הסכם שכירות נגריה

שתיים הן השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים: הראשונה, האם הושכר לציון נכס על מנת שיפעיל בו נגריה או שמא הושכר לציון מחסן ? השנייה, האם יהודה או מי מטעמו התחייב לספק לציון חשמל במחסן על מנת שיוכל לנהל שם נגריה, או שמלכתחילה הושכר המחסן לצורך מחסן בלבד ולא לניהול נגריה ? להלן פסק דין בנושא הפרת הסכם שכירות נגריה: 1. התובע (להלן: "ציון") הינו נגר במקצועו והנתבע (להלן: "יהודה") הינו בעל זכויות בנכס הנמצא באשדוד. בסוף שנת 2005 חיפש התובע נכס להשכרה בו יפעיל עסק של נגריה וביום 1.1.06 התקשר התובע עם הנתבע בהסכם שכירות שתקפו עד יום 1.1.08. בטרם פגה תקופה השכירות הנ"ל הסכימו הצדדים להאריך את תקופת השכירות עד 1.1.09 עם מתן אופציה עד 1.1.10 (להלן: "תקופת הארכה"). מאחר וכל אחד מהצדדים סבר שזולתו הפר את ההסכם - הגיש ציון תביעה נגד יהודה לשלם פיצוי בסך של 10,900 ₪ ואילו יהודה והגב' אברגל אהובה (להלן: "אהובה") הגישו תביעה שכנגד נגד ציון ונגד מר שי פוני (להלן: "שי") לחייבם לשלם להם סך של 15,200 ₪. 2. להלן יפורטו העובדות המועלות על ידי ציון כנגד יהודה וגם הטענות המועלות בתביעה שכנגד: א. א) ציון שכר את הנכס למטרת הפעלת נגריה ובעקבות כך, פנה ציון פעמים מספר אל יהודה וביקש ממנו לגשת לחברת חשמל ולהסדיר את נושא אספקת החשמל אל הנכס, אך יהודה לא עשה כן ודחה את ציון בטענות שונות. עובר לחתימת הסכם השכירות לתקופת הארכה הודיע ציון ליהודה, שאם לא תוסדר אספקת החשמל, אין בכוונתו להמשיך ולהתקשר בהסכם חדש, משום שבאופן כזה אין באפשרותו להמשיך ולנהל את עסקו. יהודה הודיע לציון, שאם יש בדעתו להמשיך לשכור את הנכס ואם יהיה עליו להסדיר את אספקת החשמל, יהיה על ציון להעלות את דמי השכירות מסך של 1,050 ₪ לסך של 1,400 ₪. ציון הסכים לתנאי זה ובעקבות זאת נחתם הסכם שכירות חדש. ב) למרות התחייבותו של יהודה - לא עמד הוא בהתחייבותו ולא הסדיר את נושא אספקת החשמל, למרות העלאת דמי השכירות. התוצאה מאי עמידת יהודה בהבטחתו, גרמה לציון הפסדים כלכליים ולכן ביקש ציון מיהודה להשיב לו את הפרשי דמי השכירות בסך של 350 ₪ לחודש מיום 1.1.08 - המסתכם לסכום כולל של 8,400 ₪. ציון תובע סכום נוסף בסך של 2,500 ₪ - סכום הנובע, לטענתו, מטענת קיזוז הנטענת - כאמור בסעיף 12 לכתב התביעה. ב. א) יהודה טוען, שהנכס שהושכר לציון - משנת 2006- הוא מחסן ובנכס הצמוד למחסן מנהל ציון נגריה - שם הוא עובד מאז תחילת ההתקשרות בין הצדדים בשנת 2006. יהודה מלין על כך, שבחודש מאי 2009 שילם ציון 1,000 ₪ בלבד ולא 1,400 ₪ ומאז הפסיק לשלם בטענה שלמחסן אין חשמל. ב) יהודה הסביר לציון, שאין לו התנגדות לגשת לחברת חשמל ולהזמין וגם חשמלאי שהגיע לבדיקה לא יתאפשר לו להיכנס למחסן בשל היותו עמוס בסחורה. העלאת דמי השכירות עבור המחסן נבעה ממחירי השוק באותו זמן ולטענתו של יהודה, אין בחוזה סעיף כלשהו המחייב אותו לספק חשמל למחסן. ג) מאחר ופניותיו של יהודה אל ציון לשלם את חוב דמי השכירות או לפנות את המחסן לא נענתה הוגשה התביעה הנגדית לחייב את ציון ואת שי לשלם ליהודה ואהובה את הסך של 15,200 ₪, הכולל בחובו: סך של 10,200 ₪, שהם עבור תשלום דמי שכירות של 1,400 ₪ בעד 8 חודשים בניכוי סך של 1,000 ₪ שציון שילם עבור חודש מאי 2009, ועוד 3,000 ₪ טרחה וכן סך של 2,000 ₪ עבור ימי עבודה. 3. שתיים הן השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים: הראשונה, האם הושכר לציון נכס על מנת שיפעיל בו נגריה או שמא הושכר לציון מחסן והשנייה, האם יהודה או מי מטעמו התחייב לספק לציון חשמל במחסן על מנת שיוכל לנהל שם נגריה, או שמלכתחילה הושכר המחסן לצורך מחסן בלבד ולא לניהול נגריה. 4. לאחר שבחנתי את העובדות הנוגעות לשאלות השנויות במחלוקת, כאמור לעיל ולאחר שבחנתי את המסמכים שצורפו ואת עדויות הצדדים - הגעתי למסקנה שדין תביעתו של ציון להידחות - זאת בשל הנימוקים הבאים: א. א) בהסכם השכירות מיום 1.1.08 - אשר האריך תקופת שכירות קודמת- צוינה מטרת השכירות: "השוכר מצהיר ומתחייב כי הוא שוכר את המושכר אך ורק ובדיוק למטרה של מחסן ולא למטרה אחרת". (ראה סעיף 4.1 להסכם השכירות, שצורף לכתב התביעה). מהאמור בסעיף זה עולה כי ציון לא יכול היה לעשות שימוש באותו מחסן לכל מטרה אחרת, אלא כמחסן בלבד. בעניין זה מלין ציון על כך, שחתם על הסכם השכירות מבלי להיוועץ בעו"ד והתברר לו בדיעבד, שהוא חתם על הסכם חד צדדי המנוסח כל כולו לטובתו של יהודה והתחייבויותיו של יהודה לא באו לידי ביטוי בהסכם. עוד נטען על ידי ציון, שההסכם נוסח כך כאילו מדובר בנכס שהוא מחסן - זאת על מנת להתחמק מהתחייבויותיו שניתנו בעל פה. ב) טענתו הנ"ל של ציון נדחית, משום שאין ציון יכול להעיד ולסתור מסמך בכתב ואין הוא יכול לטעון בדיעבד שהיה עליו להיוועץ עם עו"ד. הייתה לו לציון האפשרות להתייעץ. ציון קרא את ההסכם וחתם עליו וחזקה שהוא ידע על מה הוא חותם, כאשר מטרת השכירות מצויינת בסעיף נפרד שם כתוב בפירוש מהי מטרת השכירות - מחסן בלבד. אדם נחשב כמי שקרא על מה שחתם. מי שחתם על מסמך לא יישמע בטענה שלא קרא ולא ידע על מה חתם ולמה התחייב. ג) התובע לא המציא לבית המשפט את חוזה ההתקשרות משנת 2006 אלא את ההסכם המאריך את תקופת השכירות מיום 1.1.08. הסכם זה נוסח כהסכם שכירות חדש- ולא רק כחוזה המאריך את תקופת השכירות הקודמת. עם זאת, גם אם ציון יטען, שההתחייבות ניתנה עוד בעת שנערך ההסכם הראשון בשנת 2006 ואם מאז שהתחייב יהודה לספק חשמל והחשמל לא סופק - הא כיצד הסכים לחדש את ההסכם וכיצד זה לא תבע קודם לכן, בכתב, את קיום ההתחייבות לספק חשמל למחסן על מנת לנהל שם נגריה? אני מקבל טענתו של יהודה, כי מלכתחילה הושכר הנכס למטרת מחסן - מחסן אשר ישמש את ציון לצרכים הנלווים לנגריה שניהל בסמוך למקום הימצא המחסן. גם התמונה שהציג הנתבע לבית המשפט מצביעה על קיומה של הנגריה ובסמוך לה המחסן - נשוא הסכם השכירות. (ראה תמונה נ/2) ב. העולה מהנימוקים המפורטים לעיל הוא, שציון לא הוכיח תביעתו ועדותו סותרת מסמך בכתב וטענתו לגבי השכרת הנכס לניהול נגריה ולצורך כך היה על יהודה לספק לו חשמל - לא מתיישבת עם העובדות המהותיות, שציון גם לא הוכיח, שבמשך שנות השכרת הנכס שימש הנכס למטרה אחרת מלבד היותו מחסן ובזאת מצינו כי מלכתחילה ידע ציון כי הנכס הושכר לו למטרת מחסן ולא למטרה אחרת. לכן, המסקנה מכל האמור לעיל היא, שאין בסיס לתביעתו של ציון ואני מחליט לדחות את תביעתו. 5. באשר לתביעה הנגדית, שהגישו אהובה ויהודה נגד ציון ושי אין לי צורך להתייחס לגופה של תביעה זו, משום שמעיון בכתב התביעה, אשר נוסח כפי שנוסח, עולה, שהתובעים תבעו הן תביעה כספית והן תביעה לחייב את הנתבעים שכנגד לפנות את הנכס. מאחר ועילת התביעה המתייחסת לפינוי המושכר אינה בסמכותו העניינית של בית משפט זה, אני מחליט למחוק את התביעה הנגדית ואם סבורים התובעים שיש להגיש תביעת פינוי ותביעה כספית, יהיו הם זכאים לעשות זאת על ידי הגשת תביעה מתאימה לבית משפט השלום. 6. סוף דבר, בהתייחס לתביעתו הראשית של ציון פוני כנגד יהודה אלבז, אני מחליט לדחות תביעה זו מהנימוקים שפרטתי בפסק דין זה. אני מחייב את התובע ציון פוני לשלם לנתבע יהודה אלבז הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. חוזה שכירותחוזהנגריהשכירותנגרות