להלן פסק דין בנושא תביעה בגין הזרקות למילוי קמטים: א. טיעוני התובעת בכתב התביעה: התובעת בתאריך 13/3/08 פנתה לנתבעים קופ"ח כללית והמומחה לכירורגיה פלסטית, בתלונה על קמטים המופיעים על עור פניה. הנתבע מס' 2 הציע לתובע לעבור הזרקות פרלן למילוי הקמטים. בתום פגישתם חתמה התובעת על טופס הסכמה לביצוע הטיפול, וזאת לאחר שהוסבר לה בקצרה ע"י הנתבע מס' 2 על תופעות הלוואי שיכולות להופיע לאחר קבלת הטיפול. לטעתנה לא הועלתה כלל האפשרות להופעת גושים זמניים או קבועים / שינויים קבועים או זמניים בצבע העור, אלמלא כן לא היתה שוקלת כלל את ביצוע ההזרקה. לאחר שבוצעה ההזרקה הראשונה ומשלא הושגו התוצאות המצופות, פנתה לאחר פחות מחודש ימים התובעת שוב לנתבעים, ואלה ביצעו הזרקה נוספת באזורים סביב הפה וסביב המצח. לאחר ההזרקה השניה הופיעה נפיחות בצד שמאל של פני התובעת, אשר גרמה לה סבל נפשי וגופני למשך תקופה ארוכה. בפנייתה של התובעת אל הנתבעים נאמר לה כי דרוש זמן מה עד אשר יחלפו התופעות עליה היא מלינה, אך לשווא - התופעות אמנם נעלמו, אך הקמטים על עור פניה של התובעת נותרו, ואף העמיקו. משפנתה לנתבעים הוצע לה לבצע הזרקה נוספת, אך היא סירבה בתוקף, וביקשה לקבל סכומי הכסף ששילמה בחזרה בטענה כי תוצאות הטיפול לא עמדו בציפיות ובהבטחות. בקשתה של התובעת לקבלת החזר כספי הועברה למנהל תחום רפואת העור והאסתטיקה אצל הנתבעת מס' 1, אך זה קבע כי אין מקום להחזר הכספי, וזאת על סמך תמונות שנשלחו לו ע"י הנתבע מס' 2. ב. טיעוני הנתבעים בכתב ההגנה: בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי לאחר שפנתה אליהם התובעת, והסבירה מצבה, לאחר בדיקה יסודית שנבדקה, הוצע לה לעבור שני טיפולי הזרקת החומר פרלן המתאים לטיפול בקמטיה, וזאת לאחר שהוסברו לה כל תופעות הלוואי האפשריות לטיפול מעין זה. כמו כן נאמר לה כי תוצאות הטיפול הינן סובייקטיביות, וכי לא ניתן לנבא אורך הטיפול הדרוש. הנתבעים טענו עוד כי אף טרם הטיפול עצמו חזרו הם על ההסברים בפני התובעת, וזו הסכימה בחתימתה לקבל הטיפול. משניתן לה הטיפול, נאמר לה כי עליה להגיע לביקורת כעבור שבועיים ימים, אך היא הגיעה על דעת עצמה כעבור חודש ימים. משנבדקה ע"י הנתבע מס' 2 ונמצא, כי הטיפול עלה יפה, אך התובעת טוענת כי נותרו קמטים נוספים, הוחלט על ביצוע טיפול משלים ללא כל תמורה נוספת עוד באותו יום. לאחר זמן כשהגיעה התובעת לביקורת והתלוננה על נפיחות, ולאחר שנבדקה ונמצא ממצא שלילי בדבר נפיחות כלשהי בפניה של התובעת, נאמר לה כי אף אם היא חשה בנפיחות כלשהי, זו תחלוף תוך זמן מה. משביקשה התובעת לקבל כספה בחזרה בטענה לאי שביעות רצון מתוצאות הטיפול, הופנתה הבקשה למנהל תחום רפואת העור אצל הנתבעת מס' 1, וזה קבע לאחר שבחן החומר המצוי בתיקה הרפואי של התובעת כי התקבלו תוצאות טובות מהטיפול, ועל כן אין כל מקום להשבת הכספים. ג. נטל ההוכחה במשפט אזרחי: במשפט האזרחי נטל ההוכחה נקבע ע"פ "הטיית מאזן ההסתברות". בפסה"ד בעניין ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598, נקבע בכל הנוגע למאזן הסתברויות זה כי "... דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%...". באשר לשאלת נטל ההוכחה - יש להבחין בין נטל השכנוע לבין נטל הבאת הראיות: בעוד נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות, הרי שנטל הבאת הראיות הינו החובה המשנית הנלווית לנטל השכנוע. בעוד שנטל השכנוע הינו קבוע בדרך כלל, ואינו עובר בין בעלי הדין במהלך המשפט, הרי שנטל הראיות הוא דינאמי, והוא עשוי לעבור מבעל דין אחד למשנהו (וראה לעניין זה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, עמ' 8, קדמי "על הראיות" (חלק שלישי, 2003) 1506-1505; ע"א 6160/90 דרוקר נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124). לשאלה על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע חשיבות רק מקום בו איש מבעלי הדין לא הביא ראיות, או מקום בו בתום הערכת מכלול הראיות קובע בית המשפט כי כפות המאזניים מעוינות (א. הרנון "דיני ראיות" חלק ראשון (1979) 188). במקרה זה מכריע נטל השכנוע כך שבית המשפט פוסק נגד הצד שעליו הנטל. לעומת זאת, אם לאחר הערכת מכלול הראיות מגיע בית המשפט למסקנה כי לאחד מבעלי הדין עדיפות ראייתית על פני משנהו, כך שהוא הצליח לשכנע בצדקת עילתו על פי מאזן ההסתברויות, אין משמעות לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע (פרשת גרשון שלעיל, עמ' 8; ע"א 7905/98 AEROCON C.C. נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה(4) 387, 397; ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז (5) 35, 46-45). הוראת ס' 54 לפקודת הראיות קובעת, כי עת מצוי בפני בית המשפט עניין אזרחי, רשאי בית המשפט לפסוק בהליך על סמך עדות יחידה אך ורק אם יטעים זאת וינמק החלטתו, מדוע החליט להסתפק באותה עדות יחידה. עדותו של עד מעוניין, דהיינו - מי שיש לו עניין אישי בתוצאה, מהווה גורם נכבד בשיקולי בית המשפט לעניין מהימנותו של העד והמשקל הראיתי שמן הראוי לתת לדבריו. הפסיקה מחייבת קיומו של טעם אמיתי להכרעת הדין על פי עדות יחידה ומתן אמון מלא ומושלם בה ( ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' זוטא פ"ד כז(1), 679, 681) אין צורך להסביר כי בעל דין נמנה באופן מובהק על העדים ה"מעוניינים". על כן, כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין, הדבר מחייב משנה זהירות כאשר באים להכריע את הדין על סמך עדות שכזו. בשל כך, על פי הוראת סעיף 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 הכרעה על סמך עדות יחידה של עד מעוניין, מחייבת הנמקה מפורטת. פרשנות סעיף זה, על פי פסיקת בית המשפט העליון היא, כי אין צורך בסיוע - שהוא ראיה עצמאית נפרדת, תומכת - כפי שהיה בעבר, ודי בחובת הנמקה המוטלת על השופט כדי להסביר מדוע הוא מוכן לפסוק על פי עדות יחידה של בעל דין, על אף הבעייתיות של עדות זו. ד. הדיון: בדיון שנערך ביום 3/6/09 טען הנתבע מס' 2 כי קיימים בשוק חומרים רבים ומגוונים