תביעת אח נגד אחותו להחזר הלוואה

להלן פסק דין בנושא תביעת אח נגד אחותו להחזר הלוואה: פסק דין 1. תובענה כספית של אח כנגד אחותו להחזר יתרת הלוואה ותשלומים נלווים, בסכום כולל של 57,136.28 ₪ נכון ליום הגשת התובענה - 23.11.98. עובדות מוסכמות 2. א. ביום 17.3.94, או בסמוך לכך, פנתה הנתבעת לתובע בבקשה שיקבל עבורה הלוואה, בבנק שלו, בסכום של 20,000 ₪ ,באמצעותה תפרע היא את חובה בחשבונה שלה, בבנק אחר. ב. התובע נתן את הסכמתו. להבטחת נטילת ההלוואה, העברת סכומה לנתבעת ותנאי החזרתה נחתם בינו ובין הנתבעת הסכם (להלן: "הסכם ההלוואה"). ג. על הסכם ההלוואה, מיום 17.3.94, נספח א' לכתב התביעה ,חתם כערב למילוי התחייבויותיה של הנתבעת כלפי התובע, אח נוסף של הצדדים (להלן האח הנוסף: "אמנון"). ד. בהסתמך על הסכם ההלוואה פנה התובע לבנק שלו (בנק דיסקונט) ונטל הלוואה בסכום של 20,000 ₪. על הסכם ההלוואה עם הבנק חתמו כערבים אמנון ובנו (ר' נספח ב' לכה"ת). ה. לצורך ביצוע ההלוואה והחזרתה נפתח בבנק של התובע חשבון עו"ש מיוחד. לחשבון זה הוזרם סכום ההלוואה וממנו אל הנתבעת. התשלומים התקופתיים של ההלוואה - קרן + ריבית - ירדו מחשבון העו"ש האמור על דרך של הוראת קבע . ר' שני דפי חשבון הבנק נספח ג' לכה"ת. * חשבון ההלוואה - 178020 (יש טעות סופר בכה"ת). * חשבון העו"ש - 178024. כתב התביעה 3. א. הנתבעת הפרה את התחייבותה כמפורט בס' 2(א) להסכם ההלוואה "... להחזיר את ההלוואה קרן וריבית לבנק ולשלם לבנק מדי חודש בחודשו את התשלומים החודשיים השוטפים של החזרי ההלוואה במועדים ובסכומים שייקבעו על ידי הבנק", ולמעט תשלום חד פעמי של 8,000 ₪ ,ביום 9.8.95 לא שילמה הנתבעת לתובע, על חשבון ההלוואה ,מאומה. ב. כתוצאה מאי פרעון שוטף של ההלוואה נקט הבנק במספר פעולות כמפורט בס' 9 - 10(ב) לכה"ת, בעקבותיהם גובש ונחתם הסכם פשרה בין התובע לבנק, המתייחס לחוב אישי של התובע לבנק וגם לחוב ההלוואה - הכל כמפורט בס' 10(ג)-12 לכה"ת. ג. התובע שילם את חלק החוב על פי הסכם הפשרה, המתייחס לחובו האישי. פניית התובע לנתבעת לתשלום חלקה על פי הסכם הפשרה, בהתייחס לחוב ההלוואה, לא נענתה. מכאן התביעה הכוללת את יתרת חוב ההלוואה, בניכוי התשלום החד פעמי, משוערך ליום הגשת התביעה - על פי תחשיב התואם את הסכם ההלוואה -בתוספת תשלומים נלווים שנגרמו לתובע בשל ההליכים המשפטיים שננקטו כנגדו - הכל כמפורט בס' 18 לכה"ת. כתב הגנה 4. א. שתי טענות הגנה בפי הנתבעת - 1) בתשלום הסך של 8,000 ₪ פרעה הנתבעת את מלוא החוב לתובע (סעיף 7(ו)-(ח) לכתב ההגנה). 