חיוב תשלום מים בגין פיצוץ בצנרת

להלן פסק דין בנושא חיוב תשלום מים בגין פיצוץ בצנרת: 1. עניינה של התביעה שבפניי, החזר תשלום ששולם על ידי התובעת בגין "צריכת מים" בו היא חויבה על ידי הנתבעת, שלא כדין. 2. על הפרק עומדת השאלה האם חויבה התובעת בתשלום בגין "צריכת מים" או שמא המדובר ב"פיצוץ צנרת מים", שאז יהיה המחזיק בדירה זכאי לפטור או הפחתה מסכום חיוב המים הנטען. 3. התובעת, גב' דיאמנטה לבן, בת 77 שנים (להלן: "התובעת"), המיוצגת בהליך דנן על ידי בנה, מר אלי לבן, הייתה הבעלים של דירת המגורים ברח' העצמון 9/2 במגדל העמק (להלן: "הדירה"). 4. הנתבעת הינה עיריית מגדל העמק (להלן: "העירייה" או "הנתבעת") אשר אחראית מכוח חוק לגבות מהתושבים המתגוררים בתחומה תשלום עבור המים המסופקים להם. 5. על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת התגוררה בדירה עד לשנת 1994, במועד זה עברה להתגורר בקרית ים יחד עם בתה לאחר פטירת בעלה. הדירה נשארה בבעלותה של התובעת, אך מהמועד הנ"ל ואילך לא עשתה התובעת שימוש בדירה והיא נותרה ריקה מאדם, נעולה וסגורה. 6. בתקופה שבין שנת 1994 ועד לשנת 2000, מועד בו השכירה התובעת את הדירה, לא נעשה על ידי התובעת או מי מטעמה כל שימוש בדירה, לרבות צריכת מים. 7. בחודש אוגוסט 2006, נודע לתובעת לראשונה על קיומו של חיוב מים בגין חודש אחד בשנת 1997. לשיטת התובעת, מקור החיוב הינו פיצוץ בשעון מים מחוץ לדירה, אשר אירע באותה שנה. התובעת, אשר קיבלה הודעה על כך מאחד משכניה, יצרה קשר עם הנתבעת, והאחרונה, באמצעות מנהל מחלקת המים בעירייה, מר מורד יעקב, שלחה למקום את הקבלן האחראי על התיקונים שטיפל בפיצוץ על חשבונה של הנתבעת. 8. התובעת טוענת בכתב התביעה, כי היקף החוב הנטען, כשלעצמו, מעיד על חריגה משמעותית שאינה עומדת בממוצע הסביר של צריכת המים של התובעת עובר לתקופה זו, ובמהלך החודשים והשנים בהם היא התגוררה בדירה. לעניין הפיצוץ, טוענת התובעת כי יש בידי העירייה הכלים והמצעים כדי לאמת את טענת הפיצוץ אל מול העובדים ברשותה והאחראים על מחלקת המים בה. 9. התובעת טוענת, כי העירייה לא הודיעה לה כלל ועיקר על קיומם של חובות בגין צריכת מים, והיא הופתעה לגלות זאת רק בשנת 2006, עת פנתה לעירייה בדרישה לקבלת אישור העדר חובות על מנת להעביר את הזכויות הקנייניות בדירה לרוכש אחר. 10. כל פניותיה של התובעת אל העירייה בדרישה לבטל ו/או להפחית מהחיוב העלו חרס. לבסוף שילמה התובעת את החוב תחת מחאה וזאת בתאריכים 07.09.2008 ו- 26.10.2008 (נספחים א'1 ו- א'2 לכתב התביעה), על מנת למנוע את המשך הליכי הגבייה שנקטה העירייה כנגדה לצורך גביית החוב הנטען. מכאן התביעה שבפניי. 11. בתביעה עותרת התובעת להשבת סך 11,978.60 ₪, אשר מהווה את מלוא החיוב בין חוב המים הנטען שנגבה מהתובעת לטענתה שלא כדין. בנוסף, עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בסך של 4,500 ₪ בגין עוגמת נפש והוצאות משפט. 12. מנגד טוענת הנתבעת בכתב ההגנה, כי בדין היא חייבה את התובעת בתשלום האמור. הדירה נשוא התובענה רשומה בתדפיסי העירייה ע"ש התובעת והתובעת רשומה בתדפיסי העירייה כמחזיקה של הדירה, לצורכי מיסים ואגרות. התובעת עצמה הודתה, כי במועד יצירת החוב היא הייתה הבעלים של הדירה, ועל כן אין מקום לפטור אותה מתשלום החוב. 13. לטענת הנתבעת, לאורך כל השנים נשלחו לתובעת הוראות חיוב חודשיות, ועל כן ידעה התובעת אודות החוב הנטען בגין תשלום מים. אך התובעת ישבה בחיבוק ידיים ולא עשתה דבר, עד שבשנת 2008 פנתה לראשונה לנתבעת בדרישה לפטור ו/או הפחתה של החיוב. 