בכל הקשור למילוי קמטים, וכי החומר אותו הזריק בפועל לפניה של התובעת הינו מהסוג הנותן פתרון זמני לקמטים, קרי - הללו מתמלאים לאחר ההזרקה, אך כעבור זמן הם שבים לסורם, וזאת בניגוד לחומרים אחרים, כסיליקון נוזלי, הממלאים באופן קבוע את הקמטים לבלי שוב. עוד הוסיף הנתבע מס' 2 ואמר כי בכל שנות עבודתו כרופא הוא מקפיד לומר לכל המטופלים שלו כי החומרים אותם הוא מזריק, אשר אינם נמנים על אלו הקבועים, מחזיקים מעמד תקופה מוגבלת בלבד. הנתבע מס' 2 ציין באשר לחומר אותו הזריק כי הוא אחד מהחומרים המוכרים והמשומשים בשוק, וכי יתרונותיו העיקריים נובעים מכך שהוא חומר המצוי בגוף, ואיננו מכיל חלבון הגורם לאלרגיות, מידע המועבר לכל המטופלים עובר לקבלת הטיפול. היה על התובעת, לדברי הנתבע מס' 2, לסור למרפאתו כעבור שבועיים מיום ההזרקה הראשונה, על מנת לבדוק מה היא תוצאת ההזרקה, והאם יש צורך בתיקון לצורך שיפור התוצאה, אך התובעת הגיעה אליו רק כעבור חודש ימים בניגוד להנחיותיו. עוד הוסיף הנתבע מס' 2 ואמר כי לרוב מספיקה הזרקה אחת, אך לעיתים קורה שנדרשות השלמות לאחריה. באשר לטענתה של התובעת כי היא מרגישה בצידו השמאלי של פיה גולה השיב הנתבע מס' 2 ואמר כי ספק אם מקורה של הגולה הוא אכן בהזרקה. כמו כן בכל הקשור לטענתה של התובעת לפיה הנתבע מס' 2 הבטיח לה להחזיר לה כספי הטיפולים ששילמה בגלל אכזבתה מתוצאותיהם אמר הנתבע כי הדברים אינם מדויקים, וכי הוא השיב לה ואמר כי הוא ישלח בקשתה לועדת החריגים של הנתבעת מס' 1 על מנת שזו תחליט כיצד לנהוג עם הבקשה. ה. הכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, ובמסמכים שהוגשו לי, וכן שמעתי את עדויותיהם, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לתביעה ויש לדחותה. ואלו נימוקיי : ביום 13.3.08, עת פנתה התובעת למרפאת הנתבעים, מילא הנתבע מס' 2, ד"ר אמיר טרן, את פרטיה האישיים, וכן פרטים על מצבה הרפואי במסמך שכותרתו "תיק לקוח", מסמך שהוגש לביהמ"ש, במצורף לכתב ההגנה. בין היתר מצויין בו כי התובעת "קיבלה הסבר מלא ומפורט". אין מצויין במסמך טיבו של הסבר זה, ואולם הנתבע מס' 2 העיד בביהמ"ש כי "אני רופא 27 שנה, אני נוהג שנים, ומסביר לכולם....". גם התובעת עצמה הודתה, בהגינות, בכתב התביעה (סעיף 3) כי אכן קיבלה הסבר, אמנם קצר. ביום 19.3.08 שבה התובעת אל המרפאה, ולאחר קבלת הסבר נוסף, חתמה התובעת על מסמך שכותרתו "טופס הסכמה:למילוי קמטים/עיבוי שפתיים". במסמך זה מאשרת התובעת בחתימתה כי קיבלה הסבר מפורט בעל פה מאת הד"ר אמיר טרן, כי הוסברו לה התוצאות המקוות, מגבלות יכולת התיקון (של הקמטים) וכן אלטרנטיבות טיפוליות. עוד היא מאשרת בחתימתה כי הוסברו לה תופעות הלוואי לאחר הפעולה, לרבות נפיחות, דימומים קטנים מתחת לעור, כאב ואי נוחות. עוד הוסברו לה הסיבוכים האפשריים, לרבות: זיהום, שינוי צבע, קבוע או זמני בעור, הופעת גושים שבדר"כ נעלמים לאחר זמן ואולם עלולים להיות קבועים, והתפתחות תגובות אלרגיות בדרגות שונות לחומר המוזרק, או לחומר ההרדמה המקומית. בהמשך המסמך הנ"ל מאשרת התובעת בחתימתה את הבנתה לכך שהטיפול למילוי הקמטים עשוי להיות שונה בהתאם לסוג העור, עומק ומיקום הקמטים, וכי על כן לא ניתן לנבא מראש את מספר הטיפולים וכמות החומר לו תזדקק, וכי תוצאות הטיפול הן סובייקטיביות. 