להלן פסק דין בנושא עזיבת שוכר ללא התראה: לפניי תביעה ותביעה שכנגד, בגין נזקים הדדיים בדבר הפרת הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 13.4.05. הנתבע 2 הינו בן זוגה של הנתבעת 1 (להלן - "הנתבע") וערב לביצוע חוזה השכירות. ביום 13.4.05 נחתם הסכם שכירות עם הנתבעת להשכרת מושכר בתשלום של 630$ לחודש (להלן - "ההסכם"). הנתבעים, עזבו את המושכר ביום 31.7.07 ולטענת התובע, הם עשו זאת ללא הודעה ותוך ניתוק קשר עמו מבלי שערכו גמר חשבון. לדידו, לא שולם לו שכר דירה לחודשים פברואר עד יולי 2007 בסך כולל בסך של 15,723 ₪ ולא שולמו גם תשלומים נלווים של וועד בית בסך 4,200 ₪, גז בסך 1,326 ₪ וחשמל בסך 325 ₪. מנגד טוענת הנתבעת כי הם נאלצו לעזוב את המושכר, מבלי שניתנה להם הודעה מוקדמת חודשיים מראש לפי ההסכם. התובע, לא עידכן אותם בחודש יוני 2007 על מכירת המושכר וקבע מועד פינוי עד ליום 31.7.07. לאור זאת לא עלה בידם, למצוא להם דירה חלופית ונגרמו להם הוצאות ונזקים להובלה, למציאת דירה חלופית וכן נגרם נזק לרכושם, אותו הם אחסנו בחצר פתוחה. בנוסף, התובע הפר את ההסכם בהימנעו מתיקון ליקויים במושכר, כדוגמת: מחמם מים,ליקויים בחשמל, אינסטלציה וברז שבור, נזילות וכן רטיבות אשר מנעה שימוש ראוי בחדר שינה. בנוסף נטען כי הנתבעת שילמה חוב חשמל בגין דיירת קודמת וכן היתה צריכת מים גבוהה בשל נזילות וכן שולמו על ידה תשלומי וועד הבית, בגין חוב קודם שאינו שלה. דיון ומסקנות: התובע העיד כי הנתבעים לא שולמו דמי השכירות במשך 6 חודשים וכן תשלומים נלווים (עמ' 1 שורות 5-4 לפרוטוקול). הנתבעים היו מודעים לחובם והודו בפניו על קיומו, אך בשל קשיים כלכליים שלהם, הוא לא הקפיד על מועדי התשלום והם שילמו לו את דמי השכירות כשידם היתה משגת (עמ' 1 שורות 11-8 לפרוטוקול). לעניין מתן התראה מוקדמת על עזיבת המושכר העיד כי כאשר הוא מכר את הדירה הוא הודיע מיד על כך לנתבעים בשיחת טלפון (עמ' 1 שורות 7-6 לפרוטוקול). אין חולק כי נחתם חוזה שכירות מחייב בין הצדדים לתקופת שכירות החל מיום 13.4.05 ועד ליום 13.4.06 ומומשה האופציה, להארכת השכירות עד ליום 13.4.07 (סעיף 14 להסכם השכירות והתנאים הנוספים). לפיכך, מועד תום תקופת השכירות בא לסיומו קודם למועד עזיבת הנתבעים את המושכר ביום 31.7.07. יחד עם זאת טוענים הנתבעים כי התובע, נתן להם התראה של חודש מראש על דרישתו לפינוי המושכר ולא חודשיים, כמתחייב מההסכם (עמ' 2 שורות 12-8 לפרוטוקול). הנתבע, העיד כי נמסרה להם הודעת על פינוי המושכר, אך לא לפני תחילת חודש יולי 2007 וכן אישר כי הם לא התייחסו לאזהרות בדבר הצורך בפינוי. מנגד, התובע העיד כי ביום החתימה על חוזה המכר ביום 31.5.07, הוא הודיע לנתבעים על פינוי המושכר, קרי: חודשיים לפני הפינוי. בנוסף, טען כי הוא אמר לנתבע כי במידה ולא ימצאו לעצמם פתרון עד למועד זה, הוא