14. הנתבעת טוענת, כי נשלחו לתובעת הודעות דרישה לתשלום החוב, אך משלא שילמה התובעת את החוב החלה הנתבעת לנקוט כנגדה בהליכי אכיפה, לרבות הטלת עיקולים אצל צדדים שלישיים, במטרה לנסות ולגבות את החוב. בתמיכה לטענה זו צירפה הנתבעת במהלך הדיון שהתקיים בפניי מסמך הנושא כותרת "הדפסת שלבי הטיפול בחייב" ואשר מפרט את הפעולות בהן נקטה הנתבעת החל מתאריך 31.05.2006 ועד ליום 01.01.2009, לרבות התראות ועיקולים בחשבונות הבנק של התובעת (מוצג נ/2). 15. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי הואיל וחלף זמן רב מחיוב המים, אשר לטענת התובעת מקורו בפיצוץ, ולא ניתן להוכיח את עצם הפיצוץ ומאחר ולא הוגשה בקשה לתיקון החשבון תוך זמן סביר, לא ניתן להיענות לבקשת התובעת לתיקון חשבון המים. לטענת הנתבעת, חלף הזמן שעבר גורם לכשל ראייתי, לפיו לא ניתן להוכיח לאחר 13 שנים את סיבת החיוב. 16. בנוסף טוענת הנתבעת לחזקת תקינות ההליך המנהלי, לפיו הנתבעת נקטה בהליך המנהלי במסגרתו הטילה עיקול על התובעת בגין חוב שהיא חייבת לה, ומוטלת החובה על התובעת לשלמו. 17. לעניין הנזקים, נטען כי אלה לא הוכחו. התובעת נקבה בסכום שרירותי, ללא כל הוכחה, מבלי לצרף אסמכתא או הוכחה בדבר קרות הנזק הנטען. דיון והכרעה 18. בדיון שהתקיים בפניי, התייצבו והעידו בנה של התובעת, מר אלי לבן, וכן מנהל מחלקת הגבייה, מר חיים כהן. 19. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שהגישו לתיק ביהמ"ש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. להלן יובאו נימוקיי. 20. אין מחלוקת בענייננו, כי התובעת הינה הבעלים של הדירה, וכי היא נרשמה כמחזיקה בפנקסי הנתבעת. לפיכך, ובהתאם להוראת סעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש] נחשבת התובעת כמחזיקה בין אם החזיקה בפועל בנכס, ובין אם לאו. 21. בעניין זה הדין הוא ברור וידוע, על רקע הרציונל החקיקתי שלפיו נכון והוגן להטיל את עדכון מצב ההחזקה על המחזיק ולא על העירייה, משום שהמחזיק הוא "הקרוב" לנכס ואילו בתחומי העירייה מצויים נכסים רבים ואין זה הגיוני להטיל עליה חובת מעקב אודות מצב הבעלות בהם [ראו לעניין זה: תא"מ (הרצליה) 700484/06 עיריית רמת גן נ' אפסווינג בע"מ, (פורסם במאגרים ביום 09.03.2009)]. 22. באשר למקור החיוב, אני קובעת כי התובעת הוכיחה ברמה הנדרשת, כי החיוב נובע מפיצוץ בשעון המים מחוץ לדירה. בדיון בפניי העיד אלי לבן, כי לאחר פטירת אביו עברה התובעת להתגורר בקרית ים והדירה נשוא הדיון נותרה פנויה ולא נעשה בה כל שימוש. עוד מסר אלי לבן בעדותו, כי לאחר מעבר התובעת לקריית ים כאמור, הוא טיפל בכל ענייניה, לרבות אלה הקשורים בדירה. אלי לבן העיד, כי קיבל הודעה על הפיצוץ במים משכן של אמו, אשר התקשר אליו בבהילות והודיע לו על כך. מיד מסר אלי לבן הודעה על הפיצוץ למנהל מחלקת המים אצל נתבעת, מר יעקב מורד, וזה האחרון הזמין את הקבלן האחראי, מאיר פרץ, שתיקן את הפיצוץ על חשבונה של העירייה. עוד העיד אלי, כי מעולם לא נתקבלה אצל התובעת הודעה ו/או דרישה לתשלום בגין התיקון (עמ' 1, שורות 17-23). 