3. התובעת הגיעה למרפאה לביקורת פעמים נוספות, ובמהלכן קיבלה טיפול משלים, לתיקון שאריות הקמטים שנותרו, והדבר נעשה באמצעות יתרת החומר שנותרה בידי המרפאה לאחר הטיפול הראשון, חומר עבורו שילמה התובעת מראש. 4. התובעת עצמה מודה בכתב התביעה (סעיף 7) כי הנפיחות שהופיעה לצד פיה לאחר ההזרקה השניה, נעלמו כחלוף כשלושה חודשים, אך קמטים אחדים העמיקו באותו אזור. 5. עינינו הרואות כי לנתבעת נמסר מידע מקיף ומפורט, כפי הנראה יותר מפעם אחת, בקשר עם ההיבטים השונים של הטיפול אותו ביקשה לעבור, ובמיוחד נראה כי ניתן דגש בהסברים אלה על סיכונים וסיבוכים אפשריים. העובדה כי סיכון מסויים התממש, ונוצרה נפיחות קלה בסמוך לפיה של התובעת, (ואף על כך קיימת מחלוקת) אין בה כדי להעיד כי הנתבעים, או מי מהם , התרשל בתפקידו. כאמור, התובעת הודתה בהגינות כי אף נפיחות זו נעלמה כחלוף זמן, ואם כך מדוע ציפתה, כאמור בסיכום טענותיה, כי הנתבע מס' 2 יאתר אותה בבדיקה במהלך הדיון בביהמ"ש ? לטענתה במקומה של הנפיחות הופיעו קמטים עמוקים , ואולם עיון בתמונות שהוגשו לי ע"י התובעת, וכן מצפיה בפניה במהלך הדיון, לא נוכחתי בקיומם של קמטים באזור עליו הצביעה. אין ספק שרפואה איננה מדע מדויק במובן זה שניתן לצפות במדויק את תוצאות הטיפול, וכי אין טיפול בטוח במאת האחוזים. אין גם ספק שלא כל טעות נחשבת כמעשה רשלנות. הכל יסכימו עם עמדה זו. ואולם, דווקא עובדה זו חייבת לעורר את רגישותו ותשומת לבו של הרופא המטפל, שעליו לנקוט בכל אמצעי הזהירות, על מנת להבטיח שהוא אכן פעל כשורה. כגודל הסיכון, כן גודל אחריותו של הרופא המטפל, וגדלה חובתו לוודא כי ננקטו כל האמצעים, אף הבלתי שגרתיים, על מנת לוודא הפחתת הסיכוי לתוצאות בלתי צפויות. לא השתכנעתי, בנסיבות שלפניי, כי הנתבע מס' 2 התנהל באופן בלתי מקצועי, או כי ביצע פעולות אשר ראוי היה להימנע מהן, או כאלה אשר חשפו את התובעת לסיכונים בלתי סבירים, או כאלה שלא יכולה היתה, היא עצמה, לצפותם מראש, בהתחשב בהסברים שקיבלה ובאמור במסמך עליו חתמה. דחיית התביעה כנגד הנתבע מס' 2 גוררת אחריה, מניה וביה, את דחיית התביעה כנגד מעבידתו, הנתבעת מס' 1. 8. בנסיבות הענין אינני מחייבת את התובעת בהוצאות המשפט. ביהמ"ש מבקש להבהיר לצדדים, כי הצילומים ו/או המסמכים המקוריים אשר הוגשו ע"י הצדדים במהלך הדיון, יישמרו במעטפה מיוחדת במשך 20 יום בלבד מיום מתן פסק הדין במזכירות ביהמ"ש במידה ואחד הצדדים יבקש לקחתם. לאחר 20 יום מיום מתן פסק הדין, ייגרסו הצילומים והמסמכים באשר מדובר בתיק אלקטרוני ואין ביהמ"ש מחזיק צילומים ו/או מסמכים לאחר מועד זה. רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות רפואית (ניתוח פלסטי / אסתטיקה)רשלנות