יאפשר להם להישאר במושכר חודש נוסף. הדבר בא לידי ביטוי בחוזה המכר, בסעיף 7(ג) על המשך החזקת השוכרים במושכר לחודש נוסף, בכפוף לתשלום דמי השכירות כנ"ל. זאת ועוד, תקופת השכירות הסתיימה כבר ביום 13.4.07 והנתבעים, לא שלמו את שכר הדירה ולכן יש לדחות את דרישתם להמשיך לגור במושכר בשל אי מתן הודעה מראש, לשיטתם. עדותו של התובע על מתן ההודעה המוקדמת, עשתה עלי רושם מהימן ולא היה לתובע כל אינטרס שלא להודיע להם על כך, לאור רצונו לבצע את הסכם המכר. מנגד, מעדויות הנתבעים עולה כי הם ידעו על מכירת המושכר ולא פעלו בהתאם, על מנת להקדים ולחפש להם מושכר חילופי וכן נמנעו מלבקש מהתובע להתגורר במושכר חודש נוסף, כפי שהשתכנעתי, שהוצע להם. לגבי החובות הנלווים לוועד בית, לחברת החשמל ולגז העיד התובע כי הוא נאלץ להסדיר את תשלום החובות על מנת להביא להשלמת העסקה לפי הסכם המכר. לראיה הגיש את ת/1, אישור תשלום לחברת סופרגז לחודשים אוקטובר-נובמבר 2007 בסך 1,325 ₪ וכן את ת/3, אישור תשלום חשמל לחודשים יוני-יולי 2007 ע"ש 330 ₪. לעניין תשלום וועד הבית העיד כי הוא שילם זאת בכרטיס אשראי, אך לא הציג ראיה על תשלום באשראי לוועד בית כי אם לחברת הגז (עמ' 2 שורה 20). בנוסף, הוגשו קבלות ע"ס 4,200 ₪ מוועד הבית. התובע העיד, כי הנתבעים לא טרחו לפגוש אותו לאחר הפינוי ועקב כך גם לא נערך גמר חשבון (עמ' 3 שורות 2-1 לפרוטוקול). הנתבעת העידה כי היא שילמה כל חודש שכר דירה, פעמים בהמחאה ופעמים במזומן וכי מי שהסדיר את בצוע התשלומים היה בן זוגה, הנתבע 2. הנתבע העיד כי התובע קיבל את תשלומי שכר דירה במזומן, בניגוד לגרסת הנתבעת על תשלומים שונים במזומן. לדברי הנתבע, אין לו כל ראיה להוכחת ביצוע התשלום במזומן (עמ' 2 שורות 9-8 לפרוטוקול). לעניין חובות חשמל העיד כי הוא נאלץ לשלם חוב של הדיירת הקודמת והגיש נ/6 אישור תשלום על חובות של חודשים ינואר ומרץ 2005 בסך 1624.54 ₪. בנוסף, העיד כי היו חשבונות מים מנופחים בגין נזילה ולצורך כך הגיש נ/5 חשבון מים לחודשים אוקטובר-דצמבר 2006 בסך 1,496 ₪. לעניין חוב לשכר הדירה, הנתבעים מודים כי בחודשיים האחרונים, הם לא שילמו שכר דירה (הודאתה של הנתבעת בכתב ההגנה ובסעיף 27 לתביעה שכנגד). התובע העיד כי לא שולם לו שכר דירה החל מחודש פברואר 2007 ולא רק בחודשיים האחרונים. הנתבעת העידה, כי היא שילמה כל חודש שכר דירה לפעמים בצ'ק או במזומן, אבל לא הביאה ראיה כלשהי להוכחת גירסתה בנידון, כגון: פירעון צ'ק או משיכת כסף בסכום דומה לגובה שכ"ד. לדבריה, מי שהיה אחראי להסדרת תשלומי שכ"ד הוא הנתבע. הלה העיד כי התובע קיבל את שכר הדירה במזומן, אך לדבריו אין לו כל ראיה בתמיכה לכך (עמ' 2 שורות 9-8 לפרוטוקול). השוני בגרסאות של הנתבעים לעניין אופן התשלום, פוגע במהימנותם. זאת ועוד, הנתבעים לא השכילו לבסס תשתית עובדתית וראייתית, לעניין המועד, המקום