להלן פסק דין בנושא נפילה במדרגות אולם אירועים: העובדות וטענות הצדדים לפניי תביעה לקבלת פיצוי כספי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, לפי טענתה, בעקבות החלקה במדרגות המובילות לאולם אירועים "גולדן קראון" באשדוד (להלן- האולם), שנוהל ע"י הנתבעות. לטענת התובעת, ביום 26/10/06 בשעה 14:30 לערך, הגיעה למסיבת ברית מילה שהתקיימה באולם. לטענתה, הארוע התקיים באולם קטן במרתף, שהגישה אליו התאפשרה באמצעות מדרגות יורדות בלבד, ללא מעלית. לטענתה, בעת שירדה עם חברותיה במדרגות לכיוון האולם, החליקה והתגלגלה במורד המדרגות, ונעצרה רק כשפגעה בכד גדול שהוצב במדרגות, וכתוצאה מהנפילה נגרמו לה חבלות ושטפי דם בראש, ברגל ימין, בירכיים, בכתף, בכף יד שמאל, וכן נגרמו לה כאבים בראש, בעמוד השדרה ובצוואר, והיא נדרשה לעבור טיפולי פיזיותרפיה. לפיכך, עתרה התובעת כי הנתבעות יפצו אותה בגין עוגמת הנפש, הוצאות עזרה ונסיעות, וכאב וסבל, בסך של 17,500 ₪. לטענת התובעת, היא לא הרגישה ואינה זוכרת כיצד נפלה. אולם לאחר שנפלה, מלצרים הושיבו אותה על כיסא והביאו לה קרח להניח על ראשה, היא מיד סבלה מסחרחורת ולא יכלה לאכול, אך נאלצה להמתין לחברותיה על מנת לחזור לביתה. בדיון שהתקיים לפניי ביום 30.11.08, העידו חברותיה של התובעת. הגב' סוזן מזל פרץ העידה כי בעת שירדו במדרגות, כשהתובעת מאחוריה, ראתה לפתע "משהו" מתגלגל מאחור, כך שהיא עצמה כמעט נפלה, והיא הבחינה בתובעת מתגלגלת ונחבטת בראשה מחבית שהיתה במקום. לטענת העדה, היא אינה יודעת מדוע התובעת נפלה. הגב' אמזלג אסתר העידה כי כשירדו במורד המדרגות, ראתה לפתע את התובעת מתגלגלת במדרגות עד שנעצרה ע"י חבית שהונחה למטה. לטענתה, התובעת איבדה את הכרתה כתוצאה מהמכה. רק בחקירתה הנגדית, כאשר נשאלה מדוע האולם אשם שהתובעת נפלה, ענתה העדה כי "היה מים היה חלק". בתה של התובעת טענה כי אמה הגיעה למקום להשתתפות בארוע, אך האולם היה ממוקם בקומת מרתף, בלי גישה באמצעות מעלית, זאת להבדיל מהגישה לקומות העליונות במקום, כך שהיה עליה לרדת כ-20 מדרגות לערך בכדי להגיע למקום הארוע, ואז נפלה. הנתבעים הכחישו כי ארוע כזה ארע באולם, הכחישו את אחריותם, וטענו כי יש במקום מעקה ותאורה וכי המדרגות בנויות לפי התקן, ולכן גם אם התובעת נפלה במקום, יתכן שנפלה בשל רשלנותה או שחשה לא בטוב בעת שירדה במדרגות. מר אלי לב, מנהל הנתבעת 1, העיד כי האולם נוהל על ידו במשך שנה, עד ליום 1/11/06. מר לב העלה ספק בדבר נפילתה של התובעת באולם, והלין על כך שהיא לא פנתה אליו באותו יום, שכן הוא שהה בפועל במשרד האולם בעת קיום ארועים במקום, ועל כך שלא הוזמן אמבולנס למקום. עוד טען כי יש במקום מעלית המובילה לקומת המרתף, כאשר יש צורך לעלות במעלית לקומה הראשונה ומשם לרדת במעלית אחרת למרתף, ובקומת הכניסה ישנו שילוט המכוון לנכים לגבי קיומה של אותה מעלית. עוד העיד מר לב, כי ביום האירוע לא היה המקום מבוטח, וכי לאחר 7 ימים הם עזבו את המקום. בעקבות עדותו של מר לב, הסבירה בתה של