הפסיקה, שהתייחסה לסיווג הוצאות לאור, קבעה, שיש לסווג שימוש בנכס כהוצאה לאור לפי סיווג "תעשייה" ולא לפי סיווג "משרדים" תוך הנמקה, שיש לראות בפעילות של הוצאה לאור "פעילות ייצורית" (או "יצרנית") קרי יצירת "יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר" [בג"צ 441/86 מסדה בע"מ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים ואח' ,פ"ד מ (4) 788; ר"ע 43/86 הוצאת "עיתון הארץ" בע"מ נ' אבי שוהם, פ"ד מ (1) 340; ע"ש 5414/99 עיתון צפון 1 נ' עיריית נהרייה) תק-מח 2000 (1) 1002]. יודגש, כי בפסה"ד ע"ש 5414/99 הנ"ל יישם בית המשפט את אותה הלכה על מערכת של עיתון מקומי. אין מחלוקת בין הצדדים, כי החל משנת 1999 ואילך שימש ומשמש הנכס לפעילות ההוצאה לאור של מערכת העיתון טבע הדברים. הוכח כי פעילותה של טבע דברים בכל התקופה התבטאה בהוצאה לאור של מגזינים וספרים רבים. להלן החלטה בנושא סיווג נכס תעשיה ומשרדים: החלטה 1. עיריית הרצלייה (להלן: "התובעת") הגישה ללשכת ההוצל"פ בת"א חמישה שקים, משוכים על ידי טבע הדברים, החברה לחקר האדם והסביבה בע"מ (להלן: "נתבעת 1" או "הנתבעת"). על גב כל אחד מהשקים, שהוגשו לביצוע ללשכת ההוצל"פ, חתם כערב נתבע 2. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השקים. לטענת הנתבעים, מסרו לתובעת את השקים נשוא התביעה ביחד עם שקים נוספים, במסגרת הסדר לפריסת תשלומים של ארנונה, שהתובעת דרשה מנתבעת 1 בגין היותה של נתבעת 1 מחזיקה בנכס, המצוי ברח' המעלות 9 הרצלייה, שסימונו 6520007300800 (להלן: "הנכס"). לטענתם, במהלך 2001, לאחר ששבעה מתוך כלל השקים, שמסרו הנתבעים לתובעת במסגרת הסדר הפריסה, נפרעו, התברר להם, שהחיוב בארנונה, בו חויבה נתבעת 1, היה על בסיס סיווג מוטעה. אילו היה השימוש בנכס מסווג בסיווג הנכון (מלאכה/תעשיה) היה עליהם לשלם סכומים נמוכים בהרבה יותר. הנתבעים טוענים, כי התמורה בגין השקים נכשלה והם זכאים לקיזוז של הסכומים, שנדרשה נתבעת 1 לשלם ביתר. 2. שני הצדדים מסכימים, שהשקים נמסרו לתובעת במסגרת הסדר לפריסת תשלומי ארנונה, עבור השנים 1999 ו-2000 לאחר שהשימוש בנכס סווג על ידי הנתבעת בשנת 1999 בסיווג 2.1 לצו הארנונה (בית עסק וכו'); שני הצדדים מסכימים, ששיעור הארנונה, שעל נתבעת 1 היה לשלם אילו סווג הנכס לפי סיווג מלאכה/תעשייה היה נמוך בהרבה משיעור הארנונה, שנקבע שעליה לשלם לפי סיווג 2.1. לטענת הנתבעים, כיוון שהתובעת עצמה, בדקה את הנכס ביום 4.7.99 וקבעה, שהנכס שימש לנתבעת 1 להוצאה לאור של מערכת עיתון טבע הדברים, וכיוון שבהתאם לפסיקה, נכס, שהשימוש העיקרי בו הינו להוצאה לאור של מערכת עיתון, יש לסווג בסיווג של מלאכה/תעשייה, היה על התובעת ועל ועדת הערר לסווג את השימוש בנכס לפי סיווג מלאכה/תעשייה מ1999 ואילך. 