תביעה להחזר שכר טרחת עורך דין

להלן פסק דין בנושא תביעה להחזר שכר טרחת עורך דין: התובע הגיש תביעה נגד הנתבע על סך של 30,000 ₪. לטענת התובע, נחתם הסכם שכר טרחה (להלן: "ההסכם") בשמו ובשם חברת אשל היאור בע"מ (להלן: "החברה") עם משרדו של הנתבע לצורך ייצוגה של החברה בתביעה מול חברת שראל בבית משפט השלום באשדוד בת.א. 2433/03 (להלן : "התביעה באשדוד"). לטענתו, על הנתבע להחזיר לו הכספים ששילם על פי ההסכם וזאת בשל העדר תמורה - ייצוג לקוי בבית המשפט. הנתבע בכתב ההגנה העלה מספר טענות מקדמיות. ראשית טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה מחמת מעשה בי דין שכן ביום 05.10.08 הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד התובע והחברה לתשלום יתרת שכר טרחתו בייצוג החברה בהליך המשפטי ובהתאם להסכם. באותה תביעה הגישו התובע והחברה בקשת רשות להתגונן באותן טענות אשר הועלו בתביעה הנדונה, בקשתו של התובע נדחתה וניתן פסק דין על ידי כבוד השופטת כוכבה לוי במסגרתו חוייבו התובע והחברה לשלם את מלוא סכום התביעה. לטענת הנתבע התובע מושתק מלהעלות טענותיו בשנית מחמת קיומו של מעשה בי דין והשתק עילה, ולחילופין כי קיימים השתקי פלוגתא ביחס לכל הטענות המועלות על ידו בכתב התביעה אשר נדונו ונדחו. עוד טוען הנתבע כי התובע הגיש ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בתביעה בסדר דין מקוצר, ולפיכך קיים הליך תלוי ועומד באותן טענות ממש שאותן מנסה התובע להעלות כעת בשנית, וכי ככל שיתקבל הערעור ויובטל פסק דינו של בית המשפט השלום יוחזרו הכספים. עוד טען הנתבע כי אין כל יריבות בינו לבין התובע שכן חברת אשל היאור בע"מ היא זו אשר יוצגה על ידו בבית המשפט והיא זו אשר שילמה את שכר הטרחה והחשבוניות יצאו על שמה. התובע במסגרת הדיון בתיק וכתבי הטענות הגיב לטענות הנתבע בדבר מעשה בית דין והשתק עילה ופלוגתא וטען כי על פי ההלכה והפסיקה, החלטה הדוחה בקשת רשות להתגונן אינה מהווה מעשה בית דין. עוד טען התובע כי העניין נשוא התביעה אינו זהה לעניין אשר נדון במסגרת התביעה בסדר דין מקוצר, שכן שם תבע ממנו הנתבע את יתרת שכר הטרחה בגין ההסכם, בעוד תביעה זו מבוססת על החזר סכומי שכר הטרחה ששולמו כסכום ראשוני על פי ההסכם. לאחר דיון שהתקיים בתיק ביום 22.07.09 המציא התובע לבית המשפט מסמכים מהתביעה באשדוד מהם עולה כי גם התובע היה צד להליכים בתביעה זו, דבר אשר לטענתו מקים יריבות בינו לבין הנתבע והמקנה לו זכות תביעה נגדו. דיון והכרעה מטענותיו של התובע בכתב התביעה וכן מיתר המסמכים שהוגשו עולה כי תביעתו של התובע היא להשבת הסכומים ששולמו כסכום ראשוני לנתבע במסגרת ייצוגם בתביעה באשדוד. אציין כי ככל שיש לתובע טענות בדבר טיב ייצוגו על ידי הנתבע, הרי שקיימת יריבות בינו לבין הנתבע וזאת לאור העובדה כי התובע אכן היה צד בהליכים אשר התנהלו במסגרת התביעה באשדוד, כפי שעולה מהמסמכים שהגיש התובע לבית המשפט. על אף האמור, הרי וככל שתביעתו של התובע היא תביעה להשבת הסכומים ששולמו כשכר שטרחה, הרי שאני מקבלת את טענת הנתבע כי התובע אינו יכול לתבוע מהנתבע תביעת השבה, שכן מי ששילם