התובעת כי לא נעשתה פנייה מצידם לנתבעות, שכן עיקר דאגתם הופנתה לשיקומה של התובעת, וכשפנו לאולם, נענו כי בעל האולם בתקופה הרלוונטית סיים את תפקידו במקום. בתום הדיון הותר לצדדים להגיש ראיות בדבר הפעלתה של מעלית במקום במועד האירוע. ביום 8/12/08 הגישה בתה של התובעת הודעה, ותצהיר של הגב' סול ביטון לוי, לפיהם השתיים ביקרו במקום וגילו כי המעלית המופעלת במקום אינה מובילה לאולם בו התרחש האירוע, וכי לא קיים שלט המורה על גישה לנכים. לטענת הבת, היא ביררה עם מנהל האירועים באולם, שאמר לה שהמעלית מתחילה את פעילותה בקומת הכניסה ועולה לקומות 1 ו- 2, אך אינה יורדת למטה. יצויין, כי מתצהירה של הגב' סול עולה, כי "המעלית לקומה זו לא פעילה ולא נגישה לאנשים מבוגרים ומוגבלים". בתה של התובעת צירפה להודעתה הזמנה לארוע ואישור של בעלי השמחה כי התובעת השתתפה בארוע, וכן תיעוד רפואי, ממנו עולה כי התובעת פנתה לקופת החולים ביום 29/10/06 ואובחנה כמי שסובלת משטפי דם גדולים בשתי הירכיים, שטף דם ונפיחות בכף יד שמאל, שטף דם בכתף ימין, שטף דם באזור הקודקוד ומהגבלה בתנועות בצוואר, וכי ביום 31/10/06 אובחן אצל התובעת שבר בכף יד שמאל. עוד הוגש צילום של כרטיס טיפולי פיזיותרפיה שעברה התובעת. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, במסמכים המצורפים ובתמונות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. ראשית ייאמר, כי התובעת עשתה רושם מהימן ואני נותנת אמון מלא בגרסתה, לפיה נפלה במדרגות המובילות למקום האירוע במועד הנטען ונחבלה כתוצאה מכך. עדותה של התובעת בהקשר זה נתמכה בעדותן של שתי חברותיה, בתלונה בפני רופאת המשפחה 3 ימים לאחר הארוע, ובתמונות ובתיעוד הרפואי שהוגשו שהעידו על החבלות הקשות שנגרמו לתובעת כתוצאה מהנפילה במדרגות. לפיכך, אני קובעת כי חבלותיה של התובעת נגרמו שעה שירדה במדרגות המצויות במתחם המוחזק ע"י הנתבעות. ואולם, אין די בקביעה כי התובעת נפלה ונחבלה בגופה במקרקעי הנתבעות, כדי להטיל על הנתבעות אחריות לנזקיה של התובעת, ועל התובעת להראות כי קמה עילת תביעה נגד הנתבעות. למרות שכתב התביעה שהוגש, הינו סתום ואינו מפרט כל עילת תביעה, ומכיוון שמדובר בתביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות, ושהתובעת הינה אשה מבוגרת שאינה בקיאה בדין, בית המשפט בחן את עילות התביעה האפשריות לפי טענות הצדדים. עילת תביעה אפשרית - עוולת הרשלנות לפי ההלכה הפסוקה, ובהתאם להוראות סימן ד' לפרק ג' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן- פקודת הנזיקין) על התובעת להראות כי הנתבעות חבות כלפיה חובת זהירות, כי הן הפרו את חובת הזהירות שהיתה מוטלת עליהן, ושבעקבות אותה הפרה נגרם לה נזק. בחינת קיומה של חובת זהירות נחלקת לשניים: הבחינה האחת, עניינה בחובת הזהירות המושגית בין סוג המזיקים אליו משתייך המזיק ובין סוג הניזוקים אליו משתייך הניזוק, לעניין סוג הפעולות אליו משתייכת פעולת המזיק ולעניין סוג הנזקים שגרם המזיק (ראו ע"א 243/83 עיריית