3. התובעת אינה חולקת על טענת הנתבעים, כי הנכס שימש את נתבעת 1 בתקופה שבין 1.1.99-31.8.01 (להלן: "התקופה הרלבנטית") כהוצאה לאור של מערכת עיתון וכי עובר לסיווג של הנכס לצורך הארנונה ועובר להשגה ולערר, שהגישה נתבעת 1, זו הייתה קביעתה של התובעת באשר לשימוש בנכס. אין גם מחלוקת בין הצדדים, שלאחר פנייתם החוזרת של הנתבעים אל מנהל מחלקת הארנונה של התובעת במכתב מיום 27.08.2001 (נ/12), ובעקבות מכתב זה ומכתב נוסף מפורט יותר מיום 17.10.2001 (נ/14), בהם נתבקש מנהל הארנונה של התובעת לשנות את הסיווג של הנכס לסיווג מלאכה/תעשייה, קיבל יעקב לידר, מנהל הארנונה של התובעת החלטה לסווג את הנכס לפי סיווג מלאכה /תעשייה החל מ-1.9.2001. למרות האמור לעיל, אין התובעת מוכנה לשנות את סיווג השימוש בנכס למלאכה תעשייה החל משנת 1999, והיא טוענת, כי אין לקבל את התנגדות הנתבעים. טיעוניה יפורטו להלן. ביום 29.05.2006 הודיעו הצדדים על הסכמה דיונית, לפיה בשלב הראשון יכריע בית המשפט בשאלת הסיווג של הנכס בתקופה שבין 1.1.99 - 31.08.2001, ולאחר שבית המשפט יחליט באופן עקרוני בשאלת הסיווג, אם לא יצליחו הצדדים להגיע לעמק השווה באשר להתחשבנות, יגבו ראיות בנושא, תוך מתן אפשרות לצדדים להגיש חוות דעת מומחים מטעמם, ולבית המשפט למנות מומחה מטעמו. עוד הוסכם, שתהא לצדדים אפשרות לסכם טענותיהם בשנית. החלטה זו עניינה שאלת הסיווג של הנכס בתקופה הרלבנטית. 4. טענת סף - העדר סמכות עניינית לבית המשפט לדון בשאלת הסיווג ומעשה בית דין. התובעת טוענת, כי בית משפט זה נעדר סמכות לדון בשאלת סיווג הנכס. לטענתה, הסמכות הייחודית מסורה למנהל הארנונה ולועדות הערר מכוח חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו, 1976 (להלן:"חוק הרשויות"). טיעון זה תומכת התובעת בפסה"ד, שניתן על ידי בית המשפט העליון רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד (4) 481. לטענתה, לא ניתן לעקוף את הדרך אותה סלל החוק. כדי לתקוף קביעה באשר לסיווג נכס לצורך ארנונה, הדרך הנכונה היא הגשת השגה למנהל הארנונה, לאחר מכן, הגשת ערר לועדת הערר על פי החוק, ולאחר מכן פנייה לבית המשפט המחוזי בערעור מנהלי. במקרה דנן, נתבעת 1 אכן פנתה בהשגה למנהל הארנונה, ולאחר מכן הגישה ערר לועדת הערר, אך נמנעה מלהגיש ערעור מנהלי. לטענת התובעת, המועד להגשת ערעור מנהלי חלף לפני זמן רב, הנתבעת מיצתה זכויותיה על פי החוק כך שהשומה הפכה סופית. החלטת ועדת הערר, שאישרה את החלטת מנהל הארנונה ועליה לא הוגש ערעור, מהווה מעשה בית דין, המונע מנתבעת 1 את האפשרות לפתוח מחדש דיון בנושא הסיווג. לא קיבלתי את טענת התובעת, כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה לנוכח הוראות חוק הרשויות. טענה זו נמצאת בניגוד להלכה הפסוקה. כך קבע בית משפט העליון בפסה"ד רע"א 7669/96, עיריית נהריה נ' נתן קזס, פ"ד נ"ב (2) 214 (להלן: "פרשת קזס") ובפסק הדין, שניתן ביום 16.10.91 על ידי הנשיא מ.