להלן פסק דין בנושא נישואים באתיופיה - פירוק שיתוף בדירה: פסק דין 1. הצדדים הם בני זוג שנישאו באתיופיה ב-1969. מנישואים אלו נולדו לצדדים 5 ילדים, כולם בגירים בעת מתן פסק דין זה. אין מחלוקת שמאז 1994 לא חיים הצדדים תחת קורת גג אחת. התובע לא גר בבית הצדדים. הנתבעת המשיכה לגור בבית והיא זו ששילמה ומשלמת מאז ועד עתה את תשלומי המשכנתא שנלקחה לצורך רכישת הדירה. 2. התביעה שלפני היא לפירוק שותפות בדירה. 3. לטענת התובע ,בתביעה, כבר ב-1993 ביקשה הנתבעת, בתביעה לבית הדין הרבני, להתגרש וב-1994 ביקשה להרחיק את התובע מהבית. הדירה שנרכשה ב-1992 על ידי הצדדים ולצורך רכישתה נטלו הצדדים משכנתא, בה יש להם זכויות חכירה שוות, אינה ניתנת לחלוקה בעין. הנתבעת חיה עם בן זוג אחר בדירה והתובע מעוניין וזכאי לתבוע פירוק שיתוף הזכויות בדירה. התובע מעונין בפירוק שיתוף בדרך של מכירה למרבה במחיר, לאחר תשלום החובות הרובצים עליה, אולם כיוון שהנתבעת מחזיקה בדירה בלי לשלם לתובע דמי שכירות ראויים, עליה לשלם את החובות עד כמה שיש. את התמורה יש לחלק בין הצדדים בחלקים שווים. משום הקשיים הצפויים, בהעדר שיתוף פעולה בין הצדדים, ומגורי הנתבעת בדירה, יש למנות את ב"כ התובע כונסת נכסים. 4. על פי הנתבעת, בכתב ההגנה,נגד הנתבע הוצאו צווי הגנה גם לפני 1994 בגין אלימות מילולית ופיזית שלו כלפיה. התובע גם לא זן את הנתבעת וילדי הצדדים ומסרב לתת לנתבעת גט. הדירה נרכשה ב-1991 ואכן נטלה משכנתא. הנתבעת אינה חיה עם בן זוג בדירה. לעומת זאת התובע חי עם אשה אחרת ונולדה לו ממנה ילדה. התובע לא השתתף בתשלומי המשכנתא למעט שנה אחת. הנתבעת היא שמשלמת את תשלומי המשכנתא השוטפים ובכל מקרה יש לקזז מחלקו של התובע את כל תשלומי המשכנתא ששולמו משך כל השנים. הנתבעת מבקשת לרכוש את חלקו של התובע בדירה ומתנגדת למינוי ב"כ התובע כונסת נכסים. לחילופין יש לעכב את ביצוע המכירה עד שיהיה לנתבעת דיור חלופי על פי סעיף 40 לחוק המקרקעין. 5. לצורך בירור התובענה הוזמנה חוות דעת שמאי ביחס לשווי הדירה. בחוות דעת מיום 9/5/02 הוערך שווי הדירה בסך 73,000 דולר. דמי שכירות ראויים לנכס דומה - 370 דולר לחודש. הצדדים הגישו תצהירים ובהם חישובים. מטעם התובע חישוב הסכומים שהוא טוען שיש לקזז מחלקה של הנתבעת בגין שכר ראוי. מטעם הנתבעת חישוב לגבי הקיזוז בגין תשלומי משכנתא בהם נשאה לבד. התובע חזר וטען שהוא זכאי לשכר ראוי משום שהנתבעת מחזיקה ומשתמשת גם בחלקו בדירה. הנתבעת מסרה בתצהירה פרטים לגבי תשלומי המשכנתא וטענה שאין לפסוק לתובע דמי שימוש משום שלא הגיש תובענה בעניין ומשום שעל אף שהורחק מהדירה בצו הגנה, הוא יכול היה לשוב ולגור בדירה לאחר שפג צו ההגנה, בחר שלא לשוב לדירה אלא לחיות עם אשה אחרת שהולידה לו ילדה ויש לראות בכך ויתור מצדו על דמי שכירות ראויים. הנתבעת צרפה לתצהירה מסמכים לגבי הסכומים ששולמו עבור המשכנתא. 