על פי הוראות הצוואה זיכתה המנוחה בדירה את שלושת נכדיה, ביניהם התובע, מבנה היחיד, בחלקים שווים. טרם פטירתה של המנוחה הלך לעולמו אחד הנכדים. משלא קבעה המנוחה בצוואתה מה ייעשה בחלקו של זוכה אשר ימות לפניה ומשלא הותיר אותו זוכה צאצאים אחריו הוראת הצוואה לטובתו מתבטלת. הוראות הפרק השני בחוק הירושה, המפורטות בסעיפים 10-17 לחוק, מסדירות את ירושתו של אדם על פי דין. להלן החלטה בנושא פטירת יורש לפני המוריש: החלטה העובדות הצריכות לענין 1. המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 4.1.01 והותירה אחריה צוואה מיום 17.9.78 החלה על דירתה בלבד. (להלן: "המנוחה"). 2. על פי הוראות הצוואה זיכתה המנוחה בדירה את שלושת נכדיה, ביניהם התובע, מבנה היחיד (להלן: "הבן") , בחלקים שווים. 3. טרם פטירתה של המנוחה הלך לעולמו אחד הנכדים. 4. משלא קבעה המנוחה בצוואתה מה ייעשה בחלקו של זוכה אשר ימות לפניה ומשלא הותיר אותו זוכה צאצאים אחריו הוראת הצוואה לטובתו מתבטלת. כך מצוות ס' 49 לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965 (להלן:"חוק הירושה"). 5. משכך, ועל מנת להביא לחלוקתו של עזבון המנוחה, היה על התובע להגיש בקשה לקיום צוואתה של המנוחה מיום 17.9.78 ובאשר לחלקו של הנכד המנוח, היה על בנה של המנוחה, אביהם של הנכדים, להגיש בקשה לצו ירושה. 6. בפועל, אכן הוגשו שתי הבקשות זו לצו קיום צוואה וזו לצו ירושה. דא עקא שהבקשה לצו ירושה הוגשה ע"י התובע-הנכד של המנוחה - ולא ע"י בנה של המנוחה שהוא היורש על פי דין שלה. זאת ועוד, לבקשה לצו ירושה, אשר הוגשה ע"י הנכד כאמור, צורף תצהיר הסתלקות של הבן לפיו הוא מסתלק בשלמות מחלקו בעזבון המנוחה. ההסתלקות על פי התצהיר הינה כללית מתוך מטרה שחלקו בעזבון יעבור לשני ילדיו, הם שני הנכדים הנותרים של המנוחה, התובע והנתבעת 3. גדר המחלוקת 7. אין חולק כי חלקו של הנכד המנוח בדירת המנוחה עובר ליורשיה על פי דין של המנוחה. אין חולק גם כי על הסתלקותו הכללית של בן המנוחה חל סעיף 15 לחוק הירושה לפיו "חלקו מתווסף לשאר היורשים (של המנוחה ש.ש.) על פי חלקיהם". ומי הם "שאר היורשים" כאמור בסעיף 15 לחוק הירושה - היורשים על פי דין של המנוחה. גם על כך אין מחלוקת. 8. גדר המחלוקת הוא מי הם היורשים על פי דין המהווים את 'שאר היורשים' במקרה שלפנינו ובלשון אחר - מי הם היורשים של מוריש שילדו היחידי הוצא ממעגל הירושה על דרך של הסתלקות? לטענת המבקש היורשים על פי דין של המנוחה הם נכדי המנוחה בהיותם נמנים על הפרנטלה הראשונה. לטענת המשיב מס' 1 היורשים על פי דין של המנוחה הינם יורשיה של המנוחה מהפרנטלה השניה - אחי המנוחה ואם מתו לפניה צאצאיהם, ואם אין בנמצא יורשים מפרנטלה זו יבואו יורשים מדרגה שלישית כמתחייב מעקרון הפרנטלות המגולם בחוק הירושה. ד י ו ן 9. א. הוראות הפרק השני בחוק הירושה, המפורטות בס' 10-17 לחוק, מסדירות את ירושתו של אדם על פי דין. ב. הוראת ס' 10 לחוק הירושה קובעת במישור העקרוני את זהות היורשים על פי דין ואת זהותם בלבד .התשובה לשאלה מה הם זכויות הירושה של יורשים אלה ומה סדר ירושתם במקרה נתון תהיה "… לפי האמור בפרק זה" ,הוא הפרק השני כאמור בסיפת ס' 10 לחוק הירושה. 10. משכך, על מנת לקבוע את זהותם של היורשים על פי דין ואת היקף ירושתם ,בנסיבותיו של מקרה נתון, מתוך רשימת היורשים על פי דין המפורטת בס' 10, יש לקרוא את ס' 10 במצורף ליתר הסעיפים בפרק השני של חוק הירושה. 