בכתב תביעה נגד גן אירועים נאמר כי החיוב ביתר היה בגין 12 מנות (372 אורחים), למרות שבפועל הגיעו 360 אורחים. אבי התובעת אישר כי הוא היה "נציג המשפחה" שהיה אמור להיות איש הקשר בין המשפחה לבין מנהל הארוע מטעם הנתבעת, וכי במסגרת "תפקידו" זה הוא היה אחראי לאישור ספירת האורחים שהגיעו. אבי התובעת טוען כי מנהל הארוע ביקש ממנו לחתום על מסמך שבו צויין מספר האורחים, וכי בהיותו בעיצומה של השמחה - הוא נתן אמון במנהל הנתבעת וחתם על מספר האורחים מבלי לספור אותם. להלן פסק דין בנושא חיוב יתר של גן אירועים על מספר מנות חתונה: 1. ביום 06.07.08 התקיימה במזל טוב חתונתה של התובעת עם בעלה. 2. התובעת תבעה את הנתבעת שהיא בעלת גן הארועים, בטענה שגבתה ממנה תשלומים ביתר וכן תבעה פיצוי בגין אובדן שעות עבודה ועוגמת נפש, הכל כמפורט בכתב התביעה. סכום התביעה הועמד על סך 8,235 ₪. 3. התביעה הוגשה מלכתחילה על ידי אביה של התובעת, אך לנוכח טענת חוסר יריבות שהועלתה בכתב ההגנה, כיוון שהחוזה נערך עם בני הזוג ולא עם האב, הוחלף האב בבתו שהיא כעת התובעת. 4. בכתב התביעה נאמר כי החיוב ביתר היה בגין 12 מנות (372 אורחים), למרות שבפועל הגיעו 360 אורחים. אבי התובעת אישר כי הוא היה "נציג המשפחה" שהיה אמור להיות איש הקשר בין המשפחה לבין מנהל הארוע מטעם הנתבעת, וכי במסגרת "תפקידו" זה הוא היה אחראי לאישור ספירת האורחים שהגיעו. אבי התובעת טוען כי מנהל הארוע ביקש ממנו לחתום על מסמך שבו צויין מספר האורחים, וכי בהיותו בעיצומה של השמחה - הוא נתן אמון במנהל הנתבעת וחתם על מספר האורחים מבלי לספור אותם. יש לציין כי בכתב התביעה לא נאמר שהתובע הוא אבי הכלה. הרושם שעלה מכתב התביעה הוא כי התובע הוא החתן עצמו. למותר לומר כי כאשר בהתקשרות בין הצדדים מוסכם מראש על "איש קשר" מטעם המשפחה בעלת השמחה, על מנת שנציג מטעמה - בין היתר - יאשר את מספר האורחים שנספר על ידי נציג הנתבעת - אזי חתימתו של נציג המשפחה על המסמך עם מספר האורחים היא מחייבת. אם בחר נציג המשפחה שלא לבצע ספירה בפועל אלא לסמוך על נציג הנתבעת - הרי זו בחירתו שלו, ואין בה כדי לגרוע מהחיוב שבחתימתו על המסמך. ההסדר בין הצדדים של נציגות הדדית נועד מראש למנוע מחלוקות מסוג זה. נציג המשפחה אינו יכול לפטור עצמו בטענה שהיה "באמצע השמחה" כי הרי לשם כך בדיוק מונה נציג, על מנת שהחתן והכלה יוכלו להתפנות לשמחתם, והנציג מטעם המשפחה ידאג, בין היתר, לספירה נכונה של האורחים. 