התובעים התקשרו עם הנתבע, אדריכל במקצועו, לביצוע עבודות תכנון. להלן פסק דין בנושא הזמנת עבודת תכנון אדריכלית: בפני תביעה ותביעה שכנגד. עילות התביעה הן עילות חוזיות. התביעה בתביעה המקורית שהגישו התובעים נטען כי ביום 17.4.09 הזמינו התובעים מאת הנתבע עבודת תכנון אדריכלית של חדר הרחצה והסלון בביתם, ובהתאם לכך נחתמה הזמנת עבודה אותה ערך. בהתאם להזמנת העבודה שילמו התובעים לנתבע שני תשלומים בסך כולל של 9,702 ₪. התובעים טוענים כי תוכנית העבודה הראשונית שביצע הנתבע הסתברה כבלתי ניתנת לביצוע, שכן קבלן הביצוע טען שלא ניתן להגביה את התקרה שבפינת האוכל כפי שתכנן הנתבע, עקב תשתית קיימת של מיזוג מרכזי. התובעים טוענים כי בעקבות חילוקי דעות מקצועיים שהתגלעו בין הנתבע לקבלן הביצוע האמור, נוצר חוסר אמון מקצועי של התובעים בנתבע והוחלט באופן הדדי על סיום ההתקשרות "בשלביה הראשוניים וההתחלתיים". לטענתם סיכמו עם הנתבע כי ישיב להם את התשלום השני ששילמו בסך 4,581 ₪ ובכך תבוא ההתקשרות בין הצדדים לכדי סיום. התובעים טוענים כי נדהמו לגלות שבטיוטת הסכם הפשרה ששלח להם הנתבע הותיר בידו הנתבע את מלוא הסכום ששולם (9,702 ₪), והם רואים בכך הפרה מצד הנתבע של הסכם הפשרה ותובעים ממנו את מלוא התשלום שהפקידו בידיו (9,702 ₪), בתוספת החזר הוצאות משפטיות בסך 2,330 ₪, בתוספת 5,000 ₪ "טרחה, אבדן ימי עבודה, נסיעות ועגמת נפש". ההגנה הנתבע הגיש כתב הגנה וכן תביעה שכנגד (להלן - כתב ההגנה). בכתב ההגנה נטען כי, כעולה מהזמנת העבודה, הזמינו התובעים מאת הנתבע עבודת תכנון לצורך שיפוץ דירת התובעים בעלות כוללת של 16,170 ₪. תמורת העבודה חולקה לחמישה שלבים: א. תחקיר ראשוני, מדידת מבנה קיים ומקדמה - 4,851 ₪. ב. גמר תכנון מוקדם וחתימה - 4,851 ₪. ג. קבלת תוכנית עבודה - 4,851 ₪. ד. בחירת כלים סניטריים - 808.5 ₪. ה. גמר עבודה - 808.5 ₪. כן צוין בהזמנת העבודה כי אם הצעת המחיר של קבלן השיפוץ תעלה על סך של 60,000 , יעדכן הנתבע את התוכנית לשם התאמתה לתקציב. הנתבע טוען כי ביצע את מלוא העבודה שהוזמנה, לרבות תשאול התובעים לגבי דרישותיהם ורצונותיהם, מדידות, עריכת חמש תוכניות תכנון שונות, הפקת תוכנית בתלת מימד, פגישה בת שלוש שעות עם התובעים לצורך בחירת התוכנית הנבחרת, עריכת תוכניות נוספות לשינוי חדר הרחצה, פגישה משותפת לבחירת הקרמיקה (בחנויות קרמיקה ברעננה), עריכת תוכניות העבודה, קיום פגישה בבית התובעים עם קבלן השיפוץ ביום 25.6.09 לצורך הצעת מחיר ותוכניות העבודה, פגישה נוספת ב"נגב קרמיקה" ביום 28.6.09, ועוד. הנתבע טוען כי התוכניות שהכין היו ניתנות לביצוע. קבלן הביצוע נתן על בסיס התוכנית הצעת מחיר בסך 54,000 ₪, העומדת בכל תנאי הזמנת העבודה המוסכמת על הצדדים. הנתבע מצהיר כי ניתן היה להתגבר תכנונית על כל בעיה שהיא, והנתבע הביע ומביע נכונות לעשות כן. התובעים הם אלה שהביאו את ההתקשרות לסיום. הנתבע מכחיש את טענת התובעים בדבר מהות הסיכום אליו הגיעו הצדדים. הנתבע הסכים - לפנים משורת הדין - לוותר על יתר הסכום המגיע לו, אך לא הסכים להחזיר לתובעים סכום כסף כלשהו. התובעים לא הסכימו לחתום על הסכם הפשרה, ובנסיבות אלה ההסכם לא השתכלל. אשר על כן תובע הנתבע מהתובעים, אשר הפרו את החוזה המקורי עמו, את יתרת התמורה החוזית שלא שולמה (בסך 6,468 ₪) בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ בגין עריכת מסמכי בי-דין. העדויות העידו לפני שני התובעים, הנתבע, שותפו של הנתבע מר שי שמואל, וקבלן השיפוצים מר יואב נחמדי. התובעים חזרו על הנטען בכתב התביעה. התובעת העידה באשר לביקור קבלן השיפוץ בדירה. לדבריה, הקבלן אמר לה שתהיה בעיה להגביה את תקרת הסלון לפי רצון התובעים. הקבלן פנה לשותפו של הנתבע, מר שמואל, והוא אמר שאת התוכניות ערך הנתבע ולכן יש לפנות אליו. התובע הרחיב בעדותו בנוגע להסכם הפשרה. לדברי התובע, לאחר שאשתו דיווחה לו אודות המפגש עם הקבלן, התקשר הוא לנתבע. לגרסתו, שאל את הנתבע אם אכן יהיה קשה לבצע את העבודה כפי שאמר הקבלן, והנתבע אמר לו שאינו יכול לדעת משום שלא היה במקום. הנתבע הציע שיפרקו את תקרת הגבס אך התובע לא הסכים לכך וביקש לדעת האם ניתן ליישם את התוכנית. הנתבע אמר לו שהוא מרגיש שלתובעים אין אמון בו ושהוא לא יכול לעבוד בלי אמון, ואז הציע להחזיר להם את התשלום עבור השלב השני. התובע הביע הסכמה לכך, והנתבע אמר שבהמשך יעביר להם הסכם שמבטל את חוזה ההתקשרות. התובע משוכנע כי הבין את דברי הנתבע בשיחת הטלפון, ואף טען שאמר לנתבע שהוא אינו צריך להחזיר את הכסף פיזית אלא ניתן לעשות העברה בנקאית. התובעת טוענת ששוחחה בעצמה עם הנתבע וגם היא הבינה שההסכמה היא שיוחזר התשלום השני (אם כי לדבריה הבינה זאת משום שהנתבע אמר לה שהשותף שלו גר בקרבה גיאוגרפית לבית התובעים ולכן יוכל הוא לשים להם את השיק בתיבה. הדבר עומד בסתירה לדברי התובע). חשוב לציין כי התובע אישר בעדותו שהנתבע הציג לו ולתובעת חמש תוכניות מהן בחרו אחת, כי התובעים חתמו על דפי התוכנית הסופית (נספח ב' לכתב ההגנה), וכי קבלן השיפוץ נפגש עם התובעת בבית התובעים. הנתבע חזר על עיקרי הנטען בכתב ההגנה, והוסיף כי השלב בו עלו יחסי הצדדים על שרטון היה שלב התכנון הסופי המתואר בהזמנת העבודה (תום השלב השלישי מתוך חמישה). בזמן המפגש עם קבלן השיפוץ היה הנתבע בחו"ל, וכאשר חזר התקשרה אליו התובעת ואמרה שהקבלן טוען שלא ניתן לבצע את העבודה. הנתבע אמר לתובעת שיברר עם שותפו ועם הקבלן ויחזור אליה, ולאחר מכן הבין מהקבלן שאין כל בעיה. הנתבע עמד על גרסתו כי לא הציע לתובע החזר של 5,000 ₪. שותפו של הנתבע, מר שמואל העיד לעניין הפגישה בבית התובעים בה נכח. לדבריו, קבלן השיפוצים הבחין במנוע של מזגן בתוך הנמכת התקרה הקיימת בסלון, ואמר לתובעת שיתכן שיהיה צורך בהזזת המזגן. מר שמואל טוען כי הבטיח לתובעת שאם יוזז המזגן תינתן לה בחירה - להזיז תמורת עלות נוספת או שהנתבע יעדכן את התוכנית וימצא אלטרנטיבה להזזת המזגן. הקבלן מעולם לא אמר שלא ניתן לבצע את העבודה, ולדעתו של מר שמואל היחסים על שרטון בשל ויכוח לעניין גובה התשלום על אריחים לאמבטיה. מר יואב נחמדי, קבלן השיפוץ אישר בעדותו את דבריו של מר שמואל. לדבריו, כל שארע הוא שהבחין במזגן ושאל את מר שמואל האם לקחו בחשבון שיהיה צורך להזיזו. הא ותו לא. דיון לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדים באתי לכלל מסקנה כי ראוי לדחות את שתי התביעות גם יחד. ראשית אני קובע כי ההסכם המקורי לא הופר בידי הנתבע. התובעים התקשרו עם הנתבע, אדריכל במקצועו, לביצוע עבודות תכנון. הנתבע אינו קבלן ביצוע ומסמך הזמנת העבודה מפרט עבודות תכנון בלבד. החוזה בין הצדדים בוצע לשביעות רצון שני הצדדים והגיע לשלב בו קבלו התובעים את תוכניות העבודה (השלב השלישי). התובעים