11. א. מאחר ובת הזוג יורשת בכל מקרה עם מי 'מקרובי המוריש' הרי שסדר העדיפות בין קרובי המוריש המפורט בס' 12 מתייחס ליורשים על פי דין המפורטים בס' 10(2) לחוק הירושה. מכאן, ס' 12 לחוק הירושה משלים את הוראת ס' 10 וקובע את סדרי העדיפות בין קרובי המוריש . העקרון הקבוע בס' 12 הוא עקרון הפרנטלות. ילדי המוריש וצאצאיהם הם הפרנטלה הראשונה והם קודמים לפרנטלה השניה שהיא הורי המוריש וצאצאיהם ואלה קודמים להורי הורי המוריש וצאצאיהם המשתייכים לפרנטלה השלישית. ב. ס' 14 לחוק הירושה מתווסף להוראות ס' 10 ו- 12 לחוק הירושה וקובע את 'עקרון הייצוג'. הוראת ס' 14 זו מלמדת אותנו, כי הכלל של סדר העדיפויות בין קרובי המוריש (יורשיו מדרגות שונות) הקבוע בס' 12 מתייחס לא רק לראשי הפרנטלות וצאצאי המוריש, אלא לכל הבאים אחריהם מראשי שתי הפרנטלות האחרות. (ר' פרופ' שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965, עמ' 143). ג. מהצירוף המתחייב של ס' 10, 12 ו- 14 לחוק הירושה מתחייבת המסקנה, כי מעמדם של נכדים לרשת את המוריש (סבם /סבתם) צומח אך ורק מעקרון הייצוג שבסעיף 14 לחוק הירושה ולא מכוח היותם יורשים בפרנטלה הראשונה. משכך, מקום ואין למוריש יורש מפרנטלה ראשונה עוברים לפרנטלה השנייה וכך הלאה. ואם היה למוריש יורש מפרנטלה ראשונה (בן) והיורש הלך לעולמו לפניו (לפני המוריש) יבואו צאצאיו (הנכדים) במקומו. צאצאי ילדו של המוריש (שהיה יורש מהפרנטלה הראשונה) יוכרו אם כן כיורשיו על פי דין של המוריש מכוח ס' 14 לחוק הירושה ורק מכוחו. ללמדך, כל עוד קיים לו למוריש יורש מהפרנטלה הראשונה אין ילדיו יכולים לבוא במקומו. הם יכולים לרשת רק בשעה שהיורש מהפרנטלה הראשונה - הילד - איננו בין החיים (ר' לענין זה גם ב. קראוס "דיני ירושה ועזבון" תוספת חמישית יולי 1998 עמ' 111 וגולדברג, פלומין ומעוז "דיני ירושה ועזבון" מהדורה חמישית עמ' 14). תוצאה זו עולה גם בקנה אחד עם דברי ההסבר להצעת חוק הירושה תשי"ח- 1958 בה נאמר מפורשות בעמ' 213: "... יורשים בדרגה ראשונה הם ילדי המוריש, ואם מתו לפניו נכדיו וניניו; יורשים בדרגה שניה- הורי המוריש, אחיו ואחיותיו וצאצאיהם, ובדרגה שלישית - הורי הורים, דודים, דודות וצאצאיהם". 12. במקרה שבפנינו, משמעותה של ההסתלקות הכללית ובשלמות של בנה של המנוחה, יורשה על פי דין מהפרנטלה הראשונה היא, שרואים את הבן כאילו לא היה יורש מלכתחילה. ס' 6(ב) לחוק הירושה . בכך יוצא הוא ממעגל היורשים והמנוחה הופכת להיות נעדרת יורשים על פי דין מהפרנטלה הראשונה. במצב דברים זה, ולאור הכללים שפורטו לעיל יהיו יורשיה על פי דין של המנוחה היורשים מהפרנטלה השנייה או השלישית (בהתאם לנסיבות) ולא ילדיו/ נכדיה של המנוחה. 13. אלה הכללים ואין בלתם והתוצאה היא בלתי נמנעת- היורשים של מוריש שילדו היחידי הוצא ממעגל הירושה בדרך של הסתלקות הינם היורשים מהפרנטלה השנייה או השלישית בהתאם לנסיבות. תוצאה זו נלמדת גם מהאבחנה הברורה הקיימת - בחוק הירושה בנוגע לדינו של יורש שנפטר לפני המוריש לבין דין יורש שהסתלק . ס' 14 לחוק הירושה בנוסחו המקורי (לפני תיקון מס 7 מתשמ"ה) השווה את ילדו של הפסול והמסתלק לילדו של יורש שמת לפני המוריש וקבע את דינם של הראשונים כדינו של האחרון. תיקון 7 שינה דווקא את ס' 14 וביטל את הזהות האמורה באופן שקבע כי חלקו של המסתלק הסתלקות כללית מתווסף לשאר היורשים ולא יעבור לצאצאיו של אותו יורש. הטעם לכך הוא שאילמלא שינוי זה היו נכדיו של המוריש זוכים מכוח ירושתו של המוריש בעקבות הסתלקות אביהם (ילדו של המוריש) בעוד שבס' 6(ב) לחוק הירושה, המהווה רשימה סגורה, לא נכללו הנכדים ברשימת אלה שניתן להסתלק לטובתם. לו ביקש המחוקק לכלול את הנכדים בין אלה שניתן להסתלק לטובתם היה כולל אותם בס' 6(ב) לחוק הירושה. המחוקק עשה כן דווקא בנוגע לאחיו של המוריש כשהוסיף את אלה לס' 6(ב). נכדיו של המוריש לא הוספו כאמור. 