ירושליים נ' גורדון פ"ד לט(1) 113, 129 (להלן: הלכת גורדון)). כבר נפסק בעבר, כי קיימת חובת זהירות מושגית בין מחזיק במקרקעין ובין מבקר בהם (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש לז(1) 114, 125 (להלן: הלכת ועקנין)). על כן, חלה על הנתבעות חובת זהירות כלפי מבקרים באולם שבהחזקתן, ככל שהדבר נוגע לתקינות המבנה, תחזוקתו ומניעת מפגעים. הבחינה השנייה, עניינה בחובת הזהירות הקונקרטית שבין המזיק הקונקרטי ובין הניזוק הקונקרטי לעניין הפעולות שהתרחשו בפועל ולעניין הנזק שנגרם בפועל. בחינה זו נערכת עפ"י מבחן הצפיות, בו נבחנת השאלה האם אדם סביר יכול היה לצפות או צפה הלכה למעשה, את הנזק הנגרם, ומה אדם סביר צריך היה לצפות (ראו הלכת גורדון, לעיל, עמ' 129). כמו כן יש לבחון האם הנתבעות הפרו את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליהן, ביחסיהן כמחזיקות האולם כלפי התובעת שהוזמנה למקום לארוע. נראה כי התשובה על כך בשלילה. במקרה דנן, התובעת לא הוכיחה כל ליקוי או פגם במדרגות היורדות לאולם המצוי במרתף, ואף לא טענה לקיומם של פגם או ליקוי כאלו. עיון בתמונות שהוגשו לתיק בית המשפט מעלה, כי לצד המדרגות יש מעקה בטיחות וניכר כי גרם המדרגות היה במצב תחזוקתי תקין וראוי וכי אין בו כל דופי. התובעת, בהגינותה, העידה כי אינה יודעת מדוע וכיצד נפלה במדרגות. אמנם, בחקירתה הנגדית של הגב' אמזלג אסתר, טענה העדה כי המדרגות היו חלקות בשל מים שהיו במקום. אולם, בהיותה של עדות זו עדות כבושה, שהופיעה לראשונה בסוף החקירה הנגדית, ואשר לא נתמכה בעדויות התובעת והעדה סוזן מזל פרץ, ואף לא הופיעה בכתב התביעה, אינני יכולה להסתמך על עדות זו כעדות מהימנה, ולפיכך, נשארה סיבת הנפילה במדרגות עלומה ולא ידועה. משלא הוכחה הסיבה לנפילה במדרגות, לא הוכח ליקוי או פגם במדרגות, הרי שלא ניתן לקבוע כי הנתבעות הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהן כלפי מבקרים באולם, ולכן אין מקום להטיל אחריות על הנתבעות. בהקשר זה יצויינו דברים שנכתבו בהלכת ועקנין, ואשר יפים לענייננו: "חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון... השאלה אינה אם הניזוק קיבל את הסיכון, אלא אם כעניין של מדיניות משפטית, יש להטיל על המזיק חובת זהירות קונקרטית בגין אותו סיכון. גם אם יבוא הניזוק ויוכיח, כי לא הסכים ולא קיבל אותו סיכון - לא יישמע. עניין לנו לא בקבלת סיכונים אלא בהטלת אחריות. אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. "נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת מ' בן-פורת בת"א (י-ם) 277/59, בעמ' 108) אלה הם סיכונים סבירים. אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום." עילת תביעה אפשרית - הפרת חובה חקוקה בתה של התובעת הדגישה מספר פעמים כי אמה נפלה במדרגות האולם, משום שבמקום לא נמצאה מעלית לצורך ירידה לאולם הקטן שבמרתף. החובה להתקנת מעלית בבניין ציבורי, קיימת מכח הוראות סעיף 158א ו- 158ג לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן- חוק התכנון והבניה), וכן מכח הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998. יצויין, כי סעיף 158א לחוק התכנון והבניה מתייחס לחובת התקנת מעלית בכל בניין גבוה, אולם החובה קיימת רק לגבי בניינים שהבקשה להיתר בניה עבורם הוגשה לאחר חקיקת חוק התקנת מעליות שבת בבנינים ציבוריים ובבניני מגורים (הוראות ותיקוני חקיקה), התשס"א-2001. לגבי סעיף 158ג לחוק התכנון והבניה, הוא מחייב במקרים מסויימים התאמה של בניין ציבורי קיים לסידורי נגישות לנכים. לפי הלכת ועקנין הנ"ל, על מנת להוכיח עוולה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, בדבר הפרת חובה חקוקה, על התובע להוכיח חמישה יסודות : "א. חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; ב. החיקוק נועד לטובתו של הניזוק; ג. המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; ד. ההפרה גרמה לניזוק נזק; ה. הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזק אליו נתכוון החיקוק." בענייננו, התובעת לא הוכיחה כי הבניין בו מצוי האולם, הוא בניין שסעיפים 158א ו- 158ג לחוק התכנון והבניה חלים עליו, כלומר כי מדובר בבניין גבוה, שהבקשה להיתר בניה עבורו הוגשה לאחר תיקוני החקיקה המצויינים לעיל. יתרה מכך, התובעת לא הוכיחה כי במועד נפילתה במדרגות, לא היתה במקום מעלית היורדת לקומת המרתף, שכן מנהל הנתבעת 1 טען כי היו סידורי נגישות למרתף, באמצעות מעלית לא ישירה. אם התובעת היתה מוגבלת מלרדת במדרגות, או אם היתה מתעקשת על ירידה באמצעות מעלית, והיתה מבררת סוגיה זו עם הנהלת האולם, יתכן והיתה מגלה כי יש במקום מעלית. התרשמתי גם, כי הטענה בדבר העדרה של מעלית, היא טענה שהועלתה בדיעבד, לאחר הנפילה, ולא הוכח לי כי התובעת (שהיא אשה בריאה בדרך כלל) היתה משתמשת במעלית במקום במדרגות, גם אם במקום היתה מצויה מעלית, כך שלא ברור האם הנזק שנגרם לתובעת, נגרם בגלל העדר מעלית בבניין. כמו כן, לא הוכיחה התובעת כי החיקוק נועד לטובת אנשים כמותה, ושהנזק שנגרם הוא מסוג הנזק אליו התכוון החיקוק. ברור מהסעיפים הנ"ל, כי הם חוקקו בקשר עם חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, שמטרתו בהקשר זה היא זכות היסוד לנגישות לכל אדם ולכל מקום. הסעיפים הנ"ל לא נועדו למנוע נפילה במדרגות, או נזק לגוף, אלא נועדו להבטיח כי אנשים עם מוגבלות לא יהיה מנועים בגישה לכל מקום ובפרט למקומות ציבוריים. לפיכך, אני סבורה כי לא הוכחה גם העוולה של הפרת חובה חקוקה. לסיכום למרות שברור לבית המשפט כי התובעת נחבלה קשות וחוותה כאב וסבל כתוצאה מהנפילה, ולמרות שבית המשפט מצר על הנזק שנגרם לתובעת, הרי משלא הוכחה קיומה של עוולה בת תביעה על ידי התובעת, הרי שאין מנוס אלא לדחות את תביעתה. בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. זכות להגשת בקשת רשות ערעור, בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין, לבימ"ש המחוזי בב"ש.תאונות נפילהנפילה במדרגותאולם / גן אירועיםמדרגותנפילה