גם על מנת לספק מדור לקטינים. מדור זה אינו מסופק לקטינים ע"י האם, שלא באשמתה (ראה: גבריאלה שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, עמ' 495). ודוק ! אין מדובר בהפרת חוזה. הסיכול מאופיין בהעדר יסוד אשמה מצד החייב ומתייחס למצב שבו אין יכולת למנוע את הנסיבות המסכלות. "סיכול והפרה הם איפוא שני מושגים השוללים, עיונית, זה את זה". (ראה, ג. שלו, שם, 199). בנסיבות אלו, כאשר זכויות האב בדירה הועברו גם להבטחת מדור הקטינים (לא רק), ותכלית זו סוכלה, יש מקום לחייב את האם בהשבת ערכו של המדור במידה וקיימת הוצאה כזו בפועל. כפי שהודיע האב בח.נ., המשפחה ויתרה על הדירה השכורה והוא מתגורר בדירת אשת האב, דירה בת 3 חדרים שניתן לקבל עבורה סך של 600 $ כשכ"ד. לאור העובדה, כי כיום לא קיימת הוצאה בגין מדור, לא אחייב את האם בהשתתפות מדור הקטינים, אולם, במידה וישכור האב למשפחתו (בת 5 נפשות) דירה גדולה יותר שתספק מדור נוח לקטינים (ולא לעסק), בעלות שלא תפחת מ- 800 $ לחודש, אזי תשתתף האם בהפרש שבין הסכום שיתקבל מהשכרת דירת אשת האב בסך של 600 $ לחודש לבין עלות הדירה השכורה - היינו 470 ₪ לחודש עבור כל אחד מקטינים, צמוד למדד 7/02 שפורסם ביום 15/8/02. הסכום יעודכן מידי 3 חודשים ללא הפרשי הצמדה למפרע. 17. בנסיבות המפורטות, נדחית תביעת המזונות כנגד האם למעט חיוב במדור בתנאים המפורטים בסע' 16 לעיל ובכפוף להצגת חוזה שכירות, ובלבד שעלות הדירה השכורה, לא תפחת מ- 800 $ לחודש ולא תשמש גם את עסקו של האב. לאור התוצאה, אינני עושה צו להוצאות. קטיניםמזונות ילדיםמזונות