להלן פסק דין בנושא פיצוי על ליקויים בדירה שכורה: מבוא בני הזוג, השוכרים, שכרו מהמשכירה דירה ברחוב נחל קדרון באשדוד (להלן- הדירה), וזאת לתקופה של שנה החל מיום 28.11.04, עם אופציה להארכת תקופת השכירות לשנתיים נוספות. השוכרים מימשו את האופציה, כך שתקופת השכירות הסתיימה ביום 28.11.07. לקראת תום תקופת השכירות, התגלע סכסוך כספי בין הצדדים, שבעטיו הגישו הצדדים את התביעה והתביעה שכנגד, בהן עוסק פסק דין זה. טענות השוכרים בכתב התביעה השוכרים טענו להוצאות ולנזקים שנגרמו להם כתוצאה משכירת הדירה : זמן קצר לאחר כניסתם לדירה התגלו נזקי רטיבות בקירות, שלמרות פניותיהם החוזרות, לא תוקנו ע"י המשכירה, ולכן נאלצו לבצע תיקוני טיח וצבע בעצמם, בעלות של 3,000 ₪. לקראת תום תקופת השכירות, התגלה בדירה קצר חשמלי, והמשכירה לא דאגה לתקנו, כך שהם נדרשו לתקנו ולהחליף את השקעים בדירה, בשווי כולל של 1,000 ₪. בחודש ספטמבר 2007 נפרצה הדירה ונגנב להם רכוש רב. לאחר הפריצה, הסכימה המשכירה שהם יתקינו סורגים בדירה ויקזזו את עלותם משכר הדירה. לאחר שהמשכירה סיכמה עם המסגר את עלות התקנת הסורגים, חזרה בה המשכירה מהסכמתה ולכן התעכבה התקנת הסורגים. בינתיים, הדירה נפרצה שוב ונגנב להם סך של 6,000 ₪ במזומן. לטענת השוכרים, הפריצה השניה היתה נמנעת אם הסורגים היו מותקנים בזמן, ולכן עתרו כי המשכירה תפצה אותם בגין נזקי הפריצה השניה, ותשיב להם את עלות התקנת הסורגים בסך 1,200 ₪, משום שלאחר הפריצה השניה הם ביצעו את ההתקנה על חשבונם. לאחר פינוי הדירה, ביום 2.12.07, הם ניגשו לדירה על מנת לפנות ארון שהשאירו בה, אשר הכיל כלי עבודה, בגדים ומכשירי חשמל, אך לא יכלו להכנס לדירה מכיוון שהמשכירה פרצה את הדלת והחליפה מנעול. לפיכך, תבעו את שווי הארון ותכולתו בסך 3,320 ₪, וכן סך של 400 ₪ שלטענתם שילמו למוביל שהזמינו לשם פינוי הדירה. עוד עתרו השוכרים לקבלת פיצוי בסך של 1,500 ₪ בגין עוגמת נפש ובזבוז זמן, שנגרמו להם בשל הגעתם לדירה והגילוי כי המנעול הוחלף. לסיכום עתרו השוכרים, כי המשכירה תפצה אותם בסך כולל של 16,420 ₪. יצויין, כי השוכרים לא צירפו לכתב התביעה אסמכתאות, חשבוניות או אישורי משטרה בגין הנזקים הנטענים. טענות המשכירה בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד בתגובה לטענות השוכרים, טענה המשכירה: השוכרים מעולם לא העלו בפניה טענות לגבי רטיבות או קצר חשמלי. לטענתה, בחוזה השכירות (להלן- החוזה), הצהירו השוכרים כי מצאו את הדירה מתאימה לצרכיהם, למעט דרישתם להתקנת תריסים בחדר השינה. לטענתה, היו תיקונים שהשוכרים הסכימו לבצע, בתמורה לויתור מצידה על תשלום הפרשי שער הדולר שהגיע לה בסיום שנת השכירות הראשונה, ובתמורה להסכמתה לקבוע את שכר הדירה בש"ח בתקופות האופציה. השוכרים הזמינו מסגר בשל חששותיהם לאחר הפריצה השניה, ובלי קשר אליה. לטענתה, לאחר הפריצה השניה, חזר שיק של דמי השכירות