שמגר בבר"ע 2824/91 עיריית חיפה נ' לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ, תק - על 91 (3) 2563 (להלן: "פרשת לה נסיונל"): " אין בחוק הנ"ל [חוק הרשויות- יג'] הוראה החוסמת דרך הפניה בתביעה רגילה כאשר הדיון בפני בית המשפט הרגיל כולל בין היתר את הטענה של התרשלות של הרשות המקומית, עניין הראוי לבירור לגופו". במקרה דנן, טוענים הנתבעים לקיום התרשלות של התובעת. טענה זו הוכחה בפני, כפי שיפורט להלן בסע' 7 להחלטה זו. 5. הסיווג הנכון של השימוש אותו עשתה נתבעת 1 בנכס בתקופה הרלבנטית הוא "מלאכה/תעשייה". כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים, כי החל משנת 1999 ואילך שימש ומשמש הנכס לפעילות ההוצאה לאור של מערכת העיתון טבע הדברים. הוכח באמצעות עדותו של נתבע 2 (סע' 3 לתצהיר עדותו הראשית), כי פעילותה של טבע דברים בכל התקופה התבטאה בהוצאה לאור של מגזינים וספרים רבים. הפסיקה, שהתייחסה לסיווג הוצאות לאור, קבעה, שיש לסווג שימוש בנכס כהוצאה לאור לפי סיווג "תעשייה" ולא לפי סיווג "משרדים" תוך הנמקה, שיש לראות בפעילות של הוצאה לאור "פעילות ייצורית" (או "יצרנית") קרי יצירת "יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר" [בג"צ 441/86 מסדה בע"מ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים ואח' ,פ"ד מ (4) 788; ר"ע 43/86 הוצאת "עיתון הארץ" בע"מ נ' אבי שוהם, פ"ד מ (1) 340; ע"ש 5414/99 עיתון צפון 1 נ' עיריית נהרייה) תק-מח 2000 (1) 1002]. יודגש, כי בפסה"ד ע"ש 5414/99 הנ"ל יישם בית המשפט את אותה הלכה על מערכת של עיתון מקומי. התובעת לא התכחשה לכך, כי החל מ1.9.01, הסיווג הנכון לשימוש שנעשה בנכס כהוצאה לאור של מערכת עיתון הינו מלאכה/תעשייה. לטענתה, אין לאשר סיווג זה באופן רטרואקטיבי, אלא רק מהמועד בו לטענתה נתקבלה אצלה הפנייה הראשונה של הנתבעים לצורך סיווג הנכס כמלאכה תעשייה. לפיכך, היות ולטענתה, הפנייה הראשונה של הנתבעים אליה בנושא זה נתקבלה ביום 1.9.01, אישרה את שינוי הסיווג ל"מלאכה/תעשייה" החל ממועד זה בלבד. יתרה מכך, לטענתה, לא כל פעילות של הוצאה לאור מסווגת כ"תעשייה". לטענת התובעת, על נתבעת 1 היה להוכיח, שנתקיימו המבחנים שנקבעו בפסיקה לגבי היקף הפעילות של ההוצאה לאור החל משנת 1999 והיא לא עשתה כן. לטענתה, הפעם הראשונה בו פנתה נתבעת 1 בבקשה לסווג את הנכס כתעשייה/מלאכה הייתה ב27.8.01 והפעם הראשונה, בו פרטה