6. ב-25/11/02 נחקרו הצדדים. באי כוח הצדדים סיכמו בעל פה באותו מועד. 7. ראשית יש להסיר את טענת הנתבעת לגבי עיכוב פירוק השותפות מהטעם של הסדרת מדור חלופי . על פי סעיף 40 א' (א) לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969: "החליט בית המשפט לפי סעיף 40 על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה ועוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאימים לצרכיהם, לתקופה שיקבע." עיכוב ביצוע, וכך גם פורש בפסיקה, כאשר צריך להסדיר מדור לילדים קטנים ולבן הזוג המחזיק בהם. מקום שאין ילדים קטנים אין תחולה לסעיף. 8. אינני מקבלת את טענת ב"כ התובע שלא ניתן לטעון לקיזוז תשלומי המשכנתא ושהיה על הנתבעת להגיש תביעה כדי לקבל את הסכומים ששילמה בגין המשכנתא. טענת קיזוז ניתן לטעון בכתב הגנה ובלבד שתהיה מפורטת ומפורשת. על פי תקנה 52 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984: "נתבע רשאי לקזז כל זכות ותביעה שלו כנגד תביעתו של התובע, או להגיש אותן בתביעה שכנגד, בין שהן על נזק ממון ובין אם לאו; כוחם של הקיזוז או התביעה שכנגד ככוח תובענה שכנגד, ובית המשפט יכול ליתן בהם פסק דין סופי הן על התביעה המקורית והן על התביעה שכנגד." טענת קיזוז המפורשת בכתב ההגנה יכולה להיחשב כהודעה מספקת על קיזוז ע.א 636/89 כחולי נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ ואח' מה(3) 265, 281. נתבע רשאי לטעון טענות קיזוז בכתב הגנה. ע.א. 698/89 שילה ואח' נ' בארי ואח' מז (4) 799, 812. ראה גם א. גורן שופט "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה חמישית, עמ' 71 ועמ' 303. 9. לגבי הזכות המהותית לקיזוז - על פי חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973, סעיפים 54, 56, בפרק ריבוי חייבים ונושים: סעיף 54: "שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם חייבים יחד ולחוד". סעיף 56: "(א) שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם נושאים בנטל החיוב בינם לבין עצמם בחלקים שווים. (ב) חייב שנתן לנושה לקיום החיוב יותר מכפי חלקו בנטל החיוב, זכאי לחזור על החייב השני ולהיפרע ממנו לפי חלקיהם. (ג) ... (ד) ...". אין מחלוקת שהתובע והנתבעת היו והינם חייבים חיוב אחד כלפי הבנק למשכנתאות. אין גם מחלוקת שהיה עליהם לשאת בנטל החיוב לפחות בחלקים שווים, ואם לא נטען או הוכח אחרת, כך הוא על פי החזקה שבחוק. לא נסתר, אלא אושר על ידי הנתבע בחקירתו, שהוא לא שילם תשלומים בגין המשכנתא מאז 11/94. הנתבעת שילמה לבדה את תשלומי המשכנתא, מחשבון בנק שעל שמה בלבד, בעוד שעד לאותו מועד שולמה המשכנתא מחשבון משותף של הצדדים, ולפיכך היא רשאית לחזור על התובע, הוא החייב עימה ולהיפרע ממנו המחצית ששילמה עבורו. הנתבעת המציאה מסמכים ואישורים לגבי האמור לעיל, בצירופים לתצהירה. 