על סך 1,651 ₪, ומכיוון שהשוכרים איימו שיישארו בדירה ויהרסו אותה, היא הסכימה לקיזוז מחיר הסורגים משווי השיק שחזר, וזאת בתנאי שהשוכרים יאפשרו לדיירים אחרים לראות את הדירה, ישלמו את כל החשבונות, יפנו את הדירה במועד ובמצב תקין, וימסרו לה קבלה על התקנת הסורגים. מכיוון שהשוכרים לא עמדו בתנאים אלו, לטענתה, הם לא זכאים להחזר עבור התקנת הסורגים. ביום 29.11.07 היא הגיעה לדירה עם הדייר החדש, לאחר שתיאמה זאת מראש עם השוכרים, על מנת לסיים את החשבונות (לרבות עניין הסורגים) ולקבל מפתח, אך השוכרים דרשו לקבל את השיק שחזר ואת שיק הבטחון, והשוכר איים כי אם לא תעשה כן, הוא יהרוס את הדירה ולא יחזיר את המפתח. היא סירבה להחזיר את השיקים לפני ששולמו כל החשבונות, ספגה עלבונות וחזרה לביתה. בשל ארוע זה נגרמו לה נזקים של עלות החלפת המנעול ועוגמת נפש. מאחר והשכירה את הדירה לדיירים אחרים מיום 1.12.07, אך לא קיבלה את המפתח מהשוכרים, נאלצה המשכירה לפרוץ את דלת הדירה ביום 2.12.07 ולהחליף מנעול. לטענתה, הדירה היתה ריקה למעט ארון ריק, ולגביו, הדייר החדש התקשר במשך יומיים לתובע על מנת שיפנה אותו מהדירה, ומשלא נענה, הוציא את הארון למסדרון. עם כניסתה לדירה, היא מצאה דירה מלוכלכת ונטולת אביזרים שונים שהיו בה קודם, עובדה שאילצה אותה להתקין מזוזות, להשלים בתי מנורות, מפסקים ושקעים, ולשלם למנקה. לאחר סיום החוזה גילתה, כי השוכרים לא שילמו את כל תשלומי ועד הבית והגז. לפיכך, עתרה המשכירה כי השוכרים ישלמו את כל הוצאותיה בגין החזרת מצב הדירה לקדמותו, חשבונות ששילמה במקומם, עמלת החזר שיקים, פיצוי בגין יומיים פיגור בהחזרת הדירה לפי החוזה, פיצוי ששילמה לדיירים החדשים עקב פיגור במסירת הדירה, אבדן דמי שכירות ריאליים לשנה, בזבוז זמן ועוגמת נפש, ובסך הכל עתרה לתשלום של 10,765 ₪. המשכירה צירפה לכתב ההגנה את החוזה, 2 עמודים אחרונים של חוזי הארכת השכירות לפי האופציה, התחשבנות על הפרשי שער הדולר, חשבוניות על הוצאות שונות, אישורים על שיקים שחזרו (לרבות שיק הבטחון), מכתב מהדיירת החדשה המאשר דבריה בנוגע לפריצת הדלת ביום 2.12.07 והיות הארון ריק מחפצים וכן מכתב רשום ששלחה לשוכרים, בו הודיעה להם כי עליהם לפנות את הדירה עד ליום 29.11.07. תשובת השוכרים בכתב ההגנה שכנגד בתגובה לטענות המשכירה, הוסיפו השוכרים וטענו : הליקויים בדירה התגלו כבר בתחילת השכירות. המשכירה איימה עליהם שלא תכבד את האופציה ואילצה אותם לחתום על הסכמה לביצוע תיקונים בעצמם, ובלית ברירה חתמו. הם שילמו את כל הפרשי שער הדולר בגין השנה הראשונה, והשכירות לתקופות ההארכה נקבעה בש"ח לפי דרישת המשכירה שכן שער הדולר ירד. המשכירה שלחה דיירים לראות את הדירה ללא תיאום מראש, ואלו הגיעו בשעות מאוחרות והטרידו אותם. המשכירה פדתה את השיק של שכר הדירה, למרות שהבטיחה לנכות את עלות הסורגים משווי השיק, ולאחר מכן הבטיחה להחזיר את השיק