הנתבעת את מהות הפעילות בנכס לרבות מה מספר המועסקים, היקף הפעילות ותיאור הפעילות היצרנית בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקה, הייתה ב17.10.01, ולכן אין מקום לשנות את הסיווג באופן רטרואקטיבי. לא קיבלתי טענה זו. להלן, אפרט את טעמי: א. לטענה זו לא היה זכר בכתבי הטענות שהגישה התובעת. בהעדר טיעון מתאים נמנעו הנתבעים בצדק להביא ראיות בנדון. התובעת מושתקת מלהעלות טענה זו בסיכומיה. ב. למעלה מן הנחוץ אוסיף ואדגיש, כי הוכח, שהתובעת בדקה את הנכס ביולי 99 וקבעה שעיקר השימוש בו הוא להוצאה לאור של מערכת עיתון. עוד הוכח, כי על בסיס הטענה במכתבים נ/12 ונ/14, שהנכס משמש להוצאה לאור של מערכת עיתון, שונה הסיווג החל מ1.9.01 לסיווג "תעשייה". בהעדר הוכחה אחרת, להסכמת התובעת לסיווג זה החל מיום 1.9.01 יש השלכה גם לענייננו. לתובעת, שבדקה את הנכס ב4.7.99, היה מידע באשר להיקף הפעילות עוד בשנת 1999, ולמרות זאת לא הוכיחה, שהיקף הפעילות של ההוצאה לאור בנכס משנת 1999 ועד 1.9.01 היה שונה מהיקף הפעילות מאז 1.9.01, כך שלא הייתה הצדקה באותה תקופה לסיווג השימוש בנכס "כתעשייה". 6. הטענה, כי הנתבעים מושתקים מלטעון טענות, שהינן בסתירה לטענותיהם בהשגה ובערר שהגישו. דינה של טענה זו להידחות. הטענה לא נטענה בכתבי הטענות של התובעת והיא מהווה הרחבת חזית אסורה, כך שיש להתעלם ממנה. למעלה מן הנחוץ, אתייחס לטענה לגופה. א. ההשגה והערר, שהוגשו על ידי נתבעת 1 מתייחסים רק לשנת 1999 ולא ליתר השנים. ב. אמנם הנתבעים סברו, שהנתבעת זכאית לפטור מוחלט מאחר ואותם עובדים, שעבדו במערכת העיתון טבע הדברים, הפעילו במקום גם מלכ"ר, והיקף הפעילות של המלכ"ר היה גדול, ולכן בהשגה ובערר שהגישו שמו את הדגש על טיעון זה. עם זאת, נתבעת 1 לא העלימה את העובדה "שהקומה (הכוונה לנכס - ו.ס) משמשת את מערכת טבע הדברים שהיא ההוצאה לאור של המגזין טבע הדברים" (ראה ת/1 - מכתבו של נתבע 2 למנהל הארנונה של התובעת מיום 30.11.99). העובדה, שהטענה בדבר השימוש כמלכ"ר לא התקבלה, אינה אמורה לפגוע בזכות הנתבעת לסיווג הנכון על פי תעריף תעשייה/ משרדים. אם יש מניעות למי מהצדדים, המניעות אינה של הנתבעים. התובעת היא שמנועה מלחזור בה מקביעתה, שעיקר הפעילות בנכס עוד בשנת 1999 הייתה של מערכת טבע הדברים. 7. האם הוכחה רשלנותה של התובעת? הוכח, כי עוד ביום 4.7.99 בדקה התובעת את הנכס ומצאה, שהשימוש העיקרי בו הוא של מערכת העיתון טבע הדברים (סע' 2 לכתב התשובה). הוכח, שביום 30.11.99 בהשגה ת/1, כתב נתבע 2 בשם נתבעת 1, כי הנכס משמש גם את טבע הדברים, שהיא מערכת של הוצאה לאור (בנוסף לטיעון שהנכס משמש לעמותה הפועלת כמלכ"ר). מטיעוני התובעת בסיכומי בא כוחה (סע' 62 