לא סתרו את טענתו של הנתבע בעניין זה, ולהפך - אישרו אותה בפה מלא. בתום השלב השלישי לביצוע החוזה התייצב קבלן הביצוע, אמנם באמצעות הנתבע אולם לבקשתם המפורשת של התובעים (ראו חקירתה הנגדית של התובעת), בבית התובעים יחד עם שותפו של הנתבע. באותו מעמד הסב הקבלן את תשומת לב הנוכחים לצורך בהזזת מזגן. אין ספק שהקבלן הצביע על בעיה אפשרית ביחס לתכנון, וברור כי הדבר הדאיג את התובעת, ובהמשך גם את התובע. לאחר ביקור הקבלן שוחחו התובע והנתבע טלפונית. בהמשך אדון בדברים שהוחלפו באותה שיחה לעניין הסכם פשרה, אך לעניין הבעיה הביצועית ברור כי הנתבע, שלא היה במקום האירוע בעת הביקור, ביקש לבדוק את המצב בדירה ואולי אף הציע לפרק את תקרת הגבס (כגרסת התובע). התובע לא הסכים כי כך ייעשה וביקש לקבל תשובה מיידית, והנתבע אמר לו שהוא מבין שהתובעים איבדו בו אמון. בנסיבות אלה הסכימו הצדדים על ביטול החוזה. השתלשלות העניינים המפורטת לעיל אינה עולה כדי הפרת חוזה מצד הנתבע. הנתבע היה נכון לבחון כל טענה בנוגע לתוכנית שערך ושהוסכמה על הצדדים, והתובע היה זה שלא היה מוכן לשתף פעולה. חרף העובדה שהחוזה לא הופרה, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר סיומו, וזו כמובן זכותם. שנית אני קובע כי לא השתכללה בין הצדדים הסכמה מחייבת בעל פה במהלך שיחת הטלפון בין התובע לנתבע. לאחר ששמעתי את העדים באתי לכלל מסקנה כי נוצרה ביניהם אי הבנה בתום לב בנוגע למהות הפשרה. בעוד שהתובע, וכנראה גם התובעת, הבינו כי הנתבע מציע להחזיר להם את התשלום השני ששילמו על חשבון התמורה, הצעת הנתבע היתה שונה (ופורטה מאוחר יותר בטיוטת הסכם הפשרה ששלח לתובעים). איני יודע כיצד נוצרה הטעות, אולם ברור לי שכך אירע, וראיה לכך אני מוצא בהתנהלות הצדדים לאחר אותה שיחה. זמן קצר לאחר השיחה שלח הנתבע לתובעים טיוטת הסכם פשרה שאינה תואמת את הבנתם (ומדוע יעשה כן אם הגיע להסכמה אחרת?), והם אכן הגיבו בזעם (משום שטעו לחשוב שהנתבע מציע להם הצעה אחרת). יושם אל לב, בהקשר זה, לסתירה בין דברי התובע לעניין הסיבה בעטייה הבין כי הנתבע מתכוון להחזיר לו כסף לדברי התובעת בקשר לכך. במצב דברים זה לא היתה בין הצדדים גמירות דעת בנוגע להסכם הפשרה, ועל כן ההסכם האמור מעולם לא השתכלל. משקבעתי את כל האמור לעיל נותר לבחון את תוצאות ביטול החוזה המקורי, שבוטל כאמור בהסכמה, בנסיבות בהן לא התקיימה הפרה על ידי מי מהצדדים. הצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר תוצאות הביטול ועל כן אין מנוס מהכרעה שיפוטית. לכאורה, נוכח השלב אליו הגיע ביצוע החוזה, היה מקום לקבל את התביעה שכנגד ולהורות לתובעים לשלם לנתבע 90% מהתמורה, כלומר את התשלום השלישי בסך 4,851 ₪ אותו טרם שילמו. אולם, מהסכמתו של הנתבע לסיים את ההתקשרות עם התובעים תוך ויתור על תשלום זה, נמצאתי למד כי העריך את הוצאותיו עד אותו השלב בסכום שכבר שולם על ידי התובעים (9,702 ₪). אשר על כן, ובנסיבות בהן התרשמתי כי שני הצדדים פעלו בתום לב, אני מחליט לדחות את שתי התביעות אהדדי. עם זה, התובעים הם שהביאו את העניין להכרעה שיפוטית, ובנסיבות בהן יכולים היו לדעת כי רוב הפעולות שהנתבע התחייב לבצע על פי החוזה אכן בוצעו. מכאן שראוי לחייב את התובעים בהוצאות וכך אני עושה. התוצאה שתי התביעות נדחות. התובעים ישלמו לנתבע הוצאות בסך 750 ₪, וזאת בתוך 30 יום מיום ההמצאה. אדריכלות