10. הדרך להפעלת הזכות נקבעה בסעיף 53 לחוק החוזים: "(א) חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת אם הם חיובים קצובים." הודעה כפי שהוסבר לעיל יש בהופעת הטענה בכתב הגנה. מדובר בעסקה אחת. לא ניתן לנתק את פירוק השותפות מבלי להידרש לעניין המשכנתא. גם על פי התובע, יש לפרק את השותפות ולחלק את התמורה של המכירה לאחר ניכוי חובות הרובצים על הדירה. אפילו לא מדובר בעסקה אחת, הרי שמדובר בחיובים כספיים קצובים שניתנים לקיזוז. 11. התובעת זכאית למחצית מסך כל הסכומים ששולמו מ-11/94 ואילך, המפורטים במסמך "תנועה כספית בהלוואה" מיום 30/5/02 של בנק טפחות, שצורף לתצהירה, בצירוף הפרשי הצמדה מאותו מועד ששולם כל אחד מהסכומים ועד מועד הקיזוז בפועל. מחצית ולא כל הסכום משום שהתובע חייב במחצית המשכנתא והנתבעת במחצית המשכנתא. 12. אשר לטענת התובע כי הוא זכאי לדמי שימוש, מאת הנתבעת בגין חלקו בדירה - התביעה הוגדרה בכותרתה "פירוק שיתוף במקרקעין". לא התבקש סעד מפורש של דמי שימוש לכל התקופה של השימוש. רק בדרך של התחשבנות לגבי חובות אם רובצים על הדירה, התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעת בתשלום החובות. לא הוסבר מה מבקש התובע, אם הוא זכאי לדמי שימוש, במקרה שהחובות נופלים מדמי השימוש. אין בתביעה טענות עובדתיות רלוונטיות לעניין דמי השימוש (גובהם). די היה באמור כדי לא להידרש לטענה. יחד עם זאת, הואיל והצדדים נדרשו לעניין, לגופו, הן התובע בתצהיר שהגיש והן הנתבעת בתצהיר מטעמה, וגם בחוות דעת השמאי נתונים, אדון בעניין. 13. מצאתי לדחות טענת התובע ביחס לדמי שימוש, משום שאינו זכאי לדמי שימוש ומשכך התייתר הצורך לדון בגובה דמי שימוש. לגבי התקופה שהתובע הורחק מהבית בגין התנהגותו בצווי בית משפט, או על ידי המשטרה, אין לו אלא להלין על עצמו שמחמת התנהגותו נמנע ממנו שימוש בדירה והנתבעת אינה חייבת לתובע דמי שימוש בגין מגוריה בדירה המשותפת. אשר לתקופה לאחר שהסתיימו צווי בית משפט, לא נסתר, להיפך, אושר על ידי התובע בחקירתו, שהוא יכול היה לחזור לגור בבית, אולם הוא לא היה מעוניין בכך, הוא חי עם אשה אחרת שאף ילדה לו בת. התובע סגר בשנת 94' את החשבון המשותף.מבחינתו הסתיימו החיים המשותפים,הוא לא היה מעוניין לגור בבית ולחיות עם הנתבעת,כפי שאמר בחקירתו: "לא ניסיתי לעשות שום דבר עם אשתי וגם לא שלום בית". לא הוכחה, אף לא שמץ הוכחה, טענת התובע שהנתבעת חיה עם גבר זר ובבית הצדדים. הטענה הוכחשה מכל וכל על ידי הנתבעת הן בכתב ההגנה והן בחקירתה. 14. על פי סעיף 33 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969: "שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים, לפי חלקיהם במקרקעין,שכר ראוי בעד השימוש". הדברים אמורים בשותף המבצע בנכס המשותף דבר החורג מניהול סביר או משימוש רגיל. אולם אין השותף חייב בתשלום כלשהו בעד שימוש רגיל וסביר בהתקיים התנאים של סעיף 31(א)(1) לחוק: "באין קביעה אחרת לפי סעיף 30,רשאי כל שותף,בלי הסכמת יתר השותפים- להשתמש במקרקעין המשותפים שימוש סביר,ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר;" לא