לסיכומים) עולה, כי בעת שסיווגה התובעת את הנכס כמשרדים, ידעה, שבהתאם לפסיקה, סווגו הוצאות לאור כ"תעשייה", שכן לטענתה, פסיקה כזו הייתה קיימת כבר 14 ו -15 שנה לפני מועד הערר. גם אם הסיווג הנ"ל של הוצאות לאור לא היה אוטומטי, אלא רק בהתקיים תנאים מסוימים, על התובעת, מכוח היותה רשות ציבורית ומכוח עקרון תום הלב, הייתה מוטלת החובה ליידע את הנתבעים על האפשרות לסווג את הנכס "כתעשייה" ולבקשם להציג נתונים נוספים, לפיהם ניתן יהיה לבדוק האם נתבעת 1 עומדת בקריטריונים שנקבעו בפסיקה לסיווג הנ"ל. קל וחומר במקרה דנן, בו בדקה התובעת הנכס, ב4.7.99 והיה באפשרותה לבדוק גם את קיום או העדר קיום התנאים הספציפיים לצורך הסיווג "כתעשייה". התובעת חדלה ולא פעלה בהתאם. התובעת אמנם בדקה את הנכס וקבעה, שעיקר הפעילות בנכס היא של מערכת טבע הדברים (שהיא הוצאה לאור של עיתון), אך לא הוסיפה ופירטה באשר להיקף הפעילות ולא יידעה את הנתבעים באשר לאפשרות הסיווג כתעשייה. כפי שהוכח באמצעות עדותו של נתבע 2, הנתבעים, לא ידעו על אפשרות סיווג הנכס כתעשייה, והדבר נודע להם רק סמוך למועד כתיבת המכתב (נ/12) על ידם. בהעדר ידיעה לגבי הסיווג הנכון של שימוש בנכס, המשמש כהוצאה לאור של מערכת עיתון, קיבלו עליהם הנתבעים את הכרעת ועדת הערר ונמנעו מלהגיש ערעור מנהלי. כדי להקל עליהם את התשלומים, הגיעו להסדר פריסת תשלומים, עם התובעת ובעקבות הסדר זה מסרו את השקים נשוא התביעה. התובעת ברשלנותה, כפי שפורטה לעיל, גרמה לנתבעים נזק. לנתבעים נגרם נזק בשיעור ההפרש, שבין הסכום, שנדרש מהם לשלם ושלגביו הגיעו להסדר תשלומים ומסרו שקים, לבין הסכום, שהיה עליהם לשלם אילו סווג השימוש בנכס בסיווג הנכון. 8. אשם תורם בכתב התשובה, שהגישה התובעת, טענה לאשם תורם. בסיכומיה, זנחה טענה זו ולכן יש להתעלם ממנה. למעלה מן הנחוץ, אוסיף ואומר, כי אילו הייתי נדרשת לטענה זו, הייתי דוחה אותה מהטעמים הבאים: א. במכתב ת/1, ששלחו הנתבעים לתובעת ב30.11.99, כתבו שהנכס משמש גם להוצאה לאור של מערכת עיתון ושאין לסווגו כמשרד. ב. הן בפסיקה המתייחסת לתשלומי אגרה לרשות הציבורית (פרשת קזס) והן בדברי מלומדים מצאנו, כי העמדה היא: "כאמור, אפילו היה למשיב חלק במעשה הרשלנות כפי שקבעו שתי הערכאות שלפנינו, לא היה בכך כדי לשלול את זכות המשיב להשבת מלוא הכספים ששילם ביתר. אדם המשלם בחשבו שהוראה חוקית מחייבת אותו לשלם סכום כסף, שעה שההוראה איננה חלה עליו, טועה טעות יסודית, ולכאורה הוא זכאי להשבה (פרידמן/ דיני עשיית עושר ולא במשפט, עמ' 503)." 9. הגנה שטרית ב"כ התובעת בסיכומיו טען, שאין לנתבעים הגנה שטרית, וכי לא ניתן לטעון טענות בקשר לעסקת היסוד ובוודאי לא טענות מסוג רשלנות. לא קיבלתי טענה זו. במקרה דנן, השקים, נשוא כתב התביעה, נמשכו לפקודת התובעת על ידי נתבעת 1 ונתבע 2 ערב לפירעונם. התובעת והנתבעים הינם צדדים קרובים לשקים וקיימת בין התובעת לבין הנתבעים שתי מערכות משפטיות: מערכת שטרית ומערכת חוזית. בין צדדים קרובים לשטר ניתן להעלות טענות הגנה חוזיות. בין היתר, ניתן לעלות טענה, שהצדדים, שהתקשרו בחוזה, זכאים לקזז חיוב כספי שהם חבים לצד שכנגד כנגד חיוב אחר (סע' 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973). דיני הקיזוז שבדין הכללי חלים גם בקיזוז חיוב שטרי בין צדדים קרובים. כך קבע בית המשפט העליון ברע"א 6250/98 Nordland Papier נ' מפעלי ייצור והוצאה ואח', פ"ד נג (2) 274: "...דיני הקיזוז שבדין הכללי, חלים גם בקיזוז חיוב שיטרי בין צדדים קרובים. אם החיוב השיטרי והחוב הכספי הם מתוך "עיסקה אחת", ניתן לקזז כנגד החיוב השיטרי כל חוב כספי, בין קצוב ובין שאינו קצוב...אם החיוב השיטרי והחוב הכספי אינם מתוך "עיסקה אחת" הם ניתנים לקיזוז רק אם החוב הכספי הוא קצוב. מסקנה זו מתבקשת מתחולת הדין הכללי בענייני קיזוז על חיוב שיטרי..." במקרה דנן, נגרם לנתבעים נזק עקב רשלנות התובעת, כפי שפורטה בפסקה 7 לפסק דין זה. התובעת חייבת לפצות את הנתבעים בשיעור הנזק, שנגרם להם עקב רשלנותה (ההפרש בין הסכום שהיה עליהם לשלם בפועל בהתאם לסיווג הנכון (תעשייה), לבין הסכום הכולל של חיובים שנטלו על עצמם בעת שמשכו השקים שמסרו בהסדר הפריסה. נזק זה זכאים הנתבעים לקזז מתוך החיובים, שנטלו על עצמם בשקים שמשכו לפקודת התובעת ואשר את חלקם פרעו. יודגש, שהסכום המקוזז הינו סכום קצוב, שכן ניתן לחשבו בדרך חשבונאית. לא מדובר בסכום הניתן להערכה. לנוכח האמור לעיל, ובהמשך להסכם הדיוני של הצדדים מיום 29.5.06, מתבקשים ב"כ הצדדים להגיש לבית המשפט נתונים, מהו הסכום, שמהווה את ההפרש בין הסכום שהיה צריך להיגבות, אילו סווג הנכס בתקופה הרלבנטית כ"תעשייה", לבין סך כל השקים, שמשכה הנתבעת לטובת התובעת ואשר נתבע 2 ערב לפירעונם, וסכום זה יש לקזז מתוך חוב השקים נשוא תיק זה. עד לא יאוחר מיום 1.7.07 תגיש התובעת את החשבון מטעמה, אם ניתן, ילווה החשבון במסמכים או הסברים. עותק יימסר לבית המשפט ועותק לצד שכנגד. עד לא יאוחר מיום 12.7.07 יגישו הנתבעים את התייחסותם ותגובתם לחשבון שיוגש מטעם התובעת. הצדדים יתייצבו לדיון ליום 16.7.07 בשעה 10:30 (המועד נקבע בהסכמת באי כוח שני הצדדים). 10. בשל כך שהתובעת גררה הנתבעים, להתדיינות זו, אני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעים בסך 18,000 ₪ + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מרבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.ארנונה (סיווג)תעשיה