23. עדותו של מר אלי לבן לעניין מקור החיוב, כאמור, כלל לא נסתרה ע"י העירייה. נהפוך הוא, מצאתי לה תימוכין דווקא בעדות נציג הנתבעת, אשר אישר בעדותו כי הנתבעת שילמה מכיסה את עלות תיקון פיצוץ המים (עמ' 2, ש' 18). 24. טענת העירייה, לפיה נשלחו לתובעת במהלך השנים התראות בגין החוב, כלל לא הוכחה. העירייה לא הציגה בפניי כל ראיה ו/או אסמכתא כי נשלחו לתובעת התראות בגין חוב המים, לא כל שכן תדפיסי חובות התובעת לשנים 1995-1997 שהינה תקופת החיוב הרלוונטית. לפיכך, חזקת תקינות המעשה המנהלי איננה עומדת לנתבעת במקרה שלפנינו. לא אחת נקבע, כי לא התובע הוא זה שצריך להוכיח את העובדה השלילית של אי-קבלת ההתראות, אלא על העירייה מוטל הנטל להוכיח, כי נשלחו על ידה התראות, כאשר הם חייבים להתאים למועד הרלוונטי של החיוב ולתקופה שלו. כאמור, בנטל זה לא עמדה העירייה [ראו: ת"א (ראשל"צ) 700793/03 דגן ניר נ' עיריית בת-ים, (פורסם במאגרים ביום 01.02.2009)]. במעמד הדיון ובמהלך עדותו בפניי, הציג נציג הנתבעת מסלקה של החוב (נ/1) וכן מסמך ממערכת האכיפה של הנתבעת, בו מצוינים פירוט פעולות האכיפה ומועדן שננקטו כנגד התובעת לצורך גביית החוב (נ/2), ברם אין במסמכים הללו כדי להועיל לנתבעת בטענה, כי הודיעה לתובעת אודות החוב הנטען. 25. על אף קביעתי דלעיל, ראיתי להורות על השבת הסכום ששולם בגין החיוב הנטען לידי התובעת במלואו. 26. חרף טענתה, כי יש בידיה תדפיסים של חובות התובעת לשנים הרלוונטיות לתביעה דנן, הנתבעת לא צירפה תדפיסים אלה לעיוני שמהם ניתן לעמוד על מקור החיוב, מהותו ומקורו. מהמסמכים שצורפו על ידי הנתבעת, לא ניתן ללמוד על מהות החיוב, בגין מה הוא הוטל, האם מדובר בחיוב בגין "צריכת מים" לשתייה או שמא מדובר בחיוב בגין חלקו של המחזיק בנכס, בעת אירע פיצוץ בצינורות המים. 27. לעניין היקף ההחזר, סבורתני כי יש לחייב את הנתבעת בהחזר מלוא התשלום. הנתבעת לא הוכיחה כיצד חושב החיוב, לא פירטה את הנהלים, ההוראות והחוקים שמכוחם היא מבקשת לחייב את התובעת בחלק מלא או יחסי מסכום החיוב, לא הוצגה בפניי שיטת חישוב ממנה ניתן להעריך את החלק היחסי מהסכום הכולל שאותו יש לחייב את התובעת בהיותה המחזיקה בדירה. סוף דבר 28. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על קבלת התביעה. 29. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 10,295 ₪ בין התשלום ששילמה עבור חיוב המים. בעת חישוב סכום החזר ניכיתי סך של 1,349 ₪ ששילמה התובעת לנתבעת עבור ביוב, כעולה מחשבוניות מס' 69774 ו- 71128 (נספח א' לכתב התביעה), שעליו כלל לא הלינה התובעת. 30. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 500 ₪ ופיצוי עבור עוגמת נפש על דרך האומדנא בסך 2,000 ₪, וזאת בשל פניותיה החוזרות והנשנות של התובעת אל הנתבעת שלא זכו לכל מענה, וכן בגין הליכי הגבייה שנקטה הנתבעת כנגדה ללא כל צידוק. 31. התשלומים הנ"ל יבוצעו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד יום התשלום בפועל. נזקי מיםפיצוץ בצנרתמים