מי משלם ארנונה בשכירות לתקופה קצרה ? סעיף 326 סיפא לפקודת העיריות (נוסח חדש) קובע: "בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה." בספרו של המלומד ד"ר רוסטוביץ', ארנונה עירונית, מהדורה חמישית, נדרש המחבר לשאלת מעמדו של משכיר, לתקופה קצרת מועד. שם נאמר כי מפרשנות של לשון הסעיף ניתן להסיק, כי החבות בארנונה מוטלת על המשכיר, אך היא אינה גורעת מחבותו של השוכר. משמע, שחבותו של השוכר אינה כלפי הרשות המקומית מכוח דין, כי אם חבות חוזית כלפי המשכיר. להלן פסק דין בנושא שכירות לתקופה קצרה - ארנונה: בפניי תביעה כספית על הפרת הסכם באי תשלום חיובי ארנונה ע"י מי מהנתבעות שהשכירו לתובעות חלק מגג נכס (להלן - "הקניון") שבבעלות ובניהול הנתבעות. בכך, נגרמו לתובעות נזקים לטענתן. התובעות, ניהלו עסק משפחתי להפעלת משחקייה על גג הקניון בין התאריכים 1.7.2004 ועד ל-31.8.2004. התובעות טוענות, כי בהתאם להבנות עם הנהלת הקניון נקבע בהסכם (צורף כנספח לכתב התביעה, להלן - "ההסכם"), כי הקניון ידאג לתשלום הוצאות המקום לרבות מים, חשמל, אבטחה וניקיון. החבות לתשלום ארנונה, לא הוסדרה בהסכם מאחר, ולא נעשה שימוש קודם בגג ולפיכך ניראה כי לא היה חיוב בארנונה בגינו. בד בבד עם הפעלת המשחקייה, הגישה העירייה דרישת תשלום ארנונה להנהלת הקניון. הנהלת הקניון, באופן חד צדדי וללא ידוע של התובעות כטענתן, העבירה בעירייה על שמן את הגג כמשתמשות בו, על מנת שחיובי הארנונה יהיו על שמן. הדרישה לתשלום הארנונה, נשלחה לכתובת הנכס לפי המידע שנמסר לעירייה ע"י נציג הנתבעות. התובעות העידו על כך כי ללא ידיעתן על חיובן בארנונה, ננקטו הליכים כנגדן לגביית חוב הארנונה ונפתח תיק הוצל"פ על סך של כ-40,000 ₪. התובעות טענו, כי הנתבעות הפרו את ההסכם עליו הן חתמו וגרמו במעשיהם לחיובן שלא כדין בתשלום הארנונה. לדבריהן, הן שהו בפועל בגג הקניון לפרק זמן של חודשיים ועל פי דין, תשלומי הארנונה חלים לפיכך על המשכיר ולא עליהן. מנגד טוענות הנתבעות כי התובעות, חייבות בתשלום הארנונה, הואיל ולא נרשם בהסכם כי הנתבעות חייבות בכך. לטענתן, התובעות התנהלו באופן רשלני ובחוסר הגינות, בעזיבתן בחיפזון את הקניון ללא חישוב גובה הפדיון וללא מתן אפשרות ליצור קשר עימן להסיר את פינוי הנכס. בכך גם מנעו מעצמן את קבלת דרישת העירייה לתשלום ארנונה במועד. בנוסף טענו הנתבעות, כי דרישת העירייה לתשלום ארנונה התגבשה בשל הגשת בקשה ע"י התובעות לרישיון עסק להפעלת המשחקייה על גג הקניון. קודם לכן, לא נעשה כל שימוש קודם בגג ועל כן לא נוצרו חיובי ארנונה. זאת ועוד, אילולא מחדלי התובעות והטיפול הרשלני שלהן, הן יכלו לחסוך את התביעה של העירייה כנגדן, על ידי מתן הודעה בדבר פינוי הגג על ידן, דבר שלא נעשה. למרות מאמצי בית המשפט ליישב את המחלוקת בין הצדדים בדרך של פשרה הדבר לא הסתייע וביום 11.12.08 הודיעו הצדדים כי מאמציהם להגיע להסכם מחוץ לכתלי בית משפט, כשלו. הצדדים הסכימו כי גדרי המחלוקת ביניהם יצומצמו למחלוקת בדבר חיובי הארנונה ולא ליתר הטענות של בעלי הדין כפי שהללו הובאו בכתבי בי-דין (עמוד 4 שורה 10). לפיכך, יש להכריע בשאלה על