שחזר. ב- 29.11.07 היא סירבה להחזירו, ולכן לא החזירו לה את המפתח, מה גם שהיו בעיצומו של פינוי הדירה. הם לא הספיקו לפנות את הדירה במועד סיום החוזה, ולקחו בחשבון שיחוייבו בקנס שנקבע בחוזה לאיחור בפינוי, אך המשכירה לקחה את החוק לידיים ופרצה את הדירה. הם מודים ששכחו לשלם את חשבון ועד הבית. טענות הצדדים לפניי בדיון שהתקיים לפניי ביום 26.10.08, חזרו הצדדים על טענותיהם, כפי שהובאו בכתבי הטענות. השוכרים טענו כי הם יכולים להגיש חשבוניות להוכחת ההוצאות הנטענות. לטענתם, השוכר בעצמו קנה חומרים, טייח וצבע את הדירה, תיקן את הקצר החשמלי והתקין אביזרי חשמל. השוכרים טענו כי הגישו תלונה למשטרה רק לגבי הפריצה הראשונה, ולא לגבי השניה. לגבי הסורגים, טענו כי לא קיבלו קבלה, אך שילמו את הסכום שסוכם בין המסגר לבין המשכירה. לגבי הארון, לטענתם ניסו לתאם עם הדייר החדש מועד לאספו, אך לא הצליחו, עד שהדייר הודיע להם שהארון בפח, ושהוא היה ריק. לגבי הפיצוי למוביל, לטענתם הם השאירו תנור בדירה ולכן שכרו שירותי הובלה ב- 2.12.07. לשאלת בית המשפט מדוע לא פינו את הדירה במועד, השיב השוכר, כי הסתמך על הסעיף בחוזה הקובע קנס על איחור בפינוי, מה גם שהם סיכמו עם המשכירה שבתום תקופת השכירות היא תקח את המפתח והם יסכמו את החשבון, אך המשכירה לא הגיעה לקחת את המפתח. השוכרים לא הצליחו להסביר לבית המשפט מדוע המשיכו לגור בדירה ומימשו את האופציות, אם הדירה לא היתה תקינה מלכתחילה. לטענתם, היה להם קשה לעבור דירה, ובמהלך הארכות החוזה ביקשו פעמים רבות שהמשכירה תוריד את עלות השיפוצים משכר הדירה. לטענת המשכירה, כשהגיעה לדירה ביום 29.11.07, השוכר דרש לקבל את השיקים כתנאי להחזרת המפתח, ואיים שיפרק את השקעים ומדפים שהתקין ושיגרום נזק לדירה. הוא טען שהדירה שלו עד חצות, וסירב להשיב את המפתח, ולכן נאלצה לעזוב בלי המפתח, ולפרוץ את המנעול ב- 2.12.07. לגבי הסורגים, טענה שלא הסכימה להתקנה שכן החוזה עמד להסתיים. אך כשהשוכרת אמרה לה כי בכוונתם לחדש את החוזה ולהסכים להעלאת שכר הדירה, היא הסכימה והגיעה לדירה ב- 7.10.07 והתכוונה לטפל גם בהתקנת הסורגים, אך השוכרת לא הסכימה להעלאת שכר הדירה. לטענתה, לאחר הביקור, אירעה הפריצה השניה, והיא לא התנגדה לבקשת השוכרים שיתקינו סורגים בעצמם. כשהשיק של השכירות חזר, השוכרת בכתה וטענה בפניה שנגנב להם כסף, ואז היא הסכימה לשלם את עלות הסורגים בסך 1,200 ₪, בתנאי שהפינוי יהיה חלק, שישלמו את חובותיהם ויתנו לדיירים החדשים להכנס. בחקירה הנגדית הודתה המשכירה כי דיברה עם המסגר לגבי התקנת הסורגים. לאחר הדיון, איפשרתי לשוכרים לצרף כל מסמך המאשר את טענותיהם לגבי הוצאות שנגרמו להם, וביום 13.11.08, הם הודיעו כי אין ברשותם קבלות או הוכחות קניה. השוכרים צירפו מכתב של המסגר משה יעקב, שלדבריו הגיע לדירה בחודש אוקטובר 2007, דיבר עם המשכירה בטלפון, הציע מחיר עבור התקנת הסורגים, היא התמקחה עימו ובסופו של דבר הסכים לבצע את העבודה תמורת סך של 1,200 ₪, והשוכרים שילמו לו. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בחומר שהוצג לי, החלטתי שדין שתי התביעות להתקבל באופן חלקי בלבד. לגבי הטענות על ליקויים בדירה ותיקונים שערכו השוכרים: בסעיף 7 לחוזה, נקבע כי "השוכר מצהיר שראה את הדירה ומצאה מתאימה למטרתו ומוותר בזאת על כל טענה של מום או ברירה". ובסעיף 8 נקבע כי "השוכר מצהיר כי קיבל את הדירה במצב תקין ומתחייב להחזירה בתום תקופת השכירות באותו מצב תקין שקיבלה. השוכר מתחייב לתקן על חשבונו כל תיקון שוטף כגון: זכוכית שנשברות בחלונות ונזקים שנגרמו ע"י השוכר". בסעיף 19 לחוזה הארכה מיום 28.8.06 נרשם "תיקונים קטנים כגון רובע (כך במקור) באמבטיה, ברז מטפטף, רשתות בחלונות, תיקוני טיח, ימומנו ע"י השוכר ולא יחייבו את המשכיר." ובסעיף 18 לחוזה הארכה מיום 16.5.07 נרשם "תיקונים והוספות שנעשו ע"י השוכר נשארים בדירה לאחר הפינוי". כלומר, לפני תחילת השכירות ראו השוכרים את הדירה, הסכימו שהיא במצב תקין והסכימו לבצע תיקונים קלים. לאחר חלוף זמן הסכימו לבצע תיקונים מורכבים יותר על חשבונם, ואף להשאיר תוספות שהכניסו בדירה. מכלול הסעיפים הנ"ל, יחד עם העובדה שבשנת השכירות הראשונה שכר הדירה ננקב בדולרים, ובשנתיים שלאחר מכן נקבע שכר הדירה בש"ח, מחזק את טענת המשכירה, כי השוכרים הסכימו לבצע תיקונים על חשבונם, בתמורה לויתור על חובם בגין הפרשי שער הדולר. לאור האמור לעיל, טענת השוכרים כי הם נכנסו לגור בדירה למרות ליקויים רבים שהיו בה, וכי הסכימו לבצע תיקונים על חשבונם מחשש שהמשכירה לא תאריך את החוזה, אינה מסתדרת עם העובדות, ועם הגיונם של דברים. בנוסף, אינני מקבלת את הטענה כי השוכרים האריכו את תקופות השכירות והסכימו לגחמות המשכירה מתוך אילוץ. והרי, אם הדירה לא היתה תקינה, חזקה כי השוכרים לא היו שוכרים אותה, ועל אחת כמה וכמה שלא היו מאריכים בשנתיים נוספות את תקופת השכירות בה. זאת ועוד, טענותיהם של השוכרים לגבי הוצאותיהם עבור תיקוני צבע, טיח וחשמל, או הטענה שעלתה במהלך הדיון, כי שילמו למשכירה את הפרשי שער הדולר, לא נתמכו בכל ראיה חיצונית. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעתם של השוכרים לתשלום הוצאות השיפוץ. לגבי התקנת הסורגים והפריצה לדירה כאמור, השוכרים טענו כי המשכירה הסכימה להתקין סורגים בדירה, ולשלם עבור ההתקנה, אך חזרה בה מהסכמתה, ובשל כך נגנב להם סכום של 6,000 ₪ במזומן. כמו מרבית טענות השוכרים, גם טענה זו נותרה ללא תימוכין, והם אפילו לא הציגו אישור על הגשת תלונה במשטרה לגבי גניבת הסך האמור. בעניין זה, התעוררה גם מחלוקת עובדתית בין הצדדים, בשאלה האם המשכירה הסכימה להתקנת הסורגים בתקופה שבין שתי הפריצות, או רק לאחר הפריצה השניה. מכל מקום, אינני מוצאת כי סירובה של המשכירה לבקשה להתקנת הסורגים, יכול להביא למסקנה