14. א. קראתי בתשומת לב מיוחדת את סיכומי ב"כ התובע בנסיון למצוא אחיזה פרשנית להוראות הפרק השני שיהא בה כדי לשנות מאותן מושכלות ראשונים שפירטתי לעיל. עם כל הכבוד וההערכה לא מצאתי בטיעוניו, שנכתבו בטוב טעם ובבהירות יתרה, כדי לשכנעני. האבחנה בין המושג 'יורש' כיצור משפטי למושגים בן, נכד, נין וכו' כמושגים פיזיים אין בה כדי לסייע בידו. העובדה שס' 6(ב) קובע כי המסתלק (גם הסתלקות כללית) רואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה היא הנותנת. מבחינה משפטית הוא לא נכלל מלכתחילה בגדר 'מיהות' היורשים (לשונו של ב"כ התובע) המפורטים בס' 10 לחוק הירושה למרות שמבחינה פיזית הוא נכלל בגדרם של אלה. אמנם נכון שס' 10(ב) קובע בגדר 'מיהות' היורשים גם את הנכדים שנאמר "ילדי המוריש וצאצאיהם..." אלא שאין בכך כדי להקנות לאותם צאצאים מעמד של יורשים. דווקא האבחנה עליה מצביע ב"כ התובע היא הנותנת. הצאצא הינו צאצא וילדו של המוריש הינו ילד במובן הפיזי, אלא שאין בכך כדי להפוך אותו ליורש במובן המשפטי. ס' 10 מזהה את היורשים במובן הפיזי אלא שעל מנת שאלה יהפכו ליורשים במובן המשפטי ולקבל את זכויות הירושה שלהם הם צריכים לענות על הוראות הפרק השני של חוק הירושה. ב. זאת ועוד, פרשנותו של ב"כ התובע יכולה להביא בנסיבות מסוימות, לתוצאות העומדות בסתירה לעקרונות הידועים והמקובלים של דיני הירושה שלנו. טול מקרה ובו למוריש יש שני בנים ובן אחר מסתלק הסתלקות כללית. למי יתווסף חלקו? מושכלות ראשונים ל'שאר היורשים' שהם הבן הנותר אשר הוא ורק הוא נותר בגדר היורש מהפרנטלה הראשונה. לטענת ב"כ התובע ילדיו של הבן המסתלק הם שירשו את המוריש. האמנם? 15. אשר לשאלת אומד דעתה של המנוחה ונסיונו של התובע לבסס את משאלתו לרשת את הדירה בשלמות עם אחותו הנתבעת 2 - אומד דעת זה צריך להבחן בנוכחותם של אותם יורשים על פי דין שזכותם קמה להם מכוח הסתלקותו של הבן. זכותם של אלה עלולה להפגע והם צריכים להיות הנתבעים הנכונים בענין זה. משכך אינני רואה מקום להדרש לסוגיה זו. 16. א. התוצאה - מקבל אני את עמדתו של ב"כ היועמ"ש האפוט' הכללי אשר שנתה את התורה כולה כמשנה סדורה ועל כך הערכתי. אלא מאי? מוכן אהיה אני לעשות חסד עם התובע ולקבוע (כטענת האפוט' הכללי) , כי ההסתלקות של בנה של המנוחה פסולה היא בהיותה הסתלקות על תנאי. בכך תסלל הדרך בפני הבן להגיש בקשה לצו ירושה חדשה בכל הנוגע לחלק הדירה של הנכד המנוח 'ויבוא לציון גואל'. את החלק שהוא יקבל יוכל הוא אחר כך להעבירו ללא תמורה, אם ירצה בכך לשני ילדים, נכדיה הנותרים של המנוחה - התובע והנתבעת 2. ב. הסכמתי זו תנתן כפוף להודעת האפוט' הכללי כי הוא עומד על טענתו זו - משום לפי התוצאה אליה הוא מכוון בס' 12 לתגובתו מיום 18.4.02 ובכפוף להודעת הנתבע 2 כי הוא יפעל להגשת בקשה לצו ירושה כאמור. 17. לאחר קבלת הודעות ב"כ הצדדים כאמור בס' 15 לעיל, בתוך 10 ימים מיום קבלת החלטתי זו, תנתן החלטה משלימה. 18. התובע ישלם למדינה את הוצאותיה בהליך זה בסך של 5,000 ₪ + מע"מ צמודים ונושאים ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ירושה