את הסכומים הללו ואף הוצאו לו בגינם חשבוניות, וזאת בהתאם לאסמכתאות אשר הציג הנתבע (העתקי שיקים וחשבוניות) היא החברה - אשל היאור בע"מ, ולכן היא זאת היכולה להגיש תביעה להשבה ולא התובע. אינני מקבלת את טענות התובע כי בשל היותו בעל השליטה בחברה וערב אישית להסכם קמה לו הזכות לתבוע השבה בשם החברה, שכן מי ששילם בפועל את הסכומים הנתבעים במסגרת תביעה זאת היא החברה ולא התובע בעצמו. די בקביעתי לעיל כי התובע אינו יכול לתבוע מהנתבע השבת הסכומים אשר שולמו על פי ההסכם על מנת לסיים הדיון בתיק. יחד עם זאת התייחס להלן לטענת הנתבע בדבר היותו של פסק הדין שניתן במסגרת הדיון בתביעה בסדר דין מקוצר מעשה בית דין כלפי התובע. ראשית אציין כי היות וטרם ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בערעורו של התובע על החלטתה של כבוד השופטת לוי בדחיית בקשת הרשות להתגונן, החלטתה של השופטת לוי טרם הפכה חלוטה, ועל כן אין לאמר כי בשלב זה נוצר מעשה בית דין. יחד עם זאת וכפוף לאמור לעיל, אתייחס לטענת הצדדים בדבר קיומו של מעשה בית דין במקרה הנדון, וככל שערעורו של התובע בבית המשפט המחוזי על החלטתה של השופטת לוי ידחה. בפסק דינו של בית המשפט העליון אשר ניתן לאחרונה ברע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין [טרם פורסם, מיום 08.03.09] (להלן : "פסק דין וינשטיין"), התייחס בית המשפט העליון לסוגיה לעיל וקבע כי ההתדיינות הראשונה בין הצדדים אף אם ניתנה בהעדר הגנה או בהעדר התייצבות של הנתבע, הוא התובע בהליך השני, יוצרת מעשה בית דין בין הצדדים בהליך השני. במסגרת פסק הדין ציינה כבוד השופטת נאור את הדברים הבאים : "מקובלת עלי המדיניות השיפוטית שבוטאה בבהירות הן על ידי השופטת ארבל (בדן יחיד) והן על ידי השופטת מזרחי בקטע שהובא לעיל (וצוטט אף בפסקי דין אחרים). כמוהן, גם אני סבורה, כי פסק דין שניתן בהעדר הגנה ומכריע מכללא לטובת התובע בפלוגתא עיקרית, שהיא נושא ההתדיינות הראשונה וההכרעה בה היא בבחינת הכרעה שבלעדיה אין, מונע מן הנתבע לשוב ולהעלות בהתדיינות נוספת טענות החותרות תחת הכרעה זו. לאמיתו של דבר, כל מסקנה אחרת תחתור תחת הצורך להגיש כתבי הגנה, או בקשות רשות להתגונן או להתייצב לדיונים. בשיטה המאפשרת לנהוג כך, פסקי דין שניתנו בהעדר הגנה לעולם לא יהיו חלוטים. לא יהיה צורך בהגשת בקשה לביטול פסקי דין כאלה ולא תהיה משמעות למועדים להגשת בקשת הביטול. נתבעים יוכלו, גם בחלוף שנים (כפי שארע בענייננו), להפוך לתובעים ולטעון טענות נגד החיוב, לרבות טענות מרכזיות ביותר, כמו הטענה שהעלתה וינשטיין בענייננו כי החשבון הוא חשבון של חברה ביסוד ואינו חשבונה שלה. כך ייפגע הן האינטרס של בעל הדין שזכה בדינו להגנה מפני הטרדות חוזרות ונשנות מצידו של בעל הדין שכנגד והן האינטרס הציבורי בסופיות הדיון ובניצול יעיל של המשאבים השיפוטיים המוגבלים. אם נאפשר לבעל דין לשוב ולהתדיין בעניין שכבר הוכרע, ייפגעו מתדיינים אחרים הממתינים ליומם בבית המשפט (עניין גת). שיקול נוסף שיש לשקול הוא הרצון לצמצם את האפשרות להכרעות סותרות באותה סוגיה (עניין קלוז'נר, בעמ' 587) כבמקרה שלנו. אני