משפטית כי היא אחראית לנזקי השוכרים כתוצאה מפריצה לדירה. לגבי עלות התקנת הסורגים, המשכירה הודתה במהלך הדיון כי שוחחה עם המסגר, כי דובר על סכום של 1,200 ₪, וכי הסכימה לקזז את עלות הסורגים מסכום השיק שחזר. יצויין, כי בכתבי הטענות טענה המשכירה כי הסכימה לשלם את עלות הסורגים בתנאים מסוימים, אך לתנאים אלו לא היו כל תימוכין, לרבות במכתב שכתבה לשוכרים לאחר הפגישה מיום 7.10.07, בו הוזכר עניין הסורגים וסוגיית הארכת השכירות. השוכרים אמנם לא הציגו קבלה, אך צירפו את מכתבו של המסגר, וכאמור המשכירה לא כפרה בסכום הנטען. לאור כל האמור לעיל, ובהתחשב בכך שהשוכרים שיפרו את דירת המשכירה והתקינו בה סורגים על חשבונם, אני מקבלת את תביעתם של השוכרים לתשלום סך של 1,200 ₪ עבור הסורגים. לגבי אי פינוי הדירה במועד סיום החוזה אין חולק, כי חוזה השכירות הסתיים ביום 28.11.07, וכי השוכרים לא פינו את הדירה במועד. האמנתי לתובעת כי הגיעה במיוחד לדירה ביום 29.11.07, לאחר תיאום מראש, וכי השוכרים התנו את מתן המפתח בהחזרת השיקים, ולכן נאלצה לשוב לביתה ללא המפתח. גרסתה של המשכירה נתמכת ע"י שוברי נסיעה באוטובוס מבאר שבע לאשדוד מאותו יום, אותם הגישה לבית המשפט, וגם ע"י דברי השוכרים בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, שם ציינו כי לא החזירו את המפתח מאחר והמשכירה לא החזירה את השיק. לפיכך, לא היה מקום לטיעוניו של השוכר שהמשכירה כלל לא הגיעה לקחת את המפתח. הסבריו של השוכר בדיון, כי הם לא פינו את הדירה במועד בהסתמך על סעיף 16 בחוזה, שלפיו "אם השוכר לא יפנה את הדירה בתום מועד השכירות ישלם השוכר למשכיר פיצויים מוסכמים ומוערכים מראש בסך של 80 ₪ עבור כל יום של איחור בפינוי הדירה", אינם מקובלים עליי. סעיף זה קובע פיצוי מוסכם להפרת החוזה ע"י השוכרים, אך אין לראות בו כמקנה זכות לשוכרים להשתמש בדירה מעבר לתקופת השכירות שנקבעה מראש. מלכתחילה, נקבע בין הצדדים כי המפתח יוחזר יום לאחר תום השכירות, כך שביום 29.11.07 הדירה היתה אמורה להיות ריקה ובמצב תקין, ולא במהלכו של פינוי. דרישת השוכרים לקבל את שיק הבטחון בתמורה למפתח, היא דרישה כוחנית ולא מוצדקת. שיק הבטחון ניתן כערובה להבטחת תנאי החוזה, ולכן לא היה מקום לדרוש את השבתו כל עוד לא הובהר כי החשבונות השוטפים שולמו, וכך גם הנוהג בהסכמי שכירות. כתוצאה מהתנהגות השוכרים, ועל מנת להשכיר את דירתה לאחרים, נאלצה המשכירה לפרוץ את דלת הדירה ולהחליף מנעול, ואינני רואה כל פסול במעשיה, מה גם שלטענתה, הדירה היתה ריקה בעת הפריצה. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי על השוכרים לשלם למשכירה סך של 240 ₪ עבור אי החזרת הדירה בין התאריכים 29.11.07 - 2.12.07, לפי הפיצוי שנקבע בחוזה. כמו כן, על השוכרים לשלם למשכירה סך של 400 ₪ ששילמה למנעולן (לפי החשבונית שהגישה). אינני מוצאת לנכון לפסוק למשכירה סך של 300 ₪ כפיצוי לדיירים החדשים עקב פיגור במסירת הדירה, שכן לא הוגשו לעיוני ראיות לפיצוי הנטען או למועד השכרת הדירה לדיירים החדשים. לגבי טענות השוכרים על הרכוש שהושאר בדירה והוצאות הובלה השוכרים טענו כי השאירו בדירה ארון בשווי 1,800 ₪, כלי עבודה בשווי כולל של 1,200 ₪, תנור חימום בשווי 200 ₪ ופלטת שבת בשווי 120 ₪, וכי כשהגיעו לפנותם ביום 2.12.07 יחד עם מוביל התברר להם כי המנעול הוחלף. השוכרים לא הוכיחו את שווי הפריטים, לא הוכיחו כי הפריטים נותרו בדירה, ולא הוכיחו הזמנת מוביל או ביצוע תשלום למוביל. כעולה מעדות המשכירה, וממכתב הדיירת החדשה, בדירה נותר ארון ריק בלבד, שהשוכר החדש שמר עליו וניסה לתאם עם השוכרים מועד לפינויו, אך משלא עשו כן, הוא זרק את הארון. גם השוכרים טענו כי ניסו לתאם מועד עם הדייר החדש, עד שהודיע להם שהארון נזרק לפח. זאת ועוד, לא ברור לבית המשפט מדוע אם השוכרים היו בעיצומו של פינוי ביום 29.11.07 כטענתם, הם לא הספיקו לפנות את הדירה עד יום 2.12.07. בכל מקרה, גורל הפריטים שהשאירו בדירה לאחר פינויה, אם השאירו, הוא באחריותם. יתרה מכך, השוכרים לא הזדרזו לפנות את הארון גם לאחר ששוחחו עם השוכרים החדשים, ומשכך, אין להם להלין אלא על עצמם, וברור כי המשכירה אינה אחראית לשווי הרכוש שהושאר בדירה, אם הושאר. לגבי ההובלה, השוכרים לא הוכיחו קיומה או עלותה. בנוסף, לא ברור מדוע נדרשו לביצוע הובלה עבור מספר פריטים כה קטן, ומדוע שילמו עבור הובלה אם זו לא בוצעה בפועל. הסברם במהלך הדיון, כי הזמינו מוביל לשם הובלת תנור שנותר בדירה, אינו מסתדר עם טענתם שבדירה הושאר "תנור חימום", פריט שלכאורה אינו מצריך הובלה ע"י מוביל. לפיכך, אני דוחה את תביעתם של השוכרים גם בהקשר זה. לגבי עוגמת הנפש של השוכרים לגבי הטענה שנגרמה לשוכרים עוגמת נפש כתוצאה מגילוי הדירה שמנעולה הוחלף, וטרחתם בהגשת תלונה למשטרה (שלא הוכחה), הרי שדינה להדחות על הסף. אם למי מהצדדים נגרמה עוגמת נפש כתוצאה מחוזה השכירות ואופן סיומו הרי זו המשכירה ולא השוכרים. לגבי מצב הדירה בעת פריצת הדירה ע"י המשכירה המשכירה טענה כי קיבלה לידיה דירה מלוכלכת, שחסרו בה אביזרי חשמל ומזוזות, והיא ניגשה ורכשה מזוזות בשווי 460 ₪ ואביזרי חשמל בשווי 146 ₪ (על כך צירפה חשבוניות), ואף שילמה לחשמלאי סך של 300 ₪ ולמנקה 400 ₪, לגביהם אין ברשותה חשבוניות. לגבי אביזרי החשמל, שמעתי את עדותה של הדיירת הקודמת, לפיה עובר להשכרת הדירה לשוכרים, הדירה היתה נקיה, מאובזרת ומסודרת. בנוסף יודגש, כי גם אם השוכרים החליפו אביזרי חשמל כטענתם, אסור היה להם לפרקם מהדירה בסיום החוזה, ולו לאור סעיף 18 לחוזה הארכה מיום 16.5.07, שקבע "תיקונים והוספות שנעשו ע"י השוכר נשארים בדירה לאחר הפינוי". לגבי עבודות החשמל והנקיון שבוצעו לטענת המשכירה, ולא הוגשו לגביהן חשבוניות, המשכירה לא הוכיחה את עלותן ולכן אינני פוסקת סכומים אלו לזכותה. ואולם, לגבי