2) אין היא מחוייבת לפרוע את יתרת החוב משום האופציה שניתנה בידה, על פי ס' 3 להסכם ההלוואה לדחות את מועד פרעון עד למכירת דירת גג השייכת לה, לתובע, לאמנון ולאחות נוספת בשם כרמלה (ס' 8(א) לכתב ההגנה). האופציה הופעלה על ידה. ב. בפי הנתבעת גם טענת קיזוז - סך של 25,000 ₪ בגין נזקים שגרם לה התובע עת סיכל, יחד עם אמנון, את מכירתה של דירת הגג, דבר שמנע מהנתבעת לסלק את חובה. ד י ו ן 5. א. דין התובענה להתקבל. ב. לא ניתן להתכחש להסכם ההלוואה והנתבעת אף אינה מתכחשת לו. ג. לא ניתן להתכחש לסכום ההלוואה (קרן) 20,000 ₪. משכך קשה לקבל את טענת הנתבעת, כי בפרעון הס"ך של 8,000 ש"ח נפרעה ההלוואה כולה. גם הטענה, כי הוטעתה לחשוב כך על ידי התובע (ס' 7(ו)-(ג) לכתב ההגנה) נשמעת מופרכת על פניה. הכיצד? רק הקרן היתה 20,000 ₪. זוהי היתממות לשמה לטעון, כי בתשלום של 8,000 ₪ נפרעת ההלוואה כולה קרן + ריבית. בוודאי ובוודאי שאין בטענה זו כדי להשתיק את התובע מלעתור ולקבל את החזר ההלוואה ממנה (ר' ס' 13 לסיכומי הנתבעת מיום 8.10.02). הנתבעת אשר הבינה את האבסורד בטענתה זו (ואין לי אלא להצר על כך שחזרה עליה בסיכומיה) הודתה בחקירתה הנגדית באופן מפורש וחד משמעי, עד כי לא מובן לי מדוע בכלל הגישה כתב הגנה, כי היא חייבת בהחזר יתרת ההלוואה לתובע. וכך היא אומרת בעמ' 60 לפרוט' ש' 8 : "ש.ת. אני מודה שאני חייבת למאיר את יתרת החוב שנשאר בגין ההלוואה בדיסקונט. יש לי טענה של קיזוזים ונזקים". ד. אשר לדחיית הפרעון - נוסחו של ס' 3 להסכם ההלוואה אינו נותן בידי הנתבעת את זכות הבחירה לדחות את פרעון ההלוואה עד למכירת דירת הגג ולפרוע אותה מתוך חלקה ממכירה זו. החובה הבלעדית לפרעון ההלוואה ובאופן מיידי, מדי חודש בחודשו, מוטלת על פי הסכם ההלוואה, על הנתבעת - ס' 2(א) להסכם ההלוואה. ס' 3 להסכם ההלוואה הינו סעיף בטחונות במובן זה שהוא נותן בידי התובע ואמנון זכות לרדת לכספי התמורה שתקבל הנתבעת ממכירת דירת הגג, אם הם ירצו בכך, ולגבות משם את פרעון ההלוואה. ה. משקבעתי את שקבעתי בסעיף קטן "ד" לעיל, ממילא אין זכות קיום לטענת הקיזוז. אם לא היתה בידי הנתבעת הזכות להחליט לפרוע את ההלוואה מחלקה בתמורה ממכירת דירת הגג ממילא לא ניתן לטעון לאשם כלשהו של התובע בסיכול המכירה והפרעון מחלקה בתמורה, ככל שהיה סיכול כזה מצידו. זאת ועוד, טענת קיזוז יש לטעון תוך מתן פירוט מלא אודותיה ולהוכיח אותה על כל מרכיביה. זאת לא נעשה במקרה שבפנינו. הנתבעת לא השכילה להסביר לביהמ"ש, לא בכתב ההגנה ולא במסכת ראיותיה, את ראשי הנזק וכיצד הם עולים כדי 25,000 ₪ דווקא. עם כל הכבוד לא ניתן לטעון טענת קיזוז סתם כך תוך נקיבת סכום בלא להוכיח אותו. משכך גם מטעם זה יש לדחות את התביעה. ו. אם לא די בכך, מודיע ב"כ הנתבעת בפתח סיכומיו בתמ"ש 91412/98 (מיום 24.6.02) כי דירת הגג נמכרה. שורת הצדק וההגינות מחייבת הודעה לבית המשפט - כעת תפרע הנתבעת את יתרת החוב בגין ההלוואה נשוא תובענה זו, כפי הודאתה שלה בעמ' 60 לפרוט'. צר לי שלא כך נעשה. הנתבעת בחרה להגיש סיכומים ארוכים בהם חזרה על כל טענותיה המופרכות אותן העלתה בכתב ההגנה (ר' סיכומים מיום 8.10.02 שהוכתרו בטעות כתמ"ש 91412/98). ז. בטרם אחתום רואה אני להדרש לטענת הנתבעת, כי היא שילמה סכום נוסף של 3,000 ₪ ע"ח ההלוואה נשוא התובענה שבפני. לטענה זו אין כל זכר בכתב ההגנה. להיפך, הנתבעת חזרה וטענה בכתב הגנתה, כי בתשלום ה- 8,000 ₪ פרעה את מלוא חובה לתובע בגין ההלוואה. מתי נולדה הטענה הזו של 3,000 ₪? לראשונה בעמ' 53 לפרוט' - ח.נ. של הנתבעת. אינני מאמין לנתבעת. כשהיא נשאלת כמה שילמה לתובע על חשבון ההלוואה היא אינה נוקבת בסכום ובוחרת בתשובה לא מחייבת כאילו מצפה לבאות: "כמה אלפי שקלים לפחות". כשאומרים לה שזה 8,000 ₪ היא מתקדמת צעד אחד נוסף קדימה כמוצאת שלל רב ואומרת "זה 8,000 שקל ועוד במזומן. את ה- 8,000 שקל נתתי ישירות לבנק דיסקונט, אני חושבת במזומן. חוץ מזה נתתי לו ביד". כמה עוד במזומן אין היא מפרטת. וכשנשאלת על כך היא שוב עונה "... נתתי לי עוד כמה אלפי שקלים בסביבות ה- 3,000 ₪". ומתי נתנה לו סכום נוסף זה? תשובתה - במהלך ההסכם. האם לפני התשלום של ה- 8,000 ₪ או אחרי? ושוב תשובה לא מחייבת "זה היה חלק לפני וחלק אחרי" וכך הלאה... - הכל כמפורט בעמ' 53 לפרוט' אינני מאמין לנתבעת גם משום שאם נכונה טענתה (והיא לא), כי נתנה לתובע את הסכום של ה- 3,000 ₪ , חלק לפני ה- 8,000 ₪ וחלק אחרי ה- 8,000 ₪ כיצד זה מסתדר עם טענתה החד משמעית כי היא הבינה שבתשלום ה- 8000 ₪ נפרע מלוא החוב? אם כך פני הדברים למה לשלם לתובע סכום נוסף לפרעון חוב שכבר נפרע במלואו? * אין לי אלא להצר על הנתבעת. הנתבעת במקום להודות באמת בחרה להגיש כתב הגנה שכל כולו נועד להתחמק מתשלום החוב, גם במחיר טענות מופרכות מיסודן, וחלופיות . טענה ראשונה - פרעתי את מלוא החוב בתשלום 8,000 ₪ . לחלופין (ובסתירה גמורה) אני חייבת את היתרה (ס' 8(א) לכתב ההגנה) אבל זכותי לפרוע אותה מחלקי בתמורה של דירת הגג. ובתווך - סיפור ה- 3,000 ₪. לבסוף, כשנמכרה הדירה, במקום להגיש סכומים היה עליה לבוא ולומר 'מוכנה ומזומנה אני לפרוע כעת את יתרת החוב'. את זאת היא לא עשתה. היא הגישה סיכומים וחזרה על כל טענותיה כאילו כלום לא קרה. התנהגות כזו מחייבת הטלת הוצאות ראויות אף ללא קשר לסכום התביעה. 6. אשר לסכום התביעה - עברתי על החשבון המפורט בס' 18 לכה"ת. בכתב ההגנה ההכחשה היתה כללית. אני רואה לנכון ליתן פסק דין על בסיס הסכום הנקוב בס' 18 לרבות התחשיב שלו. ככל שיש טענות, וטענות לתחשיב בלבד, בפי הנתבעת, תטען זאת בלשכת ההוצאה לפועל. נכון שהחשבון המפורט בס' 18 כולל מעבר ליתרת החוב גם הוצאות ותשלומים נוספים ואולם אלה לא היו נגרמים אילולא התנהגות הנתבעת ועל כן יש לחייבה בתשלומם. סוף דבר 7. א. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 57,136.28 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה 23.11.98 ועד התשלום בפועל. ב. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עורך דין בס"ך של 15,000 ₪ + מע"מ צמודים ונושאים ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזיהחזר הלוואההלוואה