5. אבי התובעת טוען כי נציג הנתבעת לא ביצע ספירה בפועל של האורחים, וכי בני הזוג חוייבו במספר מקסימלי של אורחים, על-פי מכפלה בלבד של מספר הכיסאות במספר השולחנות, ללא ספירה בפועל. לא ברור על סמך מה קובע אבי התובעת "עובדה" כביכול בעניין זה, מה גם שהוא עצמו טוען כי היה עסוק "בעיצומה של שמחה" והוא עצמו לא ביצע ספירה. אם כך מניין לו הידיעה העובדתית כי נציג הנתבעת לא ביצע ספירה? יתרה מזאת, טענתו זו של אבי התובעת אינה מתיישבת עם העובדה שאינה במחלוקת כי יתרת הסכום שנדרשה על ידי הנתבעת היתה 2,875 ₪ בלבד, ולא 3,240 ₪ כפי שנטען בכתב התביעה. אותו סכום שלגביו היה תחילה דין ודברים (2,875 ₪) צויין בכתב ההגנה, והתובעת עצמה אישרה כי זה בלבד היה הסכום שבמחלוקת, וזה בלבד הסכום שבני הזוג שילמו לנתבעת על-פי דרישתה. עובדה זו אינה מתיישבת עם הנטען בכתב התביעה בדבר אי ביצוע כביכול של ספירת אורחים על ידי הנתבעת. 6. מרכיב נוסף בכתב התביעה היה תוספת בגין 14 מנות "גלאט כשר" שהוזמנו על ידי בני הזוג. בכתב ההגנה נטען כי הדרישה לתוספת עבור מנות אלה הוסברה לבני הזוג מראש, כיוון שכאשר יש דרישה לרמה כזאת של כשרות, הנתבעת מזמינה את המזון מספק מיוחד, ומכאן תוספת התשלום שנדרשת. סמנכ"ל הנתבעת מסר בדיון כי כבר כשהגיעו בני הזוג לראשונה לגן הארועים, הוא ראה שמדובר באנשים דתיים ועל כן העריך כי צפויה הזמנה של מנות "גלאט כשר" ועל כן הסביר עניין זה לבני הזוג. התובעת טענה תחילה כי הדבר לא הוסבר להם, אך בהמשך דבריה אמרה כי אינה חולקת על הצורך לשלם את התוספת עבור המנות "גלאט כשר". 7. נותרו מרכיבי התביעה של עוגמת נפש ואובדן שעות עבודה. פיצוי בגין עוגמת נפש נתבע מהטעם שנציג הנתבעת "איים" על התובעת כי אם בני הזוג לא ישלמו את הפרש המחיר שנדרש, הנתבעת תגיש נגדם תביעה משפטית באמצעות עו"ד. כידוע, אזהרה כי ינקטו הליכים משפטיים אינה בגדר "איום", מבחינת החוק. ואומנם, כאשר אדם אינו מקבל מרעהו תשלום שלטענתו מגיע לו, אזי הדרך הלגיטימית היא לתבוע בביהמ"ש, ובהחלט מקובל להתרות בחייב הנטען טרם הגשתה של תביעה כזאת. על כן, אין כל בסיס לדרישה לפיצוי בגין התראה כזו. יתרה מזאת, בסופו של דבר אין מחלוקת כי בני הזוג שילמו את הסכום של 2,875 ₪ שבועות מספר לאחר החתונה, וממילא - לא נתבעו על ידי הנתבעת. על אף חששם מביהמ"ש, דווקא התובעת היא שיזמה הליך משפטי. התובעת הסבירה זאת בכך שחששם של בני הזוג מהתדיינות בביהמ"ש היה זמני בלבד. המרכיב של אובדן שעות עבודה (2,250 ₪) והקשר הסיבתי שלו למחלוקת לא הוכחו כלל. בסופו של דבר, המחלוקת ככל שהיתה היתה מצומצמת בהרבה ממה שנטען בכתב התביעה, אין מחלוקת כי בני הזוג החליטו לשלם לנתבעת את הסכום שדרשה, ובסופו של דבר דווקא הם הגישו תביעה בטענות שלא מצאתי להן הצדקה כמפורט לעיל. 8. על כן אני דוחה את התביעה. סמנכ"ל הנתבעת, באדיבותו, השאיר את פסיקת ההוצאות לשיקול דעת ביהמ"ש. התחשבתי בכך שהמחלוקת התעוררה סביב חגיגת נישואיה של התובעת, וכן בחוסר ניסיונה וכנראה אי הבנה מספקת של הכרוך בהגשת תביעה. בנסיבות אלה, ולנוכח עמדתו האדיבה של סמנכ"ל הנתבעת, לא אחייב את התובעת בהוצאות. זכות לבקש רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי, תוך 15 יום.אירועים (תביעות)נישואין / חתונה