הוכח שהנתבעת, שמגוריה בדירה הם בהחלט שימוש סביר,השימוש ,בה' הידיעה ,לו נועדה דירת מגורים, מנעה מהתובע שימוש בדירה. אשר על כן לא זכאי התובע,על פי החוק,לדמי שימוש כלשהם. בעניין זה ראה גם: ע"א 663/87 נתן נ גרינר מה(1) 104,ע"א 1492/90 זרקא נ פארס תקדין עליון 260(1) 93, ע"א 219/89 מוריה נ מוריה תקדין עליון 1149(3) 89,ע"א 891/95 זידאני נ סעיד ואח' תקדין עליון 99(3)376, תמ"ש 29341/96 (ת"א) פלונית נ אלמוני כב' הש' גייפמן, תמ"ש 26310/97 (י-ם) בר שי נ שרעבי כב' הש' גרינברג. 15. התובע זכאי לדרוש פירוק השותפות בדירה כאמור בסעיף 37 לחוק המקרקעין. בהעדר הסכמה בינו לבין התובעת ומשלא נסתרה הטענה של התובע,שאין אפשרות לחלוקה בעין,פירוק השותפות הוא בדרך של מכירת הדירה. הכל כאמור בסעיפים 38,39,40 לחוק. הנתבעת ביקשה לאפשר לה לרכוש את חלקו של התובע,לאחר קיזוז,שנדון לעיל, ויש לה על פי החוק זכות קדימה. על פי סעיף 101 לחוק המקרקעין זכות קדימה בין בני זוג: "מקרקעין שהם בבעלות משותפת של בני זוג, והם…… או דירה המשמשת להם מגורים, לא יהיה בן זוג זכאי להעביר חלקו לאחר אלא אם הציע אותו תחילה לבן זוגו". ראה גם סעיפים 102 ואילך המסדירים את הרכישה על פי זכות קדימה. 16. אשר על כן מוחלט: א. הנתבעת זכאית לרכוש חלקו של התובע בדירה תמורת סך בש"ח השווה ל-36,500$ לפי שער הדולר היציג ארה"ב בעת התשלום בפועל, בהפחתת מחצית תשלומי המשכנתא שנותרו לסילוק המשכנתא נכון למועד התשלום, ובהפחתה נוספת של מחצית תשלומי המשכנתא ששילמה מאז 11/94 ועד מועד התשלום,משוערכים למועד התשלום לתובע. ב. התשלום מהנתבעת לתובע עד לא יאוחר מ- 1/2/03. ג. לצורך התשלום תוכל הנתבעת ליטול משכנתא על הדירה ובלבד שהשיק שינתן על ידי הבנק למשכנתאות ימשך על שם התובע. ב"כ הנתבעת תוכל לחתום בשם התובע על כל מסמך שידרש לצורך נטילת המשכנתא. ד. בכפוף לתשלום האמור יועברו זכויות התובע על שם הנתבעת ובד בבד ישוחרר התובע מהמשכנתא הרובצת על הדירה ומהמשכנתא שתיטול הנתבעת,אם תיטול, לצורך התשלום. ב"כ הנתבעת תוכל לחתום על כל המסמכים שידרשו לצורך ההעברה בשם התובע. ה. לא תשלם הנתבעת לתובע במועד שנקבע לעיל כי אז תמכר הדירה למרבה במחיר,בשוק החופשי,כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ. התמורה,לאחר סילוק החובות שרובצים עליה והוצאות המכירה, תחולק בין הצדדים כדלקמן: תחילה ישולמו לנתבעת מחצית התשלומים ששילמה בגין המשכנתא מאז 11/94 ואילך,משוערכים ליום התשלום של התמורה לידי הנתבעת. היתרה תחולק בחלקים שווים בין הצדדים. לצורך ביצוע המכירה לא מצאתי למנות את מי מב"כ הצדדים כונס נכסים. עלול להיווצר ניגוד אינטרסים. אני ממנה את עו"ד מלכיאלי כונס נכסים. ו. ביצוע פסה"ד יהיה בלשכת ההוצל"פ. ז. לא ניתן צו להוצאות נוכח דחיית טענות התובע לגבי דמי שימוש וקבלת טענת הקיזוז של הנתבעת. נישואין / חתונהפירוק שיתוף במקרקעיןפירוק שיתוףהעליה האתיופית