סבורה שלא בכדי אין כמעט פסיקה הדנה בשאלה אם מהלך כזה אפשרי הוא. דומני שהדבר נובע מכך שברור לכל, או למצער כמעט לכל, שאין הדבר אפשרי. ב-ת"א (מחוזי ירושלים) 4582/03 ידיעות תקשורת בע"מ נ' פרופ' משה צימרמן (לא פורסם, 24.2.2004) שעניינו תביעה לביטול פסק דין קבע השופט נ' סולברג כך: "דעת לנבון נקל, כי סופיות הדיון איננה 'לעומתית' לצדק. התדיינות שאינה פוסקת, היא-היא היוצרת עיוות, מבוכה ועוול. דרך הכלל היא, כי סופיות הדיון משרתת את הצדק. היוצא מן הכלל הוא, מצב שבו סופיות הדיון גורעת מן הצדק". דברים אלה יפים הם גם לענייננו אנו. בענייננו, פסק הדין שניתן לטובת הבנק בהתדיינות הראשונה הכריע בפלוגתא העיקרית שהיתה נושא ההתדיינות בין וינשטיין ובין הבנק. אין לפרשו אלא כקביעה, כי וינשטיין חבה על פי החשבון שבבעלותה. פסק דין זה מונע מוינשטיין לשוב ולהעלות בהתדיינות השניה טענות החותרות תחת ההכרעה בפלוגתא זו תוך ניסיון לאיין את תוצאות פסק הדין, כפי שניסתה לעשות." עוד אציין כי בפסק הדין הציעה כבוד השופטת נאור גם דרך חלופית אשר תוצאותיה דומות לתוצאות החלתו של השתק פלוגתא: לדבריה, קיימת מניעות להעלות טענות שחובה היה להעלותן בהתדיינות קודמת בין הצדדים וחליפיהם. לפי גישה זו, בעל דין מנוע מלהעלות טענה שיכול וצריך היה להעלותה בפני בית המשפט במסגרת הליך משפטי קודם בין בעלי הדין ולא עשה כן. מפסק דינו של בית המשפט בעניין וינשטיין ניתן ללמוד כי בכל הנוגע להשתק פלוגתא הרי שאף במקרה בו לא התגונן צד במסגרת דיון בסדר דין מקוצר יהוו קביעותיו של בית המשפט במסגרת הבקשה הדוחה את בקשת הרשות להתגונן השתק פלוגתה ביחס למחלוקת העיקרית אשר הוכרעה בדיון הראשון, ומכאן שקביעה זאת ניתן להחילה אף ביתר שאת מקום בו נעשה דיון ונשמעו טענות הצדדים. במסגרת הדיון בתביעה בסדר דין מקוצר אשר הוגשה נגד התובע, העלה התובע את הטענות המועלות במסגרת תביעה זאת לפיהן ייצוגם של התובע והחברה בתביעה באשדוד היה ייצוג רשלני וכי הם לא קיבלו תמורה עבור הסכומים ששילמו לנתבע. השופטת כוכבה לוי בהחלטתה לדחות את בקשת התובע והחברה למתן רשות להגן, ולאחר חקירתו של התובע בפניה, התייחסה בהחלטה לטענות אלו בצורה מפורטת וקבעה כי דין טענות אלו להדחות וכי לא הוכחו לה טענות אלו על ידי התובע והחברה. מכאן שאני סבורה כי יש בהחלטתה של השופטת לוי כדי להוות השתק פלוגתא בטענות התובע בתיק זה. יוער, כי אני דוחה את טענות התובע כי במסגרת הדיון בתביעה בסדר דין מקוצר נדונה תביעה לתשלום יתרת הסכומים על פי ההסכם בעוד שהתביעה הנדונה היא תביעה להשבת הסכומים ששולמן, ועל כן המדובר במסכת טענות שונה, שכן במסגרת התביעה בסדר דין מקוצר נדון אותו ההסכם ואותן הטענות אשר הועלו במסגרת דיון זה הועלו על ידי התובע בהליך הקודם ונדחו כאמור על ידי כבוד השופטת לוי. לסיכום התביעה נגד הנתבע נדחית. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 500 ₪. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מקבלת פסק הדין. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים. שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין