התובע חתם על הסכם עם חברת FID, הממוקמת בפלורידה, להעברת תכולת ביתו ממיאמי לכוכב יאיר. להלן פסק דין בנושא העברת תכולת דירה מארה''ב לישראל: התביעה שבפני היא תביעה לפיצויים כספיים בגין עמדת התובע כי הנתבעים הפרו התחייבויותיהם והבטחותיהם כלפיו, וזאת בהתאם לטענותיו כפי שתובאנה בהמשך הדברים. להלן טענות הצדדים כפי שהובאו בכתבי התביעה, בכתבי ההגנה ובדיון בבית המשפט: לטענת התובע, ביום 17.06.2008 חתם על הסכם עם חברת FID, הממוקמת בפלורידה, להעברת תכולת ביתו ממיאמי לכוכב יאיר. השירות נקבע כ-Door to Door Service והובהר לו כי השירות אינו כולל את מיסי הנמל והמכס, ורק אותם, העשויים להגיע לסך של 300-400 דולר. החברה הנ"ל יידעה אותו כי בישראל יהיה צוות שידאג לשחרור המכולה מהמכס ולהובלת הפריטים ופריקתם בביתו. עוד כשהיה בארה"ב יצר התובע קשר עם נציג הצוות הישראלי, נתבע מס' 2, אשר הנחה אותו לגבי מספר דרישות פרוצדוראליות הקיימות בישראל. ביום ה-30.07.2008 נפגש התובע עם הנתבעים מס' 2 ו-3, במשרדי הנתבעת מס' 1, לצורך תיאום שחרור מטען המכולה. במהלך הפגישה, סקרו התובע והנתבע מס' 2, באופן מפורט, את רשימת הפריטים המצויים במכולה וביצעו רישום בטפסים שונים, לצרכי קביעת שיעור המכס. נתבע מס' 2, בתגובה לשאלת התובע, העריך כי שיעור המכס יהיה כ-300-400 דולר. בשבוע שלאחר מכן ביצע התובע מספר שיחות, על מנת לברר סטאטוס ונאמר לו כי האונייה עגנה במועד, אך היא עדיין בשלבי הפריקה. ביום ה-14.08.2008 חזר התובע מחופשה קצרה וקרא הודעת מייל שנשלחה אליו, ביום 12.08.2008, מנתבע מס' 2. להודעת המייל צורפה חשבונית מס מיום 31.07.2008 והתובע נדהם לגלות כי עליו לשלם סכום נוסף של 3,475 ₪ על מנת לקבל את חפציו. מתוך הסכום הנ"ל, עלות המכס היא 971 ₪ ועלות מיסי הנמל היא 212 ₪. התובע התקשר לנתבע מס' 3 והפנה את תשומת ליבו לעניין, נתבע מס' 3 טען כי נתבעת מס' 1 הינה חברה נפרדת, שלה אין כל חוזה עם התובע ולכן על האחרון לפנות לחברה האמריקאית. נתבע מס' 3 מסר, בתגובה לשאלת התובע, כי כדי ששחרור המטען לא יעוכב, על התובע לאשר את גובה דמי המכס. אם אכן יאשרם התובע, ייגש נתבע מס' 3, ישלם וישחרר את המטען. החל מיום ה-17.08.2008 ניסה התובע לברר, מספר פעמים, אצל נתבע מס' 2 ו/או אצל נתבע מס' 3 מה סטאטוס שחרור המכולה, ונענה בתשובות דומות וחוזרות כי הדברים עדיין במכס וכדו'. ביום 20.08.2008 קיבל התובע הודעת מייל מנתבע מס' 2 ובה חשבון חדש, שלא תאם לחשבון המקורי, ובו חיובים נוספים בגובה 2,407.50 ₪ עבור "אחסנת נמל" ו"שכירות מכולה". התובע יצר קשר עם נתבעים מס' 2 ו-3 על מנת להבין את פשר החיוב, אך נענה כי כדי לקבל את חפציו עליו לשלם את מלוא הסכום. במהלך אותו לילה, התובע יצר קשר עם חברת FID, וזו האחרונה הבטיחה כי תברר עם נתבע מס' 3 את פרטי החיוב. למחרת בבוקר, התובע יצר קשר עם נתבע מס' 3 שמסר כי כלל לא דיבר עם חברת FID, אך יבדוק את החיוב בשנית וישלח הודעת מייל ובה הסכום לתשלום. הודעת המייל שקיבל התובע הייתה העתק של הודעת המייל מיום 20.08.2008, בה נדרש התובע לשלם סכום נוסף של 5,195 ₪. בלית ברירה ועל מנת לקבל לרשותו את חפציו, שילם התובע את הסכום הדרוש, לפי הודעת המייל. לטענתו, הסכומים ששילם, פרט לדמי המכס ומס הנמל, הינם סכומים "מפוברקים" שאין בהם ממש, והראיה לכך היא בסכומי החיוב השונים המופיעים בשני החשבונות שנשלחו אליו. התובע טוען כי למרות בקשותיו, לא קיבל מנתבעת מס' 1 כל אסמכתא לתמיכה בנכונות החיובים הנ"ל. לדבריו, הנתבעים לא ביצעו את חובתם וכתוצאה מכך נגרם לו נזק כספי ואישי כבד, כאשר הסיבה הישירה לנזקיו היא רשלנותם של הנתבעים. באם היה מי מהם מתרה בפניו, ביום 14.08.2008, כי עלול להיווצר חיוב נוסף של 2,400 ₪, אם לא ישלם את החיוב הדרוש עוד באותו יום, הרי שהיה מקדים ומשלם את הסכום הנדרש ומצמצם את נזקיו. כמו כן, הנתבעים חבים כלפיו חובת נאמנות של שליח, ככאלה היה עליהם לגלות לו כל ידיעה וכל מסמך, הרלוונטיים לעניין. בכך שמנעו ממנו מידע חיוני לניהול ענייניו הכספיים, הפרו את חובתם כלפיו. על מנת לתמוך בכל טענותיו הפנה התובע את בית המשפט אל חשבונית המס שקיבל מהנתבעים ואל הודעת המייל שקיבל מנתבע מס' 2, הנוגעת לסכומים שעליו לשלם. לטענת הנתבעים, לתובע אין כל יריבות עם הנתבעים. התובע התקשר עם חברת FID בארה"ב בהסכם לשילוח מטען אישי לישראל. הנתבעים אינם צד להסכם עם התובע ואינם חבים מכוחו. הנתבעת מס' 1 פעלה ע"פ מינויה של חברת FID וכשלוחתה, לצורך הסדרת שחרור המטען בארץ ותיאום העברתו ליעד הסופי, תוך מימון מכיסה של ההוצאות הכרוכות בכך. נתבעים מס' 2 ו-3 הינם עובדי הנתבעת מס' 1 ופעלו מתוקף תפקידם בנתבעת מס' 1, כאמור, והדברים ידועים לתובע. אין לתובע כל עילת תביעה אישית נגד הנתבעים מס' 2 ו-3. ההסכם שעליו חתם התובע עם חברת FID קובע במפורש מהן ההוצאות שאינן כלולות בהסכם, ובמסגרת זו כלולות, בין היתר, ההוצאות אותן שילמה הנתבעת מס' 1 מכיסה לצורך הסדרת שחרור המטען וחייבה את התובע בהתאם. ע"פ ההסכם, התובע מחויב לשלם, בין היתר, את כל עלויות הנמל, מכס, אחסנה, השהייה וכדו'. התשלומים אותם התבקש התובע לשלם לנתבעת מס' 1 לצורך הסדרת שחרור המטען, הם בגדר התשלומים שע"פ ההסכם חלים על התובע והוא מחויב לשלמם. תשלומים אלו הינם תשלומים סטאטוטוריים בעיקרם שלנתבעת מס' 1 אין כל שיקול דעת לגביהם ויש חובה לשלמם כדי לאפשר את שחרור המטען. יתרה מכך, נתבעת מס' 1 לא הפיקה רווח מכך, וחייבה את התובע בהתאם לחיובים בפועל שקיבלה מהרשויות ו/או ספקי השירותים. התובע מודה כי ידע שיהיה עליו לשלם עלויות נמל ומיסים. גם אם חברת FID נתנה לתובע הערכה בעל-פה לגבי ההוצאות, כנטען על-ידו, הדבר נעשה על-ידה כהשערה בלבד ובאופן שאינו מחייב. יתרה מכך, התובע מעלים מבית המשפט במכוון כי חלק מההוצאות בהם חויב הן פועל יוצא של רשלנותו והפרתו את ההסכם עם חברת FID. ההסכם קובע באופן מפורש את תנאי התשלום המוסכמים, על פיהם התחייב התובע לשלם לחברת FID את יתרת התמורה במועד איסוף המטען מהתובע בארה"ב לצורך שילוחו ארצה. התובע הפר חובה זו ולא שילם את התמורה כפי שהתחייב בהסכם. עקב כך, חברת FID הודיעה לחברת הספנות, שהובילה את המטען, ולנתבעת מס' 1, שהחזיקה את שטר המטען המקורי שהוצא בשם ועבור חברת FID, שלא לשחרר את המטען לתובע, עד אשר האחרון יסדיר את התשלום שהוא חב לה. נתבעת מס' 1 פעלה כשלוחתה וע"פ מינויה של חברת FID להסדרת שחרור המטען, וקמה לה חובה לפעול ע"פ הוראותיה של זו. חשוב להדגיש כי מיד עם קבלת הודעתה של חברת FID בעניין אי שחרור המטען, נמסר לתובע באופן מפורש כי כל עוד לא יסדיר את עניין התשלום, המטען לא ישוחרר. התובע בחר להסתיר מבית המשפט את העובדה האמיתית בגינה עוכב שחרור המטען. כל עיכוב שנגרם בשחרור המטען וכל הוצאה שנגרמה עקב כך, לרבות הוצאות אחסנה והוצאות שכירות (השהיית) מכולה, הן פועל יוצא של הפרת ההסכם ע"י התובע והן באחריותו הבלעדית. מיד עם הסדרת התשלומים, ע"י התובע, לחברת FID ולנתבעת מס' 1, זו האחרונה הסדירה את כל הכרוך בשחרור המטען והובלתו לתובע. המטען נפרק בבית התובע כבר למחרת יום הסדרת התשלום, כאמור, ביום 25.08.2008. על מנת לתמוך בכל טענותיהם הפנו הנתבעים את בית המשפט אל ההסכם שעליו חתם התובע עם חברת FID, אל שטר המטען של חברת הספנות, אל הודעות המייל שחברת FID שלחה לנתבעת מס' 1, אל מכתבה של חברת FID המאשר את טענות הנתבעים, אל חשבוניות המס שנתבעת מס' 1 ניפקה לתובע ואל חשבוניות ואישורים מטעם הרשויות וספקי השירותים המצביעים על החיובים והתעריפים השונים, בהם חויבה הנתבעת מס' 1, בגין המטען של התובע. בתנאי ההסכם, שנחתם בין התובע לבין חברת FID, מצוינים תנאים שונים וביניהם כי החברה אינה מחויבת לחלק את הסחורה לפי לוח זמנים קבוע או באמצעות אמצעי תחבורה מיוחד. יש לה האפשרות, והיא שומרת לעצמה את הזכות, להחליט על מסלול השילוח, על אמצעי התחבורה ועל סוכן המשנה של המשלוח. החברה תהיה רשאית, במקרה של צורך פיזי, להעביר את המשלוח לשליח אחר, בכל מסלול שילוח, בין נקודת המוצא לנקודת היעד. כדי להבטיח את תאריך ההעברה החברה דורשת הפקדה כספית, ע"פ סכום נקוב, ע"י המחאה באימייל או בפקס. ניתן להשתמש בהמחאות אישיות או בהמחאות של בית העסק. כמו כן, ישנה אפשרות לבצע העברה ישירה לחשבון הבנק של החברה. כל התשלומים ייעשו בדולר אמריקאי. תשלום ההפקדה ייעשה ביום האיסוף, ע"י המחאה אישית, המחאה עסקית, המחאה בנקאית או הפקדת כסף ויירשם לטובת חברת FID. על כל איחור בתשלום, מעל 14 ימים מתאריך האיסוף, יתווסף חוב של 2% לכל חודש (24% שנתי). מחיר האיסוף, כולל שכר טרחת עו"ד, יתווסף לחוב במקרה שאחד מהשניים נדרש בתהליך. את כל החובות והתשלומים, אם ישנם, יש לשלם על מנת שניתן יהיה לשחרר את המשלוח ולהעבירו ליעד. ע"י חתימה על הסכם זה, המקבל מאשר לגמרי שכל בעיה המתבססת על ההסכם ו/או כל טענות נזק תחת הסכם זה, יופנו אל הסבל הממונה. הסכם זה קובע כי כל חילוקי דעות, שיעלו מהסכם זה, הן בין המקבל לבין הסבל הממונה. חברת FID וסוכניה לא ישאו, תחת כל נסיבות שהן, באחריות לאבדן, נזק, הוצאות או עיכוב הקשורים למשלוח, מכל סיבה שהיא, כאשר משלוח שכזה נמצא בפיקוחו, בבעלותו או בשליטתו של צד שלישי שנבחר ע"י הסבל להובילו. עוד קובע הסכם זה כי השירותים שמספקת החברה אינם כוללים תשלומי מכס, הסגר, מיסי נמל, דמי אחזקה בנמל וכיו"ב, כמפורט בהסכם. הנתבעים צרפו לכתב ההגנה מסמך מחברת FID, ובו מפורטת השתלשלות מהלך העניינים עם התובע, התומכת בגרסת הנתבעים, כי החברה לא אישרה את שחרור המטען עד לקבלת התשלום הסופי מאת התובע. לאור כל האמור לעיל, עולה כי לא נפל כל פגם בהתנהגותם של הנתבעים כלפי התובע וכי הם פעלו כשלוח של החברה עימה עשה התובע הסכם ובהתאם לתנאי אותו הסכם. משכך, לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו והיא נדחית. בנסיבות הכוללות - אין צו להוצאות.מקרקעיןארצות הברית (ארה"ב)