מי מוטלים חיובי הארנונה לפי ההסכם, או בהיעדר הוראה בנידון בהסכם, האם ניתן להסיק על כך מנסיבות העניין ומהתנהגות הצדדים. אקדים ואומר כי לא עלה בידי הנתבעות להוכיח באמצעות מסמכים מהעיריה או כל ראיה אחרת, כיצד התבצעה העברת שמות החייבים בתשלומי ארנונה על שם התובעות. העברה זו תמוהה, לנוכח תקופת השימוש הקצרה בגג לפי הוראות ההסכם, לפרק זמן של פחות משנה (לחודשיים בלבד, בחודשי הקיץ). מעיון במסמכי העירייה לחיוב בארנונה עולה כי בתחילה חוייבו התובעות בתשלום ארנונה עבור שנה שלמה (ת/2) ורק לאחר פניה של מנכ"ל הקניון לעירייה מיום 28.11.2005 (נספח ג' לכתב ההגנה), צומצם החוב לחודשיים (ת/1). יתירה מכך, מחיובי התובעות בארנונה לשנה עולה, כי הדיווח לעירייה על השימוש של התובעות בנכס, לא נעשה כנידרש ובהתאם לתקופת השימוש לפי ההסכם לחודשיים. אילו היו הנתבעות דואגות להודיע לעירייה בעת העברת הרישום בעירייה ע"ש התובעות, כי השימוש הוא לחודשיים, לא היתה העירייה שולחת דרישת תשלום לתובעות כי אם לנתבעות כמצוות פקודת העיריות. סעיף 326 סיפא לפקודת העיריות (נוסח חדש) קובע: "בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה." בספרו של המלומד ד"ר רוסטוביץ', ארנונה עירונית, מהדורה חמישית, עמ' 293-291 נדרש המחבר לשאלת מעמדו של משכיר, לתקופה קצרת מועד. שם נאמר (עמ' 291) כי מפרשנות של לשון הסעיף ניתן להסיק, כי החבות בארנונה מוטלת על המשכיר, אך היא אינה גורעת מחבותו של השוכר. משמע, שחבותו של השוכר אינה כלפי הרשות המקומית מכוח דין, כי אם חבות חוזית כלפי המשכיר. חבותן של התובעות לתשלומי ארנונה, ככל שתוכח, אינה כלפי הרשות המקומית על פי הפקודה, כי אם מכוח חבות חוזית כלפי הנתבעות בלבד, אם הוסכם כך ביניהן. על הרקע והסיבות לחקיקתו של תיקון 49 שבו הוספה הסיפא לסעיף 326, מצינו בעת"מ 880/05 שמי בר מקרקעין 1993 בע"מ נ' עיריית ירושלים ) ניתן ביום 25.1.07, מפי כב' השופט דוד חשין). הטלת החבות על המשכיר ע"י העירייה, נועדה למנוע טירחה יתירה מהעירייה לחפש, בכל פעם מחדש, אחר המחזיק-השוכר בנכס, על מנת לגבות את הארנונה. בהתאם לכך נקבע בתיקון לפקודת העיריות, כי בעל הנכס הוא בחזקת מחזיק, בעת שהנכס מושכר לתקופה קצרה ( ראה: ת"א 51064/00 עירית הרצליה נ' הגין). לאור הוראות פקודת העיריות, נותר לבחון את ההסכם בין הצדדים. ההסכם שותק לעניין החבות בארנונה ויש להניח כי שתיקתו היא בהיעדר חיוב קודם לארנונה על הגג בטרם החתימה על ההסכם. מכאן ניתן ללמוד, כי השתיקה בהסכם, אינו מעידה על כוונה זו או אחרת בנוגע לחבות בתשלום הארנונה על צד זה או אחר. בע"א 554/83 אתא נ' עזבון המנוח זולוטולוב יצחק, פ"ד מא(1) 282, 299 נקבע ע"י כב' הנשיא ברק בדבר משמעות שתיקת חוזה בעניין שנידון, יכול שתהא הכרה בהסדר חיובי ולעתים משמעותה הסדר שלילי והכל, על פי פירוש החוזה לאור אומד דעתם של הצדדים. בעניינינו, יש לבחון האם שתיקה זו פועלת לחובתן של הנתבעות, מאחר שלא השכילו להגן על עצמם בהסכם ולקבוע כי על התובעות לשאת בתשלומי הארנונה, למרות ולאור הוראת סעיף 326 סיפא לפקודת העיריות. בנסיבות אלו, בהן ההסכם שתק בעניין