ההוצאות שצורפו להן חשבוניות, והעובדה שההוצאות הוצאו בעיר אשדוד ביום פריצת המנעול, אני קובעת כי המשכירה הרימה את נטל ההוכחה, ולפיכך, אני מורה כי השוכרים ישלמו למשכירה הוצאותיה בסך של 606 ₪. לגבי החשבונות אין חולק כי השוכרים אמורים לשלם את החשבונות השוטפים עבור השימוש בדירה, ולכן אני קובעת כי עליהם להחזיר למשכירה את מיסי ועד הבית וחשבון הגז ששילמה עבור תקופת מגוריהם, על פי הקבלות שצורפו, בסך של 175 ₪. לגבי אבדן דמי שכירות המשכירה עתרה כי השוכרים יפצו אותה בסך של 2,400 ₪ בגין "אבדן דמי שכירות פוטנציאליים ריאליים לשנה", אך לא הסבירה את מהות הנזק הנטען, שכן לטענתה השכירה את הדירה לאחר צאתם, לדיירים אחרים. אם כוונתה של המשכירה לכך שהשכירה לשוכרים את הדירה במחיר נמוך ממחיר השוק, אין לה להלין אלא על עצמה. המשכירה חתמה עם השוכרים על חוזה ובו אופציה לשנתיים, והיה עליה לכבד את החוזה, גם אם הוא הפך לא כדאי עבורה. המשכירה המשיכה וחידשה לשוכרים את החוזה, ואף אמרה שהיתה מוכנה לחדשו לשנה נוספת. לפיכך, תביעתה בהקשר זה נדחית. לגבי עוגמת הנפש של המשכירה המשכירה עתרה כי השוכרים יפצו אותה עבור בזבוז זמן, עלבון ועוגמת נפש, בסכום כולל של 6,000 ₪. ההלכה הפסוקה היא כי פיצוי בגין עוגמת נפש, יינתן בדרך כלל במקרים של נזקי גוף, או במקרים בהם התנהגות הצד שכנגד היתה שערורייתית. במקרה שלפנינו, המשכירה הגיעה ביום 29.11.07 לאשדוד, עם הדייר החדש ונאלצה לחזור כלעומת שבאה, בלי מפתח הדירה. טענתה כי הושפלה בפני השוכר החדש לא הוכחה די הצורך, אולם התרשמתי כי סיום החוזה בצורה כוחנית מצד השוכרים, נסיונותיהם להתנות החזרת המפתח בקבלת השיקים, אי פינוי הדירה במועד והצורך בפריצת המנעול, אכן גרמו למשכירה עוגמת נפש, מה גם שנאלצה להטלטל באוטובוסים מבאר שבע לאשדוד, ולהסתובב באשדוד על מנת לרכוש ציוד שהוסר ע"י השוכרים. עם זאת, נראה לי כי גם המשכירה צריכה היתה לנסות ולהגיע לפשרה עם השוכרים, לפחות לגבי הסורגים שהותקנו על חשבונם בדירתה. לפיכך, אני פוסקת למשכירה פיצוי בגין טרחה ועוגמת נפש בסך של 1,500 ₪. סיכומו של דבר אני מקבלת את תביעת השוכרים רק בנוגע להוצאות עבור הסורגים, ודוחה אותה בנוגע לשאר הרכיבים. ולכן אני קובעת כי המשכירה תשלם לשוכרים סך של 1,200 ₪. אני מקבלת את התביעה שכנגד של המשכירה, בנוגע להוצאות עבור מנעולן, מזוזות, אביזרי חשמל, פיגור בפינוי הדירה, חשבונות שוטפים ועוגמת נפש בסך כולל של 2,921 ₪. לפיכך, ישלמו הנתבעים שכנגד לתובעת שכנגד, סך של 1,721 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 6.1.08 ועד ליום התשלום בפועל, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. לאור התוצאה, כל צד יישא בהוצאותיו. זכות להגשת בקשת רשות ערעור, בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין, לבימ"ש המחוזי בב"ש.ליקויים בדירה בשכירותפיצוייםשכירות