והסיטואציה בה שילמו את דני השכירות בששת החודשים האחרונים. בנדון יוער, כי לעניין תשלום קודמים של שכ"ד מחודש מאי-דצמבר 2006 בלבד, קיים תיעוד בכתב ותדפיס חשבון נ/1. בנוסף, התובע העיד, כי הנתבעים מודעים לחובם ואף הודו בפניו על קיומו, אך בשל קשיים כלכליים הוא לא הקפיד איתם על מועד התשלום (עמ' 1 שורות 11-8 לפרוטוקול). התובעים, לא סתרו זאת בעדויותיהם. בנסיבות אלו אני מעדיפה את עדותו של התובע בעניין אי תשלום שכ"ד עבור חודשים פברואר-יולי 2007, אשר לא עלה בידי הנתבעים להפריכה. התובע הוכיח תשלום לגז בסך 1,326 ₪ (קבלה מיום 30.8.2007, נספח לבקשה לתיקון כתב תביעה) ותשלום חשמל בסך 325 ₪ (ת/3). התובעים לא המציאו אישור על תשלום בגין חיובים אלו בעצמם ומנגד העלו טענות קיזוז. לעניין תשלום חוב לחברת החשמל העיד הנתבע כי הוא נאלץ לשלם בגין חוב של הדיירת הקודמת והגיש נ/6. עיון באישור מלמד כי זו דרישת תשלום לחוב לחודשים ינואר ומרץ 2005 בסך 1624.54 ₪, אשר אין עליו אישור בדבר תשלום בגינה. בנוסף, בסעיף 17 לכתב ההגנה והתביעה שכנגד נטען כי כי היה חוב של 400 ₪ וכן חוב נוסף לחיבור ניתוק ע"ס 120 ₪ ולא בסכומים האמורים לעיל ונותרה תהייה בנוגע לגובה הסכום נשוא הקיזוז. מכל מקום, לא הומצא כל אישור תשלום בנדון ולפיכך איני מורה על קיזוז. הנתבע העיד על חשבונות מים מנופחים בגין נזילה והגיש את נ/5, חשבון מים לחודשים אוקטובר עד דצמבר 2006 בסך 1,496 ₪. לא הוכח כי בוצע תשלום של חשבון נ/5 וכן היה על הנתבעים להודיע על הפגם הנטען לתובע וכן להזמין את חברת הגיחון, על מנת לבדוק קיומה של נזילה ולגרום לתיקונה ע"י התובע. לעניין תשלומים לוועד בית, שני הצדדים הגישו אישורים על תשלום בנידון. התובע הגיש שני אישורים של גזברית וועד הבית. אישור מיום 24.1.06 על תשלום ששולם ע"י התובע לוועד בית מראש בסך של 2,800 ₪ לחודשים מרץ-דצמבר 2006 (נספח לכתב התביעה). השני, אישור מיום 1.8.07 על תשלום דמי וועד בית לחודשים מרץ- יולי 2007 בסך 1,400 ₪ (נספח לבקשה לתיקון כתב תביעה) מנגד, הגישה הנתבעת אישור נ/3 מיום 6.12.06 על תשלום במזומן לוועד בית לחודשים ינואר-מאי 2006 בסך 1,400 ₪ וכן אישור (נ/2) מיום 29.1.07 על קבלת סך של 1,960 ₪ לסיום חוב לוועד בית לשנת 2006 (נ/3). האישורים ניתנו לכאורה ע"י חבר בוועד הבית מר יאנושי ובשם הוועד. יוער כי מי מבעלי הדין לא הביא לעדות את נציגות וועד הבית או את החברים שנתנו, לכל אחד מהם את האישורים, אך לאור הוראות הסכם השכירות והאישור שהוגש ע"י התובע מיום 24.1.06, עולה תהייה מדוע זה הוא שילם את דמי וועד בית מראש בתחילת שנת 2006, אף שהיה על הנתבעת לדאוג לביצוע התשלום, בכל מועד של חיוב ובהתאם לדרישות הוועד. בנוסף, גם אם כך נהג התובע היה עליו להודיע על ביצוע התשלום לנתבעת, על מנת שלא ישולם על ידה תשלום בכפל לוועד הבית וכדי להחזיר לו את הוצאותיו. בנסיבות אלו, משהוצגה דרישה חבר וועד בית לנתבעים וקבלת תשלום על ידו מהם, לאותו פרק זמן - לשנת 2006, אשר לא ניסתרו ע"י התובע, אני קובעת כי הנתבעים אינם חייבים בתשלום דמי וועד בית לשנת 2006. בכך, אין כדי למנוע מהתובע למצות את זכויותיו מול וועד הבית בשל תשלום בכפל, לכאורה. לעניין תשלום וועד בית לשנת 2007, התובע הוכיח כי שילם את התשלום אשר היה על הנתבעת לשאת בהם. לעניין הארנונה, התובע העביר את הארנונה על שם הנתבעת החל מיום תחילת השכירות על שם הנתבעת ולא גבה בעצמו את התשלומים. בנספח לכתב תשובה לתביעה שכנגד, הומצא פרוט יתרות לחשבון הארנונה מעיריית ירושלים מיום 6.2.07 המעיד כי תאריך התחולה הוא מיום 13.4.05 ונירשם כי החוב הוא על סך 14,208 ₪ הרשום ע"ש הנתבעת. התובע, לא הוכיח כי שילם את תשלומי הארנונה עבור הנתבעת, למעט ם בגין ארנונה בסך של 148 ₪, ביום 6.2.07. בהתייחס לתביעה שכנגד, דינה להידחות. הנתבעים, לא הוכיחו כי התובע הפר את ההסכם בנוגע למתן הודעה מוקדמת, כמובא לעיל בקביעותי בתביעה העיקרית. אילו היתה הנתבעת נעתרת להצעת התובע לשכור את המושכר לחודש נוסף כפי שהוכח שהוצע, יכולה היתה למנוע או להקטין את נזקיה הניטענים. לפיכך, אין לה להלין כנגד התובע בשל טירחתה לפינוי המושכר. נכונים הדברים, בפרט לנוכח הפרה יסודית של ההסכם ע"י הנתבעת באי תשלום דמי שכירות לפרק זמן ארוך, בעוד היא מממשיכה להתגורר במושכר. בנוסף, לא הוכח קיומם של ליקויים במושכר, אשר נשלחה לגביהם דרישה לתובע לתקנם ועל סירוב מצידו לתיקון, אשר גרר תיקון על חשבון הנתבעים. בהתייחס לטענה בדבר רטיבות, זו נטענה מבלי שצויין מועד היווצרותה ולא הובאו ראיות להוכחת קיומה. אילו אכן היתה רטיבות באחד מחדרי המושכר, צפוי היה שבמועד הארכת הההסכם, תדאג הנתבעת להעיר על כך ולחייב את התובע בתיקון ולחילופין, תדרוש הפחתה בגובה דמי השכירות. זאת לא עשתה הנתבעת ובכך, יש כדי לתמוך בגירסת התובע שדחה קיומם של ליקויים כאמור. לפיכך דין התביעה להתקבל כנגד הנתבעת שהפרה את הסכם השכירות וכנגד הנתבע ששימש כערב לקיום ההסכם ודין התביעה שכנגד, להידחות. בהתאם לקביעותיי, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום לתובע כדלהלן: תשלום בגין שכר דירה לחודשים פברואר-אפריל 2007 בסך 15,723 ₪. תשלום בגין וועד בית לשנת 2007 בסך 1,400 ₪ וכן את בגין חוב לגז בסך 1,326 ₪ ולחשמל בסך 325 ₪ . בנוסף, ישולם לתובע סך של 148.84 ₪ בגין תשלומי התובע לארנונה, עבור הנתבעים. התשלומים, ישולמו תוך 20 יום וישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד פינוי המושכר ביום 30.7.07 ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות משפט בסך של 400 ₪, שישולמו תוך 20 יום מהיום וישאו ריבית והפרשי הצמדה מועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. שכירות