חיובי הארנונה אדרש לאומד דעת הצדדים, נסיבות העניין והתנהגות הצדדים, בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. בנוסף, היכן שלא נרשמו פרטים בהסכם, ואם ימצא כי אין נוהג קיים בין הצדדים, יש לנהוג לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ולראות בפרטים אלו כמוסכמים, כמצוות סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי). על אומד דעת הצדדים לעניין חיובי הארנונה, ניתן ללמוד מסעיף 35 לכתב ההגנה המתוקן. הנתבעות טענו, כי "החדר" שניתנה לתובעות רשות לעשות בו שימוש לפי סעיף 10 להסכם, הוא ממ"ק, שלא חלה לגביו חובת תשלום ארנונה. לטענתן, אם היה חיוב בארנונה בגין השימוש בו החיוב היה מוטל על התובעות. בפועל, הנהלת הקניון פעלה אחרת ופטרה את התובעות מתשלום בגינו אף שניתנה להן רשות להשתמש בחדר. נציג הנתבעות העיד, כי התובעות קיבלו חדר נוסף, אשר את הארנונה בעבורו הם שילמו ובכך הם באו לקראת התובעות (עמוד 4 שורה 21). יתירה מכך, לא הוכח כי היתה דרישת תשלום לתובעות לתשלום הארנונה עבור החדר, בין אם מצד העירייה ובין אם מצד הנתבעות אשר לטענתן ראו בתובעות כמי שחייבות בתשלום. בנוסף, למרות שההסכם שותק לעניין חיובי הארנונה עבור החדר, הנתבעות לא העבירו את חיובי הארנונה על שם התובעות. אילו סברו הנתבעות, כי התובעות חייבות בכך לפי ההסכם כאמור בכתב ההגנה המתוקן, צפוי היה שהארנונה תועבר על שם התובעות ולא כך נהגו הנתבעות. מאומד דעת הנתבעות והתנהגותן בתשלום הארנונה עבור החדר, יש כדי ללמד על אומד דעת הצדדים להסכם ביחס לתשלום ארנונה בגין השימוש בגג. לפיכך, על פי ההסכם והנסיבות, בהן הצדדים לא צפו חיוב בארנונה על הגג והנתבעות לא קבעו בהסכם, על מי החבות בגינה ובהתאם להתנהגות הנתבעות ביחס לחדר, לא עמדה לנתבעות הזכות לגרום לחיוב התובעות בתשלום הארנונה, בהעברת שמותיהן לעירייה לצורך חיובן בארנונה, בפרט לא לפרק זמן של חודשיים בניגוד להוראות הפקודה. בנסיבות אלו, האחריות לתשלום ארנונה עבור החלקים בגג שנמסרו לתובעות על פי ההסכם לחודשיים, מוטלת על הנתבעות, ביחד ולחוד. לאור מחדלי התובעות, אשר נמנעו מהסדרת החשבון הסופי עם הנהלת הקניון ומשלא ניסתרה עדותו של נציג הנתבעות, על פינוי חפוז של הגג על ידי התובעות מבלי שמסרו את פרטיהן, כדי לעדכן אותן בכל הנוגע לחיובים הנובעים מההסכם, אני מחייבת את הנתבעות בתשלום קרן החוב לארנונה בלבד בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, ללא חיובים נוספים בגין האיחור בתשלום הארנונה והוצאות בגין הליכי הוצאה לפועל שנפתחו נגד התובעות לגביית הארנונה. לפיכך אני מקבלת את התביעה ביחס לחיובי התובעות בארנונה ומחייבת את הנתבעות לשלם לתובעות את קרן החוב בסך של 13,668 ₪. בנוסף אני מחייבת את הנתבעות, בתשלום פיצוי לתובעות בגין הטירחה שנגרמה להן בשל חיובן בארנונה ובצורך להגיע לפיתחו של בית משפט למיצוי זכויותיהן, בסך כולל של בסך 500 ₪. התשלומים, ישולמו ע"י הנתבעות,ביחד ולחוד, לתובעות ביחד ולחוד, תוך 15 יום מהיום וישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום 31